אנורקסיה

אנורקסיה היא הפרעת אכילה מסכנת חיים, הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות ופיזיות חמורות אך ניתנות לטיפול, שיכולות להשפיע על אנשים מכל המינים, הגילאים, הגזעים, הדתות, המוצאים האתניים, הנטייה המינית, מבני גוף והמשקל.

אף שאיש אינו יודע בוודאות מה גורם להפרעות אכילה, הסכמה הולכת וגוברת מצביעה על כך שמדובר במגוון גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים. אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה במשקל (או היעדר עלייה מתאימה במשקל אצל ילדים גדלים), קשיים בשמירה על משקל גוף המתאים לגובה ולגיל ובקיומי של דימוי גוף מעוות.

אנשים הסובלים מאנורקסיה מגבילים בדרך כלל את מספר הקלוריות ואת סוגי המזון שהם אוכלים. חלק מהאנשים עם ההפרעה גם מתאמנים בכפייה, מרזים באמצעות הקאות ושימוש במשלשלים ולעיתים גם בעלי נטייה לאכילה מופרזת לפרקים.

למרות שההפרעה מתחילה לרוב אצל נערות במהלך  גיל ההתבגרות, מספר גדל והולך של מבוגרים ומבוגרות מאובחנים גם הם עם אנורקסיה. מחקרים מצאו כי אנשים בעלי גוף גדול יותר עלולים לחלות גם באנורקסיה, אם כי הם נוטים לתת אבחון עקב דעות קדומות תרבותיות נגד השמנת יתר.

במאמר זה נדון על:

• אבחון אנורקסיה נרבוזה
• סימני האזהרה והתסמינים
• ההשלכות הבריאותיות
• גורמי הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה
• טיפול והחלמה מאנורקסיה

כיצד מאבחנים אנורקסיה?

על מנת לאבחן אדם עם אנורקסיה נרבוזה בהתאם ל-DSM-5 (ספר האבחנות הפסיכיאטרי) יש לעמוד בקריטריונים הבאים:

• הגבלת הצריכה הקלורית ביחס לדרישות המובילה למשקל גוף נמוך משמעותית ביחס לגיל, מין, מסלול התפתחותי ובריאות גופנית.
• פחד עז לעלות במשקל או להפוך לשמן, למרות קיומו של תת משקל.
• הפרעה באופן בו חווים את משקל הגוף או את מבנהו, השפעה בלתי הולמת של משקל הגוף או מבנהו על ההערכה העצמית, או הכחשת החומרה של משקל הגוף הנמוך הנוכחי.

גם אם לא מתקיימים כל הקריטריונים של DSM-5 לאנורקסיה, עדיין יכולה להיות הפרעת אכילה רצינית. אנורקסיה לא טיפוסית כוללת את אותם אנשים שעומדים בקריטריונים לאנורקסיה אך הם אינם סובלים מתת משקל למרות ירידה משמעותית במשקל.

מחקרים לא מצאו הבדל בהשפעות הרפואיות והפסיכולוגיות של אנורקסיה טיפוסית ואנורקסיה לא טיפוסית.

מהם סימני האזהרה והתסמינים של אנורקסיה נרבוזה?

אלו הסובלים מאנורקסיה נרבוזה יורדים במשקל ושומרים על משקלם הנמוך בדרכים שונות. חלקם מגבילים את צריכת הקלוריות שלהם, אחרים מתאמנים יתר על המידה וחלקם משתמשים בשיטות של אכילה והקאה הדומה לזו שבה משתמשים אנשים עם בולימיה. אחרים מקיאים או משתמשים במשלשלים או בתרופות משתנות כדי לרדת במשקל.

התסמינים והסימנים של המחלה נחלקים בדרך כלל לרגשיים, התנהגותיים ופיזיים.

סימנים רגשיים והתנהגותיים

• ירידה דרמטית במשקל
• התלבשות בשכבות על מנת להסתיר ירידה במשקל או לשמור על חום
• עיסוק במשקל, מזון, קלוריות ותזונה
• סירוב לאכול מזונות מסוימים, המתקדם להגבלות על קטגוריות שלמות של מזון (למשל, ללא פחמימות וכו')
• הערות תכופות על תחושת השמנה או עודף משקל למרות ירידה במשקל
• תלונות על עצירות, כאבי בטן, אי סבילות לקור ועייפות
• הכחשת תחושת הרעב
• קיומם של טקסי אכילה (למשל, אכילת מזון לפי סדר מסוים, לעיסה מוגזמת, סידור מחדש של אוכל בצלחת)
• הכנת ארוחות לאחרים מבלי לאכול
• הימנעות עקבית מארוחות או אירועים חברתיים הקשורים לאוכל
• הבעת צורך לשרוף קלוריות
• הקפדה על פעילות גופנית מוגזמת למרות מזג האוויר, עייפות, מחלות או פציעות
• התרחקות מחברים ופעילויות רגילות ונטייה להיות מבודד ודיסקרטי
• הבעת דאגה מאכילה בפומבי
• ספונטניות חברתית מוגבלת
• התנגדות או חוסר יכולת לשמור על משקל המתאים לגיל, לגובה ולמבנה הגוף
• חשש עז לעלייה במשקל או להיות "שמן", למרות תת משקל
• תחושת חוסר יעילות
• צורך חזק בשליטה
• חשיבה בלתי גמישה
• יוזמה וביטוי רגשי מוגבלים

סימנים גופניים

• התכווצויות בבטן, תלונות אחרות שאינן ספציפיות במערכת העיכול (עצירות, צרבות וכו')
• קשיי ריכוז
• ממצאי מעבדה חריגים (אנמיה, תת פעילות בלוטת התריס והורמונים אחרים, רמות אשלגן נמוכות)
• קצב לב איטי
• סחרחורת
• התעלפות/סינקופה
• תחושת קור
• בעיות שינה
• אי סדירות במחזור הווסת עד כדי אל ווסת (אמנוריאה)
• בעיות שיניים, כגון שחיקת אמייל, חורים ורגישות בשיניים בעקבות ההקאות
• עור יבש
• ציפורניים יבשות ושבירות
• נפיחות סביב אזור בלוטות הרוק
• שיער דק על הגוף
• דלילות שיער
• שיער יבש ושביר
• חולשת שרירים
• עור צהוב (בהקשר של אכילת כמויות גדולות של גזר)
• ידיים וכפות רגליים קרות או נפיחות בכפות הרגליים
• ריפוי פצעים לקוי
• פגיעה בתפקוד מערכת החיסון

מהן ההשלכות הבריאותיות של אנורקסיה?

במסגרת ההרעבה העצמית של אנשים עם אנורקסיה נרבוזה, נשללים מהגוף החומרים המזינים החיוניים שנחוצים לתפקוד תקין. לפיכך, הגוף נאלץ להאט את כל התהליכים שלו כדי לחסוך באנרגיה, ולכך יכולות להיות השלכות רפואיות חמורות.

הגוף בדרך כלל עמיד בהתמודדות עם הלחץ של התנהגויות הפרעות אכילה, ובדיקות מעבדה בדרך כלל יכולות להיראות מושלמות גם אם מישהו נמצא בסיכון גבוה למוות. חוסר איזון באלקטרוליטים (מלחים) יכול להרוג ללא אזהרה ולגרום לדום לב. לכן, חשוב להבין היטב את הדרכים הרבות שבהן הפרעות אכילה משפיעות על הגוף.

מהם גורמי הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה הן תופעה מורכבת והן משפיעות על מגוון רחב של אנשים. גורמי הסיכון לכל הפרעות האכילה כוללים מגוון נושאים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים.

גורמים אלה עשויים לקיים אינטראקציה שונה אצל אנשים שונים, כך שלשני אנשים עם אותה הפרעת אכילה יכולות להיות נקודות מבט, חוויות ותסמינים מגוונים מאוד. למרות זאת, חוקרים מצאו קווי דמיון רחבים בהבנת חלק מהסיכונים העיקריים להתפתחות הפרעות אכילה.

הגורמים המפורטים להלן עשויים להיות רלוונטיים לאנשים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה או מהפרעות אכילה אחרות.

גורמי סיכון ביולוגיים

בני משפחה עם הפרעות אכילה – מחקרים על משפחות מצאו כי אדם עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (כמו הורה או אח) עם הפרעת אכילה נמצא בסיכון גבוה לפתח הפרעת אכילה.

קרוב משפחה עם הפרעה נפשית – באופן דומה, סוגיות כמו חרדה, דיכאון והתמכרות יכולות להתרחש גם במשפחות, וגם נמצאו כמעלות את הסיכוי שאדם יפתח הפרעת אכילה.

היסטוריה של דיאטה – היסטוריה של דיאטה ושיטות אחרות לירידה במשקל קשורה להתפתחות הפרעות אכילה.

מאזן אנרגיה שלילי – שריפת יותר קלוריות ממה שאדם צורך מובילה למצב של מאזן אנרגיה שלילי. אנשים רבים מדווחים כי ההפרעה שלהם החלה במאמץ מכוון לתזונה מוגבלת או לצמצום כמות ו/או סוג המזון שהם אכלו. סיבות אחרות לקיומו של מאזן אנרגיה שלילי יכולות לכלול קפיצות גדילה, מחלות ואימונים אינטנסיביים.

סוכרת מסוג 1 – מחקר שנערך לאחרונה מצא שכרבע מהנשים שאובחנו כסובלות מסוכרת מסוג 1 יפתחו הפרעת אכילה. התבנית הנפוצה ביותר היא דילוג באמצעות זריקות אינסולין, הידועה בשם דיאבולימיה.

גורמי סיכון פסיכולוגיים

פרפקציוניזם – אחד מגורמי הסיכון החזקים ביותר להפרעת אכילה הוא פרפקציוניזם, במיוחד סוג של פרפקציוניזם הנקרא פרפקציוניזם בעל אוריינטציה עצמית, הכולל הגדרת ציפיות לא מציאותיות לאדם עצמו.

חוסר שביעות רצון מדימוי הגוף – דימוי גוף מקיף את ההרגשות של האדם לגבי עצמו וגופו. למרבה הצער, זה לא נדיר שאנשים אינם אוהבים את המראה שלהם, אבל אנשים שמפתחים הפרעות אכילה נוטים יותר לדווח על רמות גבוהות יותר של חוסר שביעות רצון מדימוי הגוף.

היסטוריה אישית של הפרעת חרדה – מחקרים הראו כי תת קבוצה משמעותית של אנשים עם הפרעות אכילה, כולל שני שלישים מאלו עם אנורקסיה, הראו סימנים להפרעת חרדה (כולל הפרעת חרדה כללית, פוביה חברתית והפרעה טורדנית כפייתית) לפני תחילת הפרעת האכילה שלהם.

חוסר גמישות התנהגותית – אנשים רבים עם אנורקסיה מדווחים כי כילדים הם תמיד פעלו לפי הכללים והרגישו שיש "דרך נכונה" אחת לעשות דברים.

גורמי סיכון חברתיים

סטיגמת משקל – סטיגמת משקל היא אפליה או סטריאוטיפ המבוסס על משקל האדם, והיא מזיקה ונפוצה בחברה בה אנו חיים. המסר כי להיות רזה זה יותר טוב נמצא בכל מקום, וחוקרים הראו שחשיפה לכך יכולה להגביר את חוסר שביעות הרצון מהגוף, מה שעלול להוביל להפרעות אכילה.

התעללות או בריונות – במיוחד בנוגע למשקל – מתגלה כגורם סיכון בהפרעות אכילה רבות. ההשפעות המזיקות של בריונות זכו לתשומת לב מוגברת בשנים האחרונות. 60% מהסובלים מהפרעות אכילה אמרו כי בריונות תרמה להתפתחות הפרעת האכילה שלהם.

הפנמת אידיאל היופי – הפנמת המסר החברתי של "הגוף האידיאלי" עשויה להגביר את הסיכון להפרעת אכילה על ידי הגדלת הסבירות לדיאטה ולהגבלת מזון.

היטמעות בחברה – אנשים מקבוצות מיעוט גזעיות ואתניות, במיוחד אלה שנטמעו במהירות, עלולים להיות בסיכון מוגבר לפתח הפרעת אכילה בשל אינטראקציות מורכבות בין לחץ, תרבות ודימוי גוף.

בתוך שלוש שנים לאחר שהטלוויזיה המערבית הגיעה לפיג'י, נשים, שבעבר הרגישו בנוח עם גופם ואכילה, פיתחו בעיות חמורות: 74% הרגישו "שמנות מדי", 69% ניסוי דיאטה על מנת לרדת במשקל, 11% גרמו לעצמן להקיא ו-29% היו בסיכון להפרעות אכילה קליניות.

רשתות תמיכה חברתיות מוגבלות – בדידות ובידוד הם חלק מסימני ההיכר של אנורקסיה. רבים עם ההפרעה מדווחים על מיעוט חברים ופעילויות חברתיות והיעדר תמיכה חברתית. לא ברור אם זהו גורם סיכון עצמאי או קשור לגורמים פוטנציאליים אחרים (כגון חרדה חברתית).

טראומה היסטורית – או טראומה בין דורית, מתארת ​​את "הטראומה הקבוצתית המצטברת לאורך הדורות", כמו אצל ניצולי שואה, אוכלוסיות אינדיאניות וקבוצות ילידות שחוו קולוניזציה אירופית.

מחקרים מראים השלכות בריאותיות הכוללות חרדה, דימויי טראומה פולשניים, דיכאון, שיעורי תמותה גבוהים ממחלות לב וכלי דם וכן התאבדות וצורות אחרות של מוות אלים. קווי הדמיון בין ההשפעות של הפרעות אכילה ואלו של טראומה היסטורית מצביעים על צורך במחקר ומידע נוסף המתייחס למערכות הדיכוי הללו.

מהו הטיפול באנורקסיה? האם ניתן להחלים ממנה?

הטיפול באנורקסיה נרבוזה כרוך בשיקום תזונתי לנרמול המשקל והתנהגות האכילה. פסיכותרפיה מכוונת לתקן עיסוקים לא הגיוניים במשקל ובצורה, לנהל רגשות וחרדות מאתגרים ולמנוע הישנות. ההתערבויות כוללות מעקב אחר עלייה במשקל, קביעת תזונה מתאימה וקבלה של מטופלים שלא עולים במשקל לאשפוז או תכנית אשפוז חלקית.

תכניות מיוחדות המשלבות ניטור התנהגותי צמוד ותמיכה בארוחות עם טיפולים פסיכולוגיים הן בדרך כלל יעילות מאוד להגעה למשקל רצוי בחולים שאינם מסוגלים לעלות במשקל במסגרות חוץ אשפוזיות. החשש מהשמנה וחוסר שביעות רצון מהגוף המאפיין את ההפרעה נוטים להיחלש בהדרגה במשך מספר חודשים לאחר שמירה על משקל היעד ודפוסי האכילה התקינים, ובסופו של דבר 50-75% מהחולים מחלימים.

לא הוכח שתרופות מקלות באופן משמעותי עלייה במשקל בחולים עם הפרעה זו. במקרה של מטופלים מתחת לגיל 18, טיפול משפחתי שמטרתו לסייע להורים לתמוך באכילה רגילה אצל ילדם נמצא יעיל יותר מאשר טיפול פרטני בלבד.

איש מקצוע בתחום הבריאות יכין תכנית מקיפה שתתמודד עם הצרכים הספציפיים של הפרט. התכנית תכלול צוות מומחים שיוכל לסייע לאדם להתגבר על האתגרים הפיזיים, הרגשיים, החברתיים והפסיכולוגיים איתם הוא מתמודד.

האסטרטגיות כוללות:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שיכול לעזור לאדם למצוא דרכי חשיבה, התנהגות וניהול מתח חדשות.
• ייעוץ משפחתי ופרטני, בהתאם לצורך
• טיפול תזונתי, המספק מידע על אופן השימוש במזון לשמירה על הבריאות
• תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה
• תוספי מזון לפתרון חסרים תזונתיים
• טיפול בבית חולים, במקרים מסוימים

לאדם הסובל מאנורקסיה נרבוזה יכול להיות מאתגר לקבל בטיפול וכתוצאה מכך רמת השתתפותו של האדם בטיפול עשויה להשתנות. הישנות של המחלה יכולה להתרחש, במיוחד במהלך השנתיים הראשונות לטיפול. בני משפחה וחברים יכולים לספק תמיכה משמעותית. אם הם יכולים להבין את המצב ולזהות את הסימנים והתסמינים שלו, הם יכולים לתמוך באדם במהלך ההחלמה ולסייע במניעת הישנות.

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה אנורקסיה נרבוזה נפוצה?

האם אנורקסיה מצריכה אשפוז בבית חולים?

מהי התחזית לטווח ארוך?

מה ההבדל בין אנורקסיה לבולמיה?

האם ניתן למנוע אנורקסיה נרבוזה?