עליית חום

חום הוא עלייה זמנית בטמפרטורת הגוף, כך שלרוב, מדובר בחלק מתגובה כוללת של המערכת החיסונית של הגוף. אכילה, פעילות גופנית, שינה וגורמים נוספים יכולים גם הם להשפיע על טמפרטורת הגוף. הגורם השכיח ביותר לעליית חום משמעותית הוא תולדה של תגובות הגוף לזיהום.

עבור רוב האוכלוסיות, חום מלווה בתחושת אי נוחות אך כאמור, הוא חלק מהתגובה החיסונית של הגוף ולכן בדרך כלל חום לא מהווה סיבה לדאגה.

חום בדרך כלל חולף תוך מספר ימים, אך ניתן להשתמש במגוון תרופות ללא מרשם על מנת להוריד חום.

התופעה ההפוכה של ירידת טמפרטורת גוף ברמה מסכנת חיים נקראת היפותרמיה.

כיצד ניתן למדוד חום?

ישנו מגוון רחב של דרכים למדידת חום. ניתן למדוד חום באמצעות מדחום המוכנס לפה וממוקם תחת הלשון, אך ניתן להכניסו גם לפי הטבעת, לאוזניים (נקרא גם מדידה טימפנית) ולהצמידו למצח (על ידי חישת העורק הטמפורלי). יש לציין כי המדידה המדויקת והטובה ביותר נעשית כאשר החום נמדד בפה או בפי הטבעת. מד חום לאוזניים או למצח, למרות נוחיותם, מספקים מדידת טמפרטורה פחות מדויקת.

מכיוון שחום הוא תסמין ולא מחלה, יש למצוא את הסיבה הבסיסית אשר גרמה לעליית החום ובכך לדייק את הטיפול המתאים ביותר עבור המטופל. על מנת להגיע לאבחנה של המקור לחום, הגורם הרפואי יברר אודות ההיסטוריה הרפואית של המטופל, מצבו הבריאותי, נטילת תרופות ושימוש במאכלים/תוספים/צמחים/חומרים חדשים שצרך לאחרונה, טיולים וחשיפה לבעלי חיים, חשיפה לאנשים אחרים חולים וכדומה. בהמשך תבוצע בדיקה פיזיקאלית מדוקדקת הכוללת את כל מערכות הגוף. ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות אם הגורם לחום אינו ברור, וביניהן בדיקת דם, בדיקת שתן, משטח גרון, בדיקת צואה וצילומי רנטגן.

מהו טווח הטמפרטורה בגוף האדם?

במבוגר – טמפרטורת גוף תקינה נעה בין 35.3 ל-37.7 מעלות צלזיוס, עם ממוצע של 36.7 מעלות צלזיוס במדידה דרך הפה. טמפרטורות הנלקחות באופן רקטלי (בפי הטבעת) גבוהות בדרך כלל ב-0.6 מעלות צלזיוס מאשר הקריאות המבוצעות דרך הפה. קריאות הפה נמוכות יותר ככל הנראה בשל תהליך הנשימה המתרחש באזור הפה ולכן המדידה נמוכה יותר מטמפרטורת הליבה של הגוף.

בילדים – לתינוקות ולילדים צעירים יש בדרך כלל טמפרטורות גבוהות יותר מאשר מבוגרים, משום שישנו יחס גדול יותר בין שטח פני הגוף והמשקל ולקצב חילוף החומרים הגבוה בקרב תינוקות וילדים קטנים.

בתינוקות בריאים, עד גיל 36 חודשים, עליית חום מוגדרת על ידי מדידת טמפרטורות בפי הטבעת שנמדדת מעל 38 מעלות צלזיוס. בילדים גדולים מכך, ההתייחסות היא כאל מבוגר כאשר מדידה מעל 37.8 מעלות צלזיוס שמבוצעת דרך הפה נחשבת לעלייה.

מהם הגורמים לעליית חום?

טמפרטורת הגוף מהווה איזון בין ייצור ואובדן חום, המנוטר על ידי ההיפותלמוס (אזור במוח האחראי על ויסות תפקודים חיוניים בגוף) שידוע גם כ"תרמוסטט" של הגוף. גם באדם בריא, טמפרטורת הגוף משתנה מעט במהלך היממה, כך שבקרב רוב בני האדם טמפרטורת הגוף נמוכה יותר בבוקר וגבוהה יותר בשעות אחר הצהריים המאוחרות והערב.

כאשר המערכת החיסונית מגיבה למחלה, ההיפותלמוס מגדיר את טמפרטורת הבסיס של הגוף כגבוהה יותר ועל ידי כך מאפשר יצירת תהליכים הכוללים פעילות מערכתית מורכבת בה מיוצר יותר חום על חשבון אובדן חום. ההיפותלמוס מעלה את טמפרטורת הגוף באמצעות מספר דרכים, לדוגמא – צמרמורת.

עלייה בטמפרטורת גוף יכולה להיגרם על ידי מספר רב של מצבים וביניהם: זיהום ויראלי, זיהום חיידקי, מכת שמש, מצבים דלקתיים מסוימים כגון דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis), גידול סרטני (ממאירות), טיפול תרופתי, תופעות לוואי של תרופות, חיסונים, מצבים אוטואימוניים כגון זאבת (Lupus) ומחלות מעי דלקתיות (Inflammatory Bowel Disease – IBD), הפרעות הורמונליות כגון פעילות יתר של בלוטת התריס, שימוש בסמים (אמפטמינים וקוקאין), בקיעת שיניים בקרב תינוקות ועוד.

מהם התסמינים בעת עליית חום?

בהתאם לסיבה שגורמת לחום, התסמינים עשויים לכלול הזעות, רעד וצמרמורות, כאבי ראש, כאבי שרירים, ירידה בתאבון, נרגנות, סימני התייבשות, ישנוניות וחולשה כללית.

מהם הסיבוכים העלולים לקרות בעת עליית חום?

ילדים בין הגילאים 6 חודשים עד 5 שנים נמצאים בסיכון מוגבר להתקף פרכוסי שעלול להתרחש בזמן חום (פרכוס חום).

פרכוס חום יכול להימשך בין מספר שניות ל-15 דקות, עם זאת, הפרכוס נמשך בדרך כלל פחות מ-5 דקות. הפרכוס עלול להיות כרוך בתסמינים שכוללים אובדן הכרה (עיניים נשארות לרוב פתוחות במצב של בהייה), רעד של ארבעת הגפיים בתנועות רפטטיביות, גלגול עיניים או נוקשות גוף ולעיתים אי שליטה על סוגרים והקאות.

על אף שמדובר באירוע מדאיג מאוד עבור ההורים, לרובם המכריע של פרכוסי החום אין כל השפעה לטווח הרחוק על הילד ולרוב הם אינם גורמים לנזק נוירולוגי ארוך טווח. יש להסביר להורים שהפרכוס עלול לחזור בעת עליית חום נוספת ויתרה מכך, כשליש מהילדים לערך שחוו התקף של פרכוס אחד, לרוב יחוו פרכוס נוסף במהלך 12 החודשים העוקבים לאחר הפרכוס הראשוני.

במידה וילד חווה התקף של פרכוס חום, יש לשים לב למספר דגשים בעת הפרכוס, למשל:

• הימנעות מהימצאות אוכל, שתייה או כל חפץ בחלל הפה והשכבה על הצד או על הבטן על מנת למנוע סיטואציות הכוללות חנק.
• הרחקה והסרת חפצים חדים בקרבת מקום.
• הסרה של בגדים צמודים, שרשראות או צמידים.
• החזקת הילד בקרבת מבוגר בכדי למנוע פציעה כתוצאה מהתנגשות או נפילה.
• יצירת קשר ומתן סיוע רפואי בעת הצורך.

כיצד מטפלים בחום?

כאמור, חום הוא תסמין ולרוב לא הגורם למחלה ולכן ניתן שלא לטפל בו כלל וכלל. הטיפול בחום משתנה בהתאם לגורם לו. לדוגמה, אנטיביוטיקה תשמש לטיפול כנגד זיהום חיידקי שנגרם בשל דלקת גרון וכתוצר לוואי העלה את החום בקרב המטופל. מאידך, חום לרוב מלווה בתחושת אי נוחות משמעותית, ורוב האנשים מרגישים טוב יותר כאשר ניתן לו טיפול. אי לכך, קיימות מספר אופציות תרופתיות על מנת להוריד חום בקרב מטופלים.

הטיפולים הנפוצים ביותר כוללים תרופות ללא מרשם כגון פרצטמול (לדוגמא – אקמול) ותרופות ממשפחת ה-NSAID's (nonsteroidal anti-inflammatory drugs) כגון איבופרופן (לדוגמא – נורופן ואדוויל). טיפול באמצעות אספירין גם כן יכול להיות יעיל כנגד הורדת חום אך מומלץ לילדים ובני נוער לא לצרוך תרופה זו בשל תופעת לוואי הנקראת תסמונת ריי.

בנוסף ניתן להוריד חום ולהקל על תחושת המטופל במגוון דרכים כגון: שתייה מרובה של נוזלים צלולים, מקלחות תכופות תחת מים בטמפרטורה פושרת, ריבוי במנוחה, לבישת בגדים קלים ולא מחממים ועוד.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא רפואה פנימית

שאלות ותשובות בנושא

מהי הדרך הטובה והיעילה ביותר למדידת חום?

מתי חום מהווה מקור לדאגה?

מדוע החום גבוה יותר בשעות לילה?

האם ניתן להבחין בשוני בדפוס החום הנגרם כתוצאה מזיהום ויראלי לעומת זיהום חיידקי?

האם קיימות מחלות בעלות דפוסי עליית וירידת חום מוגדרים וקבועים לפי זמנים מקובלים מראש?