הצרויות בעורקי הלב

ניתן ואף רצוי מאוד לבצע פעילות גופנית בנוכחות מחלת לב כלילית (הצרויות בעורקי הלב) ובמקרים רבים ניתן לחזור לפעילות מאומצת ואף תחרותית. לצורך כך נדרשת התאמה של סוג הפעילות הגופנית, מרכיביה ודרגת המאמץ באופן המותאם אישית לכל אחד ואחת.

השכיחות של מחלת לב כלילית עולה עם הגיל כאשר החל מגילאי 35-40 הסיכון גובר. תהליך זה מתרחש הן באוכלוסייה הכללית והן בספורטאים ואתלטים. התהליך המוביל למחלת לב כלילית נקרא טרשת עורקים והוא מואץ עם הגיל ובנוכחות גורמי סיכון הכוללים סכרת, יתר לחץ דם, כולסטרול רע (LDL) גבוה, כולסטרול טוב (HDL) נמוך, עישון ורקע של מחלת לב כלילית בגיל צעיר בקרב ההורים, אחים ואחיות.

תסמינים של מחלת לב כלילית בקרב ספורטאים

הצרות בעורקי הלב מובילה לירידה בזרימת הדם ולמצב של פער בין הכמות הנדרשת לזו המסופקת. חוסר אספקת הדם יופיע בראש וראשונה בזמן מאמץ כאשר קיימת עליה בקצב ועבודת הלב. התסמינים הטיפוסיים כוללים לחץ בחזה שלעיתים מתפשט לאזור הגרון, ללסת, ליד ימין או ליד שמאל, קוצר נשימה ולעיתים דופק לא סדיר, סחרחורת ואף התעלפות.

חשוב להדגיש שבקרב ספורטאים התסמינים יכולים להיות לא אופייניים ולהתבטא כירידה בכושר ("תחושה שלא סוחבים"), בדופק גבוה מהרגיל ביחס למאמץ שמבוצע ובתחושה של קושי חריג בתחילת המאמץ שחולף בהמשך. במצב זה, הספורטאים, שברוב המקרים שומרים על אורח חיים בריא, אינם חושדים שהסיבה לשינוי יכולה להיות עקב מחלה בעורקי הלב ומייחסים את התסמינים למגוון סיבות אחרות.

בכל מקרה של הופעת תסמינים בזמן המאמץ, בין אם אופייניים ובין אם לא, מומלץ להימנע מפעילות עצימה ולפנות בהקדם להערכה רפואית.

גורמי הסיכון של מחלת לב כלילית

מחלת לב כלילית הנגרמת בשל הצרויות בעורקי הלב נובעת מגורמי סיכון שונים.

חלק מגורמי הסיכון ניתנים להפחתה ולטיפול כך שבהחלט יש מה לעשות.

בין גורמי הסיכון ראוי להזכיר:

• גיל – ככל שאנו מתבגרים הסיכון למחלת לב כלילית עולה. גברים מעל גיל 45 ונשים מעל גיל 55 נמצאים בסיכון ביחס לצעירים מהם.
• גנטיקה – אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה חווה אירוע לבבי בגיל צעיר יחסית, הדבר מרמז על סיכון גבוה יותר למחלת לב כלילית.
• עישון – לאורח החיים תפקיד מכריע בהתפתחות מחלת לב כלילית, בפרט עישון. עישון הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים שכן הוא פוגע בדופן כלי הדם ומחולל נזקים מצטברים נוספים.
• תזונה לא בריאה – מזון עשיר בשומנים רוויים במיוחד בשילוב חוסר פעילות גופנית, מובילים להשמנה ולעלייה ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים (שומנים) בדם. כך עולה הסיכון לטרשת בעורקי הלב.
• מחלות כרוניות – יתר לחץ דם מגביר את העומס על הלב. לחץ דם גבוה מזרז את התפתחות הטרשת בעורקים. סוכרת לא מטופלת או לא מאוזנת פוגעת בכלי הדם ומגבירה את הסיכון למחלות לב.
  בנוסף, רמות גבוהות של סטרס ודיכאון נקשרו לסיכון מוגבר למחלת לב כלילית.

אילו הפרעות או בעיות יכולות להיגרם עקב הצרויות בעורקי הלב?

ידועות כמה וכמה בעיות עקב ההצרויות:

1. תעוקת חזה – כאב או לחץ בחזה בשל קושי באספקת דם ללב. זהו סימן אזהרה חשוב למחלת לב כלילית. ניתן לטפל בתרופות להרחבת כלי דם לצד שינויי אורח חיים.
2. התקף לב – נגרם עקב חסימה שמונעת זרימת דם לחלק משריר הלב. זהו מצב חירום רפואי שיש לטפל בו מידית.
3. אי ספיקת לב – פירוש הדבר הוא שהלב אינו מסוגל להזרים דם בצורה מספקת. טיפול נעשה בתרופות, שינוי אורח חיים, לעיתים ניתוח.
4. הפרעות קצב – שינויים בקצב הלב בשל נזק לרקמת הלב. טיפול אפשרי בתרופות או השתלת קוצב לב.
5. כאב בהקרנה – הכאב לרוב מוקרן אל הזרוע השמאלית ולעיתים למעלה, לאזור הלסת. זהו סממן מוקדם חשוב, שמצביע על מחלת לב שצריך לאבחן ולטפל בה.
6. סחרחורות – תחושת של סחרחורת עד כדי התעלפות, בשל אספקת דם לא מספקת למוח.
7. בצקת – הצטברות נוזלים ברגליים או בקרסוליים עקב אי ספיקת לב.
8. קוצר נשימה או עייפות כרונית – תחושת חוסר אוויר שמתחזקת במאמץ. הסיבה היא אי יכולת של הלב לספק דם עשיר בחמצן לגוף. ניתן להביא לשיפור על ידי טיפול תרופתי בשילוב פעילות גופנית. תחושת העייפות עלולה להיות מתמדת וקשה מאוד בשל אספקת דם לא מספקת לרקמות הגוף.

פעילות גופנית עצימה ותחרותית בספורטאים עם מחלת לב כלילית

מחלת לב כלילית כוללת בתוכה טווח רחב של מצבים החל מטרשת עורקים קלה שאינה גורמת להצרויות משמעותיות אשר מתגלית למשל בבדיקת סיטי של עורקי הלב ("צנתור וירטואלי")], דרך הופעת תסמינים המובילים לצנתור לב טיפולי עם השתלת תומכן (סטנט) ועד להתקף לב חריף.

בהתאם, החלטה על חזרה לפעילות ספורטיבית כולל מאומצת ותחרותית מתבססת על הערכה מקיפה של תסמינים, בדיקות ייעודיות ושיחה עם המטופל הספורטאי לגבי יעדים ספורטיביים וסיכונים אפשריים.

תשומת לב מיוחדת להתאמת המאמץ יש לתת בספורטאים מעל גיל 60 וזאת עקב הסיכון המוגבר בגילאים מבוגרים.

לפני חזרה לפעילות מאומצת כולל תחרותית יש לוודא:

1. העדר הצרויות בעורקי הלב בחומרה שיכולה לפגוע בזרימת הדם ללב במאמץ
2. מבחן מאמץ מרבי* תקין (את הבדיקה יש לבצע תחת הטפול התרופתי הקבוע)
3. תפקוד שמור\תקין של הלב
4. חזרה הדרגתית לפעילות
5. יש להימנע מחזרה לפעילות מאומצת ותחרותית במהלך 3-6 חודשים לאחר צנתור לב כלילי טיפולי או לאחר התקף לב.

*מבחן מאמץ מרבי מוגדר כמבחן מאמץ הנעשה עד שהנבדק מציין שהגיע למקסימום היכולת להמשיך ואינו תלוי בדופק מטרה!

טיפול במחלת לב כלילית ופעילות גופנית עצימה

עדות למחלת לב כלילית על רקע טרשת עורקים מחייבת, ללא קשר האם גורמת לתסמינים, טפול ומעקב הדוקים בגורמי הסיכון כולל טפול בסטטינים שתפקידם לא רק להוריד את רמת הכולסטרול אלא גם להקטין את הסיכון להתקף לב, איזון לחץ דם וסכרת, ירידה במשקל ושינוי תזונתי. חשוב לבצע מעקב סדיר וכן בדיקת מאמץ מקסימלית ואקוקרדיוגרפיה כל שנה. חלק חשוב ובלתי נפרד הוא המשך פעילות גופנית,

המהווה מרכיב חשוב ביותר באיזון גורמי הסיכון. לצורך כך, יש מקום להתאמה של הטפול התרופתי שמצד אחד יעזור באיזון גורמי הסיכון ומצד שני לא יפגע ביכולת לבצע פעילות גופנית!

כאשר קיימת עדות בבדיקות להפרעה בזרימת הדם ללב (בעיקר כאשר המטופל מקבל כבר טפול תרופתי) והמטופל הספורטאי מעוניין מאוד לחזור לספורט מאומץ או תחרותי, יש לשקול צנתור לב וזאת מתוך אפשרות סבירה שצנתור טיפולי יאפשר חידוש של זרימת דם תקינה ובהתאם חזרה לפעילות ספורטיבית מליאה.

איך ניתן להימנע ממצב של מחלת לב כלילית?

מניעת מחלת לב כלילית בצורה הטובה ביותר נשענת על טיפוח הרגלי אורח חיים בריא.

הפסקת עישון היא אחד הצעדים המומלצים והטובים ביותר לשיפור בריאות הלב.

מחקרים מראים בקרב מעשנים, כבר בתוך שנה מהפסקת העישון הסיכון למחלות לב יורד מהותית.

תזונה עשירה בירקות, פירות, דגנים מלאים, שמן זית ופחות מזון מעובד, עוזרת להפחית משמעותית את הסיכון למחלות לב.

פעילות גופנית חשובה גם במניעת מחלת לב כלילית.

מומלץ להקפיד לפחות על פעילות אירובית פעמיים שלוש בשבוע.

אפשר לנסות הליכה מהירה או שחייה, רכיבה על אופניים אך גם ריקוד ועוד.

פעילות גופנית מסייעת בשמירה על משקל תקין, משפרת את תפקוד הלב וכלי הדם, מורידה לחץ דם, מאזנת את רמות הכולסטרול.

בנוסף, בדיקות תקופתיות הם חלק בארגז הכלים של מניעת מחלת.

בדיקות לצד איזון לחץ דם גבוה או הורדת רמות הסוכר לחולי סכרת, עוזרים להפחית משמעותית את הסיכון למחלות לב.

דיקות דם מאפשרות זיהוי מוקדם של גורמי סיכון, באופן שניתן לטפל בהם.