שיני בינה כלואות: כל מה שצריך לדעת

שיני הבינה (Wisdom teeth) הן השיניים האחרונות שבוקעות, לאחר שכל השיניים במשנן הקבוע בקעו ובסביבות גיל 18-22. שן הבינה היינה הטוחנת השלישית שבוקעת אל חלל הפה. בד"כ בקיעת שיני הבינה מלוות בכאבים, זיהומים וקושי בבליעה ולעיסה. באחוז גבוה באוכלוסייה (50-70%) קיים חוסר מקום בלסתות לבקיעת כל השיניים, וזה מוביל להפרעה בבקיעת שן הבינה ולכליאתה

צפו בד"ר ענבי מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתוכנית המילון הרפואי בוידיאו

עמדת השיניים הכלואות יכולה להיות במספר מנחים: אנכית, זוויתית ואופקית. ניתן להסביר את האחוז הגבוה של שיני הבינה הכלואות בתהליך האבולוציה האנושי שבמהלכו חלה ירידה הדרגתית בגודל הלסתות באדם בעוד מספר השיניים לא השתנה.

בד"כ רצוי לעקור שיני בינה כלואות וזוהי פרוצדורה שכיחה במסגרת כירורגיית פה ולסתות.

ישנן  מספר אינדיקציות לעקירות שיני בינה כלואות:

• זיהום סביב לכותרת שן בינה כלואה שכיח ביותר. הזיהום נגרם מאחר ושאריות מזון וחיידקים מצטברים מתחת לרירית המכסה את כותרת השן ויוצרים כיס (operculum ) שלא מאפשר ניקוי. הטיפול בזיהום כולל מתן טיפול אנטיביוטי מתאים ושטיפות פה. בהמשך רצוי לעקור את שן הבינה הכלואה, כדי למנוע זיהומים חוזרים, שעלולים להיות מסוכנים יותר ויכולים לערב חללים אנטומיים בפנים והצוואר.
• כאבים ועששת שמתפתחת בכותרת השן הכלואה, העליונה או התחתונה.
• במקרים רבים נגרמת עששת בשן הטוחנת השנייה הסמוכה לשן הכלואה. כדי לאפשר גישה לטפל בטוחנת השנייה יש לעקור את שן הבינה הכלואה.
• שיקולים אורתודונטיים: עקירות שיני הבינה רצויים במצב של צפיפות השיניים במשנן כדי לאפשר יישור שיניים או כהכנה לניתוח אורתוגנטי לתיקון דפורמציות ועיוותים בלסתות.
• תהליכים פתולוגיים בלסתות: לעתים מתפתח תהליך פתולוגי עם הרס עצם סביב לשיני בינה כלואות. באופן כללי רוב הנגעים הפתולוגיים הם תהליכים ציסטיים. בסקרים שונים בספרות המקצועית הממוצעים לגודל הציסטות חל בין 1-2 ס"מ ועד להרס מסיבי של הלסת. בנוסף יכולים להתפתח גידולים שפירים או ממאירים בדופן הציסטות (נדיר יחסית).

מהו תהליך הרפוי?

תהליך הרפוי מעקירת שן בינה כלואה מלווה לרוב בדמם מקומי קל, כאבים ונפיחות. לעתים חלה הגבלה חלקית או מלאה בפתיחת הפה, וכן התפתחות תהליך זיהומי.

הסיכונים בעקירת שיני בינה כלואות

ישנם מספר סיכונים לעקירות שיני בינה כלואות. בין הסיכונים העיקריים בעקירת שן בינה תחתונה ניתן למנות את הפגיעה בשני עצבים.

בעצב העובר לאורך הלסת התחתונה ומעצב תחושתית את השפה התחתונה והסנטר באותו הצד.

ובעצב נוסף העובר ברצפת הפה ומעצבב את 2/3 הקדמיים של הלשון.

השינוי התחושתי נגרם לרוב במצב ששורשי שן הבינה התחתונה ארוכים, מפותלים ומכופפים.

עפ"י הדיווחים בספרות הרפואית הטווח לשינוי התחושתי הוא 0.5-2%, ולרוב השינוי התחושתי הוא זמני וחולף כעבור מספר שבועות.

קיימים סיכונים נוספים שנגרמים מעקירות שיני בינה כלואות כמו הפרעה ברפוי ויצירת מכתשית יבשה או שבר בלסת.

הסיכון העיקרי בעקירת שן בינה הכלואה העליונה הוא דחיקת שן הבינה הכלואה כלפי מעלה לסינוס המקסילרי (Maxillary sinus). במקרה כזה יהיה צורך בניתוח נוסף להוצאת השן.

במצב שמתפתח תהליך פתולוגי סביב לכותרת שן בינה שכלואה בעומק רב בלסת התחתונה וקיים סיכון גבוה לשבר בלסת או ניתוק העצב בעת הטיפול, קיימת אפשרות לשקול פעולה כירורגית חלופית לעקירת כל השן.

במקרה כזה מבצעים קורונקטומי שבו מוציאים רק את כותרת השן הכלואה יחד עם התהליך הפתולוגי ומשאירים את השורשים. המקרים עם אינדיקציה ברורה לקורונקטומי הם נדירים יחסית, ובד"כ משתדלים לעקור את כל השן הכלואה.

איך מעריכים את עמדת שן הבינה הכלואה?

צילום רנטגן פנורמי הוא הצילום העיקרי להערכת עמדת שן הבינה הכלואה בלסת. לעתים מבצעים צילומי CT המאפשר ראיה תלת ממדית של שן הבינה הכלואה והיחס עם העצב בלסת התחתונה.

CT בלסת העליונה מאפשר ראיה של שן הבינה הכלואה והיחס עם חלל הסינוס המקסילרי, החך ושיניים סמוכות.

בניר עמדה של האגודה האמריקאית לכירורגית פה ולסתות משנת 2012, לאחר מחקרים השוואתיים שנערכו במקביל באוניברסיטאות מובילות בארה"ב במשך שנים רבות, המסקנות העיקריות תומכות בעקירה של שיני בינה כלואות בגיל צעיר לפני הופעת זיהומים או תהליכים פתולוגיים כציסטות וגידולים הגורמים להרס הלסת.

בנוסף בדקו את הקשר בין צפיפות שיניים מאוחרת בקשת עקב הלחץ האקטיבי שמפעילות שיני בינה כלואות קדימה.

המסקנות  תמכו בתיאורית "הלחץ האחורי" (Pressure from the back) שמפעילים שיני הבינה. יחד עם כך יש לציין שהלחץ קדימה של שיני הבינה אינה הסיבה היחידה ליצירת צפיפות של המשנן.

הסיכונים לסיבוכים במהלך העקירה או לאחריה גדלים ככל שהמטופל מבוגר יותר וכן במטופל הסובל ממחלות סיסטמיות שונות.

שיני הבינה משלימות את התפתחות השורשים בסביבות  גיל 18.

עקירה מניעתית של נבט שן בינה כלואה בסביבות גיל 16, לפני התפתחות השורשים, מפחיתה את הסיכון לפגיעה עצבית.