הפרעה דו-קוטבית

הפרעה דו-קוטבית, שבעבר נקראה מאניה דפרסיה, היא מצב נפשי הגורם לשינויים קיצוניים במצב הרוח הכוללים שיאים רגשיים (מאניה או היפומאניה) ונקודות שפל רגשיות (דיכאון).

כאשר מטופל עם הפרעה דו קוטבית נכנס למצב דיכאון, הוא עלול להרגיש עצב או חוסר תקווה ולאבד עניין או הנאה ברוב הפעילויות. כאשר מצב הרוח של המטופל עובר למאניה או היפומאניה (מצב הנחשב פחות קיצוני ממאניה), הוא עלול להרגיש אופורי, מלא אנרגיה או עצבני בצורה בלתי רגילה.

שינויים אלו במצב הרוח יכולים להשפיע על השינה, האנרגיה במהלך היום, על הפעילות היומיומית, יכולת השיפוט, ההתנהגות והיכולת לחשוב בבהירות.

פרקים של שינויים במצב הרוח עשויים להופיע לעתים רחוקות או פעמים רבות בשנה. בעוד שרוב האנשים יחוו תסמינים רגשיים כלשהם בין פרק לפרק, ייתכן שחלקם לא יחוו כלל.

למרות שהפרעה דו-קוטבית היא מצב המלווה את המטופל כל חייו, ניתן לנהל את השינויים במצב הרוח ואת שאר התסמינים על ידי מעקב אחר תוכנית טיפול הכוללת, ברוב המקרים, תרופות וייעוץ פסיכולוגי (פסיכותרפיה).

במאמר זה נלמד על:

• סוגי ההפרעות הדו-קוטביות
• תסמינים
• הסיבות להפרעה דו-קוטבית
• גורמי הסיכון
• סיבוכים
• איך ניתן למנוע הפרעה דו-קוטבית
• אבחון
• טיפול

מה הם סוגי ההפרעות הדו-קוטביות?

ישנם מספר סוגים של הפרעות דו קוטביות והפרעות אחרות הקשורות להן. הם עשויים לכלול מאניה או היפומאניה ודיכאון. תסמינים יכולים לגרום לשינויים בלתי צפויים במצב הרוח ובהתנהגות, וכתוצאה מכך למצוקה וקושי משמעותיים בחיי היומיום של המטופל.

סוגי הפרעה דו-קוטבית כוללים:

• הפרעה דו-קוטבית I – מוגדרת כלפחות פרק מאני אחד שלפניו או לאחריו פרקים היפומאניים או דיכאוניים חמורים. במקרים מסוימים, מאניה עלולה לגרום לאובדן קשר עם המציאות (פסיכוזה).
• הפרעה דו-קוטבית II – מוגדרת כלפחות פרק דיכאון חמור אחד ולפחות פרק היפומאני אחד, אך ללא הופעת פרק מאני אף פעם.
• הפרעה ציקלותימית – מוגדרת כלפחות שנתיים – או שנה אצל ילדים ובני נוער – בהן מופיעים מחזורים רבים של תסמיני היפומאניה ומחזורים של תסמיני דיכאון (אם כי פחות חמורים מדיכאון חמור).
• סוגים אחרים – אלה כוללים, למשל, הפרעות דו-קוטביות והפרעות קשורות הנגרמות על ידי תרופות מסוימות או אלכוהול או עקב מצב רפואי. לדוגמא מצבים רפואיים כגון: מחלת קושינג, טרשת נפוצה או שבץ מוחי.

הפרעה דו-קוטבית II היא אינה צורה קלה יותר של הפרעה דו-קוטבית I, אלא אבחנה נפרדת. בעוד שהפרקים המאניים של הפרעה דו-קוטבית I יכולים להיות חמורים ומסוכנים, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית II יכולים להיות מדוכאים לתקופות ארוכות יותר, מה שעלול לגרום לפגיעה משמעותית.

למרות שההפרעה יכולה להתרחש בכל גיל, בדרך כלל היא מאובחנת בגילאי העשרה או בתחילת שנות ה-20. התסמינים יכולים להשתנות מאדם לאדם, וכן להשתנות לאורך זמן.

מה הם התסמינים של הפרעה דו-קוטבית?

מאניה והיפומאניה

מאניה והיפומאניה שונים, אך יש להם את אותם התסמינים. מאניה היא מצב חמור יותר מהיפומאניה וגורמת לבעיות בולטות יותר בעבודה, בבית הספר ובפעילויות חברתיות, וכן לקשיים ביחסים. מאניה עלולה גם לגרום לאיבוד קשר עם המציאות (פסיכוזה) ולהביא לאשפוז.

גם פרק מאני וגם פרק היפומאני כוללים שלושה או יותר מהתסמינים הבאים:

• אופטימיות או קופצנות חריגה
• פעילות מוגברת, אנרגיה או עצבנות
• תחושת רווחה וביטחון עצמי מוגזמת (אופוריה)
• צורך מופחת בשינה
• דברנות בלתי רגילה
• מחשבות רצות
• הסחת דעת
• קבלת החלטות לקויה – למשל, יציאה למסע קניות, לקיחת סיכונים מיניים או ביצוע השקעות מוגזמות

דיכאון חמור (מז'ורי)

פרק דיכאון חמור כולל תסמינים המספיקים בכדי לגרום לקושי בולט בפעילויות היום יום, כמו עבודה, לימודים, פעילויות חברתיות או מערכות יחסים.

פרק כזה כולל חמישה או יותר מהתסמינים הבאים:

• מצב רוח מדוכא, כגון תחושת עצבות, ריקנות, חוסר תקווה או רצון לבכות (אצל ילדים ובני נוער מצב רוח מדוכא יכול להופיע כעצבנות)
• אובדן עניין מובהק או חוסר הנאה מכל או כמעט מכל הפעילויות
• ירידה משמעותית במשקל ללא דיאטה, עלייה במשקל או ירידה/עלייה בתיאבון (אצל ילדים, אי-עלייה במשקל כמצופה לגיל יכולה להוות סימן לדיכאון)
• נדודי שינה או שינה מוגזמת
• אי שקט או התנהגות "איטית"
• עייפות או אובדן אנרגיה
• תחושות של חוסר ערך או אשמה מוגזמת
• ירידה ביכולת לחשוב או להתרכז, או חוסר החלטיות
• מחשבה, תכנון או ניסיון התאבדות

מאפיינים נוספים של ההפרעה

תסמינים של הפרעות דו-קוטביות I ו-II עשויים לכלול גם מאפיינים אחרים, כגון מצוקה חרדתית, מלנכוליה, פסיכוזה ועוד. תסמיני ההפרעה עשויים להופיע במהלך ההיריון או להשתנות עם עונות השנה השונות.

תסמיני ההפרעה בילדים ומתבגרים

קשה לזהות תסמינים של הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ובני נוער. לעיתים קרובות קשה לזהות האם מדובר בעליות וירידות רגילות, תוצאות של מתח או טראומה, או סימנים לבעיה נפשית שאינה הפרעה דו-קוטבית.

ילדים ובני נוער עלולים לחוות פרקים דיכאוניים חמורים, ופרקי מאניה או היפומאניה מובהקים, אך הדפוס יכול להיות שונה מזה של מבוגרים עם ההפרעה. מצב הרוח יכול להשתנות במהירות במהלך הפרקים וישנם ילדים שלא יחוו תסמיני מצב רוח בין הפרקים. הסימנים הבולטים ביותר להפרעה אצל ילדים ובני נוער עשויים לכלול שינויים קשים במצב הרוח השונים ממצב הרוח הרגיל שלהם.

מה הן הסיבות להפרעה דו-קוטבית?

הגורם להפרעה דו-קוטבית אינו ידוע, אך מספר גורמים עשויים להיות מעורבים, כגון:

• הבדלים ביולוגיים – נראה כי אצל אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית מתרחשים שינויים פיזיים במוח. המשמעות של שינויים אלה עדיין אינה ודאית אך עשויה בסופו של דבר לעזור לגלות את הגורמים להפרעה.
• גנטיקה – הפרעה דו-קוטבית שכיחה יותר בקרב אנשים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כמו אח או הורה, עם ההפרעה. חוקרים מנסים למצוא גנים שעשויים להיות מעורבים בגרימת ההפרעה.

מה הם גורמי הסיכון להפרעה דו-קוטבית?

גורמים העלולים להגביר את הסיכון להתפתחות הפרעה דו-קוטבית או לשמש טריגר לפרק הראשון כוללים:

• קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כמו הורה או אח, עם הפרעה דו-קוטבית
• תקופות של מתח ולחץ משמעותיים, כמו מוות של אדם קרוב או אירוע טראומטי אחר
• שימוש בסמים או באלכוהול

אילו סיבוכים יכולים להיות לסובלים מהפרעה דו-קוטבית?

הפרעה דו-קוטבית שאינה מטופלת עלולה לגרום לבעיות חמורות המשפיעות על כל תחומי החיים של המטופל, כגון:

• בעיות הקשורות לשימוש בסמים ואלכוהול
• התאבדות או ניסיונות התאבדות
• בעיות משפטיות או כלכליות
• פגיעה במערכות יחסים
• ביצועים גרועים בעבודה או בבית הספר

הפרעות המתרחשות יחד עם הפרעה דו-קוטבית

ייתכן ולאדם עם הפרעה דו-קוטבית יהיה מצב בריאותי נוסף שיש לטפל בו יחד עם ההפרעה.

מצבים מסוימים עלולים להחמיר את תסמיני ההפרעה הדו-קוטבית או להפוך את הטיפול למוצלח פחות. דוגמאות כוללות:

• הפרעות חרדה
• הפרעות אכילה
• הפרעת קשב וריכוז (ADHD)
• בעיות אלכוהול או סמים
• בעיות בריאות כגון מחלות לב, בעיות בבלוטת התריס, כאבי ראש או השמנת יתר

האם ואיך ניתן למנוע הפרעה דו-קוטבית?

אין דרך בטוחה למנוע הפרעה דו-קוטבית. עם זאת, קבלת טיפול כבר בסימן המוקדם ביותר של הפרעה נפשית יכולה לסייע במניעת החמרה של ההפרעה או של מצבים אחרים בבריאות הנפש.

במידה ואדם אובחן כסובל מההפרעה, אסטרטגיות מסוימות יכולות לסייע במניעת הופעת תסמינים קלים של מאניה או דיכאון:

• יש לשים לב לתמרורי אזהרה – טיפול בתסמינים בשלב מוקדם יכול למנוע מהפרקים להחמיר. ייתכן ומטופל מצליח לזהות דפוסים של פרקים דו-קוטביים ומה מעורר אותם. על המטופל להתקשר לרופא אם הוא מרגיש שהוא נכנס לפרק של דיכאון או מאניה. בנוסף, מומלץ לעדכן את בני המשפחה או החברים בתמרורי האזהרה שזוהו.
• יש להימנע מסמים ואלכוהול – שימוש באלכוהול או בסמים עלול להחמיר את התסמינים ולהעלות את הסיכון להישנותם.
• יש לקחת את התרופות בדיוק לפי ההוראות – הפסקת התרופות או הפחתת המינון ללא היוועצות ברופא עלולה לגרום לתסמיני גמילה או החמרה וחזרה של התסמינים.

אבחון של הפרעה דו-קוטבית

כדי לאבחן את ההפרעה, הערכת הרופא עשויה לכלול:

• בדיקה פיזית – הרופא עשוי לערוך בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה כדי לזהות בעיות רפואיות העלולות לגרום לתסמינים.
• הערכה פסיכיאטרית – הרופא עשוי להפנות את המטופל לפסיכיאטר, שידבר איתו על מחשבותיו, רגשותיו ודפוסי ההתנהגות שלו. ייתכן גם שהמטופל יידרש למלא שאלון הערכה פסיכולוגית עצמית. במידה ויינתן אישור מהמטופל, ייתכן שבני המשפחה או חברים קרובים יתבקשו לספק מידע על התסמינים שלו.
• תרשימי מצב רוח – יתכן שמטופל יתבקש לנהל רישום יומי של מצבי הרוח, דפוסי השינה או גורמים אחרים שיכולים לעזור באבחון ובמציאת הטיפול הנכון.
• קריטריונים להפרעה דו-קוטבית – פסיכיאטר עשוי להשוות את תסמיני המטופל לקריטריונים להפרעות דו-קוטביות והפרעות קשורות במדריך האבחון להפרעות נפשיות (DSM-5), שפורסם על ידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי.

אבחון ההפרעה בילדים

למרות שאבחון של ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעה דו-קוטבית כולל את אותם קריטריונים המשמשים לאבחון מבוגרים, התסמינים אצל ילדים ובני נוער הם לרוב בעלי דפוסים שונים וייתכן שאינם יתאימו בצורה מדויקת לקטגוריות האבחון. בנוסף, ילדים הסובלים מההפרעה מאובחנים לעיתים קרובות גם עם מצבים בריאותיים נפשיים אחרים כגון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) או בעיות התנהגות, מה שעלול להפוך את האבחנה למסובכת יותר. מומלץ לפנות לפסיכיאטר ילדים בעל ניסיון עם הפרעות דו-קוטביות באוכלוסייה זו.

טיפול בהפרעה דו-קוטבית

הטיפול מונחה בצורה הטובה ביותר על ידי רופא המומחה באבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש (פסיכיאטר) והוא בעל ניסיון בטיפול בהפרעות דו-קוטביות והפרעות קשורות. ייתכן והטיפול יהיה מלווה בצוות הכולל גם פסיכולוג, עובד סוציאלי ואחות פסיכיאטרית.

היות והפרעה דו-קוטבית היא מצב הנמשך לאורך כל החיים, הטיפול מכוון להקלה בתסמינים, ועשוי לכלול:

• תרופות – לעיתים קרובות יהיה צורך להתחיל ליטול תרופות בכדי לאזן את מצב הרוח של המטופל באופן מיידי.
• טיפול ממושך – הפרעה דו-קוטבית דורשת טיפול לכל החיים בתרופות, גם בתקופות בהן המטופל מרגיש טוב יותר. מטופלים שמפסיקים טיפול תרופתי תחזוקתי נמצאים בסיכון גבוה להישנות התסמינים. במקרים כאלה ישנו סיכון כי שינויים קלים במצב הרוח יביאו לפרקי מאניה מלאה או דיכאון.
• תוכניות טיפול יום – הרופא עשוי להמליץ ​​על תוכנית טיפול יום אשר מספקות את התמיכה והייעוץ הדרושים למטופל בזמן שהוא מגיע לשליטה בתסמינים.
• טיפול בשימוש בסמים – מטופל עם בעיות אלכוהול או סמים יזדקק גם לטיפול ספציפי בעניין זה. ללא טיפול כזה, קשה מאוד להגיע לשליטה בהפרעה דו-קוטבית.
• אשפוז – הרופא עשוי להמליץ ​​על אשפוז אם המטופל מתנהג בצורה מסוכנת, מרגיש אובדני או מאבד קשר עם המציאות (מצב פסיכוטי). קבלת טיפול פסיכיאטרי בבית חולים יכולה לעזור למטופל להיות רגוע ובטוח ולייצב את מצב הרוח שלו, בין אם הוא נמצא בפרק מאני או בפרק דיכאוני חמור.

הטיפולים העיקריים להפרעה כוללים תרופות וייעוץ פסיכולוגי (פסיכותרפיה) לשליטה על התסמינים, וכן עשויים לכלול קבוצות חינוך ותמיכה.

תרופות

מספר תרופות משמשות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. סוגי המינונים של התרופות שנקבעו מבוססים על התסמינים הספציפיים של כל מטופל.

תרופות עשויות לכלול:

• מייצבי מצב רוח – בדרך כלל מטופל יזדקק לתרופות מייצבות מצב רוח כדי לשלוט בפרקים מאניים או היפומאניים. דוגמאות למייצבי מצב רוח כוללים ליתיום (LICARBIUM), חומצה ולפרואית (VALPORAL), חומצה ולפרואית עם נתרן (DEPALEPT), קרבאמזפין (TEGRETOL ואחרים) ולמוטריג'ין (LAMICTAL).
• תרופות אנטי-פסיכוטיות – אם התסמינים של דיכאון או מאניה נמשכים למרות טיפול בתרופות אחרות, ייתכן והוספת אחת התרופות האנטי-פסיכוטיות הללו תעזור: אולנזאפין (ZYPREXA), ריספרידון (RISPERDAL), קווטיאפין (SEROQUEL) וזיפרסידון (GEODON). הרופא עשוי לרשום חלק מהתרופות הללו לבד או יחד עם מייצב מצב רוח.
• תרופות נוגדות דיכאון – הרופא עשוי להוסיף נוגד דיכאון שיסייע בתסמיני דיכאון. מכיוון שלעיתים נוגד דיכאון יכול לעורר פרק מאני, הוא ניתן בדרך כלל יחד עם מייצב מצב רוח או עם תרופה אנטי פסיכוטית.
• תרופות נגד חרדה – בנזודיאזפינים (CLONEX, XANAX) עשויים לעזור בחרדה ולשפר את השינה, אך משתמשים בהם בדרך כלל לטווח קצר.

תופעות לוואי

תופעות לוואי קלות משתפרות לעתים קרובות כאשר למטופל מותאמות התרופות והמינונים הנכונים המתאימים לו, וגופו מסתגל. אסור למטופל לבצע שינויים או להפסיק ליטול את התרופות שלו. במידה ויפסיק ליטול את התרופות, המטופל עלול לחוות תסמיני גמילה או שתסמיני ההפרעה עלולים להחמיר או לחזור. המטופל עלול להיות מדוכא מאוד, להרגיש אובדני או להיכנס לפרק מאני או היפומאני.

פסיכותרפיה

פסיכותרפיה היא חלק חיוני בטיפול בהפרעה דו-קוטבית והיא יכולה להינתן במסגרת אישית, משפחתית או קבוצתית.

מספר סוגים של טיפול עשויים להועיל. אלו כוללים:

• טיפול בינאישי וחברתי בהרגלים מחזוריים (IPSRT) – הטיפול מתמקד בייצוב ההרגלים המחזוריים היומיומיים, כגון שינה, ערות וזמני ארוחות. שגרה עקבית מאפשרת ניהול מצב רוח טוב יותר. אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית עשויים להפיק תועלת מקביעת שגרת יום לשינה, דיאטה ופעילות גופנית.
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) – המוקד הוא זיהוי אמונות והתנהגויות שליליות ולא בריאות והחלפתן בהתנהגויות בריאות וחיוביות. הטיפול יכול לעזור בזיהוי הטריגר שמעורר את הפרקים הדו-קוטביים של המטופל. המטופל לומד גם אסטרטגיות יעילות לניהול והתמודדות עם מצבי לחץ ומצבים מרגיזים.
• חינוך פסיכולוגי – למידה אודות הפרעה דו-קוטבית יכולה לעזור למטופל להבין את ההפרעה ועל ידי כך לקבל את התמיכה הטובה ביותר, לזהות תמרורי אזהרה, להכין תוכנית למניעת הישנות ולהיצמד לטיפול.
• טיפול ממוקד משפחה – תמיכה ותקשורת משפחתית יכולים לעזור למטופל לעמוד בתוכנית הטיפול שלו ולסייע לו ולקרוביו לזהות ולהתמודד עם תמרורי אזהרה של שינויים במצב הרוח.

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

במידה ולאחד מהוריי יש הפרעה דו-קוטבית, האם זה אומר שאסבול מההפרעה גם כן?

האם ניתן להחלים מהפרעה דו-קוטבית?

מתי עליי לראות רופא בחשד להפרעה?

באיזה גיל מתפרצת ההפרעה?

כיצד ניתן להבדיל בין הפרעה דו-קוטבית לבין תנודות מצב רוח רגילות?