פרקינסון

פרקינסון היא הפרעה מתקדמת במערכת העצבים המשפיעה על התנועה ונגרמת עקב ירידה ברמות הדופמין במוח. התסמינים מתחילים בהדרגה ולפעמים מתחילים ברעד כמעט לא מורגש ביד אחת בלבד. רעידות הן סימן שכיח, אך ההפרעה גורמת בדרך כלל גם לנוקשות או להאטת תנועה.

בשלבים הראשונים של המחלה, ניתן לראות ירידה בהבעות הפנים, ייתכן כי זרועות המטופל לא ינועו בהליכה ושהדיבור של המטופל עשוי להיות רך או לא ברור. תסמיני מחלת פרקינסון מחמירים ככל שמצב המטופל מתקדם לאורך זמן.

על אף שלא ניתן לרפא את מחלת הפרקינסון, תרופות עשויות לשפר משמעותית את התסמינים. לעיתים, הרופא המטפל עשוי להציע ניתוח לוויסות אזורים מסוימים במוח על מנת להביא לשיפור התסמינים.

במאמר זה נלמד על:

• תסמיני המחלה
• מה הסיבות לפרקינסון?
• גורמי סיכון
• סיבוכים אפשריים
• מניעה
• אבחון
• טיפול

מה התסמינים של מחלת פרקינסון?

הסימנים והתסמינים של מחלת פרקינסון יכולים להשתנות ממטופל למטופל. סימנים מוקדמים עשויים להיות קלים ולא מובחנים. תסמינים מתחילים לעיתים קרובות בצד אחד של הגוף ובדרך כלל נותרים קשים יותר בצד זה, גם לאחר שהתסמינים מתחילים להשפיע על שני הצדדים.

הסימנים והתסמינים של פרקינסון עשויים לכלול:

• רעד – רעד מתחיל בדרך כלל בגפה, לרוב ביד או באצבעות. המטופל עשוי לשפשף את האגודל ואת האצבע קדימה ואחורה, מה שמכונה 'רעד גלגול גלולה'. יד המטופל עשויה לרעוד גם כשהיא במנוחה.
• תנועה איטית (ברדיקינזיה) – לאורך זמן, מחלת פרקינסון עשויה להאט את תנועת המטופל, ולהפוך משימות פשוטות לקשות וגוזלות זמן. הצעדים עשויים להתקצר בהליכה והמטופל יכול להתקשות לקום מהכיסא או לגרור את הרגליים כשהוא מנסה ללכת.
• שרירים נוקשים – נוקשות שרירים עלולה להתרחש בכל חלק בגופו של המטופל. השרירים הנוקשים יכולים להיות כואבים ולהגביל את טווח התנועה.
• יציבה ושיווי משקל לקויים – היציבה של המטופל עשויה להשתופף, או ייתכן ויחווה בעיות שיווי משקל כתוצאה מהמחלה.
• אובדן תנועות אוטומטיות – ייתכן ולמטופל תהיה יכולת מופחתת לבצע תנועות לא מודעות, כולל מצמוץ, חיוך או תנועת ידיים בהליכה.
• שינויים בדיבור – ייתכן והמטופל יחל לדבר ברכות, במהירות ובחוסר בהירות או יהסס לפני שהוא מדבר. הדיבור של המטופל עשוי להיות יותר מונוטוני וללא ההטיות הרגילות.
• שינויים בכתיבה – יתכן ויהיה למטופל קשה לכתוב, והכתיבה שלו עשויה להיראות קטנה.

מה הסיבות למחלת פרקינסון?

במחלת פרקינסון, תאי עצב (נוירונים) מסוימים במוח מתפרקים בהדרגה או מתים. רבים מהתסמינים של המחלה נובעים מאובדן של סוג מסוים של נוירונים במוח המייצרים מוליך כימי שנקרא דופמין. כאשר רמות הדופמין יורדות, הדבר גורם לפעילות מוחית לא תקינה, מה שמוביל לפגיעה בתנועה ולתסמינים אחרים של מחלת פרקינסון.

הגורם למחלת פרקינסון אינו ידוע, אך נראה כי מספר גורמים ממלאים תפקיד, בין היתר:

• גנים – חוקרים זיהו מוטציות גנטיות ספציפיות העלולות לגרום למחלת פרקינסון. אך אלו אינן שכיחות, למעט במקרים נדירים בהם בני משפחה רבים סובלים מהמחלה עצמה. עם זאת, נראה כי ביטויים מסוימים של גנים שונים מגדילים את הסיכון לחלות בפרקינסון, עם עלייה קלה יחסית בסיכון עבור כל אחד מהביטויים הגנטיים הללו.

• טריגרים סביבתיים – חשיפה לרעלים מסוימים או לגורמים סביבתיים עשויה להגדיל את הסיכון למחלת פרקינסון בגיל מאוחר יותר, אך ההשפעה על הסיכון קטנה יחסית. החוקרים ציינו גם כי מתרחשים שינויים רבים במוחם של אנשים הסובלים ממחלת פרקינסון, אם כי לא ברור מדוע השינויים הללו מתרחשים.

שינויים אלה כוללים:

• נוכחותם של גופיפי לוי (Lewy bodies) – גושים של חומרים ספציפיים בתוך תאי המוח הם סמנים מיקרוסקופיים של מחלת פרקינסון. אלה נקראים גופיפי לוי, וחוקרים מאמינים שגופיפים אלו מהווים רמז חשוב לגורם למחלת פרקינסון.
• אלפא-סינוקליין – למרות שחומרים רבים נמצאים בתוך גופיפי לוי, מדענים מאמינים שחומר חשוב הוא החלבון הטבעי והנפוץ הנקרא אלפא-סינוקליין (alpha-synuclein). הוא נמצא בכל גופיפי לוי בצורת גושים שתאים אינם יכולים לפרק ולפנות. זהו כיום נושא חשוב למחקר בקרב חוקרי מחלת פרקינסון.

מה הם גורמי הסיכון למחלת פרקינסון?

גורמי סיכון למחלת פרקינסון כוללים:

• גיל – אנשים צעירים לוקים במחלת פרקינסון לעיתים נדירות. בדרך כלל המחלה מתחילה באמצע החיים או בגילאים מאוחרים, והסיכון עולה עם הגיל. אנשים בדרך כלל מפתחים את המחלה בסביבות גיל 60 ומעלה.
• תורשה – הימצאות של קרוב משפחה הסובל ממחלת פרקינסון מגדיל את הסיכויים לחלות במחלה. עם זאת, הסיכון לקרוב משפחה של חולה עדיין עולה במעט, אלא אם כן יש לו קרובי משפחה רבים עם מחלת פרקינסון.
• מין – גברים נוטים יותר לפתח מחלת פרקינסון מאשר נשים.
• חשיפה לרעלים – חשיפה מתמשכת לקוטלי עשבים וחומרי הדברה עשויה להגדיל מעט את הסיכון למחלת פרקינסון.

אילו סיבוכים יש למחלה?

מחלת פרקינסון מלווה לעיתים קרובות בבעיות נוספות אלה, אשר ניתנות לטיפול:

• קשיי חשיבה – מטופל עלול להיתקל בבעיות קוגניטיביות (דמנציה) וקשיי חשיבה, בדרך כלל בשלבים מאוחרים יותר של מחלת פרקינסון. בעיות קוגניטיביות כאלה אינן מגיבות לתרופות בצורה טובה.
• דיכאון ושינויים רגשיים – מטופל עלול לחוות דיכאון, לפעמים בשלבים ראשוניים מאוד. קבלת טיפול לדיכאון יכול להקל על ההתמודדות עם האתגרים האחרים של מחלת פרקינסון. מטופל עלול גם לחוות שינויים רגשיים אחרים, כגון פחד, חרדה או אובדן מוטיבציה.
• בעיות בליעה – מטופל עלול לפתח קשיים בבליעה ככל שמצבו מתקדם. הרוק עלול להצטבר בפה בגלל בליעה איטית, מה שיוביל את המטופל להזיל ריר.
• בעיות לעיסה ואכילה – מחלת פרקינסון בשלב מאוחר משפיעה על השרירים בפה וגורמת לבעיות במפרק הלסת, מה שמקשה על הלעיסה ועלול להוביל לחנק ותזונה לקויה.
• בעיות שינה והפרעות שינה – אנשים הסובלים מהמחלה סובלים לעתים קרובות מבעיות שינה, כולל התעוררות לעיתים תכופות במהלך הלילה, התעוררות מוקדמת או הירדמות במהלך היום. אנשים עשויים לפתח הפרעות שינה בעיקר בשלב השינה המכונה שלב ה-REM הכולל תנועה מהירה של העיניים בזמן החלום. תרופות עשויות לעזור לבעיות שינה אלו.
• בעיות בשלפוחית ​​השתן – מחלת פרקינסון עלולה לגרום לבעיות בשלפוחית ​​השתן, כולל אי ​​יכולת לשלוט בשתן או קושי במתן שתן.
• עצירות – אנשים רבים הסובלים ממחלת פרקינסון מפתחים עצירות, בעיקר בגלל מערכת עיכול איטית יותר.

המטופל עלול לחוות גם:

• לחץ דם משתנה – מטופל עלול להרגיש סחרחורת כאשר הוא עומד בגלל ירידה פתאומית בלחץ הדם (לחץ דם אורתוסטטי).
• הפרעה בתפקוד הריח – מטופל עלול להיתקל בבעיות בחוש הריח. יתכן והמטופל יתקשה לזהות ריחות מסוימים או הבדל בין ריחות.
• עייפות – אנשים רבים הסובלים ממחלת פרקינסון מאבדים אנרגיה וחווים עייפות, במיוחד במהלך היום. הסיבה לכך לא תמיד ידועה.
• כאב – חלק מהסובלים ממחלת פרקינסון חווים כאב, באזורים ספציפיים בגופם או בכל גופם.
• בעיות בתפקוד המיני – חלק מהסובלים ממחלת פרקינסון שמים לב לירידה בחשק ובעיות בתפקוד המיני.

האם ואיך ניתן למנוע את מחלת הפרקינסון?

היות והגורם לפרקינסון אינו ידוע, אין כיום דרכים מוכחות למניעת המחלה.

מספר מחקרים הראו שפעילות גופנית אירובית קבועה עשויה להפחית את הסיכון למחלת פרקינסון. מספר מחקרים אחרים הראו שאנשים הצורכים קפאין – שנמצא למשל בקפה, תה וקולה – לוקים במחלה בתדירות נמוכה יותר מאלו שאינם שותים אותו.

תה ירוק נמצא קשור גם הוא לסיכון מופחת לחלות במחלה. עם זאת, עדיין לא ידוע אם קפאין אכן מגן מפני פרקינסון, או שהוא קשור בדרך אחרת. נכון לעכשיו אין מספיק ראיות התומכות בקביעה כי שתיית משקאות המכילים קפאין עשויה להגן מפני פרקינסון.

אבחון מחלת פרקינסון

לא קיימת בדיקה ספציפית לאבחון מחלת פרקינסון. רופא מומחה במערכת העצבים (נוירולוג) יאבחן את המחלה על סמך ההיסטוריה הרפואית של המטופל, סקירה של הסימנים והתסמינים שלו ובדיקה נוירולוגית ופיזית.

הרופא עשוי להציע סריקת CT ספציפית (המכונה "SPECT") הסורקת תאי עצב ספציפיים המגיבים לדופמין. למרות שזה יכול לסייע באבחנה של מחלת פרקינסון, התסמינים והבדיקה הנוירולוגית הם שקובעים בסופו של דבר את האבחנה הנכונה ורוב האנשים אינם זקוקים לבדיקה זו.

הרופא עשוי גם להזמין בדיקות מעבדה, כגון בדיקות דם, כדי לשלול מצבים אחרים העלולים לגרום לתסמינים. בדיקות הדמיה נוספות – כגון MRI, אולטרסאונד של המוח וסריקות PET – עשויות לשמש גם כן כדי לעזור לשלול הפרעות אחרות. עם זאת, יש לציין כי בדיקות הדמיה אינן מועילות במיוחד לאבחון מחלת פרקינסון.

בנוסף לבדיקה של המטופל, הרופא עשוי לתת למטופל את התרופה סינמט (קרבידופה/לבודופה) המשמשת למחלת פרקינסון על מנת לאבחן את המחלה. שיפור משמעותי בשימוש בתרופה זו יאשר לעיתים קרובות את האבחנה של מחלת פרקינסון.

לעיתים לוקח זמן לאבחן את המחלה. רופאים עשויים להמליץ ​​על פגישות מעקב קבועות עם נוירולוגים שהוכשרו להפרעות תנועה בכדי להעריך את מצבו ואת התסמינים של המטופל לאורך זמן ולאבחן את המחלה.

טיפול במחלת פרקינסון

לא ניתן לרפא את מחלת הפרקינסון, אך תרופות יכולות לסייע בשליטה על התסמינים – כמו בעיות בהליכה, תנועה ורעד – לרוב באופן דרמטי. תרופות אלו מגבירות או מחליפות את הדופמין החסר בתאי העצב ובמקרים מתקדמים יותר, ניתן להמליץ ​​למטופל על ניתוח.

הרופא עשוי גם להמליץ ​​על שינויים באורח החיים, במיוחד על פעילות אירובית מתמשכת. במקרים מסוימים, פיזיותרפיה המתמקדת באיזון ובמתיחות חשובה גם כן. מטפל המומחה בטיפול בדיבור של המטופל עשוי לעזור בשיפור בבעיות הדיבור הנפוצות בפרקינסון.

תרופות

• קרבידופה-לבודופה – לבודופה, התרופה היעילה ביותר למחלת פרקינסון, כוללת חומר כימי טבעי העובר למוח של המטופל והופך שם לדופמין. לעיתים לבודופה ניתן ביחד עם קרבידופה כיוון שהוא מונע ממנו המרה מוקדמת לדופמין מחוץ למוח, מה שמונע או מפחית תופעות לוואי. התרופות הנפוצות בארץ הן לבופר, דופיקר וסינמט. תופעות לוואי עשויות לכלול בחילות או סחרחורת (לחץ דם אורתוסטטי) וככל שהמחלה מתקדמת, היעילות של לבודופה עשויה לרדת.כמו כן, מטופל עלול לחוות תנועות לא רצוניות (דיסקינזיה) לאחר נטילת מינונים גבוהים יותר של לבודופה. הרופא עשוי להפחית את המינון או להתאים את זמני נטילת התרופה כדי לשלוט בהשפעות אלה.
• אגוניסטים של דופמין – שלא כמו לבודופה, אגוניסטים של דופמין אינם הופכים לדופמין אלא מחקים את השפעות הדופמין במוח. הם אינם יעילים כמו לבודופה בטיפול בתסמינים, אך הם מחזיקים מעמד זמן רב יותר וניתן להשתמש בהם עם לבודופה כדי לרכך את היעילות המופחתת, לפעמים, של לבודופה. אגוניסטים של דופמין כוללים ברומוקריפטין (Bromocriptine), קברגולין (Cabergoline), פרלודל (Parlodel), דופרגין (Dopergin), פרגוליד (Pergolide), פרילק (Parilac), קבסר (Cabaser), ליזוריד (Lisuride), פרגוליד (Pergolide), רופינרול (Ropinirole) ורקוויפ (Requip).חלק מתופעות הלוואי של אגוניסטים של דופמין דומות לתופעות הלוואי של קרבידופה-לבודופה. אך הם יכולים לכלול גם הזיות, ישנוניות והתנהגויות כפייתיות כמו מיניות כפייתית, הימורים ואכילה.
• מעכבי MAO B – תרופות אלו כוללות את סלג'ילין (Selgin) ויומקס (Jumex). תרופות אלו מסייעות במניעת פירוק הדופמין במוח על ידי עיכוב האנזים המפרק דופמין – מונואמין אוקסידאז B(MAO B). סלג'ילין הניתן יחד עם לבודופה עשוי להגביר את יעילותה. תופעות הלוואי של מעכבי MAO B עשויות לכלול כאבי ראש, בחילות או נדודי שינה וכאשר מוסיפים אותם לקרבידופה-לבודופה, תרופות אלו מגבירות את הסיכון להזיות. תרופות אלו לרוב אינן ניתנות בשילוב עם מרבית התרופות נוגדות הדיכאון או עם תרופות מסוימות עקב תופעות לוואי נדירות אך שעלולות להיות חמורות.
• מעכבי Catechol O-methyltransferase (COMT) – אנטקפון (Comtan), קומטן (Comtan) וטולקפון (Tolcapone) הן התרופות העיקריות במשפחה זו. התרופה מאריכה קלות את השפעת לבודופה על ידי חסימת אנזים המפרק דופמין. תופעות לוואי של התרופה כוללות סיכון מוגבר לתנועות לא רצוניות (דיסקינזיה), הנובע בעיקר מהאפקט המוגבר של לבודופה הניתן בשילוב עם התרופה ושלשולים, בחילות והקאות.
• תרופות אנטיכולינרגיות – תרופות אלו שימשו במשך שנים רבות בכדי לסייע בשליטה על הרעד הקשור למחלת פרקינסון. קיימות מספר תרופות אנטיכולינרגיות, כולל בנזטרופין (Cogentin) או טריהקסיפנידיל (Artane).עם זאת, יתרונותיהם הצנועים מתקזזים לעיתים קרובות עם תופעות הלוואי הרבות כמו פגיעה בזיכרון, בלבול, הזיות, עצירות, יובש בפה ופגיעה במתן שתן.
• אמנטדין – רופאים עשויים לרשום אמנטדין לבד בכדי לספק הקלה לטווח קצר בתסמינים של מחלת פרקינסון קלה בשלב מוקדם. זה יכול להינתן גם בשילוב עם קרבידופה-לבודופה בשלבים המאוחרים יותר של המחלה כדי לשלוט בתנועות לא רצוניות (דיסקינזיה) הנגרמות על ידי קרבידופה-לבודופה. תופעות לוואי עשויות לכלול כתמים סגולים על העור, נפיחות בקרסול או הזיות.

פרוצדורות ניתוחיות

גירוי מוחי עמוק – בגירוי מוחי עמוק (DBS), מנתחים מחברים אלקטרודות לחלק מסוים במוח. האלקטרודות מחוברות לגנרטור המושתל בחזה אשר שולח פעימות חשמליות למוח ועשוי להפחית את תסמיני המחלה. הניתוח כרוך בסיכונים, כולל זיהומים, שבץ מוחי או שטפי דם במוח.

גירוי מוחי עמוק מוצע לרוב לאנשים עם מחלת פרקינסון מתקדמת שיש להם תגובות לא יציבות לתרופות. הניתוח יכול לייצב את תנודות התרופות, להפחית או לעצור תנועות לא רצוניות (דיסקינזיה), להפחית רעד, להפחית את הנוקשות ולשפר את האטת התנועה.

למרות שהניתוח עשוי לספק תועלת מתמשכת לתסמיני פרקינסון, הוא אינו מונע את התקדמות המחלה.

אורח חיים מומלץ לסובלים מהמחלה

שינויים מסוימים באורח החיים עשויים גם כן לעזור להקל על החיים עם מחלת פרקינסון.

אכילה בריאה

אמנם לא הוכח כי אוכל או שילוב של מזון מסייעים למחלת פרקינסון, אך מזונות מסוימים עשויים לעזור להקל על חלק מהתסמינים. לדוגמא, אכילת מזונות עשירים בסיבים ושתיית כמות מספקת של נוזלים יכולה לסייע במניעת עצירות הנפוצה במחלת פרקינסון. בנוסף, תזונה מאוזנת מספקת גם חומרים מזינים, כגון חומצות שומן מסוג אומגה 3, שעשויות להועיל לאנשים החולים במחלה.

פעילות גופנית

פעילות גופנית עשויה להגביר את כוח השרירים, הגמישות והאיזון. פעילות גופנית יכולה גם לשפר את רווחת המטופל ולהפחית דיכאון או חרדה. עבודה עם פיזיותרפיסט ובניית תכנית אימונים מתאימה יכולה לסייע גם כן. ניתן להתמקד בתרגילים כמו הליכה, שחייה, גינון, ריקודים, אירובי מים או מתיחות. מחלת פרקינסון עלולה להפר את תחושת האיזון של המטופל, ולהקשות על ההליכה ופעילות גופנית עשויה לשפר את שיווי המשקל.

הימנעות מנפילות

בשלבים המאוחרים של המחלה, המטופל עלול ליפול ביתר קלות, ודחיפה או מכה קטנה יכולה לגרום לנפילה. המטופל יכול למנוע זאת במספר דרכים:

• ביצוע 'פניית פרסה' במקום סיבוב הגוף עם כפות הרגליים בתנועה חדה.
• חלוקת משקל באופן שווה בין שתי הרגליים ללא הישענות.
• הימנעות מנשיאת דברים בזמן הליכה.
• הימנעות מהליכה אחורה.

פעילויות בחיי היומיום

פעילויות בחיי היומיום – כגון הלבשה, אכילה, רחצה וכתיבה – עשויות להיות קשות לאנשים עם מחלת פרקינסון. מרפא בעיסוק יכול לסייע עם טכניקות המקלות על חיי היומיום.

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

במידה ויש לי נטייה גנטית לפרקינסון במשפחה, האם יש ניתן למנוע או לצמצם את הסיכוי שלי לחלות במחלה?

מתי עלי לראות רופא בחשד למחלה?

האם ניתן לבצע בדיקה שתגלה חוסר בדופמין ותביא לאבחון מוקדם של המחלה?

האם ניתן להחלים מהמחלה?

באיזה גיל מתפרצת המחלה?