אל תסחפו: תסחיף ריאתי מסוכן לא פחות מהתקף לב

תסחיף ראתי הנגרם מפקקת ורידים עמוקה מסוכן לא פחות מהתקף לב ונפוץ הרבה יותר מכפי שנדמה לכם. פרופ' עמית שגב, נפגש עם פרופ' שלומי מטצקי, בפינה "מכל הלב" בתוכנית "סטטוסקופ" על הגורמים, הסכנות, כיצד ניתן לטפל וגם איך תוכלו להימנע

צפו בראיון מתוך התוכנית "סטטוסקופ", רשת 13

תסחיף ריאתי מתרחש כאשר קריש דם נשלח לריאות. 

בדרך כלל הקריש נובע מפקקת באזור הרגליים, נסחף במערכת הוורידית דרך הצד הימני של הלב ומגיע לכלי דם ריאתי בהם הוא נתקע וגורם לחסימה של זרימת הדם ממנו והלאה.

במרבית המקרים ממדיהם של קרישי הדם לא מספיקים על מנת להיות קטלניים, אך הם בהחלט יכולים לגרום לנזקים בתוך הריאות.

כדי לעמוד על הנזקים והסכנות בתסחיף ריאתי, אבל גם על דרכי הטיפול השונות, פרופ' עמית שגב, מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי שיבא משוחח עם פרופ' שלומי מטצקי מנהל מערך האשפוז וטיפול נמרץ לב בשיבא.

מה מקור השם תסחיף ריאתי?

מדובר בקרישים שנוצרים בוורידים שברגליים והם נסחפים עד שהם מגיעים לריאות. שם הם נתקעים בכלי הדם הריאתיים וסותמים אותם. מכאן השם תסחיף ריאתי.

מה הנזק שנגרם במקרים אלה?

ראשית הם פוגמים ביכולת של הריאות לקבל חמצן, אבל הבעיה העיקרית היא שהם מונעים מעבר דם דרך כלי הדם הריאתיים. מצב זה עלול לגרום למה שאנחנו בשפה רפואית קוראים הדרדרות המודינמית – פגיעה בלחץ דם, פגיעה בזרימת הדם.

מהם גורמי הסיכון? 

גורמים לירידה בזרימת הדם ברגליים או כל מה שגורם לעליה בנטייה ליצירת קרישים הוא גורם סיכון אחד. גורמי הסיכון הכי מוכרים זה הנושא של טיסות טרנס אטלנטיות. אנחנו יושבים במשך שעות ארוכות, ללא תנועה מספקת. הרגליים מקופלות, מה שגורם לירידה בזרימת הדם ברגליים. גורמי הסיכון האחרים הם מחלות שגורמות לשכיבה ממושכת במיטה מעל שבוע. היום אנחנו יודעים שאחד מגורמי הסיכון השכיחים ביותר (בערך 40 אחוז מהמקרים) הוא מחלה סרטנית.

האם יש גם מצבים גנטיים שעלולים לגרום לתסחיף ריאתי?

אכן, יש מצבים גנטיים של קרישתיות יתר ולכן אם אצל אחד ההורים, או קרוב מדרגה ראשונה היה אירוע קרישתי מומלץ לערוך בירור לקרישה גם בקרב הילדים. גורם סיכון נוסף קשור ל-50 אחוז מהאוכלוסייה, לנשים. אנחנו יודעים שהריון, נטילת גלולות ותכשירים הורמונליים שנשים נוטלות בשביל להתגבר על תסמיני הבלות יכולים להיות קשורים לעלייה בסיכון.

מה לעשות במקרה של תסמינים?

התסמינים לתסחיף ריאתי, שמחייבים פנייה לחדר המיון: קוצר נשימה, גניחת דם (שיעול של דם) וכאבי חזה. "אחד הדברים שתמיד מעוררים אצלנו את החשד זה אם קודם לכן הייתה נפיחות או כאבים ברגל או באגן כי זה מעיד על יצירת קריש".

מה הטיפול שניתן במקרים כאלה לחולים בסיכון גבוה?

הטיפול הראשוני הוא מתן נוגדי קרישה או מה שנקרא מדללי דם. טיפול נוסף שאנחנו יכולים לתת זה טיפול לתוך הווריד של תרופות שהן ממיסות בצורה אקטיבית את הקריש. אלה תרופות יעילות מאוד, אבל יש בצדן סכנה של דימום כי אנחנו לא יכולים לתת לתרופה הזו כתובת תלכי ותעבדי רק על הקרישים בריאות. לכן היום אנחנו מטפלים היום בצורה פולשנית באמצעות בחדר צנתורים על ידי החדרת קטטרים לתוך כלי הדם, לתוך הקרישים. בשיטות שונות אנחנו מסלקים את הקרישים או ממיסים אותם.

כאשר אנחנו מסיימים את הטיפול ברמת טיפול נמרץ, החולה לכאורה החלים, הסיפור לא נגמר, מה המשך הטיפול והמעקב הנדרשים? 

חד משמעית, הסכנה לא חלפה. יש לנו מרפאת מעקב של תסחיף ריאתי ואנחנו רואים חולים במשך שבועות, חודשים ולפעמים אפילו שנים אחרי שהם עברו 

תסחיף ריאתי. חולים לא מעטים מתלוננים על ירידה ביכולת המאמץ שיכולה למשך שבועות וחודשים. באחוז קטן מהחולים, למרות שניתן להם טיפול מיטבי, יכול להתפתח מצב שאנחנו קוראים לו ברפואה היצרות, למעשה חסימה מתמשכת וקבועה של כלי הדם הריאתיים. החסימה הזו מביאה לפגיעה ביכולת התפקודית.

מהו הטיפול התרופתי שאותו חולה מקבל לטווח ארוך, לאחר שהוא השתחרר מבית החולים?

ברוב המקרים אנחנו מדברים על טיפול תרופתי נוגד קרישה. הטיפול ניתן במשך שנים ארוכות, ולמעשה הוא ניתן עד הודעה חדשה. אם אין סיבה להפסיק את הטיפול הוא ניתן לשארית חייו של החולה בשביל למנוע אירועים נוספים ולהבטיח את איכות החיים שלו.