שבר בצוואר הירך

שבר בצוואר הירך הוא שבר בחלק העליון של עצם הירך (עצם הפמור). רוב השברים בצוואר הירך מתרחשים אצל קשישים שעצמותיהם נחלשו בגלל אוסטאופורוזיס (דלדול עצם). תרופות מרובות, ראייה לקויה ובעיות שיווי משקל מעלות את הסיכון של אנשים מבוגרים לנפילות – שהן אחד הגורמים השכיחים ביותר לשבר בצוואר הירך.

כאשר שבר בצוואר הירך מתרחש בחולה צעיר יותר, הדבר הוא בדרך כלל תוצאה של אירוע בעל אנרגיה גבוהה, כמו נפילה מסולם או תאונת דרכים. מדי שנה, יותר מ-300,000 אנשים בארצות הברית סובלים משבר בצוואר הירך כאשר מרבית השברים הללו מתרחשים באנשים בני 65 ומעלה שנפגעים בנפילות ביתיות או בקהילה.

שברים בצוואר הירך יכולים להיות כואבים מאוד ומסיבה זו ברוב מהקרים מומלץ על טיפול כירורגי מהיר שכולל החלפה או תיקון של מפרק הירך ולאחריו פיזיותרפיה. טיפול בשבר והורדת החולה מהמיטה בהקדם האפשרי יכולים לסייע במניעת סיבוכים רפואיים כגון פצעי לחץ, קרישי דם ודלקת ריאות.

במאמר זה נדבר על:

• מהו צוואר הירך?
• סוגי שברים
• תסמינים
• גורמים
• גורמי הסיכון
• אבחון
• טיפול
• החלמה
• דרכי מניעה

צפו בד"ר ירון ברקוביץ' מסביר על החלפת מפרק ברך באמצעות רובוט

אצל מטופלים מבוגרים מאוד, מנוחה ממושכת במיטה עלולה לגרום גם לדיסאוריינטציה ובלבול, מה שמקשה על השיקום וההחלמה. נקיטת צעדים לשמירה על צפיפות העצם והימנעות מנפילות יכולה לסייע במניעת שבר בירך.

מהו צוואר הירך?

מפרק הירך הוא מפרק מסוג כדור ושקע (ball and socket) והוא מחבר בין עצם הירך לעצם האגן.

הכדור הוא ראש עצם הירך, שהוא החלק העליון של עצם הירך והשקע נקרא אצטבולום, והוא חלק מעצם האגן.

לאצטבולום יש צורה מעוגלת שמתאימה לראש הירך. ראש הירך מחובר לגוף עצם הירך דרך צוואר הירך.

צוואר הירך הוא אזור ארוך יחסית המחובר לגוף העצם בזווית של כ-120 מעלות ולכן הוא פגיע יותר למאמצים המפעיל עליו משקל הגוף והוא נוטה יותר לשברים.

איזה סוגים של שבר בצוואר הירך קיימים?

שבר בצוואר הירך הוא שם כללי לפציעה באחד מארבעת האזורים של החלק העליון של עצם הירך:

• צוואר הירך עצמו (שבר תת ראשי) – אזור עצם הירך הנמצא מתחת לראש עצם הירך.
• אזור בין טרוכנטרי – האזור שמתחת לצוואר הירך ומעל גוף עצם הירך. אזור זה נקרא האזור הבין טרוכנטרי (intertrochanteric) מכיוון שהוא מסומן על ידי שני ציוני דרך גרמיים: הטרוכנטר (תל הירך) הגדול והטרוכנטר הקטן.
• אזור תת טרוכנטרי – החלק העליון של גוף עצם הירך מתחת לשני הטרוכנטרים.
• ראש עצם הירך

מהם התסמינים של שבר בצוואר הירך?

הסימנים והתסמינים של שבר בצוואר הירך כוללים:

• חוסר יכולת לקום מנפילה או ללכת
• כאבים עזים בירך או במפשעה
• חוסר יכולת לשאת משקל על הרגל עם הירך הפגועה
• חבורות ונפיחות באזור הירך ובסביבתה
• רגל קצרה יותר בצד הירך הפגועה
• סיבוב כלפי חוץ של הרגל בצד הירך הפגועה

מהם הגורמים לשברים בצוואר הירך?

מרבית השברים בצוואר הירך נובעים מנפילות באנרגיה נמוכה בקרב חולים קשישים עם עצם מוחלשת או אוסטאופורוטית. אצל חולים אלה, אפילו פציעה בשל סיבוב או מעידה עלולה להוביל לשבר.

במקרים מסוימים העצם עשויה להיות כה חלשה עד שהשבר מתרחש באופן ספונטני בזמן שאדם הולך או עומד ובמקרה זה נהוג לומר כי "השבר מתרחש לפני הנפילה". שברים ספונטניים כאלו מופיעים בדרך כלל בצוואר הירך עצמו.

שברי מאמץ עלולים להופיע גם הם בצוואר הירך והם מתרחשים לעיתים קרובות אצל רצים למרחקים ארוכים ובמיוחד אצל חיילים בטירונות.

שברים בראש עצם הירך הם נדירים והם נגרמים בדרך כלל כתוצאה של טראומה באנרגיה גבוהה או כחלק משבר ופריקה של מפרק הירך.

מהם גורמי הסיכון לשברים בצוואר הירך?

שכיחות השברים בצוואר הירך עולה כתלות במספר גורמי סיכון הכוללים:

גיל – צפיפות העצם ומסת השריר נוטים לרדת עם הגיל. אנשים מבוגרים יכולים גם להיתקל בבעיות בראייה ושיווי משקל, מה שעלול להגביר את הסיכון לנפילה.

מין – שברים בצוואר הירך מופיעים אצל נשים בשכיחות גבוהה פי שלושה מאשר אצל גברים. נשים חוות ירידה בצפיפות העצם מהר יותר מגברים, בין השאר משום שהירידה ברמות האסטרוגן המתרחשת בגיל המעבר מאיצה את אובדן העצם. עם זאת, גם גברים יכולים להגיע לרמות נמוכות של צפיפות עצם.

אוסטאופורוזיס – אם אדם סובל ממצב זה, הגורם להידלדלות העצמות, הוא נמצא בסיכון מוגבר לשברים.

מצבים רפואיים כרוניים אחרים הפוגעים בצפיפות העצמות – הפרעות אנדוקריניות, כמו יתר פעילות של בלוטת התריס, עלולות להוביל לעצמות שבירות. הפרעות במעיים, אשר יכולות להפחית ספיגת ויטמין D וסידן גם כן עלולות להוביל לעצמות מוחלשות.

מצבים רפואיים המגדילים את הסיכון לנפילות – הפרעות במוח ובמערכת העצבים, כולל פגיעה קוגניטיבית, דמנציה, מחלת פרקינסון, שבץ מוחי ונוירופתיה פריפרית, מגבירים את הסיכון לנפילות. גם רמות סוכר נמוכות בדם (היפוגליקמיה), שיכולות להיות אצל חולי סוכרת, ולחץ דם נמוך יכולים לתרום לסיכון לנפילות.

תרופות מסוימות – תרופות עם סטרואידים, כמו פרדניזון, יכולות להחליש את העצם אם נוטלים אותן לטווח ארוך. תרופות מסוימות או שילובים מסוימים של תרופות עלולים לגרום לסחרחורת ולנטייה לנפילות. גם תרופות הפועלות על מערכת העצבים המרכזית – כגון כדורי שינה, תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות הרגעה – קשורות לרוב לנפילות.

תזונה לקויה – חוסר בסידן ובוויטמין D בתזונה כאשר אדם צעיר מוריד את שיא מסת העצם ומגדיל את הסיכון לשבר בהמשך החיים. חשוב גם לצרוך מספיק סידן וויטמין D בגיל מבוגר יותר כדי לנסות לשמור על העצם הקיימת. גם תת משקל, מצב נפוץ יחסית בגיל המבוגר, מעלה את הסיכון לאובדן עצם.

היעדר פעילות גופנית – היעדר פעילות גופנית נושאת משקל קבועה, כגון הליכה, עלול לגרום להיחלשות העצמות והשרירים, מה שמגביר את הסיכויים לנפילות ולשברים.

שימוש בטבק ובאלכוהול – שניהם יכולים להפריע לתהליכים התקינים של בניית עצם ותחזוקתה וכתוצאה מכך להוביל לאובדן עצם.

כיצד מאבחנים שבר בצוואר הירך?

לרוב, חולה עם שבר בצוואר הירך יועבר באמבולנס לחדר מיון בבית חולים. בבית החולים הוא ייבדק על ידי אורתופד. הרופא יברר את נסיבות הפציעה ויבדוק כי אין פציעות נוספות בחלקים אחרים בגוף.

הרופא יבדוק גם את התחושה, התנועה וזרימת הדם לרגל התחתונה. לעיתים קרובות, הרגל הפגועה תיראה קצרה מהרגל הנגדית ותהיה מסובבת פנימה או החוצה. אחוז קטן מהשברים בצוואר הירך עשויים שלא לכאוב בשלב הראשוני ובדרך כלל, מדובר בשברים יציבים בצוואר הירך עצמו.

בדיקות הדמיה יסייעו באישור האבחנה ויספקו מידע נוסף אודות השבר:

צילומי רנטגן – אלו מדגימים היטב רקמות בעלות צפיפות גבוהה כמו עצמות וניתן לאבחן את מרבית השברים בצוואר הירך באמצעות צילום רנטגן.

סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT)– בדיקת CT תספק תמונות חתך מפורטת של הירך ובמקרים מסוימים הרופא עשוי להזמין בדיקת CT כדי לאפיין טוב יותר את השבר.

סריקת הדמיה תהודה מגנטית (MRI) – סריקת MRI מספקת תמונות באיכות גבוהה מאוד של מבני רקמות רכות ושל עצמות. מכיוון שבדיקה זו רגישה במיוחד, לפעמים ניתן לזהות באמצעותה שבר קטן או לא שלם שלא ניתן לראות בצילום רנטגן.

מהו הטיפול בשברי צוואר הירך?

שברים בצוואר הירך מטופלים בדרך כלל בניתוח. רוב האנשים יזדקקו לניתוח כדי לתקן את השבר או להחליף את מפרק (כולו או חלקו), באופן אידיאלי באותו יום בו הם אושפזו בבית החולים, או ביום למחרת.

סוג הניתוח שהמטופל יעבר תלוי במספר גורמים, כולל:

• מיקום השבר בעצם הירך
• גיל
• מידת הניידות והעצמאות לפני השבר
• היכולת הנפשית של המטופל לקחת חלק בתוכנית שיקום לאחר הניתוח
• מצב העצם והמפרק – למשל אם קיימת דלקת מפרקים

סוגי הניתוחים כוללים:

קיבוע פנימי

קיבוע פנימי נעשה כאשר משתמשים בסיכות, ברגים, מוטות או פלטות להחזקת העצם בזמן שהיא מחלימה.

נוטים להשתמש בסוג זה של ניתוח כאשר יש:

• שבר מחוץ למפרק הירך (שבר חוץ קפסולרי)
• שבר בתוך מפרק הירך (שבר תוך קפסולרי) – אם הוא יציב ולא זז בצורה משמעותית

המיתרופלסטיה

המיתרופלסטיה הוא הליך בו מוחלפים ראש עצם הירך במשתל תותב. הליך זה הוא לעיתים קרובות האפשרות המועדפת במקרים של שבר תוך מפרקי, או אצל מי שהייתה לו ניידות מוגבלת לפני השבר.

החלפת מלאה של מפרק ירך

החלפת מלאה של מפרק ירך הינה פעולה להחלפת האצטבולום (השקע בעצם האגן אליו מתחבר ראש הירך) וראש הירך במשתלים תותבים. זוהי פעולה גדולה יותר מאשר המיתרופלסטיה והיא אינה נחוצה ברוב החולים, אך ניתן לשקול אותה אם קיים מצב שמשפיע על המפרקים של המטופל, כגון דלקת מפרקים, או אצל מטופל פעיל מאוד.

מה קורה לאחר הניתוח מבחינת התאוששות?

רוב החולים מסוגלים לקום מהמיטה ולהתחיל פיזיותרפיה יום לאחר הניתוח. חשוב להתחיל לנוע בהקדם האפשרי שכן זה עוזר במניעת סיבוכים רפואיים, כגון קרישי דם, דלקת ריאות ופצעי לחץ. עבור מטופלים קשישים זה גם מסייע במניעת דיסאוריינטציה ובלבול.

שברים בצוואר הירך אצל קשישים עלולים לגרום לנכות וחוסר עצמאות והוכח כי תנועה ושיקום מוקדמים משפרים תוצאות לטווח הארוך.

במהלך ההתאוששות המטופל יעבוד עם פיזיותרפיסטים ומרפאות בעיסוק והם יתנו לו תרגילים וינחו אותו לגבי המשקל שהוא יכול לשאת על הרגל בכל שלב. הם גם יראו לו כיצד לנהל את פעילויות החיים היומיומיות, כגון רחצה והלבשה.

מה ניתן לעשות כדי למנוע שברים בצוואר הירך?

על מנת למנוע נפילות ולשמור על עצם בריאה אפשר לבצע את הצעדים הבאים:

צריכה מספקת של סידן וויטמין D – גברים ונשים מגיל 50 ומעלה צריכים לצרוך 1,200 מיליגרם סידן ביום, ו-600 יחידות בינלאומיות של ויטמין D ביום.

פעילות גופנית לחיזוק העצמות ושיפור שיווי המשקל – תרגילים נושאי משקל, כמו הליכה, עוזרים לשמור על צפיפות עצם בשיא. פעילות גופנית גם מגדילה את הכוח הכללי, מה שמוריד את הסיכוי לנפילות. אימון שיווי משקל חשוב גם הוא כדי להפחית את הסיכון לנפילות, מכיוון ששיווי המשקל נוטה להידרדר עם הגיל.

הימנעות מעישון או משתיית יתר של אלכוהול – שימוש בטבק ואלכוהול יכול להפחית את צפיפות העצם. שתייה מרובה של אלכוהול עלולה גם לפגוע בשיווי המשקל ולהעלות את הסיכוי לנפילות.

התאמת הבית – כדי לצמצם את הסיכוי לנפילות יש להתאים את הבית לגיל המבוגר. לדוגמא, חשוב להימנע משטיחים, לשמור על כבלי חשמל צמודים לקירות, לסלק חפצים שיכולים להוות מכשול ולהקפיד על נעילת נעליים סגורות. חשוב גם לוודא שכל חדר ומסדרון מוארים היטב.

בדיקות עיניים – אחת לשנה או לעיתים קרובות יותר אם המטופל סובל גם מסוכרת או מחלת עיניים.

מעקב אחר התרופות – תחושת חולשה וסחרחורת, שהן תופעות לוואי אפשריות של תרופות רבות, עשויות להגביר את הסיכון לנפילות. יש להתייעץ עם רופא על תופעות לוואי הנגרמות על ידי תרופות.

קימה איטית – קימה מהירה מדי משכיבה או מישיבה לעמידה עלולה לגרום לירידת לחץ הדם, לסחרחורת ולנפילות.

היעזרות במקל הליכה או בהליכון – אם יש חוסר יציבות בהליכה

מקורות: MayoClinic |  NHS | OrthoInfo

שאלות ותשובות בנושא

מהם הסיבוכים האפשריים של שברים בצוואר הירך?

מה זה טיפול שמרני לטיפול בשבר בצוואר הירך?

האם יש תרופות שצריך לקחת לאחר הניתוח?

כיצד מתמודדים עם הכאב לאחר ניתוח לתיקון שבר צוואר הירך?

מהו הליך השיקום לאחר ניתוח לתיקון שבר צוואר הירך?