חסימת מעיים

מערכת העיכול בנויה כצינור ארוך ורציף המתחיל בפה ונגמר בפי הטבעת. כאשר אנו אוכלים, המזון מפורק בלעיסה בחלל הפה ובהמשך בקיבה. לאחר מכן, חלקיקי המזון המעוכלים צריכים לעבור מרחק של כ-10 מטרים בתוך המעיים, שם מתרחשים תהליכי עיכול וספיגה של חומרי הזנה ונוזלים, עד שלבסוף נפלטות השאריות המעוכלות, שהן למעשה הצואה אותה אנחנו מפרישים. מערכת העיכול נמצאת בתנועה תמידית המוכתבת על ידי מערכת העצבים, והפרעה ביכולת של מערכת העיכול לנוע עלולה להיות מסוכנת. חסימת מעיים עלולה לגרום לעצירה של התנועה המתמשכת של מערכת העיכול.

חסימת מעיים יכולה להיות חלקית או מלאה, והיא מונעת מעבר של נוזלים ומזון מעוכל בצינור העיכול. כאשר מתרחשת חסימת מעיים, התוכן הנמצא בתוך מערכת העיכול יצטבר מאחורי נקודת החסימה. התוכן המצטבר כולל מזון מעוכל באופן חלקי, נוזלים, חומצות המופרשות מהקיבה וגזים הנוצרים במערכת העיכול.

במידה ומצטבר לחץ רב בתוך המעי, הרקמה עלולה להיקרע ולגרום לדליפה של תוכן מעי מזיק יחד עם חיידקים לתוך חלל הבטן, וזהו סיבוך מסכן חיים. ישנן סיבות אפשריות רבות לחסימת מעיים, ולעיתים קרובות לא ניתן למנוע מצב זה, אלא רק לנסות להפחית את גורמי הסיכון שעלולים להוביל לחסימה. אבחון מוקדם וטיפול הם קריטיים מכיוון שחסימת מעיים לא מטופלת עלולה להיות קטלנית.

מה התסמינים של חסימת מעיים?

חסימת מעיים גורמת למגוון רחב של תסמינים:

• נפיחות בטנית.
• כאבי בטן.
• תיאבון מופחת.
• בחילה.
• הקאות.
• חוסר יכולת להעביר גז או צואה.
• עצירות.
• שלשולים.
• התכווצויות בטן היכולות להופיע בגלים או להיות קבועות.

תסמינים מסוימים עשויים להיות תלויים במיקום ובמשך הזמן של החסימה. לדוגמה, הקאות הן סימן מוקדם לחסימה של המעי הדק, אך יכולות להופיע בשלב מאוחר יותר בעת חסימה של המעי הגס. חסימה חלקית עלולה לגרום לשלשול, בעוד חסימה מלאה עלולה לגרום למטופל שלא להעביר גזים או צואה. בנוסף, ייתכן מצב שבו לא יופיעו כל התסמינים, אלא רק חלק מהם כתלות במשך החסימה, מיקומה וחומרתה.

חסימת מעיים עלולה גם לגרום לזיהום ולדלקת בחלל הבטן, המכונה דלקת הצפק (פריטוניטיס). מצב זה עלול להתרחש כאשר חלק מהמעי עובר התנקבות או נקרע בעקבות הלחץ הנוצר בגלל החסימה. הזיהום גורם לחום וכאבי בטן מתגברים, מצב זה הוא מצב חירום מסכן חיים הדורש ניתוח בדחיפות.

מה הגורמים לחסימת מעיים?

ניתן לחלק את הגורמים לחסימת מעיים לשתי קטגוריות: חסימות מכניות וחסימות שאינן מכניות, הנקראות גם חסימות תפקודיות (פונקציונליות), הנקראות גם אילאוס (Ileus).

חסימות מכניות

חסימות מכניות נגרמות כאשר גוף כלשהו חוסם פיזית את חלל המעי, כאשר הסיבות הגורמות לחסימה שונות בין המעי הדק למעי הגס. חסימות מכניות נפוצות יותר במעי הדק, כאשר הסיבות הנפוצות לחסימות של המעי הדק כוללות:

הידבקויות – הצטלקויות תוך בטניות העשויות מרקמת חיבור שיכולה להתפתח לאחר ניתוחי בטן ואגן או לאחר דלקת חמורה של חלל הבטן או של המעי.

פיתול של המעיים (Volvulus) – נקרא גם תסביב מעי. זהו מצב שבו לולאת מעי מסתובבת סביב עצמה כך שנוצרת חסימה.

התפשלות מעי (Intussusception) – דחיפה של מקטע אחד של המעי לתוך חלקו הבא, היוצרת מעין צורת טלסקופ וגורמת להיצרות של הפתח עד כדי חסימה שלו.

מומים במעי – מופיעים לרוב בתינוקות, אך יכולים להופיע גם בילדים ובני נוער.

גידולים – יכולים לחסום את המעבר במעי. גידולים במעי הדק נחשבים נדירים.

אבני מרה – לעיתים נדירות יכולות לגרום לחסימה של המעי הדק.

גוף זר – למשל חפצים שנבלעו, במיוחד אצל ילדים.

בקע (Hernia) – מצב בו חלק מהמעי יוצא אל מחוץ למחיצה השרירית של דופן הבטן.

מחלת מעי דלקתית – למשל מחלת הקרוהן.

למרות שחסימה מכנית של המעי הגס פחות נפוצה, היא יכולה להיגרם מהסיבות הבאות:

גידולים – גידולים שפירים או סרטן של המעי הגס, שהוא הסיבה הגידולית השכיחה ביותר.

צואה דחוסה – מצב בו מצטברת צואה יבשה וקשה במעי הגס או בפי הטבעת.

הידבקויות – נוצרות כתוצאה מדלקות או ניתוחים באזור הבטן והאגן.

התפשלות מעי (Intussusception) ופיתול של המעיים (Volvulus)– בדומה לחסימת מעי דק.

מחלת סעיפים (דיברטיקוליטיס-Diverticulitis) – מצב שבו כיסים קטנים ותפוחים הנוצרים במעי הגס הופכים דלקתיים.

היצרות – היצרות במעי הגס הנגרמת על ידי צלקות או דלקות מעי.

חסימה לא מכנית (אילאוס)

התנועה במעיים נעשית ע"י התכווצות מתוזמנת של המעי לפי סדר ההתקדמות לאורך צינור העיכול. במידה וקיימת הפרעה בתיאום ההתכווצויות, או חוסר ניע מוחלט של המעי, נוצרת חסימה תפקודית הנקראת גם אילאוס (ileus). הסיבות לחסימה תפקודית כוללות:

זיהומים – כגון דלקת של הקיבה או המעי (גסטרואנטריטיס) או דלקת של התוספתן (אפנדיציטיס).

תרופות – למשל תרופות לשיכוך כאבים ממשפחת האופיאטים.

חוסר איזון של אלקטרוליטים – למשל מחסור חמור באשלגן.

הפרעות במערכת העצבים והשרירים – מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, סוכרת ואחרות.

מחלת הירשפרונג (Hirschsprung) – בעיה בהתפתחות העצבים בחלקים של המעי הגס.

תת פעילות של בלוטת התריס.

איך ניתן לאבחן חסימת מעיים?

בשלב הראשון, הרופא יבצע תשאול של המטופל (אנמנזה) ולאחריו בדיקה גופנית, בדגש על בדיקה של הבטן. הרופא ילחץ על הבטן כדי לראות אם היא תפוחה או האם ניתן להרגיש גוש כלשהו, ויבדוק האם מופק כאב בבדיקה. בנוסף, הרופא ייעזר בסטטוסקופ על מנת להאזין לקולות הבטן שעשויים להעיד על תנועת המעיים. גוש קשה או סוגים מסוימים של צלילים, במיוחד אצל ילדים, עשויים לעזור לקבוע אם קיימת חסימה.

בדיקות נוספות שהרופא עשוי לבצע כוללות:

• בדיקות דם – ספירת דם, תפקודי כבד וכליות ורמות אלקטרוליטים.
• בדיקות דימות – צילום סקירה של הבטן (רנטגן), לעתים יהיה צורך בבדיקת CT.
• קולונוסקופיה – החדרה של צינור גמיש בעל מצלמה המאפשר להסתכל על המעי הגס.

איך מטפלים בחסימת מעיים?

לאחר האבחנה הטיפול תלוי בסוג, מיקום וחומרת החסימה. בחסימות של המעי הגס, ברוב המקרים יידרש ניתוח לפתיחת החסימה. בחסימות של המעי הדק תיתכן החלמה ספונטנית ללא התערבות ניתוחית בזכות פתיחה של החסימה באופן טבעי.

עבור חסימות מעי דק, בייחוד חסימות חלקיות, הטיפול יחל לרוב על ידי הפחתה של פעילות המעיים. לשם כך המטופל יידרש שלא לאכול, ולצרוך רק מים. לעיתים קרובות הסובלים מחסימת מעיים סובלים מהתייבשות, ולכן ייתכן ותידרש הכנסה של נוזלים דרך הווריד, לצורך טיפול בהתייבשות ולצורך איזון האלקטרוליטים בגוף. ניתן להחדיר צנתר (קטטר) לשלפוחית ​​השתן כדי לנקז שתן, וכך לעקוב אחרי מאזן הנוזלים בגוף.

ברוב המקרים יהיה צורך להחדיר זונדה, שהיא צינור העובר דרך האף והוושט ומגיע עד לקיבה. תפקיד הזונדה הוא לרוקן את תוכן הקיבה ובכך להפחית את ההקאות, הנפיחות והלחץ הנוצר בעקבות חסימת המעיים.

במידה והטיפול הכולל מתן מנוחה למערכת העיכול יחד עם הכנסת זונדה אינו עוזר, והמטופל אינו חש שיפור, או במידה שהתסמינים מחמירים, יידרש ניתוח על מנת לפתוח את החסימה. סיבוך חמור של חסימת מעיים יכול להיות נזק קבוע למעי בעקבות מוות של חלקים ממנו. במידה ונוצר מוות של רקמת מעי (נמק), המנתח יבצע ניתוח להסרת קטע הרקמה המתה ויחבר מחדש את שני הקצוות הבריאים של המעי.

בנוסף לטיפול השמרני או הניתוחי הנדרש על מנת לפתוח את החסימה ולהפחית את התסמינים, יש צורך לטפל גם בגורם שהביא לחסימה. כך לדוגמה יהיה צורך לבצע ניתוח לתיקון בקע במידה ונגרמה חסימה מכנית בעקבות כליאת המעי בדופן הבטן, או שיידרש איזון של האלקטרוליטים בגוף במידה ומחסור באשלגן גרם לחסימה פונקציונלית של המעיים.

במקרים מסוימים נוצר מצב של חסימה כרונית עקב היצרות של המעי. במקרה כזה רופא עשוי להציב תומכן (סטנט) מתכתי שמתרחב בתוך המעי באמצעות צינור ארוך הנקרא אנדוסקופ. התומכן הוא מעין צינורית רשת חלולה שמחזיקה את דפנות המעי ומשאירה אותו פתוח. ההליך עשוי שלא לדרוש את חיתוך הבטן בניתוח, והוא משמש בדרך כלל אם אדם אינו יכול לעבור ניתוח בשל מצבו הבריאותי.

מהם הסיבוכים של חסימת מעיים?

חסימת מעיים היא מצב רפואי שעלול לגרור אחריו סיבוכים רבים, חלקם קלים לטיפול ומניעה וחלקם עלולים להוביל לנזק משמעותי. הטיפול חיוני להפחתת סיבוכים כגון:

• התייבשות.
• חוסר איזון של אלקטרוליטים.
• התנקבות (פרפורציה) או קרע של המעי, שעלול להוביל לזיהום בחלל הבטן.
• אי ספיקת כליות.
• מוות של רקמות (נמק).
• קריסת מערכות.
• מוות.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא גסטרואנטרולוגיה

שאלות ותשובות בנושא

מתי לפנות לרופא במידה וחושדים בחסימת מעיים?

האם ניתן למנוע חסימת מעיים?

האם מטפלים באנטיביוטיקה כאשר יש חסימת מעיים?

האם חסימת מעיים קיימת בילדים?

מאילו מאכלים כדאי לי להימנע במידה ואני בסיכון לחסימת מעיים?