תסחיף ריאתי

תסחיף ריאתי מתאר מצב של חסימה של אחד מעורקי הריאות על ידי קריש דם. ברוב המקרים, תסחיף ריאתי נגרם על ידי קרישי דם המגיעים לריאות מוורידים עמוקים ברגליים (פקקת ורידים עמוקים) או, לעיתים רחוקות, מוורידים בחלקים אחרים בגוף.

מכיוון שהקרישים חוסמים את זרימת הדם לריאות, תסחיף ריאתי עלול להיות מסכן חיים. עם זאת, טיפול מהיר מפחית מאוד את הסיכון למוות. נקיטת אמצעים למניעת קרישי דם ברגליים יכולה לעזור לצמצם את הסיכון לתסחיף ריאתי.

מהם התסמינים של תסחיף ריאתי?

תסמיני תסחיף ריאתי יכולים להשתנות מאוד, כתלות בגודל החלק המעורב בריאה, גודל הקריש והאם קיימת בנוסף מחלת ריאות או לב בסיסית.
סימנים ותסמינים נפוצים כוללים:

קוצר נשימה – תסמין זה מופיע בדרך כלל באופן פתאומי ומחמיר במאמץ.

כאבים בחזה – אדם עלול להרגיש כאילו יש לו התקף לב. הכאב הוא לעתים קרובות חד ומורגש בעתק נשימה עמוקה, ולעתים קרובות מונע מהמטופל לנשום עמוק. הכאב יכול להיות מורגש גם בעת שיעול או התכופפות.

שיעול – כולל שיעול של ליחה דמית.

סימנים ותסמינים אחרים שיכולים להופיע עם תסחיף ריאתי כוללים:

• דופק מהיר או לא סדיר
• סחרחורת
• הזעה
• חום
• כאבי רגליים ו/או נפיחות ברגליים, בדרך כלל בשוק, הנגרמים על ידי פקקת ורידים עמוקים
• כחלון בעור

מהם הגורמים לתסחיף ריאתי?

תסחיף ריאתי מתרחש כאשר חומר כלשהו, לרוב קריש דם, חוסם עורק בריאות. קרישי דם אלו מגיעים לרוב מהוורידים העמוקים של הרגליים, מצב המכונה פקקת ורידים עמוקים (DVT). במקרים רבים, קרישים מרובים מעורבים בתסחיף ריאתי.

חלקי הריאה המסופקים על ידי כל עורק חסום לא מקבלים אספקת דם ועלולים לעבור נמק, מצב הידוע בשם אוטם ריאתי. מצב זה מקשה על הריאות לספק חמצן לשאר הגוף. לעיתים, חסימות בכלי הדם יכולות להיגרם גם על ידי תסחיפים שאינם קרישי דם, כגון:

• שומן שהשתחרר ממח עצם לאחר שבר
• חלק מגידול
• בועות אויר

מי נמצא בסיכון מוגבר לפתח תסחיף ריאתי?

למרות שכל אחד יכול לפתח קרישי דם ותסחיף ריאתי לאחר מכן, גורמים מסוימים יכולים להגביר את הסיכון.

מצבים רפואיים ותרופות

אדם נמצא בסיכון גבוה יותר אם הוא או כל אחד מבני משפחתו סבלו מקרישי דם ורידיים או תסחיף ריאתי בעבר.

בנוסף, כמה מצבים וטיפולים רפואיים מעלים את הסיכון, כגון:

מחלת לב – מחלות לב וכלי דם, במיוחד אי ספיקת לב, יכולות לגרום להיווצרות קרישי דם.

מחלת הסרטן – סוגי סרטן מסוימים, במיוחד סרטן המוח, השחלות, הלבלב, המעי הגס, סרטן הקיבה, הריאות והכליות, יכולים להגביר את הסיכון לקרישי דם, וכימותרפיה מגבירה עוד יותר את הסיכון. נשים עם היסטוריה אישית או משפחתית של סרטן שד הנוטלות טמוקסיפן או רלוקסיפן נמצאות גם בסיכון גבוה יותר לקרישי דם.

ניתוחים – ניתוח הוא אחד הגורמים המובילים לקרישי דם. מסיבה זו, ניתן לתת תרופות למניעת קרישים לפני ואחרי ניתוח גדול, כגון ניתוחי החלפת מפרק.

הפרעות המשפיעות על קרישה – ישנן הפרעות תורשתיות המגבירות את הנטייה של הדם להיקרש (קרישיות יתר).

הפרעות רפואיות אחרות כגון מחלת כליות יכולות גם להגביר את הסיכון לקרישי דם.

מחלת הקורונה (COVID19) – לאנשים עם תסמינים חמורים של COVID-19 יש סיכון מוגבר לתסחיף ריאתי.

חוסר תנועה ממושך

יש סיכון גבוה יותר להיווצרות קרישי דם בתקופות של חוסר פעילות, כגון:

מנוחה ממושכת במיטה – להיות מרותק למיטה לתקופה ממושכת לאחר ניתוח, התקף לב, שבר ברגל, טראומה או כל מחלה קשה הופכת אדם לפגיע יותר לקרישי דם. כאשר הגפיים התחתונות נמצאות במצב אופקי במשך זמן ממושך, זרימת הדם הוורידית מואטת ודם יכול להתנקז ברגליים ולגרום לעיתים לקרישי דם.

טיסות ארוכות – ישיבה במצב צפוף במהלך נסיעות או טיסות ארוכות מאטה את זרימת הדם ברגליים, מה שתורם להיווצרות קרישים.

גורמי סיכון אחרים

עישון – מסיבות שאינן מובנות היטב, שימוש בטבק גורם אצל אנשים מסוימים להיווצרות קרישי דם, במיוחד בשילוב עם גורמי סיכון אחרים.

עודף משקל – משקל עודף מגביר את הסיכון לקרישי דם, במיוחד אצל אנשים עם גורמי סיכון אחרים.

אסטרוגן – האסטרוגן בגלולות למניעת הריון ובטיפול הורמונלי חלופי יכול להגביר את פקטורי הקרישה בדם, במיוחד אצל נשים מעשנות או נשים עם עודף משקל.

הריון – משקל התינוק הלוחץ על ורידים באגן יכול להאט את חזרת הדם מהרגליים.

כיצד ניתן למנוע תסחיף ריאתי?

מניעת קרישים בוורידים העמוקים ברגליים יכולה לסייע במניעת תסחיף ריאתי. מסיבה זו, רוב בתי החולים אגרסיביים לגבי נקיטת אמצעים למניעת קרישי דם, כולל:

מדללי דם (נוגדי קרישה) – תרופות אלו ניתנות לעתים קרובות לאנשים בסיכון לקרישים לפני ואחרי ניתוח, כמו גם לאנשים המאושפזים בבית החולים עם מצבים רפואיים, כגון התקף לב, שבץ מוחי או סיבוכים של סרטן.

גרבי לחץ – גרבי לחץ לוחצות בהתמדה על הרגליים, ועוזרות לוורידים ולשרירי הרגליים להזיז את הדם בצורה יעילה יותר. הם מהווים דרך בטוחה, פשוטה וזולה לשמור על זרימת דם במהלך ואחרי ניתוח.

הרמת הרגל – הרמת הרגליים במידת האפשר ובמהלך הלילה יכולה להיות יעילה מאוד.

פעילות גופנית – תנועה בהקדם האפשרי לאחר הניתוח יכולה לסייע במניעת תסחיף ריאתי ולהאיץ את ההחלמה. זוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שצוות עשוי את המטופל לקום, אפילו ביום הניתוח, וללכת למרות הכאב.

דחיסה פניאומטית – בטיפול זה משתמשים בהתקנים הממוקמים בגובה הירך או בגובה השוקיים שמתנפחים ומתרוקנים אוטומטית מדי כמה דקות וכך מעסים וסוחטים את הוורידים ברגליים ומשפרים את זרימת הדם.

כיצד מאבחנים תסחיף ריאתי?

תסחיף ריאתי יכול להיות קשה לאבחון, במיוחד אצל אנשים הסובלים ממחלת לב או ריאה בסיסית. מסיבה זו, הרופא ישאל את המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו, יבצע בדיקה גופנית ויזמין אחת או יותר מהבדיקות הבאות.

בדיקת דם

הרופא עשוי להזמין בדיקת D-dimer, כאשר רמות גבוהות עשויות להצביע על סבירות מוגברת לקרישי דם, אם כי גורמים רבים אחרים יכולים גם לגרום לרמות גבוהות של D-dimer ולכן תוצאה חיובית לא מלמדת בהכרח על תסחיף ריאתי. בדיקות דם יכולות גם למדוד את כמות החמצן והפחמן הדו חמצני בדם. קריש בכלי דם בריאות עשוי להוריד את רמת החמצן בדם. בנוסף, ניתן לבצע בדיקות דם כדי לקבוע אם קיימת הפרעת קרישה תורשתית.

צילום חזה

בדיקה לא פולשנית זו מציגה צילום רנטגן של הלב והריאות. למרות שצילומי רנטגן אינם יכולים לאבחן תסחיף ריאתי ואף עשויים להיראות תקינים כאשר קיים תסחיף ריאתי, הם יכולים לשלול מצבים המחקים את המחלה.

אולטרסאונד

בדיקה לא פולשנית המכונה אולטרסאונד דופלר משתמשת בגלי קול כדי לסרוק את הוורידים בירך, בברך ובשוק, ולפעמים בזרועות, כדי לבדוק אם יש קרישי דם בוורידים העמוקים.

מתמר האולטראסאונד מועבר על פני העור, ומכוון את גלי הקול לוורידים הנבדקים. גלים אלה מוחזרים בחזרה אל המתמר כדי ליצור תמונה נעה במחשב. היעדר קרישים מפחית את הסבירות לפקקת ורידים עמוקים. אם קיימים קרישים, סביר להניח שיחלו מיד בטיפול.

CT אנגיו

סריקת CT משתמשת בקרני רנטגן כדי לייצר תמונות חתך של הגוף. CT אנגיוגרפיה ריאתית יוצרת תמונות תלת ממדיות שיכולות לזהות חריגות כגון תסחיף ריאתי בתוך עורקי הריאה. במהלך הסריקה, חומר ניגוד מוזרק לווריד על מנת להדגים את עורקי הריאה.

מיפוי ריאות (סריקת V/Q)

כאשר יש צורך להימנע מחשיפה לקרינה או מחומר בבדיקת CT עקב מצב רפואי, ניתן לבצע בדיקת מיפוי ריאות. בבדיקה זו מוזרק חומר רדיואקטיבי לווריד. החומר ממפה את זרימת הדם (פרפוזיה) ומשווה אותה לזרימת האוויר לריאות (אוורור) וניתן להשתמש ביחס בין שנהם כדי לקבוע אם קרישי דם גורמים לתסמינים של יתר לחץ דם ריאתי.

אנגיוגרפיה ריאתית

בדיקה זו מספקת תמונה ברורה של זרימת הדם בעורקי הריאות. זוהי הדרך המדויקת ביותר לאבחן תסחיף ריאתי, אך מכיוון שהיא דורשת רמה גבוהה של מיומנות לניהול ויש לה סיכונים משמעותיים, היא מבוצעת בדרך כלל כאשר בדיקות אחרות אינן מצליחות לספק אבחנה סופית.

באנגיוגרפיה ריאתית, צינור גמיש (קטטר) מוחדר לווריד גדול, בדרך כלל במפשעה, ומוחדר דרך הלב אל עורקי הריאה. לאחר מכן מוזרק צבע מיוחד לצנתר שמאפשר להדגים את עורקי הריאות תוך שימוש בצילומי רנטגן רציפים (שיקוף). אצל אנשים מסוימים, הליך זה עלול לגרום לשינוי זמני בקצב הלב. בנוסף, חומר הניגוד עלול לגרום לסיכון מוגבר לנזק לכליות אצל אנשים עם תפקוד כלייתי מופחת.

MRI

MRI היא טכניקת הדמיה רפואית המשתמשת בשדה מגנטי ובגלי רדיו על מנת ליצור תמונות מפורטות של האיברים והרקמות. MRI שמור בדרך כלל לנשים בהריון (כדי למנוע קרינה לעובר) ולאנשים שהכליות שלהם עלולות להיפגע מחומר הניגוד המשמש בדרך כלל בבדיקות אחרות.

מהו הטיפול בתסחיף ריאתי?

הטיפול בתסחיף ריאתי נועד למנוע מקריש הדם לגדול ולמנוע היווצרות קרישים חדשים. טיפול מהיר חיוני כדי למנוע סיבוכים חמורים או מוות.

תרופות

התרופות כוללות סוגים שונים של מדללי דם וממיסי קרישים.

מדללי דם (נוגדי קרישה) – תרופות אלו מונעות גדילה של קרישים קיימים והיווצרות קרישים חדשים בזמן שהגוף פועל לפירוק הקרישים. הפרין, או קלקסאן, הם נוגד קרישה בשימוש תכוף שניתן לתת דרך הווריד או תת עורית.

הם פועלים במהירות ולעתים קרובות ניתנים בחפיפה במשך מספר ימים יחד עם נוגד קרישה הנלקח דרך הפה, כגון קומדין, עד שהוא הופך יעיל, מה שיכול לקחת ימים.

נוגדי קרישה חדשים יותר הנלקחים ככדורים (NOACs), כמו אליקוויס, קסרלטו ופרדקסה נמצאים בשימוש כיום ופועלים מהר יותר וכן יש להם פחות אינטראקציות עם תרופות אחרות.

לחלקם יתרון שניתן דרך הפה, ללא צורך בחפיפה עם הפרין. עם זאת, לכל נוגדי הקרישה יש תופעות לוואי, ודימום הוא תופעת הלוואי הנפוצה ביותר.

ממיסי קרישים (תרופות טרומבוליטיות) – בעוד שקרישים בדרך כלל מתמוססים מעצמם, לפעמים תרופות טרומבוליטיות הניתנות דרך הווריד יכולות להמיס קרישים במהירות. מכיוון שתרופות אלו להמסת קריש עלולות לגרום לדימום פתאומי וחמור, הן בדרך כלל שמורות למצבים מסכני חיים.

פרוצדורות כירורגיות ואחרות

הסרת קריש (טרומבקטומי) – אם יש למטופל קריש גדול מאוד ומסכן חיים בריאה, הרופא עשוי להציע להסיר אותו באמצעות צינור דק וגמיש (קטטר) המושחל דרך כלי הדם.

פילטר ורידי – ניתן להשתמש בצנתר גם כדי למקם מסנן בווריד הראשי של הגוף (הווריד הנבוב התחתון) המוביל מהרגליים לצד ימין של הלב. מסנן זה יכול לעזור למנוע מהקרישים להגיע לריאות.

הליך זה שמור בדרך כלל לאנשים שאינם יכולים לקחת תרופות נוגדות קרישה או כאשר היו להם קרישים חוזרים למרות השימוש בנוגדי קרישה. ניתן להסיר מסננים מסוימים כאשר אין צורך בהם יותר.

טיפול שוטף

מכיוון שאדם עלול להיות בסיכון לפקקת ורידים עמוקים נוספת או תסחיף ריאתי, חשוב להמשיך בטיפול, כגון להישאר עם מדללי דם, ולהיות במעקב לעתים קרובות. כמו כן, יש להקפיד על ביקורי רופא קבועים כדי למנוע או לטפל בסיבוכים.

שאלות ותשובות בנושא

מתי יש לפנות לרופא?

אילו סיבוכים יכולים להיות לתסחיף ריאתי?

אילו צעדים ניתן לבצע על מנת להפחית את הסיכון להתפתחות תסחיף ריאתי בטיסה?

מה זה פקקת ורידים עמוקים (DVT)?

מה הקשר בין הריון ל-DVT?