נעילת מפרק הלסת והטיפול בארתרוסקופיה

נעילת מפרק הלסת היא הפרעה מכנית תוך-מפרקית שנגרמת בגלל תזוזה של רכיב תוך-מפרקי (שנקרא הדיסק או המניסקוס) למנח שמפריע לתנועה המלאה של מפרק הלסת ומגביל אותה. הביטוי הקליני של זה זה הגבלה בפתיחת הפה ולעיתים סטיית הפה בפתיחה

ד"ר וסים עבוד מתראיין על כך בתכנית סטטוסקופ

במאמר זה נדון על:

1. עדויות לכך שקיימת נעילה במפרק הלסת
2. אבחון נעילה במפרק הלסת
3. הסיבות למקור התופעה
4. הטיפולים הקיימת לנעילה במפרק הלסת
5. ארתרוסקופיה של מפרק הלסת

איך יודעים אם קיימת נעילה במפרק הלסת?

המטופל ידווח לרוב על אחד משני תרחישים – התרחיש הראשון זה הופעה פתאומית של הגבלה בפתיחת הפה – חוסר יכולת לפתוח את הפה באופן מלא.

המטופל יכול לספר למשל שקם משינה ולא הצליח לפתוח את הפה עד הסוף, או שבאמצע ארוחה הלסת נתפסה ולא נפתחה באופן מלא.

התרחיש השני הוא מטופל שמדווח על מהלך כרוני של התדרדרות שהתחיל בקליקים ורעשים במפרקי הלסת אשר החמירו בעוצמה ונהיו מלווים ברגישות, ובהמשך הופעת אירועים של נעילות זמניות (חוסר יכולת לפתוח את הפה למספר שניות).

המטופל ידווח שבהתחלה הצליח להתגבר על הקושי הזמני בפתיחת הפה ע"י מניפולציה עצמית או עיסוי קל של אזור מפרק הלסת, אך עם הזמן השחרור נהיה קשה יותר עד שהתפתחה נעילה קבועה שהמטופל לא מצליח לשחרר.

כיצד מאבחנים נעילה במפרק הלסת?

שילוב של אנמנזה, קליניקה, ודימות:

אחרי שהקשבנו למטופל ובדקנו אותו והתרשמנו שמדובר בנעילה מכנית ולא הגבלה בטווח התנועה מסיבה אחרת, נשלח אותו להדמיה, MRI או CT בכדי להגיע לאבחנה סופית.

ה- MRI ידגים שהדיסק המפרקי יושב במנח לא תקין.

מהן הסיבות לנעילת מפרק הלסת?

יש מספר סיבות וגורמי סיכון. כאשר כמה גורמי סיכון מתאספים יחד או כשיש גורם אחד משמעותי ההפרעה מתפתחת:

1. יש אנשים עם חולשה מולדת של רצועה מפרקית אחת או יותר. הרצועות האלה מחזיקות את הדיסק הסחוסי במקום התקין שלו, וכשהן חלשות הוא בקלות יכול לצאת מהמקום התקין שלו ולגלוש לעמדה שמפריעה לתנועה. זה יותר נפוץ במפרקים גדולים כמו הברכיים והכתפיים, אבל קיים גם במפרק הלסת.
2. סיבה נוספת יכולה להיות טראומה אקוטית לאזור ראש-צוואר ונזק לאחת הרצועות ויציאת הדיסק ממקומו.
3. יכולה להיות גם טראומה כרונית בצורת הידוק ושחיקת שיניים ממושכת, או הרגלים מזיקים כמו לעיסת מסטיקים, תזונה קשה במיוחד, וכו'

הטיפולים הקיימים

כשעולה החשד לנעילת מפרק הלסת יש להתחיל מייד טיפול שמרני שכולל:

מעבר לתזונה רכה והימנעות ממאכלים קשים.

תרופות נוגדות דלקת במפרק הלסת.

ביטול הרגלים מזיקים (לעיסת מסטיקים, הידוק שיניים, כסיסת ציפורניים, וכו').

סד לילה (סד סיגרי הוא פלטה שמכינים אצל רופא השיניים שתומכת בסגר הדנטלי).

כרבע מהמטופלים יעברו הטבה ספונטנית.

כאשר אין הטבה ממליצים להתקדם לארתרוסקופיה של מפרק הלסת הפגוע.

ארתרוסקופיה של מפרק הלסת:

זו פעולה כירורגית זעיר-פולשנית שבמהלכה מחדיר המנתח למפרק הלסת אנדוסקופ אשר מצלם את פנים המפרק.

בנוסף מחדיר המנתח למפרק קנולת עבודה לצורך שחרור הדיסק הסחוסי.

האנדוסקופ והקנולה הן מעין מחטים עבות, כאשר האנדוסקופ משמש לראייה ודרך הקנולה מכניסים את כלי העבודה.

במהלך הפעולה הכירורג מרחיב את חלל המפרק ומזיז את הדיסק למנח שלא מפריע לתנועה, ובכך משחזר את טווח התנועה המלא.

את התוצאות רואים מיד בניתוח.

המנתח בודק תוך כדי הניתוח את פתיחת הפה ומוודא הגעה לטווח מלא, וכשמגיעים ליעד מסיימים את הניתוח.

לרוב הפעולה נמשכת בין 30 ל-45 דקות.

אחרי הניתוח צריך לעשות פיזיותרפיה עצמית למשך חודש במטרה לשמר את טווח התנועה שהושג.

מדובר בתרגולים עצמיים יומיומיים פשוטים יחסית אשר מבוצעים בתדירות הולכת ויורדת בשבועות שלאחר הניתוח.

חשוב לציין שכאשר אין תגובה מספקת לטיפול השמרני, ממליצים להתקדם לטיפול ארתרוסקופי.

סיכויי ההצלחה של ארתרוסקופיה בשחזור טווח התנועה הוא יותר גבוה אם הניתוח נעשה עד שנה מהתפתחות הנעילה.

כאשר המגבלה הופכת לכרונית, יש לשקול ניתוח פתוח למפרק הלסת כטיפול בנעילה.