OCD (הפרעה טורדנית – כפייתית)

OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) כוללת דפוס של מחשבות ופחדים (אובססיות) לא רצויים המובילים להתנהגויות חוזרות ונשנות (כפייתיות). אובססיות וכפייתיות אלו מפריעות לפעילות היומיומית ועלולות לגרום למצוקה משמעותית לסובלים מההפרעה.

התעלמות או ניסיון להפסיק את האובססיות רק מגביר את המצוקה והחרדה, ובסופו של דבר יחוש הסובל מההפרעה צורך עז לבצע פעולות כפייתיות על מנת לנסות להקל על הלחץ ממנו סובל. למרות המאמצים הרבים להתעלם ממחשבות או דחפים מטרידים או להיפטר מהם, הם ממשיכים לחזור והם לעיתים מובילות להתנהגות טקסית.

הפרעה טורדנית כפייתית מתרכזת לעיתים קרובות סביב נושאים מסוימים – למשל, פחד מוגזם מהידבקות בחיידקים. כדי להקל על פחד זה, הסובל מההפרעה יכול לשטוף את הידיים בכפייה עד שהן כואבות וסדוקות.

צפו בד"ר אילן טל מסביר על חרדה ועל OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית)

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

במאמר זה נדון על:

• מה הם התסמינים של OCD?
• מתי מומלץ לראות רופא?
• מה הם הגורמים ל-OCD?
• אילו סיבוכים עלולים להיגרם כתוצאה מ-OCD?
• כיצד מאבחנים OCD
• האם וכיצד ניתן לטפל OCD
• מה יש לקחת בחשבון בנוגע לנטילת התרופות?
• אורח חיים מומלץ לסובל מ-OCD

מה הם התסמינים של OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית)?

הפרעה טורדנית כפייתית כוללת בדרך כלל גם אובססיות וגם כפייתיות. עם זאת, יתכן גם שההפרעה תכלול רק תסמיני אובססיה או רק תסמיני כפייתיות. הסובלים מההפרעה יכולים שלא להיות מודעים שהאובססיות והכפייתיות שלהם מוגזמות או בלתי סבירות. בנוסף, לעיתים קרובות הן גוזלות זמן רב ומפריעות לשגרת היומיום ולתפקודם החברתי, הלימודי או בעבודה.

ההפרעה מופיעה לראשונה בגילאים צעירים, בדרך כלל בגילאי העשרה, אך היא יכולה להתחיל גם בילדות. התסמינים מתחילים בדרך כלל בהדרגה ונוטים להשתנות בחומרתם לאורך החיים. סוגי האובססיות והכפייתיות יכולים להשתנות גם הם לאורך זמן.

התסמינים בדרך כלל מחמירים כשאדם חווה לחץ גדול יותר. הפרעה טורדנית כפייתית, הנחשבת בדרך כלל כהפרעה לכל החיים, יכולה להיות בעלת תסמינים קלים עד בינוניים, אך יכולה להיות גם בעלת תסמינים כה חמורים ואף להגבלה של ההתנהלות היומיומית של הסובל ממנה.

תסמיני אובססיה

אובססיות הן מחשבות, דחפים או דימויים פולשניים חוזרים ונשנים, מתמידים ובלתי רצויים הגורמים למצוקה או לחרדה. הסובל מההפרעה יכול לנסות להתעלם או להיפטר מהם על ידי ביצוע התנהגות כפייתית או טקסים מסוימים. אובססיות אלה בדרך כלל צצות כאשר הסובל מהן מנסה לחשוב או לעשות דברים אחרים.

לעתים קרובות יש לאובססיות נושאים מסוימים, כגון:

• פחד מזיהום או לכלוך
• פקפוק וקושי במצבי אי וודאות
• צורך בסדר וסימטריה
• מחשבות אגרסיביות או מחרידות על אובדן שליטה ופגיעה בעצמך או באחרים
• מחשבות לא רצויות, כולל תוקפנות, או בנושאים מיניים או דתיים

דוגמאות לסימנים ותסמינים אובססיביים כוללים:

• פחד מזיהום במגע בחפצים שאחרים נגעו בהם
• ספק אם המטופל נעל את הדלת או כיבה את הכיריים
• מתח עז כאשר חפצים אינם מסודרים או פונים לכיוון מסוים
• מחשבות על הסעת המכונית לקהל אנשים
• מחשבות על צעקות גסות או על התנהלות לא הולמת בציבור
• דימויים מיניים לא נעימים
• הימנעות ממצבים העלולים לעורר אובססיות, כמו לחיצת יד

תסמיני כפייתיות

כפייתיות היא התנהגות חוזרת ונשנית אשר אדם מרגיש דחף לבצע דבר מה. התנהגויות חוזרות ונשנות אלו נועדו להפחית חרדה הקשורה לאובססיות מהן סובל האדם או למנוע ממשהו רע להתרחש. עם זאת, העיסוק בכפייתיות אינו מעניק שום הנאה ועשוי להציע רק הקלה זמנית בחרדה.

הסובל מכפייתיות יכול להמציא כללים או טקסים שיש לעקוב אחריהם, המסייעים לשלוט בחרדה שלו כאשר הוא נתקל במחשבות אובססיביות. כפייתיות זו מוגזמת ולעיתים קרובות אינה קשורה באופן מציאותי לבעיה שאותה היא מיועדת לתקן.

כמו באובססיות, לכפייתיות יש בדרך כלל מכנים מסוימים, כגון:

• שטיפה וניקיון
• בדיקה חוזרת ונשנית
• ספירה חוזרת
• הצורך בסדר
• מעקב אחר שגרה קפדנית
• דרישת ביטחונות והימנעות מחוסר ודאות

דוגמאות לסימני כפייתיות כוללים:

• שטיפת ידיים עד כדי פגיעה בעור
• בדיקת דלתות שוב ושוב על מנת לוודא שהן נעולות
• בדיקת הכיריים שוב ושוב על מנת לוודא שהם כבויים
• ספירה בתבניות מסוימות
• חזרה בשקט על תפילה, מילה או ביטוי
• סידור מוצרים וחפצים בסביבה כך שיפנו לכיוון מסוים

מתי עליי לראות רופא?

יש הבדל בין להיות פרפקציוניסט – מישהו שדורש ביצועים ותוצאות ללא דופי – לבין לסבול מהפרעה טורדנית כפייתית. מחשבות טורדניות וכפייתיות אינן דאגות מוגזמות בנוגע לבעיות אמיתיות בחיים  או הרצון שדברים יהיו נקיים או מסודרים בצורה ספציפית. אם האובססיות והכפייתיות של אדם משפיעות על איכות חייו, יש לפנות לרופא או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

מה הם הגורמים ל-OCD?

הסיבה המדויקת הגורמת להפרעה טורדנית כפייתית איננה ברורה, אך ישנם מספר גורמים אפשריים שככל הנראה קשורים בהופעתה:

גורם ביולוגי

הפרעה טורדנית כפייתית עשויה להיות תוצאה של שינויים במנגנון הכימי של המוח. חוקרים מאמינים כי אזורים מסוימים במוח עשויים להגיב בצורה שאינה תקינה לסרוטונין, מוליך עצבי כימי, שמספר תאי עצב משתמשים בו על מנת לתקשר ביניהם. כמו כן, במחקרים רבים נמצא קשר בין הפרעה טורדנית כפייתית להפרעות דיכאון, אשר נגרמות גם הן מהפרעה בתגובה לסרוטונין.

גורם גנטי

על פי מחקרים שנעשו בתאומים זהים, נראה כי יש קשר גנטי בהתפתחות ההפרעה. נמצא כי אצל אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, עולה משמעותית הסיכוי למצוא בני משפחה מדרגה ראשונה המציגים את אותן הפרעות, בהשוואה לקבוצות ביקורת.

במקרים בהם ההפרעה מתפתחת במהלך הילדות, קיים קשר משפחתי חזק בהרבה מאשר מקרים בהם היא מתפתחת בשלב מאוחר יותר בבגרות. באופן כללי, גורמים גנטיים מהווים 45-65% מהשונות בתסמיני OCD בילדים המאובחנים עם ההפרעה.

גורם אוטואימוני

בשנים האחרונות עלתה תיאוריה המקשרת בין ההפרעה לבין ילדים אשר חוו זיהום של חיידק טורף. ישנן השערות כי הפרעות OCD מתעוררות בתת-קבוצה של ילדים כתוצאה מתהליך אוטואימוני לאחר זיהום זה.

גורם סביבתי

פחדים אובססיביים והתנהגויות כפייתיות ניתנות ללמידה על ידי הילד מצפייה בבני משפחה או מהסביבה הקרובה לאורך זמן.

מה הם גורמי הסיכון ל-OCD?

גורמים העלולים להגביר את הסיכון להתפתחות או לעורר הפרעה טורדנית כפייתית כוללים:

• היסטוריה משפחתית – הימצאות הורים או בני משפחה אחרים הסובלים מההפרעה יכולים להגדיל את הסיכון לחלות.
• אירועי חיים מלחיצים – אירועים טראומטיים או מלחיצים יכולים להגדיל את הסיכון לחלות. תגובה זו עשויה לעורר מחשבות פולשניות, טקסים ומצוקה רגשית האופייניים להפרעה.
• הפרעות נפשיות אחרות – OCD עשוי להיות קשור להפרעות נפשיות אחרות, כגון הפרעות חרדה, דיכאון, שימוש בסמים או הפרעות טיקים.

אילו סיבוכים עלולים להיגרם כתוצאה מ-OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית)?

• השקעת זמן רב מדי בהתנהגויות טקסיות אובססיביות
• בעיות בריאותיות, כגון דרמטיטיס, כתוצאה משטיפת ידיים תכופה
• קושי להשתלב בעבודה, בבית ספר או בפעילויות חברתיות
• יחסים בעייתיים עם הסביבה הקרובה והרחוקה
• איכות חיים כללית ירודה
• מחשבות והתנהגויות אובדניות

כיצד מאבחנים OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית)?

הצעדים המסייעים לאבחון הפרעה טורדנית כפייתית עשויים לכלול:

• אבחון פסיכולוגי הכולל דיון במחשבות, ברגשות, בתסמינים ובדפוסי ההתנהגות כדי לקבוע אם קיימות אצל אדם אובססיות או התנהגויות כפייתיות אשר מפריעות לאיכות חייו. באישור המטופל, ייתכן והאבחון יכלול שיחה עם המשפחה או עם חבריו של המטופל.
• שימוש בקריטריונים הקיימים לאבחון הפרעה טורדנית כפייתית. הרופא עשוי להשתמש בקריטריונים המקובלים לאבחון הפרעות נפשיות (DSM-5) שפורסמו על ידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקני.
• בדיקה פיזית, אשר מטרתה לעזור לשלול בעיות אחרות שעלולות לגרום לסימפטומים של המטופל ולבדוק סיבוכים קשורים.

לעיתים קשה לאבחן הפרעה טורדנית כפייתית מכיוון שהתסמינים יכולים להיות דומים לאלה של הפרעת אישיות כפייתית, הפרעות חרדה, דיכאון, סכיזופרניה או הפרעות נפשיות אחרות. מטופל יכול לסבול מ-OCD בנוסף להפרעה אחרת הקשורה לבריאות הנפש.

האם וכיצד ניתן לטפל OCD (בהפרעה טורדנית כפייתית)?

ניתן לטפל בOCD. ייתכן והטיפול לא יביא לריפוי, אך הוא יכול לסייע בשליטה בתסמינים כך שלא יפריעו לתפקוד היומיומי של המטופל. בהתאם לחומרת ה- OCD, אנשים מסוימים עשויים להזדקק לטיפול ארוך טווח, מתמשך או אינטנסיבי יותר.

שני הטיפולים העיקריים ל- OCD הם פסיכותרפיה ותרופות. לעיתים קרובות, הטיפול יעיל ביותר בשילוב של שני אלה.

פסיכותרפיה

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא סוג של פסיכותרפיה, והוא יכול להיות יעיל עבור רבים עם הפרעה טורדנית כפייתית. אחד ממרכיבי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, המכונה 'מניעת חשיפה ותגובה', כולל חשיפה הדרגתית לאובייקט או לאובססיה שיכולים לגרום לפחד, כגון לכלוך, ולמידת דרכים להתנגד לדחף לבצע את הטקסים הכפייתיים שהוא מבצע בדך כלל. 'מניעת חשיפה ותגובה' דורש מאמץ ותרגול, אך המטופל עשוי ליהנות מאיכות חיים טובה יותר ברגע שהוא לומד לנהל את האובססיות והכפייתיות שלו.

תרופות

תרופות פסיכיאטריות מסוימות יכולות לסייע בשליטה על האובססיות והכפייתיות של הפרעה טורדנית כפייתית. לרוב, מומלץ למטופלים לנסות נוגדי דיכאון קודם.

תרופות נוגדות דיכאון שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול ב- OCD כוללות:

• קלומיפרמין (אנפרניל, מרוניל) למבוגרים וילדים מגיל 10 ומעלה
• פלואוקסטין (פריזמה, פרוזאק, פלוטין) למבוגרים וילדים מגיל 7 ומעלה
• פלובוקסאמין (פאבוקסיל) למבוגרים וילדים מגיל 8 ומעלה
• פארוקסטין (סרוקסט, פאקסט) למבוגרים בלבד
• סרטרלין (זולופט, לוסטרל, סרנדה) למבוגרים וילדים מגיל 6 ומעלה

אילו דברים יש לקחת בחשבון בנוגע לנטילת התרופות?

מספר נושאים חשובים שיש לדון בהם עם הרופא בנוגע לטיפול התרופתי ב-OCD:

• בחירת תרופה – באופן כללי, המטרה היא לשלוט ביעילות בסימפטומים במינון הנמוך ביותר האפשרי. אין זה יוצא דופן לנסות מספר תרופות לפני שמוצאים אחת שעובדת טוב. הרופא עשוי להמליץ ​​על יותר מתרופה אחת לניהול יעיל של הסימפטומים. חשוב להדגיש כי השיפור בתסמינים עשוי לקחת שבועות עד חודשים מתחילת נטילת התרופה.
• תופעות לוואי – לכל התרופות הפסיכיאטריות ישנן תופעות לוואי אפשריות. יש לשוחח עם הרופא על תופעות הלוואי האפשריות ועל הניטור הבריאותי הדרוש בעת נטילת התרופות הפסיכיאטריות.
• סיכון להתאבדות – רוב התרופות נוגדות הדיכאון בדרך כלל בטוחות, אך מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) דורש שכל התרופות נגד דיכאון יישאו אזהרת 'קופסא שחורה' בנושא, האזהרה המחמירה ביותר. במקרים מסוימים, ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים מתחת לגיל 25 עשויים לחוות עלייה במחשבות או בהתנהגויות אובדניות בעת נטילת תרופות נוגדות דיכאון, במיוחד בשבועות הראשונים לאחר תחילת נטילת התרופות או עם שינוי המינון. במידה והמטופל חווה מחשבות אובדניות, יש לפנות מיד לרופא או לקבלת עזרה דחופה בנושא. יש לזכור כי תרופות נוגדות דיכאון נוטות להפחית את הסיכון להתאבדות בטווח הארוך עקב שיפור במצב הרוח.
• אינטראקציות עם חומרים אחרים – ישנן תרופות נוגדות דיכאון אשר יכולות לגרום לתרופות אחרות להיות פחות יעילות ולגרום לתגובות מסוכנות בשילוב עם תרופות מסוימות או תוספי צמחים. כאשר מטופל מתחיל ליטול תרופה נוגדת דיכאון, עליו לספר לרופא על כל מרשם אחר או תרופות ללא מרשם, צמחי מרפא או תוספי מזון אחרים אותם הוא נוטל.
• הפסקת נטילת תרופות נוגדות דיכאון – תרופות נוגדות דיכאון אינן נחשבות ממכרות, אך לעיתים יכולה להיווצר תלות פיזית לתרופות (השונה מהתמכרות). הפסקת הטיפול בפתאומיות או החמצה של מספר מנות יכולה לגרום לתסמינים דמויי גמילה, המכונים 'תסמונת הפסקת טיפול'. אין להפסיק ליטול את התרופות מבלי להיוועץ ברופא, גם במקרה של הקלה בסימפטומים. יש לעבוד עם הרופא על מנת להפחית את המינון בהדרגה ובבטחה.

טיפולים נוספים

במקרים מסוימים, פסיכותרפיה ותרופות אינן יעילות מספיק בכדי לשלוט בתסמיני הפרעה טורדנית כפייתית.
במקרים עמידים לטיפול, ניתן להציע אפשרויות נוספות:

• תוכניות טיפול אינטנסיביות חוץ-מרפאתיות – תוכניות טיפול מקיפות המדגישות את עקרונות הטיפול ב'מניעת חשיפה ותגובה', עשויות להועיל לאנשים עם OCD המתקשים לתפקד בגלל חומרת הסימפטומים שלהם. תוכניות אלה נמשכות בדרך כלל מספר שבועות.
• גירוי מוחי עמוק – טיפול שאושר על ידי ה-FDA במבוגרים מגיל 18 ומעלה שאינם מגיבים לגישות הטיפול המסורתיות. הטיפול כולל השתלת אלקטרודות באזורים מסוימים במוח. אלקטרודות אלה מייצרות זרמים חשמליים העשויים לסייע בוויסות דחפים חריגים.
• גירוי מגנטי על-גולגולתי – טיפול שגם כן אושר על ידי ה-FDA למבוגרים בגילאי 22 עד 68, כאשר גישות הטיפול המסורתיות לא הועילו למטופל. מדובר בהליך לא פולשני המשתמש בשדות מגנטיים כדי לעורר תאי עצב במוח המביאים לשיפור הסימפטומים של OCD. במהלך הטיפול, סליל אלקטרומגנטי מונח על הקרקפת, ליד המצח של המטופל והאלקטרומגנט מייצר זרם מגנטי המגרה תאי עצב במוח.

אורח חיים מומלץ לסובל מ-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית)

הפרעה טורדנית כפייתית היא מצב כרוני, מה שאומר שהיא יכולה לחזור תמיד.

בעוד OCD מצדיק טיפול על ידי איש מקצוע, אדם הסובל ממנה יכול לעשות מספר דברים בנוסף, על מנת לבנות תוכנית טיפול עצמאית:

על המטופל לתרגל את מה שלמד – יש לעבוד עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש על מנת לזהות טכניקות ומיומנויות המסייעות בניהול הסימפטומים ולתרגל אותן באופן קבוע.

ליטול את התרופות בהתאם להוראות – גם אם המטופל מרגיש טוב, עליו להתנגד לפיתוי לדלג על התרופות שלו. במידה ויפסיק ליטול את התרופות, תסמיני ההפרעה עשויים לחזור.

לבדוק לפני נטילת תרופות אחרות שאין השפעה בין-תרופתית – יש לפנות לרופא המטפל לפני נטילת תרופות שנקבעו על ידי רופא אחר או לפני נטילת תרופות ללא מרשם, ויטמינים, תרופות צמחיות או תוספי מזון אחרים, על מנת למנוע אינטראקציות אפשריות.

מקורות: MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

האם ניתן להימנע מטיפול תרופתי בהפרעה טורדנית כפייתית?

ההורה שלי סובל מהפרעה טורדנית כפייתית, האם גם אני אסבול ממנה?

האם OCD נפוץ לאחר לידה?

האם ההפרעה נפוצה?

האם ניתן להחלים מ-OCD?