הזעת יתר

הזעת יתר מוגדרת כהזעה חריגה שאינה קשורה בהכרח לחום או לפעילות גופנית. במצב כזה, אדם עלול להזיע בצורה משמעותית שעשויה להביא למצב בו הזיעה נספגת בבגדים או נוטפת מהידיים. מלבד שיבוש בחיי היום-יום, סוג זה של הזעה כבדה עלול לגרום לחרדה חברתית ומבוכה.

הטיפול בהזעת יתר בדרך כלל עוזר, כשהטיפול הראשוני לרוב הוא בנוגדי הזעה במרשם. אם נוגדי ההזעה לא עוזרים, ייתכן שיהיה צורך לנסות תרופות וטיפולים שונים. במקרים חמורים, הרופא עשוי להציע ניתוח להסרת בלוטות הזיעה או לניתוק העצבים האחראים לייצור יתר של הזיעה.

ההזעה עשויה להיות מוקדית או כללית, וראשונית (ללא סיבה אחרת) או משנית (זוהתה סיבה ברקע). טריגרים נפוצים להזעה כוללים רגשות עזים ואוכל חריף.

הזעת יתר מוקדית ראשונית עשויה להשפיע על בית השחי, כפות הידיים, כפות הרגליים או הקרקפת, ואין לה שום סיבה אחרת. זה מתחיל בדרך כלל כבר בילדות או בגיל ההתבגרות, אך יכול גם להתרחש בכל גיל. הזעת יתר זו עשויה להופיע אפילו כבר לאחר הלידה.

הזעת יתר מוקדית משנית כוללת אזורים ספציפיים בגוף, אך נגרמת על ידי מצב אחר ברקע.

הזעת יתר כללית משפיעה ע0ל כל הגוף והיא נגרמת בדרך כלל על ידי מצבים רפואיים או תרופות.

במאמר זה נלמד על:

• תסמינים
• מה הגורמים להזעת יתר?
• סיבוכים אפשריים
• אבחון
• טיפול

מהם התסמינים של הזעת יתר?

רוב האנשים מזיעים כאשר הם מבצעים פעילות גופנית או מאמץ פיזי אחר, נמצאים בסביבה חמה, או נמצאים תחת לחץ. ההזעה המוגזמת שאדם חווה בהזעת יתר עולה בהרבה על הזעה רגילה כזו. הזעת יתר משפיעה בדרך כלל על הידיים, הרגליים, בית השחי או הפנים ומופיעה לפחות פעם אחת בשבוע, בשעות הערות. ההזעה מתרחשת בדרך כלל משני צידי הגוף.

מהם הגורמים להזעת יתר?

הזעה היא המנגנון של הגוף בעזרתו הוא מקרר את עצמו. מערכת העצבים מפעילה באופן אוטומטי את בלוטות הזיעה כשטמפרטורת הגוף עולה. הזעה יכולה להתחרש גם כאשר אדם עצבני או לחוץ, ואז היא תופיע במיוחד בכפות הידיים.

הצורה הנפוצה ביותר של הזעת יתר היא מוקדית. בסוג זה, העצבים האחראים להפעלת בלוטות הזיעה הופכים לפעילים יתר על המידה, למרות שלא חוו איזשהו טריגר כמו פעילות גופנית או עליית טמפרטורה.

לחץ או עצבנות מחמירים את הבעיה עוד יותר. סוג זה משפיע בדרך כלל על כפות הידיים והרגליים ולעיתים גם על הפנים. אין סיבה רפואית לסוג זה של הזעת יתר וככל הנראה יש בו מרכיב תורשתי, מכיוון שלעיתים קרובות הוא מופיע בין בני אותה משפחה.

הסוג הפחות נפוץ משמעותית הוא הזעת יתר משנית המתרחשת כתוצאה ממצב רפואי. במצב זה סביר יותר שתופיע זיעה בכל הגוף.

מצבים שעלולים להוביל להזעה כזו כוללים:

• סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2
• גלי חום בגיל המעבר
• בעיות בבלוטת התריס
• סוכר נמוך בדם
• סוגים מסוימים של סרטן
• התקף לב
• הפרעות במערכת העצבים
• זיהומים
• תרופות מסוימות יכולות להוביל להזעה חזקה, כמו גם תסמיני גמילה מאופיאטים

אילו סיבוכים יכולים להופיע?

סיבוכים של הזעת יתר כוללים:

• זיהומים – אנשים שמזיעים הרבה נוטים יותר לדלקות עור.
• השפעות חברתיות ורגשיות – ידיים נוטפות ובגדים ספוגי זיעה יכולים לגרום למבוכה. מצב זה עלול להשפיע על התפקוד היומיומי בעבודה ובלימודים.

כיצד ניתן לאבחן הזעת יתר?

במהלך הפגישה עם הרופא, הוא ישאל על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ועל התסמינים. ייתכן שיהיה צורך גם בבדיקה גופנית או בדיקות אחרות כדי להעריך טוב יותר את הסיבה למצב.

סימנים גופניים של המטופל העוזרים לאבחנה

יש לחשוד בסיבה כלשהי ברקע (הזעת יתר משנית) אם:

• יש הזעה כללית
• יש הזעה במהלך השינה (יכול לרמז על שחפת, זיהום אחר או לימפומת הודג'קין)
• ישנם תסמינים וסימנים למחלה מערכתית – למשל חום, ירידה במשקל, אנורקסיה או דפיקות לב
• האדם לוקח תרופות שידועות כגורמות להזעה
• יש הזעה חד צדדית או א-סימטרית (יכולה לרמז על נגע נוירולוגי או גידול, ממאירות כלשהי בתוך החזה ועוד)
• ישנם תסמינים וסימנים כלשהם העלולים לגרום להזעה מוקדית משנית או הזעת יתר כללית
• יש להעריך האם חרדה עשויה להיות הגורם להזעת היתר

ניתן לאבחן הזעת יתר מוקדית ראשונית כאשר:

• ההזעה מתרחשת לפחות באחד מהאתרים הבאים: בית השחי, כפות הידיים, הרגליים או אזור הקרקפת והפנים
• ההזעה נמשכת לפחות חצי שנה
• אין להזעה סיבה אחרת נראית לעין
• ההזעה מתאפיינת בלפחות שניים מהמאפיינים הבאים:
  • הזעה דו צדדית וסימטרית יחסית
  • ההזעה פוגעת בפעילות היומיומית
  • ההזעה מופיעה בתדירות של לפחות פעם אחת בשבוע
  • ההזעה מופיעה לפני גיל 25
  • ישנה היסטוריה משפחתית של הזעת יתר
  • ישנה הפסקה של הזעה מקומית במהלך השינה
• אם התסמינים ממשיכים פחות משישה חודשים או שההזעה החלה לאחר גיל 25, עדיין יכול להיות כי הזעת יתר מוקדית ראשונית היא האבחנה, ויש לבדוק קריטריונים אחרים, אך יש לנקוט משנה זהירות בכדי לא לפספס סיבה משנית ברקע.

בדיקות מעבדה

הרופא עשוי להמליץ ​​על בדיקות דם, שתן או בדיקות מעבדה אחרות כדי לראות אם ההזעה של המטופל נגרמת על ידי מצב רפואי אחר, כגון פעילות יתר של בלוטת התריס או רמת סוכר נמוכה בדם.

מבחני זיעה

קיימות מספר בדיקות לאיתור אזורי ההזעה ולהערכת חומרת המצב, כולל בדיקת עמילן-יוד, בדיקת מוליכות עור ובדיקת זיעה תרמו-רגולטורית.

כיצד ניתן לטפל בהזעת יתר?

אם קיים מצב רפואי ברקע שתורם לבעיה, מצב הרקע יטופל תחילה והפתרון שלו יפתור בדרך כלל גם את בעיית ההזעה. אם לא ניתן למצוא סיבה ברורה, הטיפול יתמקד בשליטה בהזעת היתר. לפעמים ייתכן שיהיה צורך לנסות שילוב של טיפולים, וגם אם ההזעה תשתפר לאחר הטיפול, היא עשויה לחזור על עצמה.

תרופות

התרופות המשמשות לטיפול בהזעת יתר כוללות:

תמיסות נגד הזעה במרשם – רופא יכול להמליץ ​​על אלומיניום כלוריד הקסאהידראט (אנהידרול פורטה), שהיא גרסה חזקה יותר של אלומיניום כלורי. יש למרוח את התכשיר ממש לפני השינה במשך 2 עד 3 לילות ברציפות, ולאחר מכן בערך פעם בשבוע כדי לשמור על ההפחתה בהזעה.

טיפול זה מסייע למטופלים שבעייתם היא הזעה בבית השחי, אך הוא אינו מספק פתרון משביע רצון לרוב הסובלים מהזעת יתר בכפות הידיים והרגליים.

תופעת הלוואי העיקרית של תכשיר זה היא גירוי של העור, ולעיתים ניתן להימנע ממנה על ידי כך שהמטופל מוודא שהעור יבש לפני המריחה, ובנוסף לתת לתרופה להתייבש לחלוטין לאחר המריחה. כמו כן, הפחתת תדירות השימוש או מריחת תרופות אנטי דלקתיות, כגון קרמים המכילים סטרואידים, עשויים לעזור.

תכשיר נוסף שניתן במרשם הוא קרם המכיל גליקופירולאט, והוא עשוי לעזור להזעה המופיעה בקרקפת ובפנים.

תרופות חוסמות עצבים – ישנן מספר תרופות לבליעה שחוסמות את הכימיקלים המאפשרים לעצבים מסוימים לתקשר זה עם זה, ובכך להפחית הזעה.

תרופות כאלו למשל הן תרופות אנטיכולינרגיות בבליעה, כגון גליקופירולאט, אך לרוב הן אינן משמשות כקו ראשון לטיפול בהזעת יתר, מכיוון שהן גורמות לעיתים קרובות לתופעות לוואי כמו יובש בפה, ראייה מטושטשת ואצירת שתן.

תרופות אלו ניתנות בדרך כלל לאנשים שניסו טיפולי קו ראשון ללא הצלחה.

תרופות נוגדות דיכאון – תרופות מסוימות נגד דיכאון יכולות גם כן להפחית את ההזעה. בנוסף, הן עשויות גם לסייע בהפחתת החרדה המחמירה את הזעת היתר.

יונטופורזיס – זהו טיפול ותיק המשמש למעלה מ-50 שנה כטיפול בהזעת יתר. מנגנון הפעולה המדויק שלו עדיין לא ברור, אם כי זה כנראה עובד על ידי חסימה זמנית של בלוטות הזיעה.

המכשיר משתמש במים כדי להוליך זרם חשמלי לעור, שמשפיע על בלוטות הזיעה, והוא מבוצע מספר פעמים בשבוע, למשך כ-10-20 דקות בכל טיפול. לאחר מכן, מתבצעת תוכנית תחזוקה של טיפולים במרווחים של 1 עד 3 שבועות, כתלות בתגובת המטופל.

טיפולי יונטופורזיס אינם כואבים, ומטופל יכול לרכוש מכשירים לטיפול זה באמצעות מרשם רופא.

זריקות בוטוקס (רעלן בוטוליניום) – טיפול ברעלן בוטוליניום, המוכר יותר בשם בוטוקס ומבוצע לעיתים קרובות כטיפול קוסמטי בקמטים, משמש גם בטיפול בהזעת יתר. הטיפול בבוטוקס חוסם זמנית את העצבים הגורמים להפרשת הזיעה ומפחית את הזעת היתר.

ההליך מתבצע על ידי הזרקת כמות קטנה של בוטוקס עם מחט דקה לכ-20 נקודות שונות בבית השחי. כל אזור בגוף המושפע מהזעת היתר יזדקק למספר זריקות. ההשפעות נמשכות בין שישה ל-12 חודשים, ואז יש לחזור על הטיפול. טיפול זה יכול להיות כואב, אך השימוש במחט הזרקה קטנה מאוד הופך אותו לנסבל, ויש אנשים שחווים חולשת שרירים זמנית באזור הטיפול.

נכון להיום, זריקות בוטוקס קיבלו את אישור ה-FDA לטיפול בהזעת יתר בבית השחי ובאזורים נוספים, אך לא קיבלו אישור לטיפול בהזעה בכפות הידיים והרגליים. עם זאת, רופאים רבים משתמשים בטיפול גם לכפות הידיים והרגליים כטיפול מחוץ לתווית (off-label).

זריקות בכף היד גורמות לכאב רב יותר, ומחייבות חסימות עצבים על מנת להרדים את הידיים כדי להקל על המטופל. מטפלים מיומנים עשויים להשתמש בבוטוקס גם לראש ולפנים.

הליכים ניתוחיים ואחרים

טיפולים אחרים להזעת יתר כוללים:

טיפול בגלי מיקרו – מדובר בטיפול לא פולשני באמצעות מכשיר המספק אנרגיית גלי מיקרו להרס בלוטות הזיעה. במהלך הטיפול, המטופל יקבל הרדמה מקומית והעור יקורר כדי למנוע כאבים.

הטיפולים כוללים שתי פגישות של 20 עד 30 דקות, בהפרש של כשלושה חודשים, ותופעות לוואי אפשריות הן שינוי בתחושת העור ואי נוחות מסוימת. טיפול זה עשוי להיות יקר ולא זמין כל כך.

דוגמא למכשיר כזה הוא miraDry, שאושר על ידי ה-FDA בשנת 2011 לטיפול בהזעת יתר של בתי השחי.

הסרת בלוטות זיעה – במידה וההזעה מופיעה רק בבית השחי, הסרת בלוטות הזיעה באזור עשויה לעזור. בנוסף, ישנן טכניקות זעיר-פולשניות שעשויות להיות אופציה חלופית אם המטופל לא מגיב לטיפולים אחרים.

ניתוח עצבי (סימפתקטומיה) – במהלך ניתוח זה הרופא מכניס מכשיר אנדוסקופי מיוחד לבית החזה בין שתי צלעות ממש מתחת לבית השחי, ואז הוא חותך, שורף או מהדק את עצבי עמוד השדרה השולטים בזיעה בידיים (העצבים הסימפתטיים), ובכך מונע מהם להפריש זיעה. במקרים מסוימים, הליך זה מעורר הזעת יתר באזורים אחרים בגוף המטופל (הזעה מפצה).

ניתוח זה בדרך כלל לא מתבצע לטיפול בהזעה מקומית בראש ובצוואר. בשיטה נוספת של הניתוח, הרופא קוטע את יכולת העברת אותות העצביים מבלי להסיר את העצב הסימפתטי (ניתוח זה נקרא סימפתוטומיה). סימפתקטומיה יכולה להיות יעילה ומסוכנת כאחד.

גם בטכניקות אנדוסקופיות חדשות יותר, הסיבוכים יכולים לכלול הזעת יתר בחלקים אחרים בגוף (הזעה מפצה) ובעיות בתפקוד הריאות ועצבים באזור בית החזה. מכיוון שרבים מהסיבוכים הללו חמורים ואינם הפיכים, ניתוחים אלו מבוצעים לעיתים רחוקות ורק כמוצא אחרון.

סגנון חיים ותרופות ביתיות

ההצעות הבאות עשויות לעזור למטופל להתמודד עם הזעה וריח גוף:

שימוש בתכשירים נגד הזעה – נוגדי הזעה ללא מרשם מכילים תרכובות על בסיס אלומיניום החוסמות באופן זמני את נקבוביות הזיעה, מה שמפחית את כמות הזיעה שמגיעה לעור. מוצרים אלו עשויים לעזור רק בהזעת יתר קלה.

שימוש בקרמים – מומלץ למרוח מוצרים המכילים חומצה טאנית לאזור המזיע. מוצרים אלו גורמים לכיווץ האזור הפגוע ומפחיתים את כמות הזיעה המופרשת.

התרחצות מדי יום – מקלחות תכופות עוזרות לשמור על מספר החיידקים על העור, ולשמור על בריאות העור. מומלץ להתייבש היטב לאחר המקלחת, במיוחד בין הבהונות ומתחת לזרועות.

בחירת נעליים וגרביים מחומרים טבעיים – נעליים העשויות מחומרים טבעיים, כגון עור, יכולות לסייע במניעת כפות רגליים מזיעות בכך שהן מאפשרות לכפות הרגליים לנשום. בזמן פעילות גופנית, גרבי ספורט מנדפי לחות הם בחירה טובה.

החלפת הגרביים לעתים קרובות – מומלץ להחליף גרביים פעם או פעמיים ביום, ולייבש את הרגליים ביסודיות בכל פעם. בנוסף, אפשר להשתמש באבקות רגליים כדי לספוג זיעה ולשמור עליהן יבשות.

אוורור הרגליים – מומלץ ללכת יחף כשאפשר, או לפחות להוציא את הרגליים מחוץ לנעליים מדי פעם.

בחירת בגדים בהתאם לפעילות המבוצעת – בדרך כלל, מומלץ ללבוש בדים טבעיים, כגון כותנה, צמר ומשי, המאפשרים לעור לנשום. בזמן פעילות גופנית, עדיף ללבוש בדים שנועדו לנדף לחות מהעור.

מקורות: MayoClinic | Patient | WebMD

שאלות ותשובות בנושא

אם מופיעים לי כתמי זיעה נראים לעין בבית השחי בימים חמים, האם זו הזעת יתר?

במידה ואבי סובל מהזעת יתר, האם זה אומר שגם אני אסבול ממנה כשאגדל?

האם יש אפשרות שהזעת היתר שלי תיעלם מעצמה?

באילו אזורים ניתן לטפל בבוטוקס?

לכמה זמן משפיע הטיפול בבוטוקס?