הליקובקטר פילורי

הליקובקטר פילורי (H. pylori) הוא סוג נפוץ של חיידק הגדל במערכת העיכול ובעל נטייה לתקוף את רירית הקיבה. החיידק מדביק את הקיבה של כ-60 אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת בעולם, ולרוב מדובר בזיהום שאינו מזיק. יחד עם זאת, הליקובקטר פילורי אחראי לרוב הכיבים בקיבה ובמעי הדק.

השם הליקובקטר נובע מהמונח הלועזי "הליקו" שפירושו ספירלה, מה שמעיד על כך שהחיידקים הם בצורת ספירלה. הליקובקטר פילורי מדביק לעתים קרובות את הקיבה כבר במהלך הילדות, ובעוד שזיהומים הנגרמים מזן זה של חיידקים בדרך כלל אינם גורמים לתסמינים, הם עלולים להוביל למחלות אצל אנשים מסוימים, כולל כיבים במערכת העיכול, ומצב דלקתי בתוך הקיבה המכונה גסטריטיס.

הליקובקטר פילורי מותאם לחיות בסביבה הקשה והחומצית של הקיבה, וזאת בכך שהוא יכול לשנות את הסביבה בה הוא חי ולהפחית את החומציות שלה כדי שיוכל לשרוד.

הצורה הספירלית של הליקובקטר פילורי מאפשרת לו לחדור לרירית הקיבה, שם הוא מוגן על ידי הריר המופרש על ידי הקיבה, ותאי מערכת החיסון של הגוף אינם מסוגלים להגיע אליו. החיידקים יכולים להפריע לתגובה החיסונית ולהבטיח שלא יושמדו על ידי תאי מערכת החיסון, מה שעלול להוביל לבעיות בקיבה.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• מה הם התסמינים של זיהום הליקובקטר פילורי?
• כיצד נגרם זיהום הליקובקטר פילורי?
• מהם גורמים הסיכון לזיהום הליקובקטר פילורי?
• אילו סיבוכים יכולים להופיע כתוצאה מזיהום הליקובקטר פילורי?
• כיצד למנוע זיהום?
• כיצד ניתן לאבחן זיהום הליקובקטר פילורי?
• כיצד ניתן לטפל בזיהום הליקובקטר פילורי?

מה הם התסמינים של זיהום הליקובקטר פילורי?

רוב האנשים עם זיהום בהליקובקטר פילורי לעולם לא יחוו סימנים או תסמינים כלשהם. עדיין לא ברור מדוע זה כך, אך אנשים מסוימים עשויים להיוולד עם עמידות רבה יותר להשפעות המזיקות של החיידק.

כאשר מופיעים סימנים או תסמינים של זיהום בהליקובקטר פילורי, הם עשויים לכלול:

• תחושת צריבה בבטן
• כאבי בטן שמחמירים כאשר הבטן ריקה
• בחילה
• אובדן תיאבון
• גיהוקים תכופים
• נפיחות
• ירידה לא מכוונת במשקל

יש לקבוע פגישה עם רופא במידה והמטופל מבחין בסימנים ותסמינים מתמשכים מדאיגים, ולפנות לעזרה רפואית מיידית אם הוא חווה:

• כאבי בטן עזים או מתמשכים
• קושי בבליעה
• צואה דמית או שחורה
• הקאה דמית או שחורה

כיצד נגרם זיהום הליקובקטר פילורי?

עדיין לא ברור כיצד הליקובקטר פילורי מתפשט וגורם לזיהום, אך ההערכה היא שהוא מתפשט על ידי העברה של טיפות רוק באוויר מאדם לאדם, וכן על ידי העברה מהצואה לפה. זיהום יכול להתרחש כאשר אדם אינו שוטף את ידיו ביסודיות לאחר השימוש בשירותים. בנוסף, החיידק יכול להתפשט גם במגע עם מים מזוהמים או אוכל.

ההערכה היא שהחיידקים גורמים לבעיות קיבה כאשר הם חודרים לרירית הקיבה ויוצרים חומרים המנטרלים את החומצה המופרשת בה, מה שהופך את תאי הקיבה לפגיעים יותר. חומצות קיבה והליקובקטר פילורי מגרים יחד את הרירית ועלולים לגרום לכיבים בקיבה או בתריסריון, שהוא החלק העליון של המעי הדק.

מה הם גורמי הסיכון לזיהום הליקובקטר פילורי?

זיהום בהליקובקטר פילורי נרכש לעיתים קרובות בילדות וגורמי הסיכון קשורים לתנאי הסביבה בהם האדם חי, כגון:

חיים בתנאים צפופים – לאדם סיכון גדול יותר לזיהום בחיידק במידה והוא גר בבית עם אנשים רבים אחרים.

חיים ללא אספקה ​​קבועה של מים נקיים – אספקה קבועה של מים זורמים ונקיים מסייעת בהפחתת הסיכון לזיהום.

מגורים במדינה מתפתחת – אנשים החיים במדינות מתפתחות, בהן תנאי מחיה צפופים ולא סניטריים עשויים להיות שכיחים יותר, נמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהום בהליקובקטר פילורי.

חיים במשותף עם מישהו שיש לו זיהום בהליקובקטר פילורי – הימצאות בסביבת אדם החולה בזיהום הליקובקטר פילורי מעלה את הסיכון לאנשים בסביבתו לחלות גם כן בזיהום.

אילו סיבוכים יכולים להופיע כתוצאה מזיהום הליקובקטר פילורי?

הסיבוכים הקשורים לזיהום בהליקובקטר פילורי כוללים:

כיב בקיבה או בתריסריון

הליקובקטר פילורי עלול לפגוע ברירית המגנה על הקיבה והמעי הדק, מה שעלול לאפשר לחומצה בקיבה ליצור פצע פתוח (המכונה כיב). הגורם העיקרי לכיבים בקיבה הוא הליקובקטר פילורי, וישנם אזורים רבים בהם יכולים להופיע כיבים, אך השכיחים ביותר הם כיבים המופיעים בחלק הפנימי של הקיבה וכיבי תריסריון המופיעים בחלק הפנימי של חלקו העליון של המעי הדק.

התסמין הנפוץ ביותר של כיב הוא כאב בטן צורב, כאשר חומצות בקיבה מחמירות את הכאב, כמו גם קיבה ריקה. לעתים קרובות ניתן להקל על הכאב על ידי אכילת מזונות מסוימים הסותרים חומצת קיבה או על ידי נטילת תרופה להפחתת חומצה, אך לא מדובר בפתרון קבוע והכאב צפוי לחזור. הכאב עשוי להיות גרוע יותר בין הארוחות ובלילה. כ-10% מהאנשים עם החיידק יפתחו כיב.

מלבד זיהום בהליקובקטר פילורי, גורמי הסיכון לכיבים כוללים שימוש במשככי כאבים NSAIDs, עישון, שתיית אלכוהול, לחץ נפשי מוגבר ואכילת אוכל חריף.

דלקת בדופן הקיבה

החיידק עלול לגרות את הקיבה ולגרום לדלקת. גסטריטיס היא מונח כללי לקבוצת מצבים שהמשותף להם הוא דלקת בציפוי של הקיבה, והיא לרוב נובעת כתוצאה מזיהום הליקובקטר פילורי, אך שימוש קבוע במשככי כאבים מסוימים ושתיית אלכוהול רבה עלולים לתרום גם הם להתפתחותה.

גסטריטיס עלולה להופיע פתאום (דלקת קיבה חריפה), או להופיע לאט לאורך זמן (דלקת קיבה כרונית), ובמקרים מסוימים היא עלולה להוביל גם כן לכיבים ולסיכון מוגבר לסרטן הקיבה, אך אצל רוב האנשים היא אינה רצינית ומשתפרת במהירות עם הטיפול.

גורמי הסיכון לגסטריטיס כוללים שימוש במשככי כאבים (NSAIDs), גיל מבוגר, שתיית אלכוהול מרובה, לחץ נפשי ומחלות במערכת החיסון.

סרטן הקיבה

זיהום בהליקובקטר פילורי הוא גורם סיכון חזק לסוגים מסוימים של סרטן הקיבה.

סרטן בקיבה נגרם כתוצאה מחלוקת תאים בלתי מבוקרת באיבר זה, והוא יכול לפגוע בכל חלק בקיבה.

ברוב העולם, סרטן הקיבה נוצר בחלק העיקרי של הקיבה (גוף הקיבה), אבל ישנם אזורים מסוימים בהם הוא נוטה להופיע יותר באזור בו הוושט, שנושאת את המזון עד הקיבה, נכנס לתוכה, חיבור הנקרא צומת העיכול.

מיקום הופעת הסרטן הוא גורם משמעותי (בנוסף לגורמים נוספים) אותו הרופאים לוקחים בחשבון בעת קביעת אפשרויות הטיפול.

גורמי סיכון נוספים, הם השמנה, תזונה לא בריאה ועישון.

על מנת לאבחן סיבוכים אלו, ניתן להשתמש במספר בדיקות:

אנדוסקופיה (גסטרוסקופיה) – הרופא עשוי להשתמש בצינור שבקצהו מצלמה לבדיקת מערכת העיכול העליונה של המטופל.

במהלך הגסטרוסקופיה, הרופא מעביר צינור חלול המצויד בעדשה (אנדוסקופ) במורד הגרון אל תוך הוושט, הקיבה והמעי הדק. באמצעות האנדוסקופ, הרופא מחפש כיבים, דלקת או גידולים, ובמידה והוא מזהה ממצא חשוד, ניתן לקחת דגימת רקמה קטנה (ביופסיה) לבדיקה במעבדה. ביופסיה יכולה גם לזהות האם החיידק נמצא בבטן המטופל.

סביר יותר שהרופא ימליץ על אנדוסקופיה אם המטופל מבוגר, אם יש לו סימנים של דימום או אם הוא חווה לאחרונה ירידה פתאומית במשקל או קשיי אכילה ובליעה.

אם באנדוסקופיה נראה כיב בבטן, יש לבצע אנדוסקופיית מעקב לאחר הטיפול כדי להראות שהכיב החלים, גם אם התסמינים של המטופל משתפרים.

צילומי מערכת העיכול העליונה – בדיקה זו נקראת לעיתים "בליעת בריום", ובה מבצעים סדרת צילומי רנטגן של מערכת העיכול העליונה אשר יוצרים תמונות של הוושט, הקיבה והמעי הדק של המטופל. במהלך הצילום המטופל בולע נוזל לבן (המכיל בריום) המצפה את מערכת העיכול והופך את הכיב או הגידול לקלים יותר לגילוי.

כיצד ניתן למנוע זיהום?

באזורים בעולם שבהם הזיהום וסיבוכיו שכיחים, רופאים בודקים לעיתים אנשים בריאים לאיתור החיידק.

קיימת מחלוקת בקרב רופאים האם יש יתרון לבצע בדיקה זו אצל אנשים שלא מראים סימנים או תסמינים של זיהום.

עבור אנשים שחושדים שיש להם זיהום הליקובקטר פילורי, מומלץ לשוחח עם רופא בנוגע לאפשרות של ביצוע בדיקות. יחד עם זאת, הדרך הטובה ביותר למנוע הדבקה היא שמירה על ניקיון והיגיינה, בין היתר על ידי שטיפת ידיים יסודית לאחר ביקור בשירותים.

כיצד ניתן לאבחן זיהום הליקובקטר פילורי?

ישנן מספר בדיקות המשמשות כדי לקבוע נוכחות של זיהום בהליקובקטר פילורי. הבדיקה חשובה לגילוי של החיידק, אך גם לביצוע מעקב לאחר הטיפול, על מנת לוודא השמדה שלו.

בדיקת צואה – בדיקת הצואה הנפוצה ביותר לגילוי החיידק נקראת בדיקת אנטיגן צואה והיא מחפשת חלבונים זרים (אנטיגנים) הקשורים לזיהום בצואה. נטילת אנטיביוטיקה, תרופות המדכאות חומצה, הנקראות גם מעכבות משאבות פרוטונים (PPI, כמו אמופרדקס ונקסיום), וכן נטילת ביסמוט סובליצילט ("קלבטן") יכולות להפריע לדיוק הבדיקות הללו.

עבור אדם שאובחן בעבר או שקיבל טיפול עבור זיהום בהליקובקטר פילורי, הרופא ימליץ בדרך כלל להמתין לפחות ארבעה שבועות לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי עד לבדיקת הצואה. אם המטופל נוטל PPI, הרופא יבקש ממנו להפסיק ליטול אותם למשך שבוע או שבועיים לפני הבדיקה, על מנת להימנע מתוצאה כוזבת. בדיקה זו זמינה למבוגרים וילדים מעל גיל 3.

בדיקת מעבדה הנקראת בדיקת PCR יכולה לזהות את החיידק בצואה של המטופל וכן לזהות מוטציות שעשויות להיות עמידות לאנטיביוטיקה המשמשת לטיפול בחיידק. בדיקה זו יקרה יותר וייתכן שלא תהיה זמינה בכל המרכזים הרפואיים, אך גם היא זמינה לילדים ולמבוגרים.

תבחין נשימה – במהלך בדיקה זו, המטופל בולע כדור או נוזל המכילים מולקולות פחמן מסומנות, ובמידה ויש זיהום בהליקובקטר פילורי, הפחמן משתחרר כאשר התמיסה מתפרקת בקיבה. הגוף סופג את הפחמן ומוציא אותו כאשר המטופל נושף, לתוך שקית, והרופא משתמש במכשיר מיוחד כדי לזהות את מולקולות הפחמן.

כמו בבדיקות צואה, תרופות מסוג PPI, ביסמוט סובסליצילט ואנטיביוטיקה יכולות להפריע לדיוק בדיקה זו, לכן מטופל שנוטל אותן יתבקש על ידי הרופא להפסיק למשך שבוע או שבועיים לפני הבדיקה.

עבור אדם שאובחן בעבר או שקיבל טיפול עבור זיהום בהליקובקטר פילורי, הרופא ימליץ בדרך כלל להמתין לפחות ארבעה שבועות לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי עד לתבחין הנשיפה. בדיקה זו זמינה גם למבוגרים וגם לילדים.

בדיקה באנדוסקופ – עבור בדיקה זו, המכונה בדיקת אנדוסקופיה עליונה, המטופל מקבל חומרי הרדמה. במהלך הבדיקה הרופא משחיל צינור גמיש ארוך המצויד במצלמה זעירה (אנדוסקופ) במורד הגרון והוושט אל תוך הקיבה והתריסריון. מכשיר זה מאפשר לרופא לראות נגעים בעיתיים במערכת העיכול העליונה ולקחת דגימות רקמה (ביופסיה). דגימות אלה נבדקות תחת מיקרוסקופ.

בדיקה זו נעשית על מנת לחקור תסמינים העלולים להיגרם על ידי מצבים אחרים כגון כיב קיבה או דלקת קיבה שעלולה להיות כתוצאה מהליקובקטר פילורי. ניתן לחזור על הבדיקה לאחר הטיפול, כתלות בממצאים שנמצאו באנדוסקופיה הראשונה או אם התסמינים נמשכים לאחר הטיפול בהליקובקטר פילורי. בבדיקה שנייה זו ניתן לבצע ביופסיה בכדי לוודא שהחיידק הושמד לחלוטין.

עבור אדם שאובחן בעבר או שקיבל טיפול לזיהום בהליקובקטר פילורי, הרופא ימתין בדרך כלל לפחות ארבעה שבועות מסיום הטיפול האנטיביוטי לביצוע הבדיקה. אם המטופל נוטל PPI, הרופא יבקש ממנו להפסיק למשך שבוע או שבועיים לפני הבדיקה.

לא תמיד מומלץ לבצע בדיקה זו רק לאבחון זיהום בהליקובקטר פילורי מכיוון שהיא פולשנית יותר מאשר תבחין נשימה או בדיקת צואה, אך ניתן להשתמש בה לביצוע בדיקות מדוקדקות יותר שיאפשרו לרופאים לקבוע איזו אנטיביוטיקה לרשום לטיפול בחיידק, במיוחד אם אנטיביוטיקה קודמת נכשלה. בנוסף הבדיקה מאפשרת לשלול בעיות אחרות במערכת העיכול.

כיצד ניתן לטפל בזיהום הליקובקטר פילורי?

זיהומי הליקובקטר פילורי מטופלים בדרך כלל לפחות בשתי אנטיביוטיקות שונות בו זמנית, כדי לסייע למנוע מהחיידקים לפתח עמידות בפני אנטיביוטיקה אחת מסוימת. הרופא עשוי גם לרשום או להמליץ על תרופה המדכאת הפרשת חומצה, זאת כדי לעזור לשמור על רירית הקיבה ולמנוע התפתחות של פצע פתוח. טיפול משולב זה מכונה לעיתים "הטיפול המרובע" בהליקובקטר פילורי.

תרופות שיכולות לדכא חומצה כוללות:

הרופא עשוי להמליץ ​על בדיקת הליקובקטר פילורי נוספת לפחות ארבעה שבועות מיום סיום הטיפול. אם הבדיקות מראות שהחיידק עדיין נמצא בקיבה, ייתכן והמטופל יעבור סיבוב נוסף של טיפול בשילוב שונה של תרופות אנטיביוטיות.

מקורות: MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

כיצד מועבר החיידק מאדם לאדם?

האם נוכחות של החיידק יכולה לגרום לשלשולים?

מתי מומלץ להיבדק בחשד לזיהום בחיידק?

במידה ונמצאתי כנגוע בחיידק, אך איני חווה תסמינים, מה עליי לעשות?

במידה ואני נשא של החיידק, האם ישנה דיאטה מומלצת שיכולה להפחית את הסיכונים?