דימומים גינקולוגיים: מהן הסיבות וכיצד מטפלים

15 אחוזים מהנשים סובלות מדימומים גינקולוגיים שאינם קשורים בווסת. מדובר בדימום המופיע בנשים בשנות הפריון (נשים בגילאי 15-45) בין הוסתות. מהן הסיבות לדימומים גינקולוגיים וכיצד לניתן לטפל בהם | מדריך לאבחון וטיפול בדימום בין וסתי

צפו בסרטון: ד"ר שלומי כהן מסביר על ניתוחים זעיר פולשניים לדימומים גינקולוגיים ב"מילון הרפואי" בהנחיית פרופ' קרסו

במאמר זה נדון על:

• אורך זמן דימום בין וסתי
• סיבות להופעת דימום בין וסתי
• סיבות עיקריות לדימומים גינקולוגיים
• על מה דימום בין וסתי מעיד
• ההבדלים בין דימום בין וסתי לבין וסת
• טיפול בשרירנים
• הנחיות לטיפול בפוליפים
• טיפול באנדומטריוזיס
• הופעת דימום עקב ציסטות
• הנחיות לטיפול כשאין סיבה מוסברת

דימום גינקולוגי שאינו קשור בוסת הוא דימום הקרוי Metrorrhagia והוא יכול לנבוע מבעיה הורמונלית (אנדוקרינית) מולדת כגון שחלה פוליציסטית (מצב מולד בו עקב היעדר ויסות הורמונלי, נשים מקבלות וסת לא סדירה העשויה להופיע אחת למספר חודשים ולהיות כבדה וממושכת).כמו כן , יכולה לנבוע גם מהפרעה אנדוקרינית נרכשת כגון ליקוי בבלוטת התריס (תירואיד).

מקורות נוספים יכולים להיות בעיה מכנית כגון פוליפ בחלל הרחם, שרירן (מיומה) בדופן או בחלל הרחם, אדנומיוזיס (רירית רחם חודרנית), דימום דיספונקציונלי (רירית רחם ללא ממצאים פתולוגיים) וגידול ברירית או בדופן הרחם.

כמה זמן דימום בין וסתי אורך?

אורך הדימום עשוי להשתנות מאישה לאישה, ולכן אין מספר קבוע של ימים. בדרך כלל, דימום וסתי נמשך בין מספר ימים עד מספר שבועות, כאשר ברוב המקרים מדובר בדימום קל שאמור להימשך לא יותר מימים ספורים. כמובן שייתכנו מצבים בהם הדימום יהיה כבד יותר ובהתאם לכך, הוא יימשך זמן רב יותר.

סיבות אפשריות לדימום בין וסתי

הנה כמה סיבות אפשריות להופעת דימום בין וסתי:

• מחלות מין – מחלות מין וזיהומים שונים כמו זיבה, הרפס, כלמידיה ועוד בהחלט עלולים לגרום לדימום בין וסתי. בדרך כלל, כאשר זו הסיבה – הדימום יהיה מלווה בתסמינים נוספים כמו גרד, הפרשות חריגות, תחושת צריבה מאוד לא נעימה וכדומה.
• הריון – דימום בין וסתי קל הוא די נפוץ בתחילת ההריון. אולם, חשוב מאוד לקחת בחשבון כי דימום כבד יותר אמור להיות סימן אזהרה שכן, הוא עלול להראות על סיבוכים כמו הריון חוץ רחמי, הפלה טבעית וכדומה.
• פוליפים ברחם – פוליפים הם בעצם גידולים קטנים שגדלים על רירית הרחם. הגידולים האלו גם הם עלולים לגרום לדימום בין וסתי, במיוחד לאחר קיום יחסי מין.

מהן סיבות העיקריות לדימומים גינקולוגיים?

דימום וסתי מוגבר (Menorrhagia) מוגדר כדימום בו האישה צריכה להחליף פד או טמפון ספוגים בפחות מ-3 שעות או שבעת הדימום נפלטים קרישי דם, דימום זה עשוי עם הזמן לגרום לאנמיה, חולשה ועייפות בעת הוסת וירידה בתפקוד היומיומי.

דימום זה יכול לנבוע מהסיבות שצוינו לעיל, וגם מנטייה גנטית לדימום וסתי מוגבר או הפרעות מולדות במערכת הקרישה שהן שכיחות פחות.

שכיח גם מצב בו יש דימום כבד גם בוסת וגם לאחר סיום הוסת, או שיש המשכיות של הוסת על פני ימים רבים (MenoMetrorrhagia), מצב זה עלול גם להופיע אל נשים שעברו ניתוחים קיסריים ואשר להן "נישה קיסרית" (Cesarean Niche), ליקוי אנטומי במבנה הרחם היכול לגרום לתופעה זו.

ד"ר שלומי כהן: "פוליפ הוא גידול לרוב שפיר של מעטפת רירית הרחם המתחדשת מידי חודש, אם הפוליפ קטן ואינו תסמיני, ניתן לעקוב אחריו כל מספר חודשים."

דימום בין וסתי – על מה הוא עשוי להעיד?

דימום בין וסתי זהו בעצם דימום נרתיקי, שבדרך כלל מתרחש בתקופה שבין מחזורי הווסת. דימום בין וסתי יכול להיות קל או כבד, והוא נמשך לאורך מספר שעות, אם כי במקרים מסוימים הוא יכול גם לארוך מספר ימים. הנה כמה דוגמאות למצבים עליהם דימום בין וסתי יכול להעיד:

• שינויים הורמונליים – שינויים ברמות האסטרוגן בגוף בהחלט יכולות להיות גורם של דימום בין וסתי, ועל כן דימום כשזה יכול להעיד על כך. מצבים כאלו שכיחים בייחוד כאשר מדובר בנשים צעירות יותר.

• פציעות – דימום בין וסתי עשוי להעיד גם על פציעות נרתיקיות, הנגרמות בין היתר כתוצאה מיחסי מין, בדיקות, שימוש בטמפונים ועוד. כל אלו עלולים להוביל לדימום קל.

• מצב נפשי – דימום בין וסתי עשוי להעיד גם על מצב נפשי לא טוב, בעיקר מאחר ומצבים שונים של לחץ, חרדה והתמודדות עם טראומה גם הם עשויים לגרום לשינויים הורמונליים שבין היתר גורמים לדימום בין וסתי.

איך מבדילים בין דימום בין וסתי לבין וסת?

ניתן להבדיל בין וסת לדימום בין וסתי לפי מספר פרמטרים, ביניהם ניתן למנות:

• זמן ההתרחשות – וסת מתרחשת בדרך כלל מדי 21-35 ימים, והיא נמשכת בין שלושה ימים לשבוע. לעומת זאת, דימום בין וסתי בדרך כלל יתרחש בין מחזורי הווסת – כלומר בדרך כלל זה קורה מחוץ לפרק הזמן בו הווסת צפויה.

• זרימת הדם – זרימת הדם בווסת יכולה להיות קלה, אך היא יכולה להיות גם בינונית או כבדה. לעומת זאת, דימום בין וסתי בדרך כלל יבוא לידי ביטוי בזרימת דם קלה יותר.

• צבע הדם – בדרך כלל הדם בווסת יהיה אדום בוהק. כך גם באשר לדימום בין ווסתי, אך לעיתים הגוון עשוי להיות מעט שונה וכהה יותר.

חשוב לציין כי ישנם הבדלים נוספים. כך לדוגמא, ווסת בדרך כלל תהיה מלווה בתסמינים נוספים כמו חולשה ועייפות כללית, כאבי בטן, נפיחות, שינויים פתאומיים במצב הרוח, רגישות באזור השדיים ועוד. לעומת זאת, דימום ווסתי ברוב המוחלט של המקרים אינו מלווה בתסמינים נוספים כאלו. אולם, בכל מקרה בו אתן חוות דימום בין וסתי, אפילו אם מדובר במקרה של דימום קל שנראה כי אין סימן לדאגה – חשוב מאוד לפנות בהקדם לרופא נשים עבור קבלת אבחון.

איך מטפלים בשרירנים?

הטיפול בשרירנים תלוי בתכניות הפריון של האישה, בנשים צעירות שטרם הרו ו/או ילדו יש לשקול כקו ראשוני נסיון לטיפול תרופתי, כיום יש תרופות היכולות לכווץ את השרירנים ולהקטין משמעותית את הדימום.

לרוב, לאורך זמן יהיה צורך בטיפול נוסף-כירורגי לרוב, כתלוי במיקום השרירן, ובגודלו.

לדוגמה שרירנים הבולטים או קרובים לחלל הרחם ניתנים לטיפול בגישה נרתיקית באמצעות היסטרוסקופ-ניתן להוציא שרירנים גדולים בניתוח גינקולוגי פשוט ובאשפוז יום ללא חיתוך כלל של דופן הבטן עם תוצאות מידיות מהמחזור שלאחר מכן.

נשים אשר להן שרירנים גדולים מ-4-5 ס"מ ואו הבולטים למעטפת הרחם החיצונית יהיה צורך בניתוח בגישה בטנית, לרוב זעיר פולשני (לפרוסקופי) בו ניתן דרך פתחים זעירים להסיר גם שרירנים גדולים של כ- 10 ס"מ.

האשפוז לרוב קצר מיממה וניתן לחזור לפעילות שגרתית בתוך מספר ימים.

בשרירנים מאד גדולים יהיה לעתים צורך בפתיחת הבטן בצורה הדומה לניתוח קיסרי, ובהתאוששות ארוכה יותר.

מכאן ברורה החשיבות של אבחון מדויק והתאמת הטיפול האישי בהתאם למצב הקליני ושאיפות הפיריון של האישה.

מה עושים במקרה של פוליפים?

פוליפ הוא גידול לרוב שפיר של מעטפת רירית הרחם המתחדשת מידי חודש, במידה ויש דימומים או אי פריון יש הטווייה להסיר הפוליפים.

חלק מהפוליפים ניתן להסיר במרפאה בפעולה היסטרוסקופית הקרויה SEE&TREAT בה ניתן ללא צורך בכניסה לחדר ניתוח וללא הרדמה להסיר חלק מהפוליפים באותה הפגישה.

אם הפוליפ קטן ואינו תסמיני, ניתן לעקוב אחריו כל מספר חודשים.

מהו הטיפול באנדומטריוזיס?

הטיפול תלוי בתסמינים ובגיל האישה, אם התלונה עיקרית היא של כאבים יש תרופות לשיכוך הכאבים, או גלולות למניעת הריון הנלקחות ברצף, מניעת הוסת מקטינה הסבל באופן ניכר.

בחלק מהמקרים יש נגעים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי ואז יש צורך בהתערבות כירורגית.

כיום ניתן באמצעות ניתוח לפרוסקופי-זעיר פולשני לטפל בצורה מיטבית בנגעי האנדומטריוזיס ולהביא הקלה בכאבים לתקופה ארוכה.

בעיה נוספת היא אי-פריון, שם כתלוי בגיל האישה וברזרבה השחלתית שלה ובאופי הנגעים יש לקבל החלטה באיזה שלב יש לבצע ניתוח להסיר הנגעים לשפר התוצאות הפריוניות.

כיום, ניתן לבצע כריתה של נגעי אנדומטריוזיס מהשחלות תוך שימור הרזרבה השחלתית ובחלק מהמקרים הנשים מצליחות להרות ספונטנית לאחר ההתערבות הכירורגית הזעיר פולשנית.

האם גם ציסטות עלולות לגרום לדימום?

ציסטות בשחלות הם גידולים לרוב שפירים היכולים לגרום לכאבים ודימומים לא סדירים.

יתכנו ציסטות תפקודיות היכולות להיספג עצמונית בחלק מהמקרים, ציסטות מרכבות המכילות תוכן מוצק ידרוש לרוב ניתוח לפרוסקופי-זעיר פולשני להסרת הציסטה תוך שימור השחלה.

גם כאן ניסיון כירורגי יעזור לשמר הרזרבה השחלתית ויבטיח תפקוד פריוני טוב לאחר הניתוח.

מה עושים כאשר הסיבה אינה מוסברת?

כשהסיבה אינה מוסברת כדאי לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית ולוודא שאין בעיה אנטומית כגון רירית רחם שיגשוגית (Endometrial Hyperplasia )או נישה (Cesarean Niche) שלאחר ניתוח קיסרי בהם ניתן לטפל בגישה היסטרוסקופית.

בחלק מהמקרים הדימום אינו מוסר אנטומית או הורמונלית ואז ניתן להציע טיפול תרופתי או במידה והאישה סיימה את תכנון המשפחה היא יכולה לעבור פעולה היסטרוסקופית של אבלציה של רירית הרחם-צריבה כירורגית, המקלה משמעותית הדימומים ללא הוצאת הרחם.