שבץ מוחי

שבץ מוחי הוא מצב שנגרם כאשר ישנה הפרעה באספקת הדם לחלק מהמוח, אשר מונעת מרקמת המוח לקבל חמצן וחומרים מזינים ההכרחיים לתפקודו התקין.

תאי מוח מתחילים למות תוך מספר דקות ומביאים לפגיעה עצבית שיכולה להתבטא בהפרעות בדיבור, חולשה, שיתוק גפיים וקושי בהליכה.

שבץ מוחי הוא מצב חירום רפואי, וטיפול מהיר הוא קריטי, שכן פעולה מוקדמת יכולה להפחית נזק מוחי וסיבוכים נוספים.

במאמר זה נלמד על:

• • תסמינים של שבץ מוחי
  • גורמים לשבץ מוחי
  • גורמי הסיכון לשבץ מוחי
  • הסיבוכים הקיימים לשבץ מוחי
  • דרכי מניעה של שבץ מוחי
  • אבחון | טיפול | התוששות

מה הם התסמינים של שבץ מוחי?

כאשר מופיע חשד לשבץ מוחי, יש לשים לב במיוחד למועד תחילת התסמינים. אפשרויות טיפול מסוימות יעילות ביותר כאשר הן ניתנות זמן קצר לאחר תחילת האירוע המוחי.

סימנים ותסמינים לשבץ מוחי כוללים:

• קושי לדבר ולהבין מה אחרים אומרים – מטופל עלול לחוות בלבול, לדבר לא ברור או להתקשות בהבנת הדיבור.
• שיתוק או חוסר תחושה בפנים, בזרוע או ברגל – מטופל עלול לחוות חוסר תחושה, חולשה או שיתוק פתאומי בפנים, בזרוע או ברגל. לעתים קרובות תסמין זה משפיע רק על צד אחד בגוף. על המטופל להרים את שתי זרועותיו על הראש בו זמנית. אם זרוע אחת מתחילה ליפול, ייתכן והוא חווה אירוע מוחי. כמו כן, צד אחד של הפה עלול לצנוח כאשר המטופל מנסה לחייך.
• בעיות ראייה בעין אחת או בשתיהן – המטופל יכול לחוות ראייה מטושטשת או מושחרת בפתאומיות, בעין אחת או בשתי העיניים וייתכן גם שיראה כפול.
• כאב ראש – כאב ראש פתאומי וחמור, שעלול להיות מלווה בהקאות, סחרחורת או שינוי בתודעה, עשוי להצביע על כך שהמטופל חווה אירוע מוחי.
• קושי בהליכה – המטופל עלול למעוד או לאבד את שיווי המשקל שלו. ייתכן ויחווה סחרחורת פתאומית או אובדן קואורדינציה.

מה הגורמים לשבץ מוחי?

ישנם שני גורמים עיקריים לשבץ מוחי: עורק חסום, שגורם לשבץ המכונה "שבץ איסכמי", או קרע של כלי דם, שגורם לשבץ המכונה "שבץ המורגי".

מטופל יכול לחוות הפרעה זמנית בלבד של זרימת הדם למוח, המכונה "התקף איסכמי חולף" (TIA), מצב שאינו גורם לתסמינים מתמשכים.

שבץ איסכמי

זהו סוג השבץ הנפוץ ביותר, והוא קורה כאשר כלי הדם של המוח מוצרים או נחסמים, מה שגורם לזרימת דם מופחתת (איסכמיה).

כלי דם חסומים או מוצרים נגרמים על ידי משקעים שומניים המצטברים על כלי הדם, מקרישי דם או מפסולת אחרת שעוברת בזרם הדם במוח ומצטברת.

שבץ המורגי

שבץ המורגי (דימומי) מתרחש כאשר כלי דם במוח נקרע ויוצר שטף דם. שטפי דם אלה יכולים לנבוע ממצבים רבים המשפיעים על כלי הדם במוח.

גורמים הקשורים לשבץ מסוג זה כוללים:

• יתר לחץ דם לא מבוקר
• טיפול יתר במדללי דם (נוגדי קרישה)
• מפרצות – התנפחות של כלי הדם במוח והתפוצצותם
• טראומה (כגון תאונת דרכים)
• משקעי חלבון בדפנות כלי הדם המובילים לחולשה בדופן כלי הדם (מצב שנקרא "אנגיופתיה עמילואידית מוחית")
• שבץ איסכמי המוביל לשטפי דם

התקף איסכמי חולף (TIA)

התקף איסכמי חולף – המכונה לפעמים שבץ מינורי – הוא מצב זמני של תסמינים דומים לאלה שיש בשבץ מוחי.

TIA אינו גורם לנזק קבוע והתסמינים נגרמים על ידי ירידה זמנית באספקת הדם לחלק מהמוח, שעשויה להימשך אפילו כחמש דקות בלבד.

כמו שבץ איסכמי, TIA מתרחש כאשר קריש או פסולת שהצטברה מפחיתים או חוסמים את זרימת הדם לחלק ממערכת העצבים.

מה הם גורמי הסיכון לשבץ מוחי?

גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים

• עודף משקל או השמנת יתר
• חוסר פעילות גופנית
• שתיית אלכוהול מוגזמת
• שימוש בסמים כגון קוקאין ומתאמפטמינים

גורמי סיכון רפואיים

• יתר לחץ דם
• עישון סיגריות או חשיפה לעישון פסיבי
• כולסטרול גבוה
• סוכרת
• דום נשימה חסימתי בשינה
• מחלות לב וכלי דם, כולל אי ​​ספיקת לב, מומי לב, דלקות או קצב לב לא תקין (בעיקר פרפור פרוזדורים)
• היסטוריה אישית או משפחתית של שבץ מוחי, התקף לב או התקף איסכמי חולף
• הידבקות בוירוס הקורונה

גורמים אחרים הקשורים לסיכון גבוה יותר לשבץ כוללים:

• גיל – אנשים בגיל 55 ומעלה נמצאים בסיכון גבוה יותר לשבץ מאשר אנשים צעירים.
• מין – גברים נמצאים בסיכון גבוהה יותר לשבץ מוחי בהשוואה לנשים. נשים בדרך כלל נוטות לחוות שבץ מוחי בגיל מבוגר יותר, ונוטות למות משבץ מוחי יותר מאשר גברים.
• הורמונים – שימוש בגלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים הכוללים אסטרוגן מעלים את הסיכון.

אילו סיבוכים יש לשבץ מוחי?

שבץ מוחי יכול לגרום ללקויות זמניות או קבועות, כתלות בכמה זמן המוח חסר זרימת דם ואיזה חלק הושפע.

סיבוכים עשויים לכלול:

• שיתוק או אובדן תנועת שרירים, לדוגמה, בפנים או בזרוע בצד אחד של הגוף או בשניהם.
• קושי לדבר או לבלוע כתוצאה מאובדן השליטה בשרירים בפה ובגרון, מה שיקשה על המטופל לדבר בצורה ברורה, לבלוע או לאכול ויקשה עליו בשפה, כולל דיבור או הבנת דיבור, קריאה או כתיבה.
• אובדן זיכרון או קשיי חשיבה.
• בעיות רגשיות כגון קושי לשלוט ברגשות או דיכאון.
• כאב וחוסר תחושה באזור המושפע מהשבץ.
• שינויים בהתנהגות וביכולת הטיפול העצמי.

דרכי מניעה של שבץ מוחי

אסטרטגיות רבות למניעת שבץ זהות לאסטרטגיות למניעת מחלות לב.

באופן כללי, המלצות על אורח חיים בריא כוללות:

• טיפול ביתר לחץ דם – שינויים באורח חיים ותרופות משמשים לעיתים קרובות לטיפול בלחץ דם גבוה.
• הורדת כמות הכולסטרול והשומן הרווי בתזונה – הפחתת כולסטרול ושומן (שומן רווי וטרנס), עשויה להפחית את ההצטברויות על העורקים. ייתכן גם צורך בתרופה להורדת כולסטרול.
• הפסקת השימוש בטבק – עישון, כמו גם עישון פסיבי, מעלה את הסיכון לשבץ מוחי.
• טיפול בסוכרת – דיאטה, פעילות גופנית וירידה במשקל יכולים להביא לרמת סוכר בדם בטווח בריא. ייתכן צורך בתרופות לסוכרת.
• שמירה על משקל תקין – עודף משקל תורם לגורמי סיכון אחרים לשבץ, כמו לחץ דם גבוה, מחלות לב וכלי דם וסוכרת.
• אכילת תזונה עשירה בפירות וירקות – תזונה המכילה חמש מנות יומיות או יותר של פירות או ירקות עשויה להפחית את הסיכון לשבץ מוחי.
• פעילות גופנית קבועה – פעילות אירובית יכולה להוריד את לחץ הדם, להעלות את רמות הכולסטרול הטוב ולשפר את הבריאות הכללית של כלי הדם והלב. בנוסף, עוזרת לרדת במשקל, לשלוט בסוכרת ולהפחית לחץ.
• שתיית אלכוהול במידה, אם בכלל – צריכת אלכוהול כבדה מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם, שבץ מוחי איסכמי ושבץ מוחי. אלכוהול עשוי גם לקיים אינטראקציה עם תרופות אחרות שאתה נוטל.
• טיפול בדום נשימה חסימתי בשינה (OSA) – הפרעת שינה זו גורמת להפסקת נשימה לתקופות קצרות במהלך השינה.
• הימנעות מסמים לא חוקיים – סמים כגון קוקאין ומתאמפטמינים, מהוות גורמי סיכון ל- TIA ושבץ מוחי.

תרופות למניעת שבץ מוחי

• נוגדי טסיות – טסיות הדם הם תאים שיוצרים קרישי דם. תרופות נגד טסיות גורמות לתאים אלה להיות פחות דביקים ולכן יש פחות סיכוי להיווצרות קרישים. התרופה הנפוצה ביותר נגד טסיות הדם היא אספירין. לאחר אירוע של TIA או שבץ מוחי קל, הרופא עשוי לרשום למטופל אספירין ותרופה נוספת נגד טסיות כגון קלופידוגרל (פלביקס, Plavix) כדי להפחית את הסיכון לשבץ מוחי נוסף. אם ישנה רגישות לאספירין, ייתכן והרופא ירשום קלופידוגרל בלבד.
• נוגדי קרישה – תרופות אלו מפחיתות את קרישת הדם. הפרין פועל במהירות וניתן להשתמש בו לטווח קצר בבית החולים. ניתן להשתמש גם בוורפרין (קומדין, Coumadin) הפועל לאט יותר לאורך זמן ארוך יותר. מדובר בתרופה חזקה בעלת תופעות לוואי. קיימות תרופות נוגדות קרישה חדשות יותר למניעת שבץ מוחי אצל אנשים הסובלים מסיכון גבוה. תרופות אלו כוללות דביגטרן (פרדקסה, Pradaxa), ריוארוקסבן (קסרלטו, Xarelto), אפיקסבן (אליקוויס, Eliquis) ואדוקסבן (ליקסיאנה, Lixiana), והן פועלות לטווח קצר יותר ואינן דורשות בדיקות דם סדירות או פיקוח קבוע של רופא. תרופות אלו קשורות גם בסיכון נמוך יותר לסיבוכי דימום.

אבחון של שבץ מוחי

ברגע שמטופל מגיע לבית החולים, האבחון נעשה מהר. הרופאים צריכים לשלול גורמים אפשריים אחרים לתסמינים, כגון גידול במוח או תגובה תרופתית. חלק מהבדיקות כוללות:

• בדיקה גופנית – כוללת בדיקת לחץ דם והאזנה ללב, וכן גם בדיקה נוירולוגית כדי לראות כיצד האירוע המוחי משפיע על מערכת העצבים.
• בדיקת דם – יתכן שיבוצעו מספר בדיקות דם, כולל מהירות קרישת הדם, רמות הסוכר בדם ונוכחות זיהום.
• בדיקת CT – סריקה המשתמשת בסדרת צילומי רנטגן כדי ליצור תמונה מפורטת של המוח. בדיקת CT יכולה להראות דימום במוח, אירוע מוחי איסכמי, גידול או מצבים אחרים.
• בדיקת MRI – סריקה המשתמשת בגלי רדיו ומגנטים חזקים כדי ליצור תצוגה מפורטת של המוח. בדיקת MRI יכולה לזהות רקמות מוח שנפגעו משבץ איסכמי ושטפי דם במוח.
• אולטרסאונד של עורקי הצוואר – בבדיקה זו גלי קול יוצרים תמונות מפורטות של החלק הפנימי של עורקי הצוואר. הבדיקה עשויה להראות הצטברות של משקעי שומן (פלאקים) ולתת תמונה של זרימת הדם בעורקי הצוואר.
• אנגיוגרמה מוחית – בבדיקה לא נפוצה זו, הרופא מכניס צינור דק וגמיש (צנתר) דרך חתך קטן, בדרך כלל במפשעה, ומוביל אותו דרך העורקים הראשיים אל עורק הצוואר או החוליה. שם הרופא מזריק צבע לכלי הדם כדי להפוך אותו לנראה בצילום רנטגן. הליך זה נותן תצוגה מפורטת של העורקים במוח ובצוואר.
• אקו לב – אקו לב משתמש בגלי קול ליצירת תמונות מפורטות של הלב. כך ניתן למצוא מקור לקרישיות שאולי עבר מהלב אל המוח וגרם לשבץ.

טיפול בשבץ מוחי

טיפול חירום בשבץ מוחי תלוי באם מדובר בשבץ איסכמי או בשבץ דימומי.

טיפול בשבץ איסכמי

כדי לטפל בשבץ איסכמי, על הרופא להחזיר במהירות את זרימת הדם למוח.

ניתן לעשות זאת באמצעות:

• תרופות חירום לתוך הוריד – יש לתת טיפול בתרופות מפרקות קרישים תוך 4.5 שעות מרגע תחילת הסימפטומים, אם הם ניתנים לווריד. ככל שתרופות אלו ניתנות מוקדם יותר, כך ייטב. טיפול מהיר לא רק משפר את סיכויי ההישרדות של המטופל, אלא גם עשוי להפחית את הסיבוכים. הטיפול העיקרי בשבץ איסכמי הוא הזרקה תוך ורידית של "מפעיל פלסמינוגן רקומביננטי" (tPA). הזרקת tPA ניתנת בדרך כלל דרך וריד בזרוע בשלוש השעות הראשונות לאחר האירוע. לפעמים ניתן לתת tPA עד 4.5 שעות לאחר תחילת תסמיני השבץ. תרופה זו מחזירה את זרימת הדם על ידי המסת קריש הדם הגורם לשבץ. על ידי הסרה מהירה של הגורם לשבץ, ניתן לעזור לאנשים להחלים באופן טוב יותר. על הרופא לשקול סיכונים מסוימים של התרופה, כגון דימום פוטנציאלי במוח, כדי לקבוע אם tPA מתאים.
• פרוצדורות חירום אנדוסקולריות – לעיתים רופאים מטפלים בשבץ מוחי ישירות בתוך כלי הדם החסום. הוכח כי טיפול אנדוסקולרי משפר משמעותית את התוצאות ומפחית נכות לטווח הארוך לאחר שבץ איסכמי. יש לבצע הליכים אלה בהקדם האפשרי:
  – תרופות המועברות ישירות למוח – רופאים מכניסים צינור ארוך ודק (צנתר) דרך עורק במפשעה ומשחילים אותו למוח המטופל כדי להעביר tPA ישירות למקום שבו השבץ מתרחש. חלון הזמן לטיפול זה ארוך במקצת מאשר ל- PA שמוזרק לזרוע, אך עדיין מוגבל.
  – הסרת הקריש באמצעות תומכן – רופא עשוי להשתמש במכשיר המחובר לצנתר כדי להסיר ישירות את הקריש מכלי הדם החסום. הליך זה מועיל במיוחד לאנשים עם קרישי דם גדולים שאינם ניתנים לפירוק מוחלט באמצעות tPA. הליך זה מבוצע לעיתים קרובות בשילוב עם tPA מוזרק.

טיפול בשבץ המורגי

טיפול חירום בשבץ דימומי מתמקד בשליטה על הדימום והפחתת הלחץ על רקמות המוח הנגרם על ידי עודף הנוזלים.

אפשרויות הטיפול כוללות:

• אמצעי חירום – אם המטופל נוטל נוגדי קרישה (שיכולים לגרום לדימום), ייתכן שיקבל תרופות או עירויי דם בכדי לנטרל את השפעותיהם. כמו כן, ניתן לקבל תרופות להורדת הלחץ במוח (לחץ תוך גולגולתי), להורדת לחץ הדם, למניעת עוויתות בכלי הדם ולמניעת התקפים.
• כירורגיה – אם שטח הדימום גדול, הרופא עשוי לבצע ניתוח לפינוי הדם ולהפחתת לחץ על המוח. ניתוח יכול לשמש גם לתיקון בעיות בכלי הדם הקשורות לשבץ מוחי. רופא עשוי להמליץ ​​על אחד מההליכים האלה לאחר אירוע מוחי או במקרים של מפרצת, מום עורק-וריד (AVM) או בעיה אחרת בכלי הדם שגרמו לשבץ הדימומי.
• ניתוח על ידי מהדק – מנתח משתמש במהדק זעיר בבסיס המפרצת, כדי לעצור את זרימת הדם אליו. המהדק יכול למנוע מהמפרצת להתפוצץ, או למנוע חזרה של הדימום.
• הכנסת סליל – בעזרת צנתר המוחדר לעורק במפשעה ומובל אל המוח, המנתח מחדיר סלילים זעירים ניתקים למפרצת, מה שיחסום את זרימת הדם למפרצת ויגרום לקרישת דם.
• הסרת מום עורק-וריד – מנתח עשוי להסיר AVM קטן יותר אם הוא ממוקם באזור נגיש במוח. זה מבטל את הסיכון לקרע ומוריד את הסיכון לשבץ מוחי. עם זאת, לא תמיד ניתן להסיר AVM אם הוא ממוקם עמוק בתוך המוח, אם הוא גדול, או אם הסרתו תגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד המוח.
• רדיוכירורגיה סטריאו-טקטית – שימוש בקרן אור של קרינה ממוקדת מאוד, הוא טיפול מתקדם ופולשני בצורה מינימלית, המשמש לתיקון מומים בכלי הדם.

התאוששות ושיקום לאחר שבץ מוחי

לאחר טיפול חירום, על המטופל להיות בפיקוח צמוד למשך יממה לפחות. לאחר מכן, הטיפול בשבץ מוחי מתמקד בלסייע למטופל לשחזר כמה שיותר תפקוד מוחי ולחזור לחיים עצמאיים. ההשפעה של שבץ מוחי תלויה באזור המוח המעורב ובכמות הרקמות שנפגעו.

היות וההעברה העצבית למוח היא לרוב לצד הנגדי, במידה ואירוע מוחי השפיע על הצד הימני של המוח, עשויה להיפגע התנועה והתחושה של המטופל בצד שמאל, ולהפך. נזק מוחי בצד שמאל של המוח עלול לגרום גם להפרעות דיבור ושפה.

רוב המטופלים השורדים שבץ עוברים לתוכנית שיקום. רופא צפוי להמליץ על תוכנית הטיפול הקפדנית בה יוכל המטופל לעמוד בהתבסס על גילו, בריאותו הכללית ומידת הפגיעה. התאוששות משבץ מוחי שונה אצל כל אדם.

בהתאם למצבו, צוות הטיפול שלו עשוי לכלול:

• רופא מומחה בפגיעות מוח (נוירולוג)
• רופא שיקומי
• אחות שיקומית
• דיאטנית
• פיזיותרפיסט
• מרפא בעיסוק
• פתולוג דיבור
• עובד סוציאלי
• פסיכולוג או פסיכיאטר

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

האם אוכל לזהות שאני חווה שבץ מוחי בזמן אמת?

כיצד ניתן לזהות שמדובר בשבץ מוחי?

מה עליי לעשות אם אני חושד שמישהו בסביבתי חווה שבץ?

כיצד ניתן להפחית את הסיכון לשבץ מוחי?

במידה וחוויתי שבץ בעבר, האם אני נמצא בסיכון מוגבר לשבץ נוסף?