מה חדש במחלת הפסוריאזיס?

פסוריאזיס מחלה דלקתית כרונית שכיחה יחסית. בארץ השכיחות המדווחת הינה כ2-3% מכלל האוכלוסייה כאשר ההתפלגות בין גברים לנשים זהה. פסוריאזיס יכולה להופיע בכל גיל. לפסוריאזיס צורות קליניות רבות,  כאשר הצורה השכיחה ביותר, הן במבוגרים והן בילדים, הינה צורת הרובד. צורה זו מתבטאת ברבדים אריתמים מוגבלים היטב מכוסי קשקשת לבנה וגסה

צפו בד"ר חגית מץ, נשיאת אגודת הפסוריאזיס הישראלית מתראיינת על כך בתוכנית סטטוסקופ

ההתייחסות בשנים האחרונות למחלת הפסוריאזיס הינה כאל מחלה סיסטמית, כלומר תיתכן  מעורבות מערכות נוספות עם שכיחות משתנה, אשר בעיקר מופיעה אצל מטופלים הסובלים ממחלה עורית קשה, לדוגמא מעורבות מפרקים- ארטריתיס פסוריאטית יכולה להופיע בעד כ30% מהמטופלים הסובלים מפסוריאזיס בעור, כאשר לרוב מחלת העור מקדימה את מחלת המפרקים. 

מערכות נוספות שיכולות להיות מעורבות הינה התסמונת המטבולית הכוללת: נטייה ליתר לחץ דם, נטייה לסוכרת, מאזן שומנים שאינו תקין והשמנה.

כמו כן ידועה שכיחות יותר גבוהה של מחלת מעי דלקתית כגון קרוהן ואף שינויי מצב רוח ונטייה לדיכאון.  

מה הסיבה לפסוריאזיס?  

ברור היום שלמחלת הפסוריאזיס יש מרכיב גנטי (מספר גנים) ובנוסף לכך מרכיב סביבתי התורם להתפרצות כגון: תרופות, טראומה (פיזית או נפשית), קשר לזיהומים ועוד. אופי המחלה הינו דלקתי.

כיום, ידועים המסלולים הדלקתיים הספציפיים, ולפיכך הטיפולים הביולוגים החדשים מתרכזים בעיכוב מסלולים דלקתיים ספציפיים למחלה ולא דיכוי דלקת באופן כללי.

עוד ברור לנו היום שנגעי הפסוריאזיס מתפרצים פעמים רבות באותו מקום על פני העור, ולאורך השנים נמצא שבאותם אזורים בהם יש נגעי פסוריאזיס נמצאים תאים מסוימים של מערכת החיסון שמשמשים כ"תאי זיכרון חיסוני", ואחרי שהם מגיעים לאזורים המעורבים, אין דרך לסלק אותם. כך קורה שברגע שמפסיקים את הטיפול, הם מעוררים את הדלקת מחדש.  

האם ניתן לזהות תאים אלו? האם ניתן להגיע למצב שמראש לא ייווצרו? האם טיפול מוקדם במחלה בעזרת טיפולים שונים יכול למנוע היווצרות תאי זיכרון חיסוני שמעוררים את הדלקת בעור והצטברותם? האם טיפול יכול להעלים תאי אלו? זהו היבט מחקרי חדש יחסית.  

הטיפולים הקיימים ומה חדש בתחום הטיפול? 

לשמחתנו, מגוון הטיפולים גדל והולך לטובת המטופלים והמטפלים כאחד. 

הטיפולים נחלקים לקבוצות עיקריות: טיפולים מקומיים, פוטותרפיה, טיפולים סיסטמיים פומיים וטיפולים ביולוגיים. 

רוב המטופלים סובלים ממחלה קלה, כלומר מעורבות עורית מוגבלת מבחינת השטח, ולפיכך יוכלו לקבל טיפול מקומי. מטופלים אשר שטח העור המעורב נרחב יותר או שאינם מגיבים לטיפול מקומי, מועמדים לטיפול פוטותרפי ואף לטיפולים סיסטמיים החל מטיפולים פומיים אנטי דלקתיים לא ספציפיים ועד לטיפולים ביולוגים יותר ספציפיים למחלת הפסוריאזיס .  

באשר לטיפולים מקומיים, כאמור פרט לשימון העור, מרבית הטיפולים עד כה הינם טיפולים מבוססי סטרואידים, שכן מדובר בתהליך דלקתי. ואולם בתקופה האחרונה התבשרנו על משחות חדשות המיועדות לפסוריאזיס, משחות אלו אושרו בארה"ב ע"י FDA אך טרם הגיעו לארץ. אלו משחות שאינן על בסיס סטרואידים ומטרתן להביא לירידה בהפרשה של חלבונים שמעודדים פעילות דלקתית מסוג תאי דלקת פעילים בפסוריאזיס.

פוטותרפיה – טיפול ותיק שהינו בעצם מתן קרניים אולטרה סגולות (חיקוי של קרני שמש בים המלח) בצורה מבוקרת בתנאי מרפאה. ים המלח ידוע כמקום אליו מגיעים מטופלים רבים הסובלים מפסוריאזיס. החלק המשמעותי והחשוב לריפוי הינו קרני השמש ולא מי הים, כפי שרבים טועים לחשוב. טיפול זה ניתן לצורות מסוימות של פסוריאזיס תחת פיקוח ופרוטוקול מסודר והוא בעל יעילות גבוהה במיוחד עם פרופיל בטיחות גבוה. 

טיפולים ביולוגיים– טיפולים אלו נחלקים למספר קבוצות, וגם שם המיגון הולך וגדל, עם יותר ספציפיות ופחות תופעות לוואי, ולמעשה קיימות סנוניות ראשונות, המתייחסות לטיפולים ביולוגיים פומיים (הניתנים דרך הפה) ולא בצורת זריקות, אך זה נמצא עדיין בשלבי מחקר.

הטיפולים הביולוגים שינו למעשה בצורה משמעותית את היכולת שלנו לטפל במחלת הפסוריאזיס, ואולם צריך לזכור שעדיין מדובר בהתערבות במערכת החיסון, ולפיכך לא מדובר בטיפול שניתן כקו טיפול ראשון. מבחינת תופעות לוואי, עיקר התופעות מתייחסות לנטייה לזיהומים וכן נטייה לפתח ממאירות בעיקר לימפופרוליפרטיבית (לימפומות) או גידולי עור שאינם מלנומה. תופעות לוואי אלו נמצאו קשורות יותר לטיפולים ביולוגיים מהקבוצות הוותיקות יותר. 

חידוש נוסף בו עוסקים כיום המחקרים בפסוריאזיס עוסק בשאלה: האם ניתן לזהות מראש מי יגיב לאיזה טיפול או מי ייפתח תופעת לוואי ספציפית לטיפול ביולוגי מסוים? 

נקודה זו חשובה במיוחד כשמדובר בטיפולים ביולוגיים, שכן על פי הממצאים בשטח, ככל שמשתמשים בטיפולים ביולוגיים רבים, היעילות שלהם מופחתת, ולעיתים ישנה גם החמרה והתפרצות של המחלה . 

המחקרים כיום נסובים סביב ביומרקרים שונים המשתייכים לקבוצות שונות, בין היתר סמנים גנטיים, ציטוקינים דלקתיים, זיהוי מדדי דלקת שונים ועוד .

לסיכום, ניתן לומר שמדובר אמנם במחלה ותיקה, אך עם הרבה פנים חדשות ותקוות גדולות עבור המטופלים.