אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס היא מחלת שלד המאופיינת בעצמות חלשות ושבירות, עד כדי כך שנפילה מגובה עמידה, או אפילו מתחים קלים כגון התכופפות או שיעול עלולים לגרום לשבר. שברים הקשורים לאוסטאופורוזיס מופיעים לרוב בירך, בפרק כף היד או בעמוד השדרה. עצם היא רקמה חיה שמפורקת ונבנית כל הזמן ואוסטאופורוזיס מתרחש כאשר יצירת עצם חדשה אינה עומדת בקצב ספיגת העצם הישנה.

אוסטאופורוזיס משפיע על גברים ונשים מכל הגזעים. אך נשים לבנות ואסיאתיות ובמיוחד נשים מבוגרות שעברו את גיל המעבר נמצאות בסיכון הגבוה ביותר. תרופות, תזונה בריאה ופעילות גופנית נושאת משקל יכולים לסייע במניעת אובדן עצם ובחיזוק העצמות שהן כבר חלשות.

על אוסטאופורוזיס מסביר ד"ר פלג בן גלים בסרטון הבא:

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

במאמר הבא נדון על:

• מהם התסמינים של אוסטאופורוזיס?
• מהם הגורמים לאוסטאופורוזיס?
• מהם גורמי הסיכון?
• כיצד ניתן למנוע את התפתחות המחלה?
• כיצד מאבחנים אוסטאופורוזיס?
• מהו הטיפול לאוסטאופורוזיס?

מהם התסמינים של אוסטאופורוזיס?

בדרך כלל אין תסמינים בשלבים הראשונים של אובדן העצם, אך ברגע שהעצמות נחלשות בצורה משמעותית יותר.
ייתכן שיופיעו סימנים ותסמינים הכוללים:

• כאבי גב, הנגרמים עקב חוליה שבורה (תמט)
• ירידה בגובה לאורך זמן
• תנוחה כפופה
• עצם שנשברת בקלות רבה יותר מהצפוי

מהם הגורמים לאוסטאופורוזיס?

העצמות נמצאות במצב מתמיד של התחדשות – עצם חדשה נוצרת ועצם ישנה נספגת. כשאדם צעיר, הגוף מייצר עצם חדשה מהר יותר משהוא סופג עצם ישנה ומסת העצם גדלה. לאחר תחילת שנות העשרים התהליך הזה מואט, ורוב האנשים מגיעים לשיא מסת העצם שלהם עד גיל 30. ככל שאנשים מזדקנים, מסת העצם הולכת לאיבוד מהר יותר מכפי שהיא נוצרת.

מידת הסבירות של אדם לפתח אוסטאופורוזיס תלויה בחלקה בכמות מסת העצם המרבית שהוא השיג בצעירותו. שיא מסת העצם היא תכונה שעוברת בתורשה ומשתנה גם בין קבוצות אתניות. ככל שמסת העצם בשיא גבוהה יותר, כך יש לאדם יותר עצם "בבנק" והסבירות שיפתח אוסטאופורוזיס בעתיד נמוכה יותר.

מהם גורמי הסיכון?

מספר גורמים יכולים להגדיל את הסבירות שאדם יפתח אוסטאופורוזיס – כולל גיל, מוצא אתני, אורח חיים, תרופות ומצבים רפואיים מסוימים.

גורמי סיכון שאינם ניתנים לשינוי

גורמי סיכון מסוימים לאוסטיאופורוזיס אינם ניתנים לשינוי, כולל:

• מין – נשים נוטות יותר מאשר גברים לפתח אוסטאופורוזיס
• גיל – ככל שאדם מתבגר, כך גדל הסיכון שלו לפתח אוסטאופורוזיס
• מוצא אתני – הסיכון הגבוה ביותר לאוסטאופורוזיס הוא אצל לבנים או אנשים ממוצא אסייתי
• היסטוריה משפחתית – אם יש הורה או אח עם אוסטאופורוזיס, קיים סיכון גדול יותר לפתח אוסטאופורוזיס, במיוחד אם אחד ההורים שבר את הירך
• גודל גוף – אנשים בעלי גוף קטן יותר נוטים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח אוסטאופורוזיס מכיוון שיש להם פחות מסת עצם ״לשאוב״ עם ההתבגרות.

רמות הורמונים

אוסטאופורוזיס שכיח יותר בקרב אנשים שיש להם רמות גבוהות או נמוכות מדי של הורמונים מסוימים בגופם.
דוגמאות כוללות:

• הורמוני מין – רמות נמוכות של הורמוני מין נוטות להחליש את העצם. ירידה ברמות האסטרוגן אצל נשים בגיל המעבר היא אחת מגורמי הסיכון החזקים ביותר להתפתחות אוסטאופורוזיס. לגברים יש ירידה הדרגתית ברמות הטסטוסטרון ככל שהם מזדקנים. טיפולים בסרטן הערמונית המפחיתים את רמות הטסטוסטרון אצל גברים וטיפולים בסרטן השד המפחיתים את רמות האסטרוגן אצל נשים עשויים להאיץ את אובדן העצם.
• בעיות בבלוטת התריס – יתר פעילות בלוטת התריס עלול לגרום לאובדן עצם. מצב זה יכול להתרחש אם בלוטת התריס פועלת ביתר או אם אדם נוטל מינון גבוה מדי של הורמון תריס תחליפי (אלטרוקסין לדוגמא) לטיפול בתת פעילות בלוטת התריס.
• בלוטות אחרות – אוסטאופורוזיס נקשר גם עם יתר פעילות של בלוטות יותרת התריס (פאראתירואיד) ובלוטת יותרת הכליה (אדרנל).

גורמים תזונתיים

קיים סיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס אצל אנשים הסובלים מ:

• צריכת סידן נמוכה – חוסר בסידן לאורך החיים ממלא תפקיד בהתפתחות אוסטאופורוזיס. צריכת סידן נמוכה תורמת להפחתת צפיפות העצם, אובדן עצם מוקדם וסיכון מוגבר לשברים.
• הפרעות אכילה – הגבלה חמורה על צריכת מזון מחד ועודף משקל מאידך מחלישים את העצם אצל גברים ונשים כאחד.
• ניתוח במערכת העיכול – ניתוחים לקיצור קיבה או להסרת חלק מהמעי מגבילים את כמות שטח הפנים הזמינה לספיגת חומרים מזינים, כולל סידן.

סטרואידים ותרופות אחרות

שימוש ארוך טווח בסטרואידים, כמו פרדניזון וקורטיזון, מפריע לתהליך בניית העצם מחדש. אוסטאופורוזיס נקשר גם לתרופות המשמשות לטיפול בפרכוסים, צרבות, סרטן ודחיית השתלות.

מצבים רפואיים

הסיכון לאוסטיאופורוזיס גבוה יותר בקרב אנשים הסובלים מבעיות רפואיות מסוימות, כולל:

• מחלת צליאק
• מחלת מעי דלקתית
• מחלת כליות או כבד
• מחלת הסרטן
• זאבת
• מיאלומה נפוצה
• דלקת מפרקים שגרונית

אורח חיים

הרגלי חיים מסוימים עלולים להגביר את הסיכון לאוסטאופורוזיס, לדוגמא:

• אורח חיים ישיבני – לאנשים המבלים זמן רב בישיבה יש סיכון גבוה יותר לאוסטאופורוזיס מאשר לאלה הפעילים יותר. כל סוג של פעילות גופנית נושאת משקל ופעילויות המקדמות איזון ויציבה טובה מועילות לעצמות, אך הליכה, ריצה, ריקוד והרמת משקולות מועילות במיוחד.
• צריכת אלכוהול מוגזמת – צריכה קבועה של יותר משני משקאות אלכוהוליים ביום מגדילה את הסיכון לאוסטאופורוזיס.
• שימוש בטבק – התפקיד המדויק שממלא טבק בהתפתחות אוסטיאופורוזיס אינו ברור, אך הוכח כי השימוש בטבק תורם לעצמות חלשות.

כיצד ניתן למנוע את התפתחות המחלה?

תזונה טובה ופעילות גופנית קבועה חיוניים לשמירה על בריאות העצמות לאורך כל החיים.

משקל גוף

תת משקל מעלה את הסיכוי לאובדן עצם ולשברים. משקל עודף ידוע כיום כמגביר את הסיכון לשברים בזרוע ובפרק כף היד. לכן, שמירה על משקל גוף מתאים טובה לעצמות בדיוק כמו לבריאות באופן כללי.

סידן

גברים ונשים בגילאי 18 עד 50 זקוקים לכ-1,000 מיליגרם סידן ביום. כמות יומית זו עולה לכ-1,200 מיליגרם לנשים מעיל גיל 50 ולגברים מעל גיל 70.

מקורות סידן טובים כוללים:

• מוצרי חלב דלי שומן
• ירקות ירוקים
• סלמון או סרדינים
• מוצרי סויה, כמו טופו

אם אדם מתקשה לצרוך מספיק סידן בתזונה, ניתן לשקול נטילת תוספי סידן. עם זאת, צריכה גבוהה מדי של סידן קשורה לסיכון מוגבר לאבנים בכליות. כמו כן, למרות שהעניין עדיין לא ברור, ישנם מומחים שטוענים כי יותר מדי סידן, במיוחד בתוספים, עלול להגביר את הסיכון למחלות לב.

ההמלצות הנוכחיות הן כי צריכת הסידן הכוללת, מתוספים ומתזונה, לא צריכה להיות יותר מ-2,000 מיליגרם ביום לאנשים מעל גיל 50.

ויטמין D

ויטמין D משפר את יכולת הגוף לספוג סידן ומשפר את בריאות העצם בדרכים נוספות. אנשים יכולים לקבל חלק מהוויטמין D שלהם מאור השמש, אך זה לא מקור מספק עבור אנשים שאינם יוצאים מהבית, או אלו המשתמשים בקרם הגנה באופן קבוע. על מנת לקבל מספיק ויטמין D כדי לשמור על בריאות העצם, מומלץ למבוגרים בגילאי 51 עד 70 לקבל 600 יחידות בינלאומיות ו-800 יחידות בינלאומית ביום לאחר גיל 70 באמצעות מזון או תוספי מזון.

אנשים ללא מקורות אחרים של ויטמין D ובעיקר אלו עם חשיפה מוגבלת לשמש עשויים להזדקק לתוסף. מרבית מוצרי המולטי ויטמין מכילים בין 600 ל-800 יחידות בינלאומיות של ויטמין D. צריכה של עד 4,000 יחידות בינלאומיות של ויטמין D ביום היא בטוחה עבור רוב האנשים.

פעילות גופנית

פעילות גופנית יכולה לעזור לבנות עצמות חזקות למנוע אובדן עצם. פעילות גופנית תועיל לעצמות לא משנה מתי מתחילים, אך כדי להרוויח את מירב היתרונות יש להתחיל להתאמן באופן קבוע בגיל צעיר ולהמשיך להתאמן לאורך כל חייך. מבוגרים בגילאי 19 עד 64 צריכים לבצע לפחות שעתיים וחצי של פעילות אירובית בעצימות בינונית, כמו רכיבה על אופניים או הליכה מהירה, כל שבוע.

פעילות גופנית נושאת משקל ותרגילי התנגדות חשובות במיוחד לשיפור צפיפות העצם ולסיוע במניעת אוסטאופורוזיס. בנוסף לאימון אירובי, על מבוגרים בגילאי 19 עד 64 לבצע פעילויות לחיזוק שרירים ביומיים או יותר בשבוע על ידי עבודה בכל קבוצות השרירים העיקריות, כולל הרגליים, הירכיים, הגב, הבטן, החזה, הידיים והכתפיים.

פעילות גופנית נושאת משקל

פעילות גופנית נושאת משקל כוללת תרגילים בהם כפות הרגליים והרגליים תומכות במשקל הגוף.

תרגילים נושאי משקל בעלי השפעה גבוהה (high impact), כגון ריצה, קפיצה בחבל, ריקודים, אירובי ואפילו קפיצה מעלה ומטה במקום, הם כולם דרכים שימושיות לחיזוק השרירים, הרצועות והמפרקים. בעת פעילות גופנית, יש לנעול נעליים המספקות לקרסוליים ולרגליים תמיכה מספקת.

תרגילי התנגדות

בתרגילי התנגדות משתמשים בכוח שרירים, כאשר פעולת הגידים המושכת את העצמות מגבירה את חוזק העצם. דוגמאות כוללות לחיצות חזה (bench press), הרמת משקולות או שימוש במכשירי חדר כושר.

כדאי לשלב תרגילי אימוני התנגדות עם תרגילי נשיאת משקל ושיווי משקל. אימון התנגדות עוזר לחיזוק השרירים והעצמות בזרועות ובעמוד השדרה העליון. תרגילים נושאי משקל – כמו הליכה, ריצה, ריצה, טיפוס מדרגות, קפיצה בחבל – משפיעים בעיקר על העצמות ברגליים, בירכיים ובעמוד השדרה התחתון. תרגילי איזון כגון טאי צ'י יכולים להפחית את הסיכון לנפילה במיוחד עם ההתבגרות.

שחייה, רכיבה על אופניים ופעילות גופנית במכונות כגון מכשיר אליפטי יכולים לספק יתרונות לבריאות הלב וכלי הדם, אך הם אינם משפרים את בריאות העצם.

כיצד מאבחנים אוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס מאובחן בבדיקת צפיפות עצם. בבדיקה זו ניתן למדוד את צפיפות העצם על ידי מכונה המשתמשת ברמות נמוכות של קרינת רנטגן (DXA) כדי לקבוע את שיעור המינרלים בעצמות. במהלך הבדיקה, שאינה כואבת, המטופל שוכב על שולחן כשסורק עובר מעל גופו. ברוב המקרים בודקים רק מספר עצמות – בדרך כלל בירך ובעמוד השדרה. בנוסף ניתן לעשות בדיקת מיפוי עצמות.

מהו הטיפול לאוסטאופורוזיס?

המלצות הטיפול מבוססות לרוב על הערכה של הסיכון לשבירת עצם בעשר השנים הבאות באמצעות מידע כגון בדיקת צפיפות העצם. אם הסיכון אינו גבוה, ייתכן שהטיפול לא יכלול תרופות ועשוי להתמקד במקום בשינוי גורמי הסיכון לאובדן עצם ומניעת נפילות.
הטיפול התרופתי כולל:

ביספוספונטים

עבור גברים ונשים כאחד בעלי סיכון מוגבר לשבר, התרופות הנפוצות ביותר לאוסטיאופורוזיס הן ביספוספונטים. דוגמאות כוללות אלנדרונט (פוסלן, מקסיבון), ריזדרונט (אקטונל, ריבון), איבנדרונאט (בוניבה) וזולדרונט (אקלסטה).

תופעות הלוואי כוללות בחילות, כאבי בטן ותסמינים דמויי צרבת. אלה נוטים להתרחש פחות אם התרופה נלקחת כראוי. צורות תוך-ורידיות של ביספוספונטים אינן גורמות לתסמינים במערכת העיכול אך יכולות לגרום לחום, כאבי ראש וכאבי שרירים עד שלושה ימים לאחר ההזרקה. במתן תוך ורידי קל יותר לתזמן הזרקה רבעונית או שנתית מאשר לזכור לקחת גלולה שבועית או חודשית.

נוגדנים חד שבטיים – דנוזומאב

בהשוואה לביספוספונטים, דנוזומאב (פרוליה, אקסג׳יבה) מספק תוצאות צפיפות עצם דומות או טובות יותר ומפחית את הסיכוי לכל סוגי השברים. דנוזומאב ניתן באמצעות זריקה תת עורית אחת לחצי שנה. מי שמקבל דנוזומאב ייתכן שיצטרך להמשיך לעשות זאת ללא הגבלת זמן שכן מחקרים אחרונים מצביעים על כך שיש סיכון גבוה לשברים בעמוד השדרה לאחר הפסקת נטילת התרופה.

סיבוך נדיר מאוד של ביספוספונטים ודנוזומאב הוא שבר או סדק באמצע עצם הירך.

סיבוך נדיר שני הוא נמק של הלסת התחתונה (אוסטאונקרוזיס של הלסת) שיכול להתרחש לאחר טיפול שיניים פולשני כגון עקירה או טיפול שורש. יש לוודא שרופא השיניים יודע שהמטופל לוקח את התרופות האלה, לעבור בדיקת שיניים לפני התחלת הטיפול, להמשיך לטפל בשיניים היטב ולראות את רופא השיניים באופן קבוע כל עוד מקבלים טיפול.

טיפול הורמונלי

אסטרוגן, במיוחד כאשר הוא ניתן זמן קצר לאחר תחילת גיל המעבר, יכול לסייע בשמירה על צפיפות העצם. עם זאת, טיפול באסטרוגן יכול להגביר את הסיכון לקרישי דם, סרטן רירית הרחם, סרטן השד ואולי מחלות לב. לכן, אסטרוגן משמש בדרך כלל לבריאות העצם אצל נשים צעירות יותר או אצל נשים שתסמיני גיל המעבר שלהם דורשים גם הם טיפול.

רלוקסיפן (אביסטה) מדמה את ההשפעות המועילות של אסטרוגן על צפיפות העצם אצל נשים לאחר גיל המעבר, ללא חלק מהסיכונים הכרוכים באסטרוגן. נטילת תרופה זו יכולה להפחית את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן השד. גלי חום הם תופעת לוואי שכיחה וכן קיים סיכון מוגבר לקרישי דם.

אצל גברים, אוסטאופורוזיס עשוי להיות קשור לירידה הדרגתית ברמות הטסטוסטרון הקשורה לגיל. טיפול בתחליפי טסטוסטרון יכול לסייע בשיפור התסמינים של טסטוסטרון נמוך, אך לטיפול באוסטאופורוזיס, מרבית המחקר בגברים התמקד בתרופות המסורתיות לאוסטאופורוזיס ולכן הן מומלצות לבדן או בנוסף לטסטוסטרון ואין המלצה על טיפול יחיד בטסטוסטרון.

תרופות לבניית עצם

אם הטיפולים הנפוצים יותר לאוסטאופורוזיס מקשים על חיי המטופל – או אם הם לא עובדים מספיק טוב – הרופא עשוי להציע לנסות:

• טריפרטיד (פורטאו) – תרופה עוצמתית אשר דומה להורמון הפאראתירואיד ומגרה את צמיחת העצם החדשה. היא ניתנת כזריקה תת עורית יומית. לאחר שנתיים של טיפול בטריפרטיד, נלקחת תרופה נוספת לאוסטואופורוזיס כדי לשמור על צמיחת העצם החדשה.
• רומוסוזומאב (אווניטי) – זוהי התרופה החדשה ביותר לבניית עצם לטיפול באוסטאופורוזיס. היא ניתנת כזריקה חודשית במרפאה ומוגבלת לשנת טיפול אחת, שלאחריה ניתנות תרופות אחרות לאוסטאופורוזיס.

מקורות: MayoClinic | NHS | Osteoporosis.Foundation | WebMD

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה אוסטאופורוזיס היא בעיה נפוצה?

האם שתיית קפה מעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס?

האם דיאטה עתירה במלח מעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס?

מהם הסיבוכים האפשריים של אוסטאופורוזיס?

כיצד בדיקת צפיפות עצם מאפשרת לאבחן אוסטאופורוזיס?