שעלת

שעלת הינה דלקת חמורה בדרכי הנשימה הנגרמת על ידי החיידק Bordetella Pertussis. הזיהום החיידקי גורם לשיעולים עוויתיים, חזקים ובלתי נשלטים שעלולים להקשות על הנשימה ואף להביא להפסקתה. המחלה יכולה להשפיע על אנשים בכל גיל, אך היא עלולה להיות קטלנית עבור תינוקות וילדים צעירים.

על פי נתוני משרד הבריאות, שכיחות שעלת בישראל נמצאת במגמת עלייה מתמדת מתחילת שנות ה-2000 בכל קבוצות הגיל, אך במיוחד בתינוקות מתחת לגיל שנה ובילדים בני 5-14, כאשר הסיבות לכך הן אבחון יעיל יותר ומודעות הולכת וגוברת למחלה בקרב רופאים. עם זאת, שכיחות המחלה כיום נמוכה משכיחותה לפני שנמצא חיסון יעיל נגד החיידק.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

תסמיני המחלה | גורמים למחלה | סיבוכי המחלה | אבחון המחלה | הדבקות במחלה | סיכונים אפשריים לאחר הדבקות במחלה | טיפול במחלה | מניעת המחלה | ההבדלים בין שעלת להצטננות רגילה

מהם התסמינים של מחלת השעלת?

שעלת עלולה לגרום לתסמינים קשים אצל תינוקות, ילדים, בני נוער ומבוגרים. תסמינים של המחלה מתפתחים בדרך כלל תוך 5 עד 10 ימים לאחר החשיפה לחיידק, ולעיתים הם מופיעים רק לאחר כ-3 שבועות.

תסמינים מוקדמים

המחלה מתחילה בדרך כלל בתסמינים דמויי צינון הכוללים אף סתום ומנוזל, שיעול קל וחום. אצל תינוקות, השיעול לרוב יהיה לא משמעותי או לא יופיע כלל. תינוקות עלולים לפתח דום נשימה, מצב בו הילד מפסיק לנשום לגמרי. שעלת מסוכנת ביותר עבור תינוקות. כמחצית מהתינוקות מתחת לגיל שנה שחולים במחלה זקוקים לטיפול בבית החולים.

תסמינים מוקדמים יכולים להימשך שבוע עד שבועיים ובדרך כלל כוללים:

• נזלת
• חום נמוך (בדרך כלל מזערי לאורך כל המחלה)
• שיעול קל, מדי פעם
• דום נשימה (עלול להופיע אצל תינוקות)

נראה כי המחלה בשלביה הראשונים אינה חמורה יותר מצינון רגיל. לכן, רופאים לרוב אינם חושדים או מאבחנים את המחלה עד להופעת התסמינים החמורים יותר.

תסמינים מאוחרים

לאחר שבוע עד שבועיים וככל שהמחלה מתקדמת, התסמינים ה"קלאסיים" של שעלת עשויים להופיע ולכלול:

• התקפי שיעול המתאפיינים בשיעול מהיר, עוויתי ומרובה, המסתיים בשאיפת אוויר מאומצת (שיוצרת צליל שרקני המאפיין את המחלה).
• הקאות במהלך התקפי שיעול או אחריהם
• תשישות משמעותית לאחר התקפי שיעול

למרות התשישות לאחר התקפי השיעול, לרוב המטופל ייראה די טוב בין התקף להתקף. התקפי שיעול בדרך כלל הופכים נפוצים וחמורים יותר ככל שהמחלה נמשכת, ועלולים להתרחש לעתים קרובות יותר בלילה.

התקפי השיעול יכולים להימשך 10 שבועות או יותר, ולכן במקומות רבים בעולם, למשל בסין, שעלת ידועה בשם "שיעול של 100 ימים". לעתים קרובות הצליל בסיום השיעול אינו קיים, במידה ויש מחלה קלה יותר.

מחלת השעלת היא בדרך כלל מתונה יותר בקרב בני נוער ומבוגרים, במיוחד אלה שקיבלו את החיסון נגד שעלת.

מה גורם למחלת השעלת?

שעלת היא מחלה מדבקת מאוד הנגרמת על ידי סוג של חיידקים הנקרא Bordetella pertussis. חיידקים אלה מתיישבים על הסיליה (שלוחות זעירות דמויות ריסים על גבי תאים) המצפה חלק ממערכת הנשימה העליונה. החיידקים משחררים רעלנים, הפוגעים בסיליה וגורמים לנפיחות של דרכי הנשימה.

כיצד מועבר החיידק?

שעלת מתפשטת מאדם לאדם. אנשים הסובלים משעלת בדרך כלל מפיצים את המחלה לאדם אחר על ידי שיעול או עיטוש או כאשר הם מבלים זמן רב אחד ליד השני.

תינוקות רבים הסובלים מהמחלה נדבקים מאחים מבוגרים, הורים או מטפלים שאולי אפילו לא יודעים שהם נושאים את החיידק או חולים במחלה.

אנשים הנושאים את החיידק הם מדבקים ביותר עד כשבועיים לאחר תחילת השיעול. אנטיביוטיקה עשויה לקצר את משך התקופה המדבקת של אדם.

בעוד שחיסוני שעלת הם הכלי היעיל ביותר למניעת מחלה זו, אף חיסון אינו יעיל במאת האחוזים. כאשר המחלה מתפשטת בקהילה, קיים סיכוי שאדם מחוסן לחלוטין, בכל גיל, יידבק ויחלה בכל זאת. לרוב, אנשים מחוסנים חווים מחלה קלה יותר במידה והם נדבקים.

מהם הסיבוכים של המחלה?

תינוקות וילדים

שעלת עלולה לגרום לסיבוכים חמורים ולעתים קטלניים אצל תינוקות וילדים קטנים, במיוחד כאלה שלא קיבלו את כל החיסונים המומלצים נגד שעלת. כמחצית מהתינוקות מתחת לגיל שנה הסובלים מהמחלה מגיעים לאשפוז בבית החולים. ככל שהתינוק צעיר יותר, כך עולה הסיכוי שהוא יזדקק לטיפול בבית החולים.

הסיבוכים הנפוצים בתינוקות מאושפזים הם:

• דלקת ריאות
• פרכוסים
• דום נשימה
• אנצפלופתיה (מחלה הפוגעת בתפקוד המוח)

מכלל התינוקות המגיעים לאשפוז בעקבות שעלת, כ-1% ימותו במהלכו.

בני נוער ומבוגרים

בני נוער ומבוגרים עלולים גם כן לחוות סיבוכים כתוצאה משעלת. עם זאת, הם לרוב יהיו פחות רציניים בקבוצות גיל מבוגרות אלו, במיוחד אצל אלה שחוסנו בחיסון נגד שעלת. לעיתים קרובות השיעול עצמו הוא הגורם לסיבוכים בקרב בני נוער ומבוגרים. לדוגמא, חולה עלול להתעלף או לשבור  צלע במהלך התקפי שיעול חזקים.

על פי ההערכות, פחות מ-5% מהחולים בקבוצת גיל זו נזקקים לאשפוז בבית חולים. רופאים מדווחים על כ-2% בלבד המפתחים דלקת ריאות כתוצאה מהמחלה.

הסיבוכים השכיחים ביותר בקבוצות גיל אלו הם:

• ירידה במשקל
• אובדן שליטה בשלפוחית ​​השתן
• התעלפות
• שברים בצלעות משיעול חמור

כיצד ניתן לאבחן שעלת?

אבחון המחלה בשלביה המוקדמים עשוי להיות מאתגר מכיוון שהסימנים והתסמינים דומים לאלה של מחלות נשימה נפוצות אחרות, כגון צינון, שפעת או ברונכיטיס. לפעמים, רופאים יכולים לאבחן שעלת רק על ידי התסמינים והאזנה לשיעול.

ייתכן שיהיה צורך בבדיקות רפואיות אחרות על מנת לאשר את האבחנה. הבדיקות עשויות לכלול:

תרבית מהאף או הגרון – הרופא לוקח מטוש ובאמצעותו דוגם את האף והגרון. לאחר מכן הבדיקה נשלחת למעבדה במטרה לבדוק האם ישנה נוכחות של חיידקי שעלת.

בדיקת דם – ניתן לקחת דגימת דם ולשלוח אותה למעבדה לספירת תאי הדם הלבנים. תאים אלו מסייעים לגוף להילחם בזיהומים, כגון שעלת, לכן ספירה גבוהה של תאי דם לבנים מעידה בדרך כלל על נוכחות של זיהום או דלקת. זוהי בדיקה כללית ואינה ספציפית לשעלת.

צילום חזה – הרופא עשוי לבצע צילום רנטגן כדי לבדוק נוכחות של דלקת או נוזלים בריאות, שיכולים להיות סיבוכים של שעלת.

איך נדבקים בשעלת?

שעלת ידועה כזיהום חיידקי מדבק מאוד. אופן ההדבקה לרוב כרוך בחשיפה לטיפות רוק הנישאות באוויר עקב שיעול או עיטוש של החולים. מגע קרוב עם אדם חולה מגדיל את הסיכון לחלות. כך למשל שהייה באותו חדר, שימוש בכלי אוכל או חפצים אחרים שהיו קרובים לחולה. באזורים צפופים כגון בתי ספר או גני ילדים ומעונות, הסיכוי להידבק מילד חולה גדולים למדי. אפשר לציין כי חולי שעלת מדבקים ביותר בשלבים המוקדמים של המחלה דווקא. כלומר, למעשה ההדבקה נפוצה יותר עוד לפני התפתחות התקפי השיעול האופייניים. אי לכך, קשה למנוע הדבקה והחיסון נותר הדרך היעילה ביותר למנוע את התפשטות השעלת. החיסון מקובל בקרב תינוקות וילדים, עם השלמת מנות דחף בהמשך.

בסרטון: מידע על תחלואת במחלה זו:

מהם הסיכונים האפשריים לאחר הדבקות בשעלת?

שעלת יכולה להשפיע על כל הגילאים, אבל תינוקות וילדים צעירים פגיעים יותר ועלולים להזדקק לטיפול דחוף. אלה הסיכונים:

דלקת ריאות

שעלת עלולה להוביל לסיבוכים כגון דלקת ריאות. התקפי השיעול האינטנסיביים עלולים להפוך את הריאות לרגישות יותר לזיהומים של חיידקים. דלקת ריאות עלולה לגרום לקשיי נשימה, כאבים בחזה וחום.

• דלקת ריאות יכולה להיות מסכנת חיים, במיוחד אצל תינוקות וילדים צעירים, אסור להזניח!
• אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת נמצאים בסיכון גבוה לדלקת ריאות.
• גילוי מוקדם וטיפול בדלקת ריאות חשובים למניעת סיבוכים חמורים.

דום נשימה

תינוקות עם שעלת נמצאים בסיכון למצב שנקרא דום נשימה. זהו מצב שבו הנשימה נעצרת באופן זמני. דום נשימה מוריד את רמות החמצן בגוף, וזה עלול לגרום נזק מוחי או אפילו מוות. הורים צריכים להיות ערניים לסימנים אזהרה כגון הפסקות נשימה בולטת או שינוי צבע העור לכחלחל.

• דום נשימה הוא מצב מסוכן ודורש טיפול מהיר.
• תינוקות עם דום נשימה עשויים להזדקק לאשפוז.
• לדום נשימה שלא מטופל יכולות להיות השלכות של עיכובים התפתחותיים או ליקויים נוירולוגיים אצל חולים צעירים.

התייבשות ותת תזונה

התקפי השיעול הקשים הקשורים לשעלת יכולים לעורר חוסר תיאבון ולהקשות על תינוקות וילדים קטנים לאכול ולשתות. זה יכול להוביל להתייבשות ולהיווצרות חוסרי תזונה. יש לעקוב מקרוב אחר כמות הנוזלים ששותים ולהתייעץ עם רופא לפי הצורך.

• סימני התייבשות כוללים יובש בפה, ירידה בשתן ועייפות.
• בתינוקות, ייתכן שיהיה צורך בהנקה או מתן מזון תינוקות בתדירות יותר גבוהה (כמות קטנה יותר בכל פעם).
• במקרים חמורים, יש צורך בעירוי לוריד, כדי למנוע התייבשות.

הפרעות שינה ועייפות

התקפי השיעול עלולים לגרום להפרעות שינה, עייפות רבה עד תשישות. השיעול יכול להיות חמור יותר בלילה, ולשבש את השינה עבור החולה ועבור בני משפחתו.

• מנוחה מספקת וסביבה שקטה יכולים לסייע.
• תרופות נגד שיעול עשויות לעזור (לרוב מתאימים לילדים או מבוגרים ופחות לתינוקות).
• עייפות מסוימת יכולה להימשך מספר שבועות או ואף יותר.

סיבוכים נוירולוגיים (נדיר)

במקרים נדירים, שעלת עלולה להוביל לסיבוכים נוירולוגיים. סיבוכים אלה נוטים יותר להופיע אצל תינוקות וילדים קטנים ופחות במבוגרים.

כיצד ניתן לטפל במחלת השעלת?

לרוב, בשעלת יכלול מתן אנטיביוטיקה. ישנה חשיבות רבה להתחלת טיפול כמה שיותר מוקדם, שכן טיפול מוקדם יכול לגרום למחלה קלה וקצרה יותר. עדיף להתחיל את הטיפול עוד לפני הופעת התקפי השיעול, במידה והזיהום מאובחן.

הטיפול יכול גם לסייע במניעת התפשטות המחלה לאנשים בסביבת האדם הנגוע. במידה וטיפול מתחיל לאחר שלושה שבועות של מחלה, לא סביר שהוא יהיה יעיל. הסיבה לכך היא שהחיידקים לרוב כבר נעלמים מהגוף, למרות שבדרך כלל עדיין יהיו תסמינים בעקבות הנזק שכבר נגרם על ידי החיידקים.

ישנן מספר אנטיביוטיקות היעילות בטיפול בשעלת, כאשר הנפוצה ביותר היא אזיתרומיצין (אזניל).  לפעמים שעלת עלולה להיות חמורה מאוד, והיא תדרוש טיפול בבית החולים. תינוקות נמצאים בסיכון הגדול ביותר לסיבוכים חמורים משעלת ולהיזדקקות לאשפוז.

עבור ילדים המקבלים טיפול נגד שעלת בבית

אין לתת תרופות נגד שיעול ללא הוראה מפורשת של הרופא. מתן תרופות נגד שיעול כנראה לא יעזור ולרוב אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 4.

מומלץ לטפל בשעלת ולהפחית את הסיכון להדבקת אחרים על ידי:

• נטילת אנטיביוטיקה בדיוק כפי שהורה הרופא.
• שמירה על הבית נקי ככל האפשר מחומרים שיכולים לעורר שיעול, כגון עשן ואבק.
• טיפול באינהלציה המסייעת לשחרור ריר ולהרגעת השיעול.
• שמירה על היגיינה אישית ותרגול שטיפת ידיים יעילה.
• מומלץ לעודד את הילד לשתות הרבה נוזלים, כולל מים, מיצים ומרקים, ולאכול פירות למניעת התייבשות. יש לדווח לרופא מיד על כל סימני התייבשות. אלה כוללים פה יבש ודביק, ישנוניות, עייפות או צמא. הם כוללים גם ירידה במתן שתן או בכמות החיתולים הרטובים, חולשת שרירים, כאבי ראש וסחרחורת.
• מומלץ לעודד את הילד לאכול ארוחות קטנות כל כמה שעות כדי לסייע במניעת הקאות.

עבור ילדים המקבלים טיפול נגד שעלת בבית החולים

במידה וילד אופשז לקבלת טיפול בבית חולים, ייתכן והוא יזדקק לעזרה בשמירה על דרכי נשימה פתוחים, מה שעשוי לדרוש טיפול לשאיבת ריר המצטבר בדרכי הנשימה. הרופא המטפל יעקוב אחר הנשימה של הילד ובמקרה הצורך ייתן חמצן. ילדים עשויים להזדקק לנוזלים לתוך הוריד (IV) במידה והם מראים סימני התייבשות או מתקשים לאכול. יש לנקוט באמצעי זהירות, כמו שמירה על היגיינת ידיים טובה ושמירה על ניקיון המשטחים.

כיצד ניתן למנוע את מחלת השעלת?

חיסונים

הדרך הטובה ביותר למנוע שעלת בקרב תינוקות, ילדים, בני נוער, נשים בהריון ומבוגרים היא להתחסן. כמו כן, מומלץ להרחיק תינוקות ואנשים אחרים בסיכון גבוה לסיבוכי שעלת מאנשים נגועים. קיימים כיום שני חיסונים היעילים במניעת המחלה: DTaP ו-Tdap. חיסונים אלה מספקים הגנה גם מפני טטנוס ודיפטריה.

האותיות בשם החיסון – Tdap – מייצגות את המחלות שכאמור החיסון מגן מפניהן; טטנוס (T), דיפתריה (D), ושעלת א-צלולרית (aP). חיסון Tdap הפך זמין עבור ילדים גדולים יותר ולמבוגרים רק בשנת 2005. לפני 2005, לא היה חיסון נגד שעלת לאנשים מעל גיל 6.

Tdap שונה מחיסון ה- DTaP (דיפטריה, טטנוס ושיעול), הניתן לתינוקות ולילדים בחמש מנות, החל מגיל חודשיים. Tdap מיועד רק לאנשים מעל גיל 7 וניתן לרוב כבוסטר (מנת דחף המחזקת את ההגנה החיסונית).

מהן תופעות הלוואי האפשריות של חיסון Tdap?

בכל חיסון קיים סיכון כלשהו להופעת תופעות לוואי, וחיסון Tdap אינו יוצא מן הכלל. למרבה המזל, תופעות הלוואי המדווחות ב-Tdap הן בדרך כלל קלות וחולפות מעצמן.

תופעות לוואי קלות עד בינוניות עשויות לכלול:

• כאב קל, אדמומיות או נפיחות באזור ההזרקה
• עייפות
• כאבי גוף, כגון כאבי גב
• כאב ראש
• בחילות, הקאות או שלשולים
• חום קל
• נפיחות של כל הזרוע בה ניתן החיסון

לעתים נדירות מדווחות גם תופעות חמורות יותר לאחר חיסון Tdap, אשר עשויות לכלול:

• נפיחות חמורה, כאב או דימום באזור ההזרקה
• חום גבוה
• סימנים לתגובה אלרגית תוך מספר דקות עד מספר שעות לאחר קבלת חיסון, שעשויים לכלול נפיחות בפנים או בגרון, קשיי נשימה, קצב לב מהיר וסחרחורת

במידה ואדם מבחין באחד מהתסמינים החמורים הללו לאחר קבלת חיסון ה-Tdap, יש לפנות לטיפול רפואי.

חיסון Tdap במהלך ההריון

על פי המלצת משרד הבריאות, המאמצת את המלצת המרכז האמריקאי לבקרת ומניעת מחלות (CDC), מומלץ לחסן נשים בהריון בחיסון ה-Tdap בין שבועות 27 ל-36 להריון. עבור נשים בהריון שחוסנו, הסיכון להעברת המחלה ליילוד נמוך משמעותית. כאמור, תינוקות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח סיבוכים חמורים ומסכני חיים כתוצאה משעלת.

חיסון טבעי

ברגע שאדם מאובחן כחולה שעלת, גופו מפתח חסינות טבעית כנגד שעלת בעתיד. מספר מחקרים מצביעים על כך שאדם שחלה בשעלת נשאר מחוסן למשך תקופה שנעה בין 4 ל-20 שנים. מכיוון שחסינות זו יורדת עם הזמן ואינה מספקת הגנה לכל החיים, משרד הבריאות עדיין ממליץ על חיסון נגד שעלת.

אנטיביוטיקה מניעתית

כאשר אדם מאובחן כחולה שעלת, הרופא עשוי להמליץ לשאר בני הבית ​​על נטילת אנטיביוטיקה מניעתית כדי למנוע הדבקה באנשים נוספים.

כמו כן, המלצה זו תקפה גם לאנשים אחרים שנחשפו לאדם הסובל משעלת, למשל:

• אנשים בסיכון למחלות קשות, כולל תינוקות מתחת לגיל שנה
• אנשים שיש להם מגע שגרתי עם מישהו שנחשב בסיכון גבוה למחלות קשות, כולל נשים בהריון בשליש השלישי

תינוקות מתחת לגיל שנה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לסיבוכים חמורים כתוצאה משעלת. נשים בהריון אינן בסיכון מוגבר למחלות קשות. עם זאת, נשים בהריון בשליש השלישי נחשבות כבעלות סיכון מוגבר מכיוון שהן עלולות להדביק את התינוק בשעלת.

יש להתייעץ עם הרופא לפני תחילת שימוש באנטיביוטיקה מניעתית.

היגיינה אישית

כמו מחלות נשימתיות אחרות, גם שעלת מתפשטת על ידי שיעול ועיטוש בזמן מגע הדוק עם אחרים, שאחר כך נושמים את החיידקים.

משרד הבריאת ממליץ להקפיד על היגיינה טובה למניעת התפשטות מחלות אלו, על ידי נקיטת הצעדים הבאים:

• מומלץ להשתעל או להתעטש תוך שימוש בנייר המכסה את הפה והאף (על מנת למנוע פיזור של טיפות).
• יש לזרוק את הנייר המשומש לפח מיד אחרי השימוש.
• במידה ואין נייר, מומלץ להשתעל או להתעטש לשרוול העליון או לתוך המרפק, ולא לידיים.
• מומלץ לשטוף את הידיים לעתים קרובות עם מים וסבון למשך 20 שניות לפחות.
• יש להשתמש במחטא ידיים על בסיס אלכוהול (אלכוג'ל) במידה ואין אפשרות לשטוף ידיים עם מים וסבון.

איך מבדילים בין שעלת להצטננות רגילה?

מדובר במחלות שונות לגמרי, אך הסימפטומים של שעלת יכולים להיות דומים למדי לאלה של הצטננות רגילה. יחד עם זאת, ישנם הבדלים מרכזיים שיכולים לעזור בזיהוי שעלת. אחד הסימנים המובהקים לשעלת הוא הצליל המלווה את השיעול או מופיע מיד אחריו.

צליל גבוה אופייני נוצר כאשר החולה שהשתעל, מנסה לנשום עמוק לאחר סדרה של שיעולים מהירים. כמו כן התקפי השיעול יכולים להיות אינטנסיביים וממושכים, לעיתים עד כדי הקאות. בנוסף, הם עלולים לגרום לתשישות משמעותית.

הבדל נוסף בין שעלת לבין הצטננות רגילה הוא משך המחלה והתקדמות התסמינים. בעוד הצטננות לרוב חולפת בתוך כשבוע או שבועיים, תסמיני שעלת יכולים להימשך מספר שבועות או אפילו חודשים. השיעול נוטה להחמיר ולהיות תכוף יותר עם התפתחות המחלה. בנוסף, שעלת עשויה להופיע עם חום קל או ללא חום כלל, בעוד הצטננות מלווה לעתים קרובות בחום (לא גבוה בדרך כלל). נזלת וגודש באף אשר נפוצים בהצטננות, עשויים להיות פחות בולטים במקרים של שעלת.

מקורות: HealtLine | CDC

שאלות ותשובות בנושא

האם נשים בהריון צריכות להתחסן יותר מפעם אחת?

לכמה זמן החיסון נגד שעלת מספק הגנה?

האם ניתן לחלות בשעלת יותר מפעם אחת?

אילו זיהומים אחרים יכולים להיות דומים לשעלת?

כמה נפוצה שעלת בישראל?