כירורגיה של מלנומה: האבחון והטיפול החדשני

אבחון מלנומה מחייב הגעה לכירורג מומחה, לצורך ביצוע בדיקת ביופסיה, ובהתאם לתוצאותיה ייקבע מהלך הטיפול. אבחון המלנומה מתבצע באמצעות ביופסיה של נגע עורי פיגמנטרי, קרי נגע שעבר שינוי בגודלו, בצבעו, בסימטריה שלו, בגובהו/ עוביו או בקווי המתאר של גבולותיו. לאחר אבחון המלנומה, מבוצעת כריתה של הגידול וכריתה של בלוטת הזקיף (SENTINEL)

על כך מסביר פרופ' שלמה שניבאום בתכנית המילון הרפואי בהנחיית פרופ' קרסו

אבחון מלנומה

תהליך האבחון של מלנומה, מבוסס על ביופסיה של נגע עורי פיגמנטרי שחווה שינוי בגודלו, צבעו, סימטריה, או קווי המתאר שלו.

לאחר הוצאת הנגע לצורך ביצוע הביופסיה, מתקבלים ממצאים פתולוגיים לגבי עובי הגידול במ"מ, מידת חדירת הגידול על פי שכבות העור (חלוקה לפי קלרק), ומרכיבים נוספים כדוגמת: כיוב והיקף חלוקת התאים (Mitotic Rate).

במסגרת תהליך האבחון של מלנומה, ישנה חשיבות רבה לזיהוי שלב המחלה, זיהוי המבוצע באמצעות בדיקת עוביו של הגידול.

מלנומה בעובי של 1-2 מ"מ מצביעה על שלב 1 של המחלה, בעוד שמלנומה בעובי גדול יותר מ-2 מ"מ מצביעה על שלב 2 של המחלה.

בהתאם לאבחון המלנומה ושלב המחלה, מתבצעת כריתה של הגידול באופן הבא:

• מלנומה בעובי של עד 1 מ"מ – כריתה של הצלקת ורקמות סמוכות ברדיוס של 1 ס"מ
• מלנומה בעובי מעל 1 מ"מ – כריתה של הצלקת ורקמות סמוכות ברדיוס של 2 ס"מ

בדיקת בלוטת הזקיף וכריתת הגידול

מעבר להוצאת המלנומה עצמה, גידול זה נוטה להתפשט בגוף דרך מערכת הבלוטות הלימפתיות, ולכן יש צורך לבדוק את בלוטות הזקיף.

בדיקה זו מבוססת על בדיקת קשרית הלימפה הראשונה במסלול הניקוז הלימפתי, קשרית הקרויה קשרית הזקיף.

במידה ונתגלו סימני גידול בקשרית זו, ההנחה היא שתאי המלנומה התפשטו גם לקשריות העוקבות, ומתבצעת כריתה של כל הבלוטות באזור הניקוז.

במידה והקשרית נמצאה נקיה מסממני מלנומה, גם יתר הבלוטות נקיות ואין צורך לכרות אותן.

מאחר והמלנומה עשויה להתפשט לחלקים ואזורים שונים בגוף, יש לבצע בדיקה כוללת של קשריות הזקיף באזורי ניקוז שונים בגוף.

בדיקה זו מבוצעת באמצעות הזרקת חומר רדיואקטיבי באזור צלקת המלנומה.

חלקיקי החומר הרדיואקטיבי מחקים את תאי המלנומה ומגיעים אל הבלוטות הלימפתיות באזור הניקוז.

בהמשך לכך, עובר המטופל מיפוי Spect, המספק נתונים אנטומיים מדויקים יותר לגבי מיקום הבלוטות הנבדקות.

במהלך הניתוח עצמו, עושה הרופא שימוש במכשיר לזיהוי קרני גמא (בדומה למונה גייגר), על מנת לזהות ריכוזים של החומר הרדיואקטיבי ולאתר בצורה מדויקת את מיקומה של קשרית הזקיף.

בדיקות תוך ניתוחיות להעלאת סיכוי השרידות

לאחר שאותרה קשרית הזקיף, הבלוטה נשלחת לבדיקה מיקרוסקופית תוך כדי ניתוח, וזאת על מנת לזהות סימנים של הגידול בקשרית ברמה המיקרוסקופית.

על פי הניסיון שנצבר, נתגלה כי זיהוי הגידול בקשרית בשלב זה, מגביר מאוד את סיכויי השרידות של החולה, לעומת האפשרות של גילויו בבדיקת אולטרה סאונד או בבדיקה גופנית עתידית.

על כן, כיום מבוצע הליך זה של בדיקת קשרית הזקיף באופן מובנה בכל ניתוח להסרת מלנומה.

במידה וזוהו סימני גידול בקשרית הזקיף, מתבצעת כריתה של הקשרית עצמה ושל כל הבלוטות הלימפתיות באזור הניקוז הנבדק.

כמו כן, כריתה של כלל הבלוטות באזור הניקוז יכולה להתבצע במקרה בו זוהתה בלוטה נמושה במסגרת ביופסיית מחט.

כריתת הבלוטות מבוצעת על פי עקרונות הכירורגיה האונקולוגית, הבאים להבטיח סילוק מלא של כל סממני הגידול.

ביצוע נכון ומדויק של תהליך הכריתה הוכח כמשפר מאוד את סיכויי השרידות והריפוי מהמחלה.

טיפול תרופתי חדשני במלנומה

תאים סרטניים בסוגי הסרטן השונים, עושים שימוש במנגנוני הסוואה חכמים על מנת להתחמק מהמערכת החיסונית, שאינה מזהה אותם כגורם מזיק ולכן אינה נלחמת בהם.

כיום, קיימות תרופות שונות, המאפשרות לעורר את המערכת החיסונית לזהות את התאים הסרטניים ולהילחם בהם, ובכלל זה גם תרופות לטיפול במלנומה.

במקרים בהם אזור הגידול הוא אינו בר ניתוח, תרופות אלה מאפשרות להקטין את הגידול, להפוך אותו לבר ניתוח ולריפוי מלא מהמחלה.

מאחר ומלנומה היא מחלה שניתן לזהות בגילוי מוקדם, ולגילוי המוקדם ישנה השפעה מהותית על סיכויי ההחלמה והריפוי ממנה, מומלץ להגיע לבדיקה תקופתית אצל רופא עור, במיוחד עבור אנשים המוגדרים בקבוצת סיכון.