תסמונת אספרגר

תסמונת אספרגר, אף שאינה נחשבת יותר לאבחנה רשמית על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5), שייכת לקבוצה של מצבים נוירו-התפתחותיים המכונה הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD), משמע שהיא נמצאת על הרצף האוטיסטי.

מומחים מחשיבים כיום את מה שאובחנה בעבר כתסמונת אספרגר למצב הנמצא על הקצה הקל של הרצף האוטיסטי. כיום תסמונת זו מוגדרת כ-ASD ברמה 1.

הסימנים העיקריים של אספרגר כוללים:

• קושי באינטראקציה חברתית
• עיסוק בהתנהגות שחוזרת על עצמה
• עמידה איתנה על דעות ואמונות
• התמקדות בכללים ובשגרה

לחלק מאלו המאובחנים עם המצב יש מה שמכונה לעתים קרובות אוטיזם בתפקוד גבוה.

"תפקוד גבוה" אינו נחשב לחלק מהאבחנה, אלא פשוט אומר שהם צריכים פחות תמיכה מהסביבה בהשוואה לאנשים אחרים על הרצף האוטיסטי. קטגוריה זו כוללת בדרך כלל אנשים עם אספרגר.

לאנשים עם אספרגר אין עיכובים בכישורי שפה או בהתפתחות קוגניטיבית, כך שהם יכולים בדרך כלל לנהל את פעילויות חיי היומיום בעצמם.

במילים אחרות, הצרכים המיוחדים שלהם בדרך כלל לא ימנעו מהם להתחנך בכיתה רגילה או להשתלב בעבודה.

במאמר זה נלמד על: 

• ההבדל בין תסמונת אספרגר לאוטיזם
• התסמינים
• הגורמים
• גורמי סיכון קיימים
• סיבוכים בעקבות תסמונת אספרגר
• אבחון
• טיפול

במה שונה תסמונת אספרגר מאוטיזם?

כאמור, תסמונת אספרגר אינה נחשבת יותר לאבחנה עצמאית על פי המהדורה החמישית של מדריך האבחון והסטטיסטיקה להפרעות נפשיות (DSM-5).

המהדורה הזו, שהיא כמובן העדכנית ביותר, פורסמה בשנת 2013.

מאז, כל מי שהיה אמור להיות מאובחן עם אספרגר על פי הקריטריונים לאבחון במהדורות הקודמות של המדריך, אובחן במקום זאת עם הפרעת הספקטרום האוטיסטי.

הסימנים הקשורים לאספרגר נופלים כעת תחת הפרעת הספקטרום האוטיסטי, ספקטרום של דפוסי תקשורת והתנהגות מתמשכים.

עם זאת, אנשים רבים שאובחנו עם אספרגר לפני השינוי הזה עשויים עדיין להעדיף את המונח המקורי.

ההבדל העיקרי שמייחד את אספרגר מ-ASD הוא שאנשים עם אספרגר נוטים:

• להראות תסמינים קלים יותר של אוטיזם.
• להיות בעלי כישורי שפה חזקים, ללא עיכובים בשפה.
• ייתכן שהם זקוקים למעט מאוד תמיכה יומיומית, וייתכן שהם לא יאובחנו כלל עד שלב מאוחר יותר בחייהם.

מהם התסמינים של תסמונת אספרגר?

כמה סימנים של אספרגר כוללים:

מיקוד יתר – אנשים רבים עם אספרגר מפתחים התמקדות קיצונית בתחומי עניין מסוימים. עבור ילדים, זה יכול להיות גילוי עניין רב בדברים כמו לוחות זמנים של רכבות או דינוזאורים, למשל. עניין זה יכול לתדלק שיחות חד-צדדיות עם עמיתים ומבוגרים.

קושי בזיהוי רמזים חברתיים – אנשים עם אספרגר עשויים להישאר לא מודעים לניסיונות לשנות את נושא השיחה, וזו יכולה להיות אחת הסיבות לכך שיש להם קשיים באינטראקציות חברתיות. הם עשויים גם להתקשות לדעת מתי להנמיך את קולם במקומות מסוימים.

קושי בקריאת הבעות פנים או שפת גוף – אוטיסטים רבים מתקשים לזהות ולהבין רגשות של אנשים אחרים. הם עשויים להתקשות לפרש את שפת הגוף, להימנע מיצירת קשר עין, לדבר בצורה מונוטונית ולהשתמש במעט הבעות פנים.

קושי במוטוריקה וקואורדינציה – חלק מהילדים עם אספרגר עשויים להתקשות עם מיומנויות מוטוריות חיוניות, כמו ריצה או הליכה. ייתכן גם שיהיו חסרי קואורדינציה ויתקשו בטיפוס או ברכיבה על אופניים.

מהם הגורמים לתסמונת אספרגר?

לתסמונת אספרגר, כמו לשאר ההפרעות על הרצף האוטיסטי, אין סיבה אחת ידועה.

בהתחשב במורכבות ההפרעה, ובעובדה שהתסמינים והחומרה משתנים, יש כנראה סיבות רבות.

גם הגנטיקה וגם הסביבה עשויים לשחק תפקיד.

גנטיקה – נראה כי מספר גנים שונים מעורבים בהפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD).

עבור חלק מהילדים, התסמונת יכולה להיות קשורה להפרעה גנטית, כגון תסמונת רט או תסמונת X שביר.

עבור ילדים אחרים, שינויים גנטיים (מוטציות) עשויים להגביר את הסיכון לפתח תסמונת אספרגר.

גנים אחרים עשויים להשפיע על התפתחות המוח או על הדרך שבה תאי מוח מתקשרים, או שהם עשויים לקבוע את חומרת התסמינים.

נראה כי חלק מהמוטציות הגנטיות עוברות בתורשה, בעוד שאחרות מתרחשות באופן ספונטני.

גורמים סביבתיים – חוקרים בודקים כעת האם גורמים כמו זיהומים ויראליים, תרופות או סיבוכים במהלך ההריון, או חומרים האחראים על זיהום אוויר ממלאים תפקיד בהתפתחות הפרעת הספקטרום האוטיסטי בכלל ותסמונת אספרגר בפרט.

אילו גורמי סיכון קיימים לתסמונת אספרגר?

מספר הילדים המאובחנים עם הפרעת הספקטרום האוטיסטי (הכולל כאמור את תסמונת אספרגר) עולה.

לא ברור אם זה נובע מיכולת טובה יותר כיום לאתר ולזהות את הסימנים והתסמינים, מעלייה ממשית במספר המקרים או משניהם.

הפרעת הספקטרום האוטיסטי משפיעה על ילדים מכל הגזעים והלאומים, אך גורמים מסוימים מגבירים את הסיכון של הילד. אלה עשויים לכלול:

המין של הילד – בנים נוטים בערך פי ארבעה לפתח הפרעה על הספקטרום האוטיסטי מאשר בנות.

היסטוריה משפחתית – למשפחות שיש להן ילד אחד עם הפרעת הספקטרום האוטיסטי יש סיכון מוגבר ללדת ילד נוסף עם ההפרעה.

זה גם לא נדיר שהורים או קרובי משפחה של ילד עם הפרעה על הספקטרום האוטיסטי סובלים מבעיות קלות עם מיומנויות חברתיות או תקשורתיות בעצמם או מפתחים התנהגויות מסוימות האופייניות להפרעה.

הפרעות אחרות – לילדים עם מצבים רפואיים מסוימים יש סיכון גבוה מהרגיל לפתח הפרעת הספקטרום האוטיסטי או לפתח תסמינים דמויי אוטיזם.

דוגמאות כוללות תסמונת X שביר, הפרעה תורשתית הגורמת לבעיות אינטלקטואליות; טרשת גבשושית (Tuberous Sclerosis), מצב בו מתפתחים גידולים שפירים במוח; ותסמונת רט, מצב גנטי המופיע כמעט אך ורק אצל בנות, הגורם להאטה בצמיחת הראש, מוגבלות אינטלקטואלית ואובדן שימוש מכוון ביד.

פגים שנולדו מוקדם מאוד – תינוקות שנולדו לפני שבוע 26 להריון עשויים להיות בעלי סיכון גבוה יותר להפרעה על הספקטרום האוטיסטי.

גילאי ההורים – ייתכן שיש קשר בין ילדים שנולדו להורים מבוגרים לבין הפרעה על הספקטרום האוטיסטי, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לבסס את הקשר הזה.

אילו סיבוכים עלולים להופיע בעקבות תסמונת אספרגר?

בעיות עם אינטראקציות חברתיות, תקשורת והתנהגות יכולות להוביל לסיבוכים הבאים:

• בעיות בבית הספר ובהצלחה בלימודים
• בעיות תעסוקה
• חוסר יכולת לחיות באופן עצמאי
• בידוד חברתי
• מתח בתוך המשפחה
• הצקות מצד הסביבה

כיצד מאבחנים תסמונת אספרגר?

אין בדיקה מסוימת שיכולה לקבוע שאדם נמצא על הספקטרום האוטיסטי. במידה ואדם שם לב לסימנים כלשהם של אספרגר אצל ילדו, איש מקצוע או פסיכולוג קליני המומחה בילדים יכול לעזור לקבוע אילו צורכי תמיכה יש לילד על ידי הערכת תחומים מרכזיים, כולל:

• כישורי שפה
• אינטראקציות חברתיות
• הבעות פנים בזמן דיבור
• עניין באינטראקציה עם אחרים
• הגישה כלפי שינויים
• קואורדינציה מוטורית ומיומנויות מוטוריות

אילו אבחנות עלולות להיות מאובחנות בטעות כתסמונת אספרגר?

חלק מהאנשים על הספקטרום האוטיסטי עשויים לקבל במקור אבחנה אחרת, או לחילופין להיות מאובחנים שלא נכונה עם אספרגר.

האבחנה המבדלת של אספרגר יכולה לכלול:

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) – הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב בריאותי נפשי שעלול לגרום לרמות חריגות של היפראקטיביות והתנהגויות אימפולסיביות.

אנשים עם הפרעות קשב וריכוז עלולים גם להתקשות למקד את תשומת הלב שלהם במשימה בודדת או לשבת בשקט לפרקי זמן ארוכים.

אנשים רבים חווים חוסר תשומת לב ושינויים ברמות האנרגיה במהלך היום. עבור אדם עם ADHD, זה קורה לעתים קרובות יותר ובמידה רבה יותר בהשוואה לאנשים שאינם סובלים מהמצב.

זה יכול להשפיע באופן משמעותי על הלימודים, העבודה וחיי היומיום שלהם. גם מבוגרים וגם ילדים יכולים לפתח הפרעות קשב וריכוז.

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) – הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא מצב בריאותי נפשי כרוני.

אנשים החיים עם OCD חווים בדרך כלל אובססיות, או מחשבות לא רצויות שחוזרות על עצמן המעוררות דחף קיצוני לחזור על התנהגות מסוימת.

לאחר מכן הם מפעילים את הדחף הזה, או הכפייה, כדי לעזור להקל על המחשבה האובססיבית.

הרבה אנשים בודקים שוב כדי לוודא שהם נעלו את דלת הכניסה או כיבו את התנור.

הרגלים אלה יכולים לעזור לאדם להרגיש בטוח יותר, אך הם אינם מרמזים אוטומטית על OCD.

עבור אנשים החיים עם OCD, הרגלים אלה אינם עניין של בחירה אישית.

במקום זאת, הם מסבכים ומשבשים את חיי היומיום. אנשים רבים עם OCD מזהים את המחשבות והאמונות המתדלקות את האובססיביות שלהם כלא הגיוניות, ובכל זאת, הם פועלים לפיהם כדי להקל על המצוקה הנגרמת ממחשבות אלה.

הפרעות נוספות ברשימה יכולות לכלול הפרעת חרדה חברתית (SAD), לקות למידה בלתי-מילולית ועוד.

אם נראה כי האבחנה אינה מתאימה, תמיד יש אפשרות ליצור קשר עם מומחה אחר בתחום הבריאות ולקבל חוות דעת נוספת.

יש לזכור, עם זאת, שאנשי מקצוע כבר לא מאבחנים אספרגר – אלא מאבחנים הפרעת הספקטרום האוטיסטי במקום זאת.

כיצד מטפלים בתסמונת אספרגר?

אנשים אוטיסטים רבים, כולל אנשים עם אספרגר, אינם רואים בהפרעת הספקטרום האוטיסטי מוגבלות או הפרעה.

במילים אחרות, אספרגר, כמו אוטיזם, אינו מצב רפואי הדורש טיפול.

חלק מהאוטיסטים עשויים להזדקק לתמיכה בבית הספר, בעבודה או בפעילויות של חיי היומיום, אבל תמיכה אינה זהה לטיפול.

אבחון מוקדם יכול להקל על קבלת סוג התמיכה הנכון, שיכול לעזור לשפר את האינטראקציות החברתיות והתפקוד היומיומי.

כשזה מגיע לתמיכה בהפרעת הספקטרום האוטיסטי, אין גישה אחת שמתאימה לכולם.

לאנשים שונים יש צרכים שונים, ושילוב של טיפולים וגישות אחרות יכול לעזור להתמודד עם האתגרים הספציפיים של כל אדם.

אנשים עם אספרגר יכולים לסבול ממצבים נפשיים כמו חרדה או דיכאון, בדיוק כמו כל אחד אחר.

קבלת טיפול בתסמיני בריאות הנפש הללו יכולה לסייע רבות לשיפור הרווחה הכללית.

תרופות

אין תרופה המטפלת באספרגר, אבל אנשים מסוימים עשויים להיעזר בתרופות כדי להתמודד עם תסמינים של מצבים שכיחים המתרחשים באותו זמן, בעיקר דיכאון וחרדה.

תרופות הניתנות לעיתים במצבים אלה כוללות:

תרופות נוגדות דיכאון – תרופות נוגדות דיכאון יכולות לעזור להקל על תסמיני דיכאון.

מעכבי ספיגה חוזרת סלקטיביים של סרוטונין (SSRI), סוג נפוץ של תרופות נוגדות דיכאון, יכולים להועיל גם לתסמינים של הפרעות חרדה והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD).

תרופות נגד חרדה – תרופות נוגדות חרדה, כולל SSRI ובנזודיאזפינים, יכולות להפחית תסמינים של חרדה חברתית והפרעות חרדה אחרות.

תרופות אנטי פסיכוטיות – רופאים מסוימים עשויים לרשום אותם עבור תסמינים של עצבנות.

ריספרידון (או בשמה המסחרי, ריספונד) ואריפיפרזול (אריפליי) הן כיום התרופות היחידות שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות (FDA) למטרה זו.

תרפיה

גישות תרפיה שונות יכולות לסייע בשיפור מיומנויות תקשורת, ויסות רגשי ואינטראקציה חברתית. אלו כוללים:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) – טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא סוג של פסיכותרפיה שיכולה לעזור לזהות ולשנות דפוסי מחשבה והתנהגות שליליים ולא מועילים.

CBT יכול לעזור עם חרדה, דיכאון, ואתגרים אישיים אחרים או קשיים יומיומיים.

ריפוי בדיבור – קלינאית תקשורת יכולה להעריך ולתת מענה לאתגרי שפה ותקשורת. עבור מישהו עם אספרגר, ריפוי בדיבור עשוי לעזור בשליטה בקול למשל.

אימון מיומנויות חברתיות – אימוני מיומנויות חברתיות עוסקים בנושאים שהופכים אינטראקציה חברתית למאתגרת עבור אנשים.

מיומנויות הנלמדות עשויות לנוע בין מיומנויות שיחה להבנת רמזים חברתיים ושפה לא מילולית, כגון סלנג וביטויים נפוצים.

פיזיותרפיה (PT) וריפוי בעיסוק (OT) – פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק יכולים לעזור לשפר מיומנויות מוטוריות עדינות וקואורדינציה.

ריפוי בעיסוק יכול גם לעזור לילדים עם אספרגר להתמודד עם בעיות תחושתיות.

קבלת הדרכה וטיפול– יכולים לעזור גם להורים לקבל תמיכה בגידול ילד על הרצף האוטיסטי.

גישות טיפוליות אחרות

לא הרבה מחקרים תומכים ביתרונות של גישות אחרות עבור אנשים עם אספרגר, אבל זה לא אומר בהכרח שהם לא יכולים לעזור.

אסטרטגיות אחרות שעלולות להיות מועילות כוללות:

מלטונין – הפרעות שינה, שאינן נדירות בילדים עם אספרגר, יכולות להחמיר חרדה, דיכאון ועצבנות.

מספר מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שלמלטונין יכולה להיות תועלת. מומלץ להתייעץ ברופא הילדים בנוגע לאפשרות זו.

טיפול במוזיקה ואומנות – תרפיה במוזיקה ואמנות יכולים לעזור באתגרים תקשורתיים, רגשיים וחברתיים הקשורים באספרגר.

טיפול בעיסוי – טיפול בעיסוי עשוי לספק הפחתה קצרת טווח בחרדה או בתסמינים תחושתיים עבור חלק מהאוטיסטים, כל עוד הם חשים בנוח עם מגע.

דיקור סיני – מחקרים מסוימים העלו השערה שדיקור סיני יכול לעזור לשפר הסתגלות חברתית ושינה, יחד עם תסמינים אחרים של ASD. עם זאת, יש צורך במחקר נוסף על מנת לתמוך בהשערה זאת.

קבוצות תמיכה – ילדים ומבוגרים עם אספרגר, יחד עם משפחותיהם, עשויים להפיק תועלת רבה מחיבור וקשר לאחרים הנמצאים על הרצף האוטיסטי.

קבוצות תמיכה ופורומים מקוונים מציעים סביבה נגישה לדיון באספרגר ולקבלת מידע והדרכה נוספים.

שאלות ותשובות בנושא

האם ילדים עם אספרגר חכמים יותר או פחות מהממוצע?

האם אנשים עם אספרגר יכולים לנהוג ברכב?

האם תסמיני אספרגר מחמירים במצבי חרדה ולחץ?

האם ניתן אספרגר יכול להופיע מאוחר יותר בחיים?

האם תסמונת אספרגר מחמירה עם הגיל?