כל מה שצריך לדעת על בריחת סידן

בריחת סידן, או אוסטאופורוזיס, היא מחלה הפוגעת בעצמות הגוף ובניגוד למה שהיה נהוג לחשוב בעבר, מחלה זו שכיחה אצל גברים לא הרבה פחות מאשר אצל נשים, שאכן סובלות ממחלה זו בהיקפים מעט יותר גדולים. הסיכון העיקרי לסובלים מבריחת סידן הוא שבר אוסטאופורוטי כתוצאה מנפילה או חבלה, שאצל אדם בריא הייתה מסתיימת בלא כלום

ד"ר מרב פרנקל מתראיינת על כך לתכנית סטטוסקופ

הכתבה מוגשת כשירות לציבור וללא מעורבות בתכנים בחסות חברת מדיסון

מהי בריחת סידן?

בריחת סידן, או בשמה הלועזי, אוסטאופורוזיס, הוא מצב שבו העצם מאבדת מהמסה העצמית שלה והופכת למחוררת, פריכה ושברירית יותר.

הסכנה בכך היא, שגם חבלה מינימלית שאצל אדם בריא הייתה מסתיימת בלא כלום, אצל אדם הסובל מבריחת סידן, יכולה להוביל לשבר.

מהם מאפייני האוכלוסייה הסובלת מבריחת סידן?

בריחת סידן היא תופעה שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב.

בעבר נהוג היה לחשוב שמדובר במחלה בלעדית לנשים, במיוחד בגיל המעבר. ואכן, נשים בגיל המעבר סובלות מאוסטאופורוזיס בשכיחות גבוהה בגין ירידה ברמת האסטרוגן, אשר גורמת לאובדן מסת עצם ולהחמרה של אוסטאופורוזיס.

יחד עם זאת, היום ידוע שגם גברים סובלים מבריחת סידן, כשהפערים בין המינים אינם גבוהים במיוחד אבל רמת השכיחות של התופעה בכלל האוכלוסייה דווקא כן גבוהה – אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50, יחוו במהלך חייהם שבר אוסטאופורוטי, כלומר שבר שנגרם בגין בריחת סידן.

ראוי לציין כי, בעבר היה נהוג לחשוב ששכיחות התופעה אצל נשים גבוהה פי 9 מאשר אצל גברים, אך כפי שניתן לראות, הנתונים מציגים תמונה מאוזנת הרבה יותר.

האם ישנו הבדל בין שבר אוסטאופורוטי ובין שבר רגיל?

התשובה היא בהחלט כן. שבר שנגרם כתוצאה מטראומה כמו תאונת דרכים הוא שבר קשה ובעצימות גבוהה, בעוד ששבר אוסטאופורוטי עשוי להיות הרבה יותר מקומי ומוגבל בהיקפו.

בריחת סידן היא מחלה שקטה שלמעשה אין לה שום תסמינים בטרם נגרם השבר.

ישנו מקרה פרטי של אובדן גובה בהיקף של יותר מ-4 ס"מ אצל מבוגרים, אשר יכול להחשיד בשברי חוליות שאחראים לאובדן הגובה, אבל בסך הכל מדובר במחלה ללא תסמינים מובהקים.

המטרה של הרופא המטפל, על כן, היא לזהות את האנשים הסובלים מבריחת סידן עוד לפני שהם חווים את אירוע השבר ולכן ממליצים ארגוני הבריאות בכל העולם על בדיקת צפיפות עצם אצל נשים מעל גיל 60-65 ואצל גברים מעל גיל 70.

בדיקת צפיפות עצם היא בדיקת סקר פשוטה הנמצאת בסל הבריאות והיא מאפשרת לזהות אנשים בעלי צפיפות עצם נמוכה, שמעמידה אותם בסיכון גבוה לשבר אוסטאופורוטי.

האם ישנם גורמי סיכון מובחנים לאוסטאופורוזיס?

כמו במחלות רבות אחרות, גם במקרה של אוסטאופורוזיס, יכולה היסטוריה משפחתית לשקף רמת סיכון גבוהה יותר.

נשים שאימן שברה את צוואר הירך או את אחת החוליות או שסבלה משברים אחרים בגיל מבוגר, עלולות להיות בסיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס.

משקל גוף נמוך, תרופות כמו סטרואידים או סותרי חומצה, מעלות גם הן את הסיכון לשבר אוסטאופורוטי. עישון ושתיית אלכוהול נחשבים גם הם לגורמי סיכון לבריחת סידן.

מהו הטיפול באוסטאופורוזיס?

מרכיב חשוב בטיפול בבריחת סידן הוא זהירות והימנעות מנפילות, שכן מרבית השברים האוסטאופורוטיים נגרמים כתוצאה מנפילה בגילאים מבוגרים.

ברמה הפרקטית זה אומר לדאוג לתאורה בשעות הלילה, להימנע מפרישת שטיחים מחליקים, להימנע מהשארת הרצפה רטובה ולהימנע ממכשולים ברחבי הבית (כמו למשל נעליים זרוקות בסלון או במסדרון).

כמו כן, חשוב להקפיד על פעילות גופנית עד כמה שניתן, שכן שרירים חזקים מפחיתים את הסיכון לנפילה.

ובכל זאת, לפלח מסוים בחולי האוסטאופורוזיס נדרש גם טיפול תרופתי, המבוסס על שני סוגי תרופות עיקריים: תרופות למניעת פירוק עצם ותרופות לבניית עצם – יעילותן של כולן הוכחה גם בשיפור צפיפות העצם וגם במניעת שברים.

מטופלים שסובלים מצפיפות עצם נמוכה וכבר חוו שבר אוסטאופורוטי, מוגדרים כמטופלים ברמת סיכון גבוהה ולהם ניתנות התרופות בונות העצם, שהן תרופות חזקות יותר בעלות השפעה מהירה יותר ובעלות יעילות גבוהה יותר.

אופן מתן התרופות משתנה ממקרה למקרה: תרופות למניעת פירוק עצם ניתנות בצורת כדור פעם בשבוע או פעם בחודש ולעיתים גם בצורת עירוי פעם בשנה או חצי שנה.

תרופות בונות עצם מהדור הקודם ניתנות בזריקה פעם ביום למשך שנתיים, אם כי לאחרונה נכנסה תרופה בונת עצם חדשה הניתנת בזריקה פעם בחודש למשך שנה אחת בלבד, דבר המקל מאוד על ההיענות לטיפול.