הפרעות קצב: איך מאבחנים? וכיצד מטפלים?

הפרעה בקצב הלב זו בעיה מסוכנת אשר עלולה להוביל למוות פתאומי. הפרעות בקצב הלב יכולות להיגרם מסיבות שונות, הקצבים הלא תקינים נגרמים בשל מוקדים בלב אשר פועלים ללא תיאום עם מערכת ההולכה הטבעית והם מהירים ממנה

צפו בד"ר יצחק ביטון מסביר על כך בראיון לתכנית בקו הבריאות בהגשת פרופ' קרסו ופרופ' פרידמן

במאמר זה נדון על:

אבחון הפרעות קצב | סוגי הפרעות 

מהן הפרעות קצב?

הפרעות קצב הן תחום התמחות ספציפי בקרדיולוגיה והן מטופלות על ידי קרדיולוגים המומחים בכך,  אלקטרופיזיולוגים.

כיצד מאבחנים הפרעות קצב?

ניתן לאבחן את הפרעות הקצב באמצעות מספר בדיקות עזר: אקג, הולטר, לופ רקורדר (רשם אקג נלבש או מושתל) וכן בדיקה פולשנית אלקטרופיזיולוגית (EPS).

אילו סוגי הפרעות קצב קיימים?

הפרעות הקצב נחלקות לשני סוגים עיקריים:

הפרעות קצב איטיות (ברדיקרדיה או ברדיאריתמיות)

מערכת ההולכה החשמלית הטבעית של הלב מורכבת מקוצב ראשי שנקרא הסינוס והוא מכתיב את קצב הלב. הוא מתחבר דרך מערכת ייעודית לקוצב נוסף שנקרא AV NODE, אשר מתחבר בתורו לצרור הולכה שנקרא "היס" והוא מתפצל שוב לצרורות ההולכה השמאליים והימניים ומשם לרשת של סיבים חשמליים.

הפרעה בכל אחד מהרכיבים של מערכת ההולכה יכולה לגרום לקצב לב איטי ואף להפסקת פעילותו החשמלית של הלב לחלוטין.

הטיפול בהפרעות קצב לב איטיות כולל הפסקת תרופות שגורמות לקצב לב איטי ובמקרים שאין סיבה הפיכה יש צורך בהשתלת קוצב לב. קיימים קוצבי לב הפועלים באמצעות אלקטרודות המחוברות אל הלב (דרך המערכת הורידית) וכן קוצבים חדישים "אלחוטיים" אשר מותקנים ישירות לחלל הלב.

סינקופה (עילפון) – קיימת תת קבוצה של חולים המתעלפים בשל ירידת דופק ו/או לחץ דם (סינקופה ואזו וגאלית). הטיפול לרוב יהיה מורכב מהקפדה על נוזלים, חינוך לקימה הדרגתית, חבישת גרבי לחץ או תרופות. במקרים קיצוניים ניתן לבצע אבלציה של האיזורים בלב הגורמים לירידת הדופק (נוירו מודולציה).

הפרעות קצב מהירות (טכיקרדיה או טכיאריתמיות)

קצב לב מהיר יכול להיגרם מסיבות שונות, חלקן אף תקינות. הקצבים הלא תקינים נגרמים בשל מוקדים בלב אשר פועלים ללא תיאום עם מערכת ההולכה הטבעית והם מהירים ממנה. סיבה נוספת היא מעגלים חשמליים לא תקינים שיכולים לערב חלקים שונים בלב.

ניתן לחלק גם את הפרעות הקצב המהירות לשני סוגים עיקריים:

הפרעות על חדריות – הן נגרמות מהמדורים העליונים של הלב (העליות). בהפרעות מסוג זה כלולים פרפור פרוזדורים, רפרוף פרוזדורים, SVT , טכיקרדיה עלייתית.

הטיפול בהפרעות הקצב הוא מורכב וצריך להיות מבוסס על מחלות הרקע של המטופל.

ניתן לטפל בתרופות להאטת קצב או תרופות נוגדות קצב. לחלופין, ניתן לבצע צריבה (אבלציה) שיעילותה בריפוי ההפרעה גבוהה מאד.

בקבוצה זאת ראוי לציין את פרפור הפרוזדורים. זוהי מחלה יחסית שכיחה והיא נגרמת ממוקדים חשמליים בורידי הריאה או במקרים אחרים מאיזורי הצטלקות בעליות.

מטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים עשויים להיות בסיכון גבוה לאירוע מוחי ולכן יש להעריכם ולהחליט על הצורך בטיפול בנוגדי קרישה. ניתן לטפל בפרפור על ידי תרופות אנטי אריתמיות בתור קו ראשון. כאשר הסימפטומים מגבילים או אם יש כשל של תרופה ניתן לבצע אבלציה בחום או בקור עם שיעורי ריפוי גבוהים מאד, בעיקר כאשר המחלה בתחילת דרכה.

הפרעות קצב חדריות – זוהי קבוצת הפרעות קצב שעשויה להיות מסכנת חיים. היא שכיחה יותר בחולי עם מחלות של שריר הלב (קרדיומיופתיות), חולים לאחר התקף לב, או חולים עם מחלות גנטיות הפוגעות בתאים החשמליים בלב. קיימת תת קבוצה פחות מסוכנת שבה מקור ההפרעה הוא בנתיב היציאה של חדר ימין.

הטיפול בהפרעות אלו כולל הערכה קפדנית של מידת הסיכון של המטופל.

הטיפול התרופתי כולל תרופות מאיטות קצב ותרופות אנטי אריתמיות (שומרות קצב).

בחלק מן החולים יש צורך בהשתלת דפיברילטור (מכשיר המסוגל לתת שוק חשמלי כשאר הדופק מהיר בצורה מסכנת חיים). קיימים דפיברילטורים המושתלים אל תוך הלב ויכולים לתפקד גם כקוצב וכן דפיברילטורים תת עוריים חדישים.

הנדבך השלישי הוא ביצוע צריבות (אבלציות) אשר בחלק מן המקרים עשויות להביא לריפוי מלא של הפרעת הקצב.