דיאליזה

תפקיד הכליות הוא לסנן את הדם על ידי סילוק פסולת ונוזלים עודפים מהגוף דרך השתן. דיאליזה מחליפה את תפקוד הכליות כאשר הן לא מתפקדות על ידי סינון וטיהור הדם באמצעות מכונה והיא עוזרת לשמור על מאזן הנוזלים והאלקטרוליטים (מלחים).

שתי שיטות הדיאליזה המקובלות כיום הן המודיאליזה (סינון הדם), בה יעסוק בעיקר מדריך זה, ודיאליזה צפקית (סינון דרך קרום הבטן).

המודיאליזה מצריכה עמידה בלוח זמנים קפדני לטיפול, נטילת תרופות קבועות ושינויים תזונתיים.

במאמר זה נלמד על:

• מהי מחלת כליות סופנית?
• מתי להתחיל בטיפולי דיאליזה?
• סיכונים וסיבוכים
• הכנה לטיפול
• תהליך הטיפול
• דיאליזה צפקית
• יתרונות וחסרונות של דיאליזה צפקית 

מהי מחלת כליות סופנית?

מחלת כליות סופנית מתרחשת כאשר מחלת כליות כרונית (אובדן הדרגתי של תפקוד הכליות) מגיעה למצב מתקדם. במחלת כליות סופנית, הכליות כבר אינן מסוגלות לעבוד כפי שהן אמורות על מנת לענות על כל צרכי הגוף.

תפקיד הכליות הוא לסנן פסולת ועודפי נוזלים מהדם ולהפרישם בשתן. כאשר הכליות מאבדות את יכולות הסינון שלהן, רמות מסוכנות של נוזלים, אלקטרוליטים ופסולת יכולות להצטבר בגוף. כאשר מחלת כליות מגיעה לשלב סופני, יש צורך בטיפול כלייתי חליפי, השתלת כליה או טיפולי דיאליזה, על מנת להישאר בחיים.

מה זה בדיוק המודיאליזה?

המודיאליזה היא הליך בו משתמשים במכונת דיאליזה ובמסנן מיוחד הנקרא כליה מלאכותית, או דיאלייזר, לניקוי הדם. כדי להכניס את הדם לדיאלייזר, רופא צריך ליצור גישה לכלי הדם וזה נעשה בדרך כלל בהליך ניתוחי קל, בדרך כלל בזרוע.

הדיאלייזר, או המסנן, כולל שני חלקים, אחד בו עובר הדם של המטופל ואחד בו עובר נוזל הנקרא דיאליזאט וקרום דק (ממברנה חצי חדירה) מפריד בין שני החלקים הללו.

תאי דם, חלבון ומרכיבים חיוניים אחרים נותרים בדם מכיוון שהם גדולים מכדי לעבור דרך הממברנה בעוד מוצרי פסולת קטנים יותר בדם, כגון אוריאה, קריאטינין, אשלגן ונוזלים נוספים עוברים דרך הממברנה ונשטפים.

מתי צריך להתחיל בטיפולי דיאליזה?

הרופא יעזור למטופל לקבוע מתי עליו להתחיל בהמודיאליזה על סמך מספר גורמים, כולל:

• מצב בריאותו הכללי
• תפקוד הכליות
• סימנים ותסמינים
• איכות החיים
• העדפות אישיות

ייתכן שהמטופל יבחין בסימנים ותסמינים של אי ספיקת כליות (אורמיה), כגון בחילות, הקאות, בצקות או עייפות.

הרופא משתמש בנתון מעבדתי הקרוי קצב סינון גלומרולרי משוער (eGFR) כדי למדוד את רמת תפקוד הכליות. ה-eGFR מחושב על פי תוצאות בדיקת קריאטינין בדם, מין, גיל וגורמים אחרים.

מדד זה לתפקוד הכליות יכול לעזור בתכנון הטיפול במחלת הכליות בכלל ובשאלה מתי להתחיל בטיפולי דיאליזה בפרט. בדרך כלל, מתחילים בטיפולי דיאליזה הרבה לפני שהכליות מפסיקות לתפקד לחלוטין עד כדי גרימת סיבוכים מסכני חיים.

מהם הסיכונים והסיבוכים שעלולים להיות לטיפולי דיאליזה?

לרוב האנשים הזקוקים להמודיאליזה יש מגוון בעיות בריאותיות. המודיאליזה מאריכה את החיים עבור אנשים רבים, אך תוחלת החיים של אנשים הזקוקים לה עדיין נמוכה מזו של האוכלוסייה הכללית.

בעוד שטיפול המודיאליזה יכול להיות יעיל בהחלפת חלק מהתפקודים שאבדו בכליה, ייתכן שהמטופל ייתקל בחלק מהמצבים הקשורים המפורטים להלן, אם כי לא כולם חווים את כל הבעיות הללו.

סיבוכים אלו יכולים להיות כתוצאה ממחלת הכליה הבסיסית או מטיפולי הדיאליזה עצמם:

לחץ דם נמוך – ירידה בלחץ הדם היא תופעת לוואי שכיחה של המודיאליזה, במיוחד אם המטופל חולה סוכרת. לחץ דם נמוך עלול להיות מלווה בקוצר נשימה, התכווצויות בבטן, התכווצויות שרירים, בחילות או הקאות.

התכווצויות שרירים – למרות שהסיבה לכך אינה ברורה, התכווצויות שרירים במהלך המודיאליזה הן תופעה שכיחה. הקפדה על צריכת נוזלים ונתרן לפי ההנחיות בין טיפולי המודיאליזה עשויה לסייע במניעת תסמינים אלו במהלך הטיפולים.

עקצוץ – לאנשים רבים העוברים המודיאליזה יש גירוד בעור, שלעתים קרובות מחמיר במהלך ההליך או לאחריו.

הפרעות שינה – אנשים המטופלים בהמודיאליזה לעיתים קרובות מתקשים בשינה, לפעמים בגלל הפרעת דום נשימה בשינה (obstructive sleep apnea) או בגלל כאבים, אי נוחות או תחושת חוסר מנוחה ברגליים.

אנמיה – מצב בו אין מספיק תאי דם אדומים בדם. אנמיה היא סיבוך שכיח של אי ספיקת כליות והמודיאליזה. הכליות הכושלות מפחיתות את ייצור ההורמון הנקרא אריתרופויטין המגרה יצירת כדוריות דם אדומות במח העצם. מגבלות תזונה, ספיגה לקויה של ברזל, בדיקות דם תכופות, או סילוק ברזל וויטמינים במהלך הסינון בהמודיאליזה יכולים גם הם לתרום לאנמיה.

מחלות עצם – אם הכליות הפגועות כבר אינן מסוגלות לעבד ויטמין D שעוזר לגוף לספוג סידן, העצמות עלולות להיחלש. בנוסף, ייצור יתר של הורמון הפאראתירואיד (בלוטת יותרת התריס) שהוא סיבוך שכיח של אי ספיקת כליות – יכול לגרום לספיגת סידן מוגברת מהעצמות.

יתר לחץ דם – צריכת מלח (נתרן) גבוהה מדי או שתיית נוזלים בכמות גדולה מדי יכולים להוביל לעלייה בלחץ הדם ולהוביל לבעיות לב או שבץ מוחי.

עומס נוזלים – מכיוון שנוזל מוצא מהגוף במהלך המודיאליזה, שתיית נוזלים רבה מהמומלץ בין הטיפולים עלולה לגרום לסיבוכים מסכני חיים, כגון אי ספיקת לב או בצקת ריאות.

דלקת קרום הלב (פריקרדיטיס) – המודיאליזה לא מספקת עלולה להוביל לדלקת בקרום הלב, מה שעלול להפריע ליכולת הלב להזרים דם לשאר הגוף.

רמות אשלגן גבוהות (היפרקלמיה) – אשלגן הוא מינרל שבדרך כלל מפונה מהגוף על ידי הכליות. אם צורכים יותר אשלגן מהמומלץ, רמת האשלגן בדם עלולה להיות גבוהה מדי ולהוביל לבעיות חמורות ובראשן הפרעות מסכנות חיים בקצב הלב.

סיבוכים בגישה הוורידית – סיבוכים פוטנציאליים מסוכנים – כגון זיהום, היצרות, התרחבות של דופן כלי הדם (מפרצת) או חסימה – יכולים להשפיע על איכות המודיאליזה. יש לעקוב אחר ההוראות של צוות הדיאליזה כיצד לבדוק שינויים באתר הגישה הוורידית שעשויים להצביע על בעיה.

עמילואידוזיס – עמילואידוזיס הקשור לדיאליזה מתפתח כאשר חלבונים בדם שוקעים במפרקים ובגידים וגורמים לכאב, נוקשות ולהצטברות נוזלים. המצב שכיח יותר בקרב אנשים שעברו המודיאליזה במשך למעלה מחמש שנים.

דיכאון – שינויים במצב הרוח שכיחים בקרב אנשים עם אי ספיקת כליות. אם אדם חווה דיכאון או חרדה לאחר תחילת טיפולי דיאליזה, חשוב לשוחח עם רופא על אפשרויות טיפול יעילות.

כיצד מתבצעת ההכנה לטיפולי המודיאליזה?

ההכנה להמודיאליזה מתחילה מספר שבועות עד חודשים לפני הטיפול הראשון. כדי לאפשר גישה נוחה לזרם הדם, מנתח ייצור גישה וורידית.

הגישה מספקת מנגנון להוצאת והחזרת כמות קטנה של דם ממחזור הדם בבטחה על מנת שתהליך ההמודיאליזה יעבוד כראוי. לרוב, הגישה הניתוחית זקוקה לזמן ריפוי (הבשלה) לפני שניתן להתחיל בטיפולי המודיאליזה.

ישנם שלושה סוגים של גישות:

פיסטולה עורקית ורידית (AV fistula) – בהליך זה, המנתח יוצר קשר בין עורק לווריד, בדרך כלל בזרוע בה משתמשים בתדירות נמוכה יותר. זהו סוג הגישה המועדף בשל יעילות ובטיחות גבוהות. הקשר בין העורק לווריד מאפשר זרימת דם הולמת הדרושה להמודיאליזה.

שתל עורקי – ורידי (AV graft) – אם כלי הדם של המטופל קטנים מכדי ליצור פיסטולה, המנתח עשוי ליצור נתיב בין עורק לווריד באמצעות צינור סינתטי גמיש הנקרא שתל.

צנתר ורידי מרכזי – אם אדם זקוק להמודיאליזה בתנאי חירום, צינור פלסטיק (קטטר) עשוי להיות מוחדר לווריד גדול בצוואר או ליד המפשעה. שיטה זו היא לרוב זמנית עד שמתאפשר ליצור פיסטולה או להשתיל שתל.

חשוב מאוד לטפל כראוי באתר הגישה כדי להפחית את הסיכון לזיהום וסיבוכים אחרים.

איפה המודיאליזה מתבצעת? כל כמה זמן?

בישראל ניתן לעבור טיפולי המודיאליזה במכוני דיאליזה בבתי החולים ברחבי הארץ.

תדירות הטיפול היא לרוב 3 פעמים בשבוע, וכל טיפול אורך כ-4-5 שעות.

מה קורה במהלך הטיפול?

במהלך הטיפול המטופל יושב על כיסא בזמן שדם זורם דרך הדיאלייזר (המסנן). ניתן לנצל את הזמן כדי לצפות בטלוויזיה או בסרט, לקרוא, לנמנם, או אולי לדבר עם "השכנים" במרכז הדיאליזה.

לפני התחלת הטיפול המטופל נשקל, וכן נבדקים לחץ הדם, הדופק והחום שלו. כמו כן, אחות הדיאליזה תחטא את האזור בעור המכסה את אתר הגישה כדי למנוע זיהומים אפשריים.

במהלך המודיאליזה, שתי מחטים מוחדרות לזרוע דרך אתר הגישה ומודבקות במקום כדי להישאר מהודקות. כל מחט מחוברת לצינור פלסטיק גמיש המתחבר לדיאלייזר. דרך צינור אחד, המכונה מסננת את הדם ומאפשרת לפסולת ונוזלים נוספים לעבור מהדם לנוזל ניקוי הנקרא דיאליזאט והדם המסונן חוזר לגוף דרך הצינור השני.

במהלך הטיפול, המטופל עלול לחוות בחילות והתכווצויות בבטן כאשר עודף נוזלים מסולק מהגוף. אם המטופל מרגיש אי נעימות או חוסר נוחות במהלך ההליך, ניתן לשאול את הצוות המטפל לגבי צמצום תופעות הלוואי על ידי אמצעים כמו התאמת מהירות הדיאליזה, תרופות או שינוי נוזלי ההמודיאליזה.

בעת ההליך, מכיוון שלחץ הדם וקצב הלב יכולים להשתנות כאשר השאר עודף נוזלים מהגוף, לחץ הדם והדופק ייבדקו מספר פעמים במהלך כל טיפול. לאחר השלמת הדיאליזה, המחטים מוצאות מאתר הגישה ומונחת חבישת לחץ כדי למנוע דימום, המטופל יישקל שנית כדי לוודא עמידה ביעדי הדיאליזה ולאר מכן הוא יהיה חופשי ללכת לפעילויות הרגילות שלו עד לטיפול הבא.

מה צריך לעשות בין טיפול לטיפול?

בין טיפולי המודיאליזה המטופל יכול לעזור להשיג את התוצאות הטובות ביותר האפשריות מהדיאליזה שלו על ידי:

• צריכת המזונות הנכונים – אכילה נכונה יכולה לשפר את תוצאות הדיאליזה ואת מצב הבריאות הכללית. בזמן שאדם עובר טיפולי דיאליזה, יהיה עליו לעקוב בקפידה אחר צריכת הנוזלים, החלבון, הנתרן, האשלגן והזרחן. דיאטנית יכולה לעזור לו לפתח תכנית ארוחות בהתאמה אישית על בסיס המשקל, ההעדפות האישיות, תפקוד הכליות השארי ומצבים רפואיים אחרים, כגון סוכרת או יתר לחץ דם
• נטילת התרופות הקבועות כפי שנרשמו על ידי הרופא

מה זה דיאליזה צפקית (פריטונאלית)?

דיאליזה צפקית (פריטונאלית) היא שיטה נוספת לסילוק חומרי פסולת מהדם כאשר הכליות אינן יכולות לבצע את תפקידן כראוי. הליך זה מסנן את הדם בצורה שונה מאשר המודיאליזה (הנפוצה יותר).

במהלך דיאליזה צפקית, נוזל ניקוי זורם דרך צינור לתוך הבטן. קרום הבטן, הנקרא צפק, משמש כמסנן טבעי ודרכו מסולקים חומרי פסולת מהגוף. לאחר פרק זמן מוגדר, הנוזל עם חומרי הפסולת המסוננים מוצא מהבטן.

בשונה מהמודיאליזה, טיפולים אלה יכולים להיעשות בבית, בעבודה או בזמן נסיעה. עם זאת, חשוב לדעת שדיאליזה צפקית אינה אפשרות לכל הסובלים מאי ספיקת כליות שכן היא מחייבת את המטופל ליכולת לדאוג לעצמו בבית ולדעת לתפעל את המערכת בכוחות עצמו, או לחילופין להיעזר במטפל.

מהם היתרונות והחסרונות של דיאליזה צפקית?

בשונה מהמודיאליזה, היתרון הגדול בדיאליזה צפקית הוא שאין צורך בביקורים קבועים במכון דיאליזה, והיא יכולה להתבצע בבית. כמו כן, קיימות פחות מגבלות על תזונה וצריכת נוזלים עבור אנשים עם דיאליזה צפקית, בהשוואה לאלו שיש שעוברים טיפולי המודיאליזה.

אחד החסרונות העיקריים של דיאליזה צפקית הוא שהיא צריכה להתבצע מדי יום, מה שעלול להיות מתיש ולשבש את אורח החיים למטופלים שאינם מוכנים לכך. כמו כן, חלק מהמטופלים מוטרדים מהימצאות הצינור בדופן הבטן (מבחינה אסתטית), למרות שניתן להסתירו מתחת לבגדים.

חסרון משמעותי נוסף של דיאליזה צפקית הוא שהמטופל נמצא בסיכון לפתח דלקת בצפק (פריטוניטיס) שעשויה להיות מסכנת חיים. עם זאת, היצמדות להנחיות ההיגיינה אמורה לסייע למזער סיכון זה למינימום האפשרי.

במקרים נדירים, הצפק עלול להתעבות ולהצטלק בהדרגה עם הזמן ואנשים מסוימים עשויים להזדקק לעבור להמודיאליזה לאחר מספר שנים כדי להימנע מכך. חסרון נוסף של דיאליזה צפקית הוא שנוזל הדיאליזה בו משתמשים יכול לגרום להפחתה ברמות החלבון בגוף, מה שעלול להוביל לחוסר אנרגיה, ובמקרים מסוימים לתת תזונה.

אילו סוגים של דיאליזה צפקית קיימים?

קיימות שתי שיטות עיקריות לדיאליזה צפקית – ידנית (CAPD) ואוטומטית (APD).

בשיטה הידנית המטופל ממלא בעצמו את הבטן שלו בנוזל הדיאליזה ומנקז אותו לאחר כמה שעות. הליך זה צריך להתבצע מספר פעמים ביום, ובין המילוי לניקוז המטופל יכול להתנהל באופן רגיל – ללכת לעבודה, לנהוג, לעשות קניות וכו׳. הליך זה אינו מצריך שימוש במכונה וחייב להתבצע בערות.

בשיטה האוטומטית, לעומת זאת, המטופל מחבר את עצמו למכונה שמבצעת את סינון הדם באופן אוטומטי לפני שהוא הולך לישון ותהליך סינון הדם מתבצע בזמן השינה. החיסרון בשיטה זו היא שהמכונה אינה ניידת כמו הציוד של דיאליזה ידנית ויש צורך בסידורים מיוחדים אם רוצים לבלות לילה מחוץ לבית.

שאלות ותשובות בנושא

מהם הגורמים לאי ספיקת כליות?

כמה עולים טיפולי דיאליזה?

האם דיאליזה יכולה לרפא את מחלת הכליות?

האם חולי דיאליזה יכולים לטייל?

האם ניתן לעבור טיפולי המודיאליזה בבית?