קנדידה

קנדידה (או קנדידיאזיס) הינה זיהום פטרייתי הנגרם על ידי שמרים (סוג של פטרייה) באותו השם, קנדידה. ישנם מספר מינים של זיהום זה אשר יכולים לגרום לזיהום אצל אנשים; הנפוץ ביותר הוא קנדידה אלביקנס.

קנדידה קיימת כדרך קבע על העור וכן באיברים כמו הפה, הגרון, המעיים והנרתיק, מבלי לגרום לבעיות. עם זאת, הפטרייה יכולה לגרום לזיהום אם היא משגשגת וגדלה ללא שליטה או אם היא נכנסת עמוק לתוך הגוף (למשל, לזרם הדם או לאיברים פנימיים כמו הכליה, הלב והמוח).

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• קנדידה אלביקנס
• מהם סוגי הזיהומים הנגרמים על ידי קנדידה?
• מהי דלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי?
• מהי קנדידה של הנרתיק?
• מהי קנדידה של הפה, הגרון והוושט?
• מהי קנדידה של העור?

קנדידה אלביקנס

כאמור, קנדידה אלביקנס (Candida Albicans) היא הגורם השכיח ביותר לזיהומים פטרייתיים בקרב אנשים. הפטרייה היא חלק מהצמיחה (פלורה) הטבעית של גוף האדם – משמע מדובר במיקרואורגניזמים החיים כדרך קבע על גוף האדם. ניתן למצוא את הפטרייה במערכת העיכול, בפה ובנרתיק, ולרוב היא לא תגרום לזיהומים.

שם המין, אלביקנס, בא מהמילה הלטינית ל"לבן". הפטרייה נראית לבנה כאשר היא מתרבה, למשל כמו במקרים של צמיחה בחלל הפה, אז הפטרייה יוצרת כתמים לבנים.

מהם סוגי הזיהומים הנגרמים על ידי קנדידה?

קנדידה אלביקנס יכולה לגרום למספר זיהומים נפוצים:

• דלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי
• קנדידה (פטרת) של הנרתיק
• קנדידה של הפה, הגרון והוושט
• קנדידה של העור

בשורות הבאות נפרט על כל אחד מהסוגים.

מהי דלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי?

מיני פטריית הקנדידה הם הגורם השכיח ביותר לדלקות בדרכי השתן (UTIs) ממקור פטרייתי. דלקת בדרכי השתן כתוצאה מפטריות אלה יכולה להתרחש בחלק התחתון של מערכת השתן, ובמקרים פחות שכיחים יכולה גם להגיע עד לכליות.

גורמי סיכון לפתח דלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי כוללים בין היתר:

• קבלת טיפול אנטיביוטי לאחרונה
• החדרת מכשיר רפואי לגוף, כגון צנתר לשופכה
• סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2
• מערכת חיסונית מוחלשת

מהם התסמינים של דלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי?

לרוב, לאנשים עם דלקת זו כתוצאה מקנדידה אין תסמינים. במידה ומופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול:

• דחף מוגבר לתת שתן
• תחושת כאב או צריבה בזמן מתן שתן
• כאבים בבטן או באגן
• דם בשתן

כיצד ניתן לטפל בדלקת בדרכי השתן ממקור פטרייתי?

ראשית, טיפול מומלץ רק לאנשים שהופיעו אצלם תסמינים. ברוב המקרים ניתן להשתמש בתרופה האנטי-פטרייתית פלוקונאזול (Fluconazole, הנמכרת בין היתר תחת השם דיפלוקן). במידה ולאדם הוכנס צנתר, יש להסירו.

מהי קנדידה של הנרתיק?

קנדידה אלביקנס היא הסיבה השכיחה ביותר לפטרת באיברי המין, כאשר לרוב היא משפיעה על נשים ומופיעה כפטרת בנרתיק.

באופן רגיל, חיידקי לקטובצילוס (Lactobacillus) שומרים על מאזן בריא ותקין של קנדידה באזור הנרתיק. עם זאת, כאשר ישנה הפרעה כלשהי ברמות חיידקי הלקטובצילוס, קנדידה יכולה להתרבות ולגרום לזיהום. ניתן לפתח קנדידה של הנרתיק (או של הפין) גם בעקבות השתתפות בפעילויות מיניות מסוימות, במיוחד כאלה הכרוכות במגע אוראלי.

למרות שגם נשים בריאות ללא מחלות רקע יכולות לפתח פטרת בנרתיק, הקבוצות הבאות נמצאות בסיכון מוגבר:

• נשים שנטלו אנטיביוטיקה לאחרונה
• נשים הסובלות מסוכרת בלתי מבוקרת
• נשים בעלות מערכת חיסונית מוחלשת
• נשים בהריון
• נשים הנוטלות אמצעי מניעה או המטופלות בטיפול הורמונלי

מהם התסמינים של קנדידה של הנרתיק?

התסמינים של קנדידה של הנרתיק כוללים:

• גרד או כאב בנרתיק
• כאבים במהלך קיום יחסי מין
• כאב או אי נוחות בזמן מתן שתן
• הפרשות מימיות חריגות מהנרתיק
• פריחה באזור הנרתיק (ובגברים – באזור הפין)

למרות שרוב המקרים של פטרת בנרתיק הם קלים, חלק מהנשים עלולות לפתח זיהומים חמורים יותר הכוללים אדמומיות, נפיחות וסדקים בדופן הנרתיק. יש ליצור קשר עם הרופא במידה ומופיעים אחד מהתסמינים האלה. התסמינים דומים לאלה של סוגים אחרים של זיהומים בנרתיק, המטופלים בסוגים שונים של תרופות, לכן ישנה חשיבות לאבחן את סוג הזיהום והגורם לו על מנת לטפל בצורה המיטבית.

כיצד ניתן למנוע פטרת בנרתיק?

לבישת תחתוני כותנה עשויה לסייע בהפחתת הסיכון לשגשוג הפטרייה, כמו גם הימנעות מלבישת תחתונים צמודים מאוד. חשוב להימנע מהישארות בבגדים רטובים (כמו בגדי ים) לזמנים ארוכים. בנוסף, היות ונטילת אנטיביוטיקה עלולה לגרום לקנדידה של הנרתיק, יש ליטול תרופות אלו רק כאשר יש בכך צורך ועל פי הוראות של רופא.

כיצד ניתן לאבחן קנדידה של הנרתיק?

רופאים מאבחנים קנדידה של הנרתיק בדרך כלל על ידי לקיחת דגימה קטנה של הפרשות מהנרתיק לבדיקה במיקרוסקופ או על ידי ביצוע תרבית פטרייתית. עם זאת, תרבית פטרייתית חיובית לא בהכרח מצביעה על קנדידה כגורם לתסמינים, מכיוון שאצל נשים מסוימות קנדידה בנרתיק יכולה להימצא מבלי לגרום לתסמינים.

כיצד ניתן לטפל בפטרת בנרתיק?

הטיפול בזיהומים פטרייתיים תלוי בחומרתם ובתדירות הופעתם.

כאשר מדובר בזיהום פטרייתי קל עד בינוני שמופיע לעיתים נדירות, הרופא עשוי להמליץ ​​על:

טיפול תרופתי קצר טווח – לרוב, ניתן לטפל בקנדידה על ידי לקיחת תרופות אנטי-פטרייתיות במשך שלושה עד שבעה ימים. ניתן לצרוך תרופות אלו כקרמים או משחות למריחה, כטבליות לפה או כנרות. דוגמא לתרופה כזו היא מיקונאזול (הנמכרת בין היתר תחת השם דקטארין). חלק מהתרופות האנטי-פטרייתיות זמינות ללא מרשם ואחרות מחייבות מרשם רופא.

טיפול תרופתי חד-פעמי – הרופא עשוי לרשום מנה חד-פעמית של התרופה האנטי-פטרייתית פלוקונאזול (Fluconazole, הנמכרת בין היתר תחת השם דיפלוקן). במקרים בהם מופיעים תסמינים חמורים יותר, ניתן ליטול שתי מנות בהפרש של שלושה ימים. עבור נשים בהריון, מומלץ לא לצרוך תרופות דרך הפה, אלא במשחות מקומיות או נרות בלבד.

במידה וטיפול זה לא הביא להיעלמות התסמינים או שהתסמינים חזרו במהלך החודשיים שלאחריו, יש לפנות לרופא פעם נוספת. במידה ומופיעים תסמינים חמורים או זיהומים פטרייתיים חוזרים, הרופא עשוי להמליץ ​​על:

• • טיפול ארוך טווח – טיפול זה יכלול נטילת תרופה אנטי-פטרייתית מדי יום לתקופה של שבועיים, ולאחריה אחת לשבוע במשך שישה חודשים.
  • טיפול תרופתי רב-פעמי – בטיפול זה, המטופל ייטול שתיים או שלוש מנות של תרופות אנטי-פטרייתיות דרך הפה במקום טיפול מקומי בנרתיק (על ידי משחות, קרמים או נרות). עם זאת, טיפול זה אינו מומלץ עבור נשים בהריון.

מהי קנדידה של הפה, הגרון והוושט?

על אף שקנדידה אלביקנס נמצאת כדרך קבע כחלק מהפלורה של הפה, הפטרייה עלולה להתרבות ולגרום לזיהומים. הזיהום יכול להתפשט מעבר לחלל הפה, למשל לשקדים ולחלק האחורי של הגרון. בזיהומים חמורים, ייתכן וההתפשטות תגיע עד הוושט.

אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח זיהום זה כוללים:

• אנשים הנוטלים אנטיביוטיקה או תרופות סטרואידיות
• אנשים עם סוכרת לא מאובחנת או לא מבוקרת
• אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת
• אנשים עם שיניים תותבות, במיוחד בחלק העליון של הפה

מהם התסמינים של קנדידה של הפה, הגרון והוושט?

חלק מהתסמינים השכיחים של זיהום זה כוללים:

• כתמים לבנים בפה, בעלי מראה "גבינתי", שעלולים לדמם כתוצאה ממגע
• תחושת צריבה או כאב בפה
• אדמומיות בתוך הפה או בזוויות הפה
• קושי באכילה או בליעה
• אובדן טעם
• תחושה דמוית כותנה בתוך הפה

במידה וקנדידה של הפה, הגרון והוושט אינה מטופלת, היא עלולה להוביל לזיהום סיסטמי (של כל הגוף), במיוחד אצל אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת.

כיצד ניתן לטפל בקנדידה של הפה, הגרון והוושט?

כמו שאר סוגי הזיהום, קנדידה של הפה, הגרון והוושט מטופלת גם היא על ידי תרופה אנטי-פטרייתית בכדור או בטיפות נוזל. דוגמאות לתרופות בהן נעשה שימוש לטיפול בזיהום זה כוללות ניסטטין או קלוטרימאזול (הנמכרת בין היתר תחת השם אגיסטן). במקרים חמורים יותר ייתכן שרופא ירשום נטילת פלוקונאזול (דיפלוקן) דרך הפה. למדריך המלא בנושא קנדידה בלשון לחצו כאן.

מהי קנדידה של העור?

פטריות קנדידה יכולות לגרום גם לזיהום של העור או של ריריות הריר. קנדידה אלביקנס היא הגורם השכיח ביותר לזיהום פטרייתי בעור, אם כי גם מיני קנדידה אחרים יכולים לגרום לכך.

קנדידה של העור יכולה להתרחש כמעט בכל אזור בגוף, אך בדרך כלל תופיע באזורים בהם שני חלקי עור נוגעים או מתחככים זה בזה. אזורים כאלה כוללים את בתי השחי, המפשעה ואזורים של קפלי עור כמו האזור שבין אצבעות הרגליים.

הפטרייה משגשגת ומתרבה בתנאים חמים, לחים ומיוזעים. בדרך כלל העור משמש כמחסום יעיל נגד כניסת מזהמים. עם זאת, כל חתך בשכבות השטחיות של העור עלול לאפשר לפטרייה להיכנס ולגרום לזיהום. קנדידה הופכת לפתוגנית, או כזו הגורמת למחלה, כאשר התנאים נוחים לה להתרבות. מזג אוויר חם ולח, היגיינה לקויה או לבוש מגביל עשויים לייצר תנאים אלה.

אלה אינם גורמי הסיכון היחידים שיש לקחת בחשבון.

זיהומי קנדידה של העור (כמו גם זיהומי קנדידה אחרים) נוטים להיות שכיחים יותר אצל:

• תינוקות
• אנשים הסובלים מעודף משקל
• אנשים הסובלים מסוכרת שאינה מבוקרת
• אנשים עם תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם)
• אנשים עם הפרעות דלקתיות
• אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת
• אנשים העובדים בתנאים רטובים
• נשים בהריון

תרופות מסוימות עשויות גם כן להגביר את הסיכון לזיהום פטרייתי מסוג זה. תרופות סטרואידיות מקומיות הן הבעייתיות ביותר, אך גלולות למניעת הריון ואנטיביוטיקה הן סיבות אפשריות אחרות. כאשר אדם נוטל תרופות מסוגים אלו, עליו לעקוב אחר העור שלו באופן קבוע לאיתור סימנים של זיהום קנדידה.

מהם התסמינים של קנדידה של העור?

התסמינים משתנים בהתאם למיקום הזיהום בגוף, אך יכולים לכלול את הדברים הבאים:

• פריחה באזור הנגוע
• כתמים אדומים או סגולים
• חומר לבן ומתקלף על פני אזורים נגועים
• קשקשים או נשירה של העור
• סדקים בעור
• כאב
• אריתמה, וכתוצאה מכך אדמומיות בעור הנגוע
• פצעונים מלאי מוגלה
• נגעים אדומים ולבנים בפה, כפי שניתן לראות בקנדידה של הפה, הגרון והוושט

כיצד ניתן לאבחן קנדידה של העור?

אבחון זיהום קנדידה מסתמך בעיקר על מראה העור ובדיקה של דגימות עור. הרופא שולח שאריות עור, גזרי ציפורניים או שיער מהאזור הנגוע למעבדה לבדיקה תחת מיקרוסקופ.

לאחר אבחון הקנדידה, הצעד הראשון יהיה לטפל בסיבה הבסיסית שאפשרה לפטרייה לשגשג. זה עשוי לכלול שינויים באורח החיים למשל ניקיון והיגיינה, ירידה במשקל במידה ואדם סובל מעודף משקל או טיפול בסוכרת שאינה מבוקרת.

כיצד ניתן לטפל בקנדידה של העור?

הטיפול בקנדידה של העור הוא בדרך כלל פשוט ואינו מצריך אשפוז אלא אם מדובר באדם בעל מערכת חיסונית מוחלשת או במקרה בו הקנדידה התפשטה לזרם הדם. הטיפול עשוי לכלול משחות אנטי-פטרייתיות מייבשות שניתן למרוח על העור, כמו גם תרופות דרך הפה.

לרוב הרופא ימליץ על תרופות ללא מרשם, כגון קטוקונאזול או קלוטרימאזול (אגיסטן), תרופות אנטי-פטרייתיות ממשפחת האזולים (תרופות המכילות תרכובת כימית הפועלת נגד הפטרייה).

תרופות אלו זמינות בצורה של משחות, טבליות וקרמים, ואינן בעלות תופעות לוואי חמורות כמו תרופות אנטי-פטרייתיות אחרות (לדוגמא ניסטטין או אמפוטריצין B, תרופה תוך ורידית המשמשת רק בבית החולים).

סוגים שונים של תרופות ישמשו בהתאם לסוג הזיהום וחלק הגוף המושפע. את רוב התרופות יש לקחת פעם או פעמיים ביום.

דוגמאות כוללות:

• משחות או קרמים בנרתיק, כגון מיקונאזול (דקטארין), משמשים לעתים קרובות לפטרת בנרתיק.
• פטרת בכף הרגל (Athlete's Foot) מטופלת לרוב באמצעות תרסיסים, אבקות ומשחות אנטי-פטרייתיות.
• זיהומים חמורים מטופלים לרוב בתרופות דרך הפה, ובמקרים חמורים גם במתן תוך-ורידי.

תרופות מסוימות, כגון מיקונאזול וקלוטרימאזול, יכולות לשמש בבטחה לטיפול בזיהום קנדידה אצל נשים בהריון בכל שלב של ההריון. מומלץ להתייעץ עם הרופא או הרוקח לגביי בטיחות השימוש בתרופות אנטי-פטרייתיות.

לכל התרופות יש תופעות לוואי אפשריות.

תופעות הלוואי של תרופות אנטי-פטרייתיות כוללות לרוב:

• גרד באזור המטופל
• אדמומיות או צריבה קלה באזור המטופל
• כאב ראש
• הפרעות במערכת העיכול
• פריחה
• שלפוחיות על העור (נדיר יותר)

תרופות אנטי-פטרייתיות תוך-ורידיות הן בעלות סיכוי גבוה יותר לגרום לתופעות לוואי, שיכולות לכלול:

• אובדן תיאבון
• בחילה
• שלשולים
• כאבי שרירים ומפרקים
• פריחה
• תגובה אלרגית (נדיר יותר)

עבור אנשים עם פגיעה בכבד, אין להשתמש בתרופות אנטי-פטרייתיות ללא פיקוח רופא. תרופות אלו עלולות לגרום לנזק לכבד בחולים בריאים, אך סביר יותר שהפגיעה תהיה חמורה יותר אצל מי שכבר סובל מפגיעה כזו.

בנוסף, במידה ואדם נוטל תרופות למצבים אחרים, יש להתייעץ עם רופא לפני תחילת טיפול אנטי-פטרייתי.

תרופות העשויות לקיים אינטראקציה עם תרופות אנטי-פטרייתיות כוללות:

• האנטיביוטיקה ריפאמפין (הידועה גם בשם ריפאמפיצין)
• בנזודיאזפינים, המשמשים לעידוד שינה ולהפחתת חרדה
• אסטרוגנים ופרוגסטוגנים, הנמצאים באמצעי מניעה ובטיפולים הורמונליים
• פניטואין, המשמש לטיפול באפילפסיה

מקורות: MNT | HealthLine | CDC

שאלות ותשובות בנושא

האם זיהום קנדידה נחשב למחלת המועברת במין?

האם גם גברים יכולים לפתח קנדידה באיבר המין?

האם קיימות תרופות טבעיות או טיפולים ביתיים היעילים נגד זיהומי קנדידה?

כיצד אוכל לדעת אם אי הנוחות בנרתיק היא בעקבות זיהום פטרייתי?

האם אני צריכה לראות רופא במידה ויש לי תסמינים של פטרת?