טיפול בבוטוקס להפחתת הידוק לסתות וחריקת שיניים

הידוק שיניים מוגדר כהרגל או פעולה לא רצונית, לא פונקציונלית, שבמהלכה האדם מפעיל בחוזקה את שרירי הלעיסה הסוגרים ומהדק את הלסתות, ובכך השיניים התחתונות נסגרות חזק כנגד העליונות. הסגירה יכולה להיות בתבנית של הידוק או בתבנית של שחיקה

ד"ר וסים עבוד מתראיין על כך בתכנית סטטוסקופ

במצב תקין אצל אנשים שלא סובלים מהידוק שיניים, הלסת העליונה והתחתונה מופרדות אחת מהשנייה ע"י מרווח של מס' מילימטרים, והן נפגשות אך ורק לצורך אכילה (לעיסה ובליעה).

אצל אנשים שמהדקים שיניים, השיניים העליונות והתחתונות באות במגע רוב הזמן, ושרירי הלעיסה הסוגרים מפעילים לחץ ומהדקים את המגע הזה.

מה גורם להידוק לסתות וחריקת שיניים?

הגורמים וגורמי סיכון להתפתחות ההפרעה:

אצל חלק מהאנשים מדובר בהרגל נרכש שמתפתח למשל סביב פעולות מסויימות שדורשות ריכוז גבוה או פעילות גופנית מאומצת.

בחלק מהמקרים זה חלק מהפרעת תנועה שבסיסה פתולוגיה במפגש בין העצב לשריר.

יש אנשים שיש אצלם נטייה משפחתית (כנראה גנטית) של טונוס מוגבר בשרירי הלעיסה, הצוואר, והשכמות.

אורח חיים סטרסוגני יכול לתרום להחמרת הידוק השיניים.

בחלק מהמקרים זה חלק מהפרעת שינה. בשינה שרירי השלד אמורים להיות משותקים, כך שבמצב תקין לא אמור להיות טונוס מוגבר בשרירי הלסת בזמן שינה.

תרופות וחומרים מסויימים הם גורם סיכון להתפתחות הידוק לסתות כמו למשל ניקוטין, קפאין, ואמפטמינים.

מה עלולים להיות הסיבוכים של הידוק לסתות וחריקת שיניים?

כאב בשרירי הלעיסה והצוואר: אנשים יכולים לדווח על תחושת עייפות באזור הפנים. לחלופין יכולים להתלונן על כאב שמקרין לאוזן, לעורף, ולצוואר. לעיתים התחושה מתוארת כעייפות שלאחר מאמץ ממושך.

גדילה של שרירי הלעיסה: הפעילות המוגברת של השרירים מגדילה את המסה שלהם. הדבר יכול להביא לשינוי במראה הפנים, מעין התרחבות קלה למראה פנים מרובע.

עומס על מפרקי הלסת וכאבים ולפעמים הופעת רעשים או אפילו הגבלה בתנועה (הגבלה בפתיחת הפה).

נזק לשיניים – שחיקת שיניים וסדקים בשיניים.

כיצד מתבצע האבחון?

האבחנה מתבססת על שקלול כל הגורמים:

דיווח המטופל על תלונות אופייניות או דיווח בן/בת הזוג על רעשים שנשמעים בשינה, בדיקה קלינית שמדגימה כוח רב בשרירי הלעיסה, ובמקרים קשים אף שרירים מסיביים ומוגדלים.

אצל רוב האנשים שמהדקים את הלסתות, הגורם הוא שרירי המסטר Masseter שנמצאים בזוויות הלסת.

חלק קטן מהאנשים הפעילות-יתר היא דווקא משרירי הטמפורליס Temporalis שנמצאים באזור הרקות.

ובחלק קטן הפעילות המוגברת היא משני השרירים יחד.

מהם הטיפולים הקיימים?

קיימים מגוון טיפולים להפרעה:

סד לילה: מדובר בהתקן מפלסטיק שמונח על השיניים (פלטה).

מכינים את הסד אצל רופא השיניים המתמחה בנושא.

הסד שומר על השיניים ובחלק מהמטופלים מפחית את ההידוק.

שני החסרונות העיקריים של טיפול זה: מתאים רק למהדקים בלילה (כי לא נוח להסתובב איתו ביום), ועלול להפריע לאנשים להירדם/לישון.

טכניקות הרפיה לשרירי הלעיסה – ע"י תרגילי נשימות, היפנוזה, או CBT וכו'.

טיפולים אלה עשויים להתאים לחלק מהאנשים.

המטופל נדרש "להתחבר" לטיפול על מנת שזה יעבוד.

תרופות להרפיית שרירים אשר מרפות את כלל שרירי הגוף.

יש כמה חסרונות – הראשון שמדובר בתרופות ממכרות ולכן לא ממליצים להשתמש בהן מעל שבועיים.

חיסרון שני שהן משפיעות על כל שרירי הגוף ומרפות אותן, וחלק מהמטופלים לא סובלים תופעת לוואי זו.

הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס): החומר מחליש/משתק את השריר שאליו הוא מוזרק.

עומק ההשפעה (מידת הרפיית השריר) תלויה במינון הבוטוקס המוזרק.

היתרונות העיקריים של הטיפול בבוטוקס זה שהחומר מאפשר החלשה נקודתית וסלקטיבית רק של השרירים שעובדים ביתר, ושהטיפול לא דורש שיתוף פעולה או התמדה מצד המטופל.

ההשפעה נמשכת לרוב 3 עד 6 חודשים.

לאחר מספר הזרקות תקופתיות עוקבות מתקבל אפקט החלשה ורפיון מצטבר ולכן הדרישה של ההזרקות התקופתיות יורדת בהדרגתיות.

השימוש בבוטוקס ברפואה התחיל לפני יותר מ-30 שנה, ובמשך השנים התווספו עוד ועוד אינדיקציות רפואיות להזרקת הבוטולינם לטיפול במגוון מחלות והפרעות שריר.

רעלן הבוטולינום חוסם את האות שבא מהעצב לתא השריר, ובכך מונע את ההתכווצות שלו.

מידת ההשפעה כאמור תלויית מינון. כיום הבוטולינום נחשבת לתרופה מאוד בטוחה ו"צפויה".

האינדיקציה של הזרקת בוטוקס להידוק שיניים תוארה לראשונה בספרות המדעית לפני כ-20 שנה והטיפול הפך לנפוץ מאוד ב-10 השנים האחרונות בגלל יעילותו הרבה ופרופיל הבטיחות הגבוה.