המנגיומה

המנגיומה היא גידול שפיר (לא סרטני) המורכב מכלי דם. ישנם סוגים רבים של המנגיומות והן יכולות להופיע בכל הגוף, כולל בעור, בשרירים, בעצמות ובאיברים פנימיים. רוב ההמנגיומות מתרחשות על פני העור או ממש מתחתיו. לעתים קרובות הן מתפתחות על הפנים והצוואר, והצבע, הצורה והגודל שלהן משתנה מאוד בין המקרים.

מכיוון שהמנגיומות הופכות לעיתים רחוקות מאוד לסרטניות, רובן אינן דורשות כל טיפול רפואי. עם זאת, חלק מההמנגיומות עלולות להיראות מעוותות, ואנשים רבים פונים לטיפול רופא מסיבות קוסמטיות. ברוב המקרים של המנגיומה, הטיפול אינו כרוך בניתוח.

מקרים שבהם ייתכן שיהיה צורך בניתוח כוללים גידולים עמוקים שנמצאים בשריר או בעצמות, או עבור גידולים על העור הגורמים לבעיות בראייה, נשימה או אכילה.

במאמר זה נלמד על:

• מה זה המנגיומה
• איך לזהות תסמיני המנגיומה
• כל סוגי המנגיומות שקיימים
• המנגיומות אצל תינוקות
• התפתחות המנגיומות בחלקי הגוף
• הגורם להמנגיומות
• אבחון המנגיומה
• טיפול בהמנגיומות

מה זה המנגיומה?

המנגיומה היא סוג של גידול שפיר (לא סרטני) שמופיע בדרך כלל אצל תינוקות. מקבץ חריג זה של כלי דם קטנים מופיע על או מתחת לעור, בדרך כלל תוך שבוע עד שלושה שבועות לאחר הלידה.

לעתים קרובות, לא מופיע כל סימן או שיש רק כתם לידה חלש על העור שמתבהר וגדל במהלך 2-4 החודשים הראשונים לחייו של התינוק (שלב הפרוליפרציה). לאחר מכן האזור מתייצב בגודלו ובצבעו ולאחר מכן מתחיל לדהות ולהתכווץ (שלב האינוולוציה).

רוב ההמנגיומות נעלמות בגיל 3 עד 5 שנים וחלקן עלולות לגרום לשאריות של עור נוסף או כלי דם קטנים הנקראים טלנגיאקטזיות.

רוב ההמנגיומות התינוקיות אינן גורמות לסיבוכים וחולפות ללא טיפול. פגים נוטים יותר להמנגיומות לעומת תינוקות שנולדו במועד.

האם יש להמנגיומות תסמינים כלשהם?

המנגיומות בדרך כלל אינן כואבות והן נראות כנגעים בצבע אדום עד כחול על העור, השפתיים או בתוך הפה. לעתים קרובות הן רכות למגע ולרוב הן צמודות לעור או מוגבהות מעט, אך לפעמים הן נראות כגדלות מגבעול.

נגעים שטחיים עלולים לדמם או להפוך לפצעים, במיוחד אם הם נחבטים או נפצעים. המנגיומות עמוקות בשריר עלולות לגרום לכאב, כמו גם לנפיחות סביב ההמנגיומה שגוברת עם הפעילות. המנגיומות בעצמות עלולות לגרום לכאב ולהגדלה של העצם.

אילו סוגים של המנגיומות קיימים?

ישנם מספר סוגים של המנגיומות. הסוגים הנפוצים כוללים:

המנגיומה נימית (קפילרית) – זהו הסוג הנפוץ ביותר של המנגיומה ומכונה גם המנגיומה דמוית תות שדה. היא מורכבת מנימים קטנים שגודלם וקוטרם נורמליים, אך מספרם גבוה.

נימים אלה יוצרים קבוצה צפופה המוחזקת יחד על ידי רקמת חיבור דקה. כאשר היא מתפתחת בעור, המנגיומה קפילרית מכונה לעתים קרובות "שטחית". בשל קרבתם לפני השטח של העור, המנגיומות נימיות הן בדרך כלל בצבע אדום עז.

הן יכולות להיות קטנות או גדולות בגודלן ועשויות להיות שטחיות לעור, מורמות או לבלוט החוצה כגוש. חלקן מופיעים כמסה ספוגית המכסה גפה שלמה (המכונה "המנגיומה מפושטת" או "אנגיומטוזיס").

קברנומה – בניגוד להמנגיומה קפילרית, קברנומה (cavernous hemangioma) מורכבת מכלי דם גדולים ומורחבים יותר. כלי הדם אינם צפופים כמו בהמנגיומה נימית, והמרווחים ביניהם מלאים בדם. קברנומות מופיעות לעיתים קרובות לראשונה כנפיחות כחלחלה מתחת לעור. כמו המנגיומות נימיות, גם סוג זה משתנה מאוד בגודלו ויכול להופיע בכל הגוף.

המנגיומה מורכבת – סוג של המנגיומה הכולל שילוב של המנגיומה נימית וקברנומה.

המנגיומה נימית לובולרית (גרנולומה פיוגנית) – בליטות קטנות ואדומות אלו מופיעות לעתים קרובות על הידיים, הפנים והזרועות. מכיוון שהן מכילות כמות גדולה של כלי דם, הן מדממות בקלות, לעתים קרובות עם מגע קל בלבד. סוג זה של המנגיומה מכונה לפעמים גם "גידול הריון" מכיוון שהוא מופיע לעתים קרובות במהלך ההריון, בדרך כלל באף ובפה.

מה חשוב לדעת על המנגיומות אצל תינוקות?

המנגיומות של העור נפוצות אצל תינוקות. לעיתים הן נוכחות כבר בלידה, אך לרוב הן מופיעות בשבועות או בחודשי החיים הראשונים. רוב ההמנגיומות אצל תינוקות (המנגיומות אינפנטיליות) הן המנגיומות נימיות, למרות שקברנומות והמנגיומות מורכבות קיימות גם הן. המנגיומות מופיעות אצל בנות יותר מאשר אצל בנים.

המנגיומות בינקות עוקבות לרוב אחר אותו דפוס גדילה: תקופה של צמיחה מהירה, לעתים קרובות במהלך השנה הראשונה, ולאחריה תקופה של הצטמקות הגידול (המכונה אינבולוציה או רגרסיה).

משך הזמן שלוקח לגידול להגיע לגודל מלא ואז להתכווץ משתנה מאוד, אבל רוב ההמנגיומות האינפנטיליות מסיימות את התפתחותן עד שהילד מגיע לגיל ההתבגרות. רוב ההמנגיומות הללו יתכווצו לחלוטין מעצמן ולא ידרשו טיפול. עם זאת, חלק מההמנגיומות האלה עלול לגרום לבעיות בתפקודים חיוניים כמו נשימה, אכילה וראייה, ודורשות אופן טיפול כלשהו. בנוסף, מכיוון שגידולים אלו יכולים להיות גדולים ולעתים קרובות מופיעים על הפנים, הצוואר והקרקפת, יש לקחת בחשבון את הצרכים הרגשיים של הילד בעת קביעת אפשרויות הטיפול.

המנגיומות שנראות לעין כבר בלידה (הנקראות המנגיומה מולדת), עוקבות אחר דפוס גדילה שונה. המנגיומות מופיעות בגודלן המלא בלידה והן עשויות להיעלם לחלוטין במהלך השנה הראשונה לחיים או שהן אינן נעלמות כלל.

האם המנגיומות יכולות להיות גם במקומות אחרים בגוף שאינם בעור?

למרות שהן נפוצות כמו המנגיומות של העור, המנגיומות מתפתחות ברקמות אחרות, כולל שרירים, עצמות ואיברים פנימיים.

המנגיומה תוך שרירית – המנגיומות ברקמת השריר יכולות להתפתח בכל גיל, אך לרוב מתרחשות אצל מבוגרים צעירים. המנגיומות נימיות יותר נפוצות בשרירים לעומת קברנומות והמנגיומות מורכבות.

כל שריר בגוף יכול להיות מעורב. מכיוון שהן ממוקמות בתוך השריר, המנגיומות אלו אינן מראות לרוב סימנים נראים לעין, אם כי חלקן עלולות לגרום לנפיחות באזור הגידול שגוברת עם פעילות גופנית. גידולים אלו לרוב כואבים ודורשים טיפול.

המנגיומה של העצם – ההמנגיומות המופיעות בעצמות מתרחשות בדרך כלל בגולגולת או בעמוד השדרה והן שכיחות יותר בקרב אנשים בגילאי 50 עד 70. הן המנגיומות נימיות והן קברנומות נפוצות בעצמות.

הן יכולות לצמוח על פני השטח של העצם או עמוק יותר לתוך התעלה המרכזית של עצם. מכיוון שהן בדרך כלל אינן גורמות לתסמינים, המנגיומות אלה מתגלות לעתים קרובות במקרה בצילום רנטגן או MRI שנעשים למטרה אחרת.

המנגיומה של איברים פנימיים – למרות שאינן נפוצות, המנגיומות יכולות להתפתח באיברים פנימיים, לרוב בכבד ובמעיים. כמו המנגיומות שנמצאות בעצם, המנגיומות באיברים פנימיים מתגלות לרוב במקרה במהלך בדיקות למטרה אחרת. אלא אם כן הן גורמות לתסמינים, המנגיומות אלו אינן דורשות כל טיפול.

מהו גורם להמנגיומות?

סוגים שונים של המנגיומות קשורים לגורמים שונים, אם כי הסיבה המדויק להתפתחות המנגיומות אינה מובנת היטב. לדוגמה, המנגיומות אינפנטיליות נגרמות משגיאות בהתפתחות מערכת כלי הדם המתרחשות במהלך התפתחות העובר, אך במקרים רבים, לא ניתן לזהות את האירוע שגרם לשגיאה.

חלק מההמנגיומות מתפתחות לאחר פציעה, אך לא הוכח האם פציעה יכולה לגרום להמנגיומה. יש המנגיומות המתפתחות עם ההריון וחולפות לאחר מכן. חלק מההמנגיומות קשורות להפרעות גנטיות (לדוגמה, קברנומות במחלת פון היפל-לינדאו).

לא נמצא קשר מוכח בין התפתחות המנגיומות לבין עיסוק מסוים, חשיפה לכימיקלים או קרינה. בנוסף, לא ידוע על מזון, תרופות או פעילות במהלך ההריון הגורמים להמנגיומה אצל תינוק.

כיצד מאבחנים המנגיומה?

ניתן להתבלבל בין המנגיומות למומים אחרים בכלי הדם. מכיוון שהטיפול עשוי להשתנות במידה ניכרת בהתאם לשאלה אם הנגע הוא המנגיומה או סוג אחר של מום, מומלצת בדיקת רפואית יסודית שכוללת:

היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית

לפני בדיקה גופנית, הרופא ישוחח עם המטופל על מצב בריאותו הכללית ועל מצבו הנוכחי – או על מצבו של ילד, אם מדובר בהורה או בן משפחה. הרופא ירצה לדעת פרטים נוספים על הנגע ובמיוחד כמה זמן הוא שם והאם הוא השתנה עם הזמן. בנוסף, הרופא ירצה לדעת אילו תסמינים, כגון כאב (כאבי ראש, כאבי גב וכו'), קשורים לנגע, ומתי התחילו התסמינים.

במהלך הבדיקה הגופנית, הרופא יבדוק וימשש כל מסה, ויציין בדיוק היכן היא ממוקמת, איך היא מרגישה, ויתאר שינויים בעור סביב הנגע (שעשויים להיות נוכחים גם כן).

בדיקות הדמיה

למרות שרופאים יכולים לרוב לאבחן המנגיומה על סמך היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית בלבד, בדיקות הדמיה יכולות להועיל.

צילומי רנטגן וטומוגרפיה ממוחשבת (CT) – למרות שבדיקות אלו יוצרות תמונות טובות יותר של מבנים צפופים כמו עצם, צילומי רנטגן וסריקות CT עשויות להראות קברנומה אם היא כוללת הסתיידויות. הסתיידויות אלו נקראות phleboliths.

סריקות תהודה מגנטית (MRI) – סריקות אלו יכולות ליצור תמונות ברורות של מבנים רכים כמו המנגיומה. המנגיומות בסריקת MRI מתוארות לעתים קרובות כ"שקית של תולעים" בשל האופן שבו כלי הדם נאספים אחד סביב השני.

אנגיוגרפיה – בבדיקה זו מוזרק חומר ניגוד לזרם הדם שמסביב להמנגיומה וגורם לה להופיע בתמונת רנטגן.

ביופסיה

לעיתים, עשוי להיות קשה להבחין בין המנגיומות לגידולים אחרים, ולעתים יש צורך בביופסיה כדי לאשר אבחנה של המנגיומה. בביופסיה נלקחת דגימת רקמה של הגידול ונבדקת במיקרוסקופ.

הסתכלות על הרקמה תחת מיקרוסקופ עשויה להיות הדרך הטובה ביותר לדעת אם הגידול הוא אכן המנגיומה ולאיזה תת-סוג היא משתייכת. במהלך הביופסיה, האזור יעבור הרדמה מקומית על מנת להקהות את תחושת הכאב ולקחת דגימה באמצעות מחט. ביופסיות יכולות להתבצע גם כניתוח קטן.

בדיקת דם

אם ישנם גידולים מרובים או אם התסמינים מתאימים לדפוס מחלה ספציפי, הרופא עשוי להמליץ ​​​​על בדיקות דם לאבחון גנטי.

מהו הטיפול בהמנגיומות?

הטיפול משתנה לפי סוג ההמנגיומה.

טיפול לא ניתוחי

מעקב – למרות שהמנגיומה עשויה שלא לדרוש כל טיפול, חשוב לערוך ביקורי מעקב קבועים על מנת לעקוב אחר כל שינוי בגידול.

חוסמי בטא – חוסמי בטא הם סוג של תרופה שעשויה להיות מומלצת בהתאם לסוג וגודל ההמנגיומה. עבור סוגים מסוימים, כגון המנגיומות שטחיות והמנגיומות אינפנטיליות, חוסמי בטא עשויים להינתן דרך הפה (בצורת כדורים) במטרה להאט את צמיחת הנגע.

תרופה אנטי דלקתית – אם המנגיומה גדלה ליד מבנים חיוניים, כגון האף, השפתיים או העפעפיים, הרופא עשוי להמליץ ​​​​על טיפול תרופתי בסטרואידים. סטרואידים משמשים לעתים קרובות כדי להאט את צמיחת הגידול. ניתן להזריק סטרואידים ישירות להמנגיומה או שהם יכולים להינתן דרך הפה.

דחיסה – דחיסה פנאומטית לסירוגין היא טיפול המשתמש בשרוולים או חותלות מתנפחים כדי להפעיל לחץ על הגידול. זה יכול לעזור בהפחתת הנפיחות הקשורה להמנגיומה. עם זאת, הטיפול לא יגרום להמנגיומה להיעלם.

אמבוליזציה – בהליך זה, אספקת הדם לגידול נסגרת. זהו הליך זעיר פולשני שבו חלקיקים קטנים מוזרקים לכלי הדם כדי לחסום אותם. סקלרותרפיה היא הליך דומה שבו משתמשים בחומרים כימיים כדי לסגור את כלי הדם המספקים דם להמנגיומה.

הליכים אלה יכולים להיות מועילים מאוד בכיווץ הגידול והפחתת הכאב. עם זאת, לעתים קרובות, הגידול יחדש את אספקת הדם שלו בחלוף זמן לאחר הליכים אלה. לעיתים נעשה שימוש באמבוליזציה לפני הניתוח כדי להפחית את הסיכון לדימום משמעותי.

טיפול בלייזר – עבור חלק מהמטופלים, לייזר יכולים להועיל בהסרת גידול, הכנה של גידול לטיפולים אחרים, או הפחתת כאב ותסמינים לא רצויים אחרים. בהתאם לגודל הגידול ומיקומו, ייתכן שיהיה צורך בטיפולי לייזר מרובים. טיפול בלייזר שמור בדרך כלל להמנגיומות המערבות את העור.

טיפול כירורגי

ניתן להמליץ ​​על ניתוח לקברנומה אם הנגע הורס את הרקמות הבריאות המקיפות אותו. במקרים מסוימים, המנגיומה יכולה לגרום לכאבים חמורים עד כדי כך שאפשר לשקול טיפול כירורגי.

ההליך להסרה כירורגית של המנגיומה נקרא כריתה. המטופל יעבור הרדמה כללית ולאחר מכן הרופא יעשה חתך בעור ויכרות את הגידול.

לאחר הניתוח סביר שיישארו תפרים, שהרופא יסיר תוך מספר שבועות. הרופא יעטוף את האזור בתחבושת לוחצת ויספק הנחיות ספציפיות לגבי הגבלות פעילות שיתאמו את תהליך ההתאוששות.

הסיבוך השכיח ביותר של ניתוח להסרת המנגיומה הוא דימום. בנוסף, להמנגיומות יש נטייה גבוהה לחזור לאחר הניתוח, בהתאם לסוג ומיקום הגידול.

שאלות ותשובות בנושא

אילו אבחנות נוספות עשויות להיות דומות להמנגיומה?

האם המנגיומה מסכנת חיים?

האם המנגיומה היא גנטית?

מה ההבדל בין המנגיומות ומומי כלי הדם?

האם המנגיומה אינפנטילית מדבקת?