פעילות יתר של בלוטת התריס

פעילות יתר של בלוטת התריס היא מצב בו בלוטת התריס מייצרת יותר מדי מההורמונים אותם היא אחראית לייצר. בלוטת התריס (נקראת גם בלוטת המגן) היא בלוטה קטנה הממוקמת בחלקו הקדמי והתחתון של הצוואר, מעל קנה הנשימה.

הבלוטה מחולקת לשתי אונות ואחראית על ייצור והפרשה של הורמוני בלוטת התריס (נקראים גם T3 ו-T4) כתוצאה מגירויי הורמונלי המגיע מבלוטת יותרת המח. תפקידם של הורמוני בלוטת התריס הם שמירה על חילוף חומרים תקין בגוף, מה שמגדיר אותה כאיבר חשוב האחראי על בקרה וויסות של מנגנונים רבים.

צפו בסרטון: פרופ' אילנה בלום מסבירה על בלוטת התריס

מתוך ראיון לתכנית בקו הבריאות בהנחיית פרופ' קרסו ומירי נבו

הפרשת יתר של הורמוני בלוטת המגן מובילה למצב של חילוף חומרים מהיר באופן חריג ולהופעת סימפטומים רבים המאפיינים את המחלה. אצל בערך 75% מהטופלים, פעילות היתר של הבלוטה מופיעה כתסמין של מחלת גרייבס (Grave's Disease), מחלה אוטואימונית בה תאי מערכת החיסון מייצרים נוגדנים אשר מעודדים את בלוטת התריס להגביר את פעילותה. עם זאת, אצל חלק מהמטופלים הסיבה יכולה להיות קשורה לאדנומה (גידול שאינו סרטני) בבלוטת יותרת המח או קשרית בבלוטת התריס.

האבחנה מתבצעת על ידי שימוש בבדיקות דם של הורמונים ספציפיים, כולסטרול ושומנים בדם ובנוסף נעשה שימוש באמצעי הדמיה שונים על מנת לאתר אדנומות. הטיפול במחלה כולל נטילת תרופות שונות, הסרה כירורגית של הבלוטה או חלקים ממנה וטיפול ביוד רדיואקטיבי.

מהן הסיבות להתפתחות פעילות יתר של בלוטת התריס?

פעילות יתר של בלוטת התריס כוללת הפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס.

הגורמים האפשריים להפרשה מוגברת זו כוללים:

מחלת גרייבס – מחלת גרייבס הינה מחלה אוטואימונית. כחלק ממהלך המחלה, בלוטת התריס מקבלת, דרך נוגדנים, מסר תדיר להגביר את הפעילות שלה ולהפריש הורמונים בכמות מופרזת. מחלת גרייבס היא הסיבה הנפוצה ביותר של יתר פעילות בלוטת התריס.

במחלת גרייבס, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים עצמיים (מכוונים כנגד תאי הגוף התקינים) אשר מתחברים לתאי בלוטת התריס הבריאים. הנוגדנים מבצעים פעילות דומה לזו שמבצעים ההורמונים של בלוטת יותרת המח המעודדים את הבלוטה לייצר הורמונים ולהפרישם, רק שבניגוד לבלטת יותרת המח אשר מפרישה את ההורמונים שלה באופן מבוקר ובהתאם לצרכי הגוף, הנוגדנים אינם פועלים יחד עם מנגנוני הבקרה של הגוף וגורמים לשפעול תדיר של הבלוטה.

תסמין מאפיין נוסף של מחלת גרייבס היא תמונה קלינית בה נראה שעיניו של המטופל בולטות במיוחד (נראות כאילו הן 'יוצאות מחוריהן'). המחלה נפוצה אצל נשים צעירות (פחות מ-40 בדרך כלל) ולהיסטוריה משפחתית יש קשר הדוק למחלה כאשר הסיכוי לחלות עולה במידה ויש במשפחה אדם אשר חלה בה.

צריכת יתר של יוד, המרכיב החשוב ביותר בתהליך ייצור הורמוני בלוטת התריס, גם היא מקושרת למצב של פעילות יתר של הבלוטה.

אדנומות בבלוטת יותרת המח וקשריות בבלוטת התריס – אדנומה ביותרת המח עלולה להוביל להפרשה מסיבית של TSH- ההורמון אשר מעודד את בלוטת התריס לייצר ולהפריש את הורמוניה. קשרית בבלוטת התריס משפיעה באופן ישיר על הבלוטה ומביאה למצב של הפרשת יתר של ההורמונים שלה. האדנומות והקשריות הינן שפירות, אך הן עלולות להביא למצב של פעילות יתר של הבלוטה.

ישנם גידולי שחלה אשר מאופיינים בצמיחה של רקמת בלוטת התריס על השחלות. אותה רקמה סרטנית עשויה להפריש את הורמוני בלוטת התריס בצורה לא מבוקרת וכך להוביל למצב של יתר פעילות של הבלוטה.

דלקת בבלוטת התריס (Thyroiditis) – נגרמת בדרך כלל על ידי חיידק או וירוס, אך גם על די תרופות או פעילות לא תקינה של מערכת החיסון ויכולה להוביל להפרשה לא מבוקרת של הורמוני הבלוטה.

תחליפי הורמוני בלוטת תריס שונים – בדרך כלל ניתנים במצב של תת פעילות של בלוטת התריס, עלולים להוביל למצב דמוי יתר פעילות של הבלוטה במידה והמינון הרשום שגוי או שהמטופל אינו מקפיד על נטילה של התרופה על פי הוראות הרופא.

צפו בסרטון: ד"ר גלינה שנקרמן על טיפול בבעיות בבלוטת התריס

כיצד מאבחנים פעילות יתר בבלוטת התריס?

תחילת הליך האבחון הוא בדרך כלל פנייה של המטופל לרופא המשפחה בתלונות שונות על פי הסימפטומים השונים של המחלה. בנוסף לסימפטומים, הבדיקה הראשונה המבוצעת היא בדרך כלל בדיקת דם שנועדה להעריך מהי רמת הפעילות של בלוטת התריס על ידי מדידת ההורמונים השונים המופרשים ממנה.

בדיקת דם לבירור רמת הפעילות של בלוטת התריס בוחנת את החומרים הבאים בדם:

הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) – הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח ומשפיע על ייצור הורמוני בלוטת התריס.

במצב תקין, ההורמון פועל במנגנון של משוב שלילי, כלומר, כשהמוח מרגיש עלייה משמעותית בהורמוני בלוטת התריס הוא מפסיק את ההפרשה של TSH. לכן במצב של פעילות יתר של בלוטת התריס נצפה למצוא רמות נמוכות שלו (אלא אם מדובר על אדנומה בבלוטת יותרת המוח שגורמת להפרשה לא מבוקרת של TSH).

טריודוטירונין (T3) – אחד מהורמוני בלוטת התריס העיקריים.

תירוקסין (T4) – אחד מהורמוני בלוטת התריס העיקריים.

בחלק מהמקרים יבדקו גם כולסטרול ושומנים בדם (טריגליצרידים) אשר רמתם יורדת כאשר הגוף מפרק אותם לצורכי יצירת אנרגיה בגלל הקצב המטבולי הגבוהה הנגרם בשל פעילות היתר של הבלוטה.

במרבית החולים הסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס יימצאו רמות גבוהות של T3 ו-T4 ורמות נמוכות של TSH וחשוב לזכור שהרמות התקינות משתנות בהתאם לגילו של המטופל וטכניקת המדידה. בדיקות דם נוספות יכללו בין היתר בדיקת נוגדנים עצמיים המכוונים כנגד בלוטת התריס, במטרה לאבחן או לשלול מחלת גרייבס ובדיקת מדדי דלקת על מנת לאבחן דלקת בבלוטת התריס שגם היא כאמור יכולה להביא למצב של יתר פעילות.

נוסף על בדיקות הדם, ייתכן ויהיה צורך בבדיקות הדמיה שונות של בלוטת התריס על מנת לאבחן גושים, גידולים וקשריות. חלק מהבדיקות מבוצעות עם חומר ניגוד רדיואקטיבי שייספג בבלוטת התריס, החומר מתרכז באופן ספציפי בבלוטת התריס וכך בסריקות ממוחשבות ניתן לבדוק כמה חומר נספג ולבחון את הגודל והצורה של בלוטת התריס. חומר הניגוד משמש למעשה להבלטה של מבנה הבלוטה ומקל על אבחון בעיות, למשל זיהוי אילו מהאזורים של בלוטת התריס גורמים לבעיה ואם נותרו אזורים תקינים.

מהם התסמינים השונים של פעילות יתר של בלוטת התריס?

התסמינים של יתר פעילות בלוטת התריס נגרמים בשל מצב של עודף מטבוליזם, מצב בו קצב חילוף החומרים וניצול האנרגיה בגוף עולים משמעותית ובצורה לא מבוקרת בשל הפרשת יתר של הורמוני בלוטת התריס.

קצב העבודה המוגבר של הגוף עלול להוביל להופעת המון תסמינים שונים ומגוונים בהמון מערכות שונות בגוף. קצב הלב עולה (עד היווצרות הפרעות קצב לב) ואיתו לחץ הדם. הזעה ורעידות עשויים להופיע ולעיתים מתלוננים המטופלים על אי סבילות לחום.

פעילות היתר עשויה להוביל גם לשלשולים עקב תנועות מעי תכופות ומהירות יותר, ירידה במשקל בעקבות צריכה מוגברת של אנרגיה, אי סדירות של המחזור החודשי אצל נשים, קושי להירדם ועוד. חשוב לזכור שבדרך כלל יופיעו רק חלק מהתסמינים ולא כולם, התסמינים וחומרתם משתנים מאדם לאדם.

תסמינים נוספים של יתר פעילות הבלוטה כוללים:

• תיאבון מוגבר
• אי שקט ושינויים במצב הרוח
• בעיות שינה, קושי בהירדמות ועייפות כרונית
• תחושה של היפראקטיביות וקושי להתרכז
• עלייה במתן שתן
• פגיעה בליבידו והיעדר חשק מיני
• אדמומיות בכפות הידיים
• הזעת יתר
• צמא מתמשך
• אי סדירות בקצב הלב והפרעות קצב שונות (פרפור עליות למשל)
• גדילה משמעותית של רקמת השד בגברים
• היחלשות מבנה השערות עד למצב של נשירה
• בחילות, הקאות, סחרחורות וחוסר שיווי משקל
• גירודים ועקצוצים בעור
• קשיי נשימה
• אובדן ההכרה
• הבלוטה עצמה מתנפחת לעיתים במקרים של פעילות יתר – מה שמוביל למצב של Goiter (זפקת). ניתן להרגיש את הבליטה במישוש ולעיתים היא אף בולטת כך שניתן להבחין בה במבט.
• העיניים עשויות להיראות בולטות ונראות כאילו 'יוצאות מחוריהן' זהו מצב שלא קשור ישירות ליתר הפעילות והסיבה המדויקת איננה ברורה באופן ודאי. זהו תסמין נפוץ למדי ומאפיין של מחלת גרייבס.

מהם הסיבוכים השונים של פעילות יתר של בלוטת התריס?

ישנם מספר סיבוכים המקושרים ליתר פעילות של בלוטת התריס. במידה והמחלה מטופלת ומבוצע מעקב אחר פעילות הבלוטה, הסיכון להתפתחות סיבוכים קטן משמעותית.

בעיות עיניים – אחד מכל שלושה אנשים עם פעילות יתר של בלוטת התריס הנגרמת על ידי מחלת גרייבס יסבלו מעיניים בולטות הנראות כאילו 'יוצאות מחוריהן'. הסיבוך הינו קוסמטי בלבד ונלווים אליו סימפטומים שונים הקשורים בעין: יובש בלחמית, רגישות לאור, עיניים דומעות, הפרעות בראייה או ראייה כפולה, אדמומיות ונפיחות של העפעפיים. במרבית המקרים כאשר מתחילים בטיפול בפעילות היתר של הבלוטה יש הפחתה משמעותית בסימפטומים עד להיעלמות מוחלטת שלהם, אך לעיתים נדירות אפשר להגיע גם לעיוורון בעקבות פעילות יתר של בלוטת התריס.

תת פעילות בלוטת התריס – טיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס עשוי לגרום לירידה גדולה מדי ברמות הורמוני הבלוטה עד למצב ההפוך של תת פעילות של בלוטת התריס. בניגוד ליתר פעילות, תת פעילות מתאפיינת בהאטה של קצב חילוף החומרים וניצול האנרגיה בגוף ומכאן שהיא מובילה לסימפטומים 'הפוכים' מאלו של יתר פעילות. סימפטומים של תת פעילות בלוטת התריס יכולים לכלול:

• דיכאון
• עייפות
• עצירות
• עלייה במשקל
• רגישות לקור

במרבית המקרים, כאשר נפחית את מינון התרופות ליתר הפעילות נביא לאיזון מחודש ותת הפעילות תיפסק.

בעיות בהריון – יתר פעילות של בלוטת התריס אשר לא מטופלת כראוי עלולה להגביר את הסיכון להופעת סיבוכים בהריון. סיבוכים אפשריים כוללים:

• רעלת הריון
• הפלה
• לידה מוקדמת
• משקל תינוק נמוך

ישנן תרופות זמינות לטיפול ביתר פעילות בלוטת התריס אשר אינן משפיעות על העובר וההיריון לכן חשוב לשתף את הרופא המטפל במצב ובכל תכנון להיכנס להיריון וכמובן בהיריון פעיל. חשוב להקפיד על שימוש באמצעי מניעה כל עוד לא מתכננים הריון בשל העובדה שחלק מהטיפולים בבלוטת התריס עלולים לפגוע בעובר במידה ותתבצע הפריה.

'סערת' הורמונים – במקרים נדירים, פעילות יתר של בלוטת התריס שאינה מאובחנת או אינה מטופלת כראוי יכולה להוביל למצב חמור ומסכן חיים. מדובר בהתקלחות פתאומית של סימפטומים עקב הצפת הגוף בהורמוני בלוטת התריס. השחרור המסיבי של ההורמונים יכול להתרחש מסיבות שונות, ביניהן: הריון, זיהום, פגיעה פיזית בבלוטת התריס ואי נטילה של הטיפול התרופתי. התסמינים במקרה כזה הם למעשה תסמיני פעילות יתר של בלוטת התריס כאשר הם בחומרה מקסימלית:

• הצהבה של העור והעיניים (צהבת)
• בלבול קשה
• דופק מהיר והפרעות קצב
• טמפרטורה גבוהה
• שלשולים
• אובדן ההכרה

מדובר במקרה חירום המצריך התערבות רפואית מיידית.

בעיות אחרות – פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה גם להגדיל את הסיכוי לפתח פרפור פרוזדורים, אוסטאופורוזיס ואי ספיקת לב.

מהם הטיפולים השונים לפעילות יתר של בלוטת התריס?

עם הכלים העומדים ברשותנו היום, ניתן לאבחן ולטפל במצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס. הטיפול מתבצע בדרך כלל בעזרת אנדוקרינולוג מומחה אשר יתווה את הטיפול התרופתי ואת המשך ההתערבות הרפואית. למרות שחלק מסוגי יתר הפעילות עשויים לחלוף מעצמם עם הזמן, אין להקל ראש בחומרתה של פעילות יתר של הבלוטה. מצבים כמו מחלת גרייבס לדוגמה, הולכים ומחמירים עם הזמן במידה ולא ניתן טיפול.

הטיפולים העומדים לרשותנו כוללים:

טיפול תרופתי

קיימות בשוק תרופות אשר פועלות ישירות על בלוטת התריס ומונעות ממנה לייצר עודף הורמונים. לתרופות לוקח זמן עד שניתן להבחין בהשפעתן ופעמים רבות בוחרים לצרף טיפול בחסמי בטא (תרופות המשפיעות על איברים רבים בגוף, בייחוד הלב וכלי הדם) במהלך תקופת ההסתגלות לתרופה כדי להקל על תסמיני המחלה.

משך נטילת התרופה הוא אישי ומשתנה ממטופל למטופל כאשר יש אנשים אשר מונחים להפחית את המינון לאחר השגת כמויות רצויות של הורמוני בלוטת התריס בדם כך עד להפסקה מוחלטת של נטילת התרופה אך עם זאת, יש אנשים שיאלצו לקבל טיפול תרופתי לאורך כל חייהם.

לתרופות יש תופעות לוואי, ביניהן: תחושה כללית רעה, טמפרטורה גבוהה, כאבי ראש, כאבי פרקים, כאבי בטן, פריחה ועוד. מרבית התסמינים חולפים לאחר תקופת הסתגלות של מספר חודשים.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

יוד הוא חומר המתרכז באופן כמעט בלעדי בבלוטת התריס ומהווה אבן בניין חשובה בהליך הכנת הורמוני בלוטת התריס. בטיפול ביוד רדיואקטיבי, ניתן יוד למטופל בשתייה או בכדור כאשר היוד מתוכנן לפלוט קרינה במינון נמוך.

היוד מתרכז בבלוטת התריס והקרינה הנפלטת ממנו מחסלת תאי בלוטה ובכך פוגעים ביכולת הבלוטה להפריש את הורמוניה. מדובר בטיפול יעיל ובטוח ולרוב נדרש טיפול אחד בלבד על מנת להבריא מפעילות יתר.

לאחר הטיפול ישנן דרישות בטיחות מהמטופל הנובעות מהמצב המסוכן שיוצרת הקרינה, על אף שמדובר בקרינה במינון נמוך, למשל להימנע ממגע עם נשים בהריון וילדים למשך מספר ימים.

ניתוח

בחלק מהמקרים, ההמלצה היא לבצע ניתוח להסרת בלוטת התריס כולה או חלק ממנה (אונה למשל). פתרון ניתוחי נחשב למתאים במקרים רבים: במקרים בהם נצפה Goiter למשל, במקרים בהם המטופל מדווח על תסמינים בעיניים ובראייה, במקרה של כישלון או חוסר תגובה לטיפולים אחרים ובמקרה של חזרת התסמינים לאחר מתן טיפול תרופתי.

במידה ומבוצעת הסרה מלאה של בלוטת התריס, מה שקורה במקרים רבים, נדרש המטופל ליטול טיפול לתת פעילות של בלוטת התריס לאורך שארית חייו על מנת לפצות על המחסור בבלוטה.

צפו בסרטון: פרופ' אבי חפץ על ניתוח חדשני לכריתת בלוטת התריס

 פרופ' אבי חפץ על ניתוח חדשני לכריתת בלוטת התריס

מקורות: NHS | HealthLine | WEBMD

שאלות ותשובות בנושא

מה השכיחות של יתר פעילות בלוטת התריס באוכלוסייה?

מתי יש לפנות לרופא בחשד לפעילות יתר של בלוטת התריס?

האם יש טיפול זמין המביא להחלמה מלאה ממחלת גרייבס?

מהם הסיכונים של הסרה כירורגית של בלוטת התריס?

מהם גורמי הסיכון הנפוצים לפעילות יתר של בלוטת התריס?