פיסורה

פיסורה אנאלית היא קרע קטן או פצע פתוח (כיב) ברקמה הדקה והלחה (רירית) המצפה את פי הטבעת. פיסורה עלולה להתרחש כאשר עוברת צואה קשה או גדולה במהלך יציאה. ובדרך כלל גורמת לכאב ודימום במהלך יציאות ועשויה להיות מלווה בעוויתות בטבעת השריר הסוגרת את פי הטבעת (הספינקטר האנאלי).

פיסורה לרוב נרפאת תוך מספר שבועות ללא צורך בטיפול, אך היא יכולות לחזור אם היא נגרמה על ידי עצירות שנותרה ללא טיפול. אצל אנשים מסוימים, תסמיני פיסורה אנאלית נמשכים כ-8 שבועות ומעלה ואז הפיסורה מוגדרת כפיסורה כרונית.

רוב הפיסורות האנאליות משתפרות עם טיפולים פשוטים, כגון צריכת סיבים מוגברת או אמבטיות סיטז. עם זאת, חלק מהאנשים עם פיסורה עשויים להזדקק לטיפול תרופתי ולעיתים אף לניתוח.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• התסמינים של פיסורה
• הגורמים לפיסורה
• סיבוכים של פיסורה
• איך מאבחנים פיסורה?
• איך מקלים על תסמיני הפיסורה?
• טיפולים בפיסורה

מהם התסמינים של פיסורה?

הסימנים והתסמינים של פיסורה כוללים:

• כאב חד, ולעיתים חמור, בזמן יציאה
• כאב ותחושה שורפת עמוקה לאחר יציאה שיכולים להימשך עד מספר שעות
• דם אדום בוהק (לרוב בכמות קטנה) על הצואה או על נייר הטואלט לאחר יציאה
• סדק גלוי בעור סביב פי הטבעת
• גוש קטן או בליטה של העור ליד הפיסורה

מהם הגורמים לפיסורה?

פיסורה נגרמת לרוב עקב נזק לרירית פי הטבעת או התעלה האנאלית (החלק האחרון של המעי הגס). רוב המקרים מתרחשים אצל אנשים שיש להם עצירות, כאשר צואה קשה או גדולה במיוחד שקורעת את רירית התעלה האנאלית.

גורמים אפשריים אחרים לפיסורה כוללים:

• שלשול מתמשך
• עצירות ומאמץ בזמן יציאה
• מחלת מעי דלקתית (IBD, כמו מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית) – הדלקת הכרונית בצינור העיכול עשויה לגרום לרירית המצפה את התעלה האנאלית להפוך לפגיעה יותר לקרעים.
• הריון ולידה
• זיהום המועבר במגע מיני (STI), כגון HIV, עגבת או הרפס, העלול להדביק ולפגוע בתעלה האנאלית.
• יחסי מין אנאליים
• סרטן בפי הטבעת
• שרירי ספינקטר (סוגר) אנאלי הדוקים במיוחד, אשר יכולים להגביר את המתח בתעלה האנאלית, מה שהופך אותה לרגישה יותר לקריעה.

עם זאת ולמרות כל הסיבות האפשריות שצוינו, במקרים רבים לא ניתן לזהות סיבה ברורה.

חשוב לציין כי גיל הוא אינו גורם ישיר לפיסורה, שכן היא יכולה להתרחש בכל גיל, אבל הוא כן מהווה גורם סיכון שכן פיסורה יותר שכיחה בפעוטות ובמבוגרים בגילאי 10-30.

האם יכולים להיות סיבוכים?

סיבוכים של פיסורה יכולים לכלול:

• היעדר ריפוי – פיסורה שלא מצליחה להחלים תוך שמונה שבועות נחשבת כרונית ועשויה להזדקק להמשך טיפול.
• הישנות – ברגע שלאדם יש פיסורה, קיימת אצלו נטייה להופעה של פיסורות נוספות בעתיד.
• קרע המשתרע לשרירים שמסביב – פיסורה אנאלית עשויה להתפשט לטבעת השריר הסוגרת את פי הטבעת, מה שמקשה על החלמת הפיסורה. קרע שלא נרפא יכול לעורר תחושת אי נוחות חוזרת, העשויה לדרוש תרופות או ניתוח בכדי להפחית את הכאב ולתקן או להסיר את הסדק.

כיצד מאבחנים פיסורה?

רופא המשפחה ישאל על התסמינים ועל סוג הכאב המאפיין וכן על הרגלי היציאות של המטופל.

בדרך כלל רופא יוכל לראות את הפיסורה על ידי פישוק עדין של העכוז. פיסורה אנאלית חדשה (חריפה/אקוטית) נראית כמו קרע טרי, קצת כמו חתך מנייר. לעומת זאת, פיסורה אנאלית כרונית נראית לרוב כקרע עמוק יותר שעשוי להיות מלווה בצמיחות בשרניות פנימיות או חיצוניות.

המיקום של הפיסורה יכול לספק רמזים לגבי הגורם לה. סדק המופיע בצדי פי הטבעת, ולא בחלקו האחורי או הקדמי, עשוי להיות סימן להפרעה אחרת, כמו מחלת קרוהן. הרופא עשוי להמליץ ​​על בדיקות נוספות אם הוא חושב שיש למטופל מצב בסיסי שכזה הגורם לפיסורה.

בדיקה רקטלית, בה רופא מחדיר אצבע עם כפפה וחומר סיכה במעלה פי הטבעת כדי לחוש חריגות, אינה משמשת בדרך כלל לאבחון פיסורה מכיוון שהיא עשויה להיות כואבת. במקרה של שהגורם לפיסורה אינו ברור ייתכן ורופא מומחה יערוך בדיקה יסודית יותר של פי הטבעת והרקטום לעיתים תוך שימוש בחומר הרדמה על מנת למזער את הכאב. בדיקות כאלו כוללות:

• אנוסקופיה – אנוסקופ הוא מכשיר צינורי המוחדר לפי הטבעת בכדי לעזור לרופא להדמות את פי התעלה האנאלית והרקטום.
• סיגמואידוסקופיה גמישה – הרופא יכניס צינור דק וגמיש עם מצלמה זעירה לחלק התחתון של המעי הגס (המעי העקול/סיגמואיד). בדיקה זו עשויה להיעשות אם המטופל הוא מתחת לגיל 50 ואין לו גורמי סיכון נוספים למחלות מעיים או לסרטן המעי הגס.
• קולונוסקופיה – הרופא יכניס צינור גמיש לרקטום כדי לבדוק את המעי הגס כולו. בדיקה זו עשויה להיעשות אם המטופל הוא מעל גיל 50 או שיש לו גורמי סיכון לסרטן המעי הגס, סימנים של מחלות אחרות או תסמינים נוספים כגון כאבי בטן או שלשולים.

לעיתים, כאשר מדובר על פיסורה שלא הגיבה לטיפולים פשוטים, ניתן לבצע מדידה של הלחץ בשריר הספינקטר האנאלי.

כיצד ניתן להקל על התסמינים?

אימוץ כמה צעדים פשוטים לטיפול עצמי יכול להקל על התסמינים במהלך יציאות. צעדים אלו עשויים לאפשר לפיסורה קיימת להחלים, וכן להפחית את הסיכויים לפתח פיסורה נוספת בעתיד.

אמצעי טיפול עצמי למניעת עצירות כוללים:

• צריכת שפע של סיבים בתזונה, כמו פירות, ירקות ולחם מלא – מבוגרים צריכים לשאוף לאכול לפחות 30 גרם סיבים ביום
• שתייה מרובה של נוזלים (בעיקר מים)
• לא להתעלם מהדחף ליציאה – זה יכול לגרום לצואה להתייבש ולהיות קשה יותר למעבר
• ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע – כדאי לשאוף לבצע לפחות 150 דקות של פעילות גופנית בשבוע

כמו כן ניתן לעזור להרגיע את הכאב על ידי השריית הישבן באמבטיה חמה מספר פעמים ביום, במיוחד לאחר יציאות. עבור מי שמשתמש במגבונים לחים חשוב להימנע ממוצרים המכילים בישום או אלכוהול מכיוון שהדבר עלול לגרום לאי נוחות וגירוד. בשימוש בנייר טואלט עדיף להשתמש במוצר רך ולהימנע מניגוב חזק מדי.

אילו טיפולים קיימים לפיסורה?

ישנן מספר תרופות עליהן הרופא עשוי להמליץ ​​בכדי לעזור להפחית את התסמינים ולאפשר לפיסורה להחלים:

משלשלים – תרופות שיכולות לעזור להפוך את הצואה לרכה יותר. למבוגרים עם פיסורה אנאלית לרוב יירשמו כדורים או אבקות שנקראות ״יוצרי נפח״ (bulk forming), כגון מטמוציל. תרופות אלה פועלות במנגנון של שמירת הנוזלים בתוך הצואה, מה שהופך אותה לרכה יותר ומפחית את הסיכוי שתתייבש. לילדים עם פיסורה אנאלית בדרך כלל נותנים סירופ משלשל אוסמוטי. סוג זה של חומר משלשל פועל על ידי הגדלת כמות הנוזלים במעיים, מה שמגרה את הגוף לצורך יציאה. רופא המשפחה עשוי להמליץ ​​על התחלת טיפול במינון נמוך והגדלתו בהדרגה אחת לכמה ימים עד שתתקבל יציאה רכה כל יום או יומיים.

משככי כאבים – אם המטופל חווה כאבים או צריבה ממושכים לאחר יציאה, הרופא עשוי להמליץ ​​על נטילת משככי כאבים נפוצים, כגון אקמול או איבופרופן (נורופן, אדוויל).

גליצריל טריניטראט (ניטרוגליצרין) – אם התסמינים לא משתפרים תוך שבוע או שבועיים, רופא המשפחה עשוי לרשום תרופה בשם גליצריל טריניטרט (GTN) שהיא משחה אותה מורחים על התעלה האנאלית, בדרך כלל פעמיים ביום. GTN פועלת על ידי הרחבת כלי הדם בפי הטבעת ובסביבתו, מגדילה את אספקת הדם לפיסורה ועוזרת לה להחלים מהר יותר. היא יכולה גם לעזור להפחית את הלחץ בתעלה האנאלית, מה שאמור להקל על הכאב. בדרך כלל יהיה צורך להשתמש במשחת GTN למשך 6 שבועות לפחות, או עד שהפיסורה נרפאת לחלוטין. רוב הסדקים החדשים (אקוטיים, כלומר נמצאים פחות מ-8 שבועות) יבריאו בטיפול ב-GTN. ומבין הפיסורות הכרוניות, בערך 7 מכל 10 יירפאו באמצעות טיפול נכון ב- GTN. כאבי ראש הם תופעת לוואי שכיחה מאוד של שימוש במשחת GTN, המופיעה בכמחצית מהמשתמשים בה וישנם אנשים שיחושו גם סחרחורת לאחר השימוש במשחה. GTN אינה מתאימה לילדים ויש להשתמש בה בזהירות אצל נשים בהריון או מיניקות. אם כאבי ראש משמעותיים, הפחתת כמות המשחה בה משתמשים למספר ימים יכולה לסייע. שימוש בכמות משחה בגודל אפונה 5 או 6 פעמים ביום, עדיף לרוב על שימוש בכמות גדולה יותר פעמיים ביום.

חומרי הרדמה מקומיים – אם קיימים כאבים אנאליים קשים במיוחד, הרופא עשוי לרשום חומר הרדמה מקומי כדי להקהות את פי הטבעת לפני יציאות. תרופה מקומית זו היא תרופה שנמרחת ישירות על האזור הפגוע. היא לא תעזור להחלמה, אבל היא כן יכולה לעזור בהקלה על הכאב. לידוקאין הוא חומר ההרדמה המקומי הנפוץ ביותר עבור פיסורות אנאליות וניתן בצורה של ג'ל או משחה. בדרך כלל משתמשים בו רק למשך שבוע עד שבועיים מכיוון שהפיסורה אמורה להתחיל להחלים בפרק הזמן הזה.

חוסמי תעלות סידן – חוסמי תעלות סידן כגון ניפדיפין או דיליטזם, הם סוג של תרופה המשמשת בדרך כלל לטיפול ביתר לחץ דם. עם זאת, חוסמי תעלות סידן מקומיים שנמרחים ישירות על פי הטבעת הוכיחו את עצמם גם כמועילים לטיפול בחלק מהאנשים עם פיסורות אנאליות. חוסמי תעלות סידן מקומיים פועלים במנגנון של הרפיית שריר הסוגר (הספינקטר האנאלי) והגברת אספקת הדם לאזור הפיסורה. תופעות לוואי יכולות לכלול כאבי ראש, סחרחורות וגירודים או צריבה באזור המריחה בעת השימוש בתרופה. כל תופעות הלוואי אמורות לחלוף תוך מספר ימים לאחר שהגוף מתרגל לתרופה. חוסמי תעלות סידן מקומיים נחשבים ליעילים באותה מידה כמו משחת GTN לטיפול בפיסורות אנאליות והם מומלצים אם תרופות אחרות לא הועילו. כמו במקרה של משחת GTN, גם בחוסמי תעלות סידן יהיה צורך להשתמש למשך 6 שבועות לפחות, או עד שהפיסורה נרפאת לחלוטין.

זריקות רעלן הבוטולינום (בוטוקס) – רעלן הבוטולינום הוא טיפול חדש יחסית לפיסורות אנאליות בו משתמשים בדרך כלל אם תרופות אחרות לא הועילו. רעלן הבוטולינום הוא רעל חזק שבטוח לשימוש במינונים קטנים. במקרה של פיסורה אנאלית, ניתן להשתמש בזריקות של הרעלן כדי לשתק את שריר הסוגר האנאלי ובכך למנוע ממנו להתכווץ, מה שמסייע בהפחתת הכאב ומאפשר לפיסורה להחלים. עדיין לא ברור עד כמה זריקות רעלן הבוטוליניום יעילות עבור פיסורות אנאליות, אך מחקרים מראים שהן מועילות ליותר ממחצית האנשים שסובלים מהתופעה ובכך נראה שהיעילות שלהם דומה לזו של טיפול במשחת GTN או חוסמי תעלות סידן מקומיים. ההשפעות של זריקות רעלן הבוטולינום נמשכות כחודשיים עד שלושה חודשים, פרק זמן שבדרך כלל אמור לאפשר מספיק זמן להחלמת הפיסורה.

במקרים של פיסורה אנאלית מתמשכת בהם אמצעי טיפול עצמיים ותרופות לא עזרו, הרופא עשוי להמליץ ​​על ניתוח. ניתוח נחשב בדרך כלל לטיפול היעיל ביותר לפיסורה אנאלית, כאשר יותר מ -90% מהאנשים חווים תוצאות טובות לטווח הארוך. עם זאת, כמו בכל ניתוח, גם בניתוח זה קיים כך סיכון מסוים לסיבוכים. ישנן מספר טכניקות כירורגיות שונות בהן ניתן להשתמש לטיפול בפיסורות אנאליות.

הטכניקות העיקריות בשימוש הן:

• ספינקטרוטומיה לטרלית – הליך זה, שנקרא גם ״חיתוך צידי של הסוגר״, כולל חתך קטן בטבעת השריר המקיפה את התעלה האנאלית (הסוגר) במטרה להפחית את הלחץ בתעלה האנאלית. זה מאפשר לפיסורה האנאלית להחלים ומפחית את הסיכויים לפתח עוד פיסורות בעתיד. זוהי פעולה קצרה ופשוטה יחסית המתבצעת בדרך כלל בהרדמה כללית על בסיס אשפוז יום. ספינקטרוטומיה לטרלית היא אחד מהטיפולים היעילים ביותר לפיסורה אנאלית, עם סיכויי הצלחה טובים. רוב האנשים יבריאו לחלוטין תוך שבועיים עד ארבעה שבועות. פחות מ-5% מהאנשים שעוברים ניתוח מסוג זה יחוו אובדן זמני של שליטה בסוגרים כתוצאה מפגיעה בשרירי פי הטבעת. עם זאת, לרוב זהו סוג קל של אובדן שליטה בו האדם אינו מסוגל למנוע נפיחות, אך כן שולט ביציאות ולרוב הוא נמשך רק מספר שבועות.
• כריתת הפיסורה (פיסורקטומיה) – הליך זה יכול להיות מבוצע בנפרד או בשילוב עם ספינקטרוטומיה לטרלית. בניתוח זה המנתח מסיר את האזור בו נמצאת הפיסורה על מנת לקדם ריפוי של הרקמות סביבה.
• קידום מתלה אנאלי – הליך זה כולל נטילת רקמה בריאה מחלק אחר בגוף ושימוש בה לתיקון הפיסורה ושיפור אספקת הדם למקום. ניתן להמליץ ​​על הליך זה לטיפול בפיסורה כרונית הנגרמת כתוצאה מהריון או מפגיעות שונות בתעלה האנאלית.

האם פיסורה וטחורים זה אותו הדבר?

טחורים ופיסורה אנאלית הן שתי בעיות שונות, שמופיעות באותו אזור (פי הטבעת). טחורים הם ורידים נפוחים, בפי הטבעת ובחלק התחתון של הרקטום. טחורים יכולים להתפתח בתוך פי הטבעת (טחורים פנימיים) או מתחת לעור סביב פי הטבעת (טחורים חיצוניים). הם יכולים להיות כואבים מאוד ולדמם, ובדומה לפיסורה יכולים לחלוף לבד, באמצעות טיפול שמרני או בניתוח.

מקורות: MayoClinic | NHS | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה התופעה נפוצה? מי סובלים ממנה בעיקר?

כיצד ניתן למנוע פיסורה אנאלית?

מתי כדאי לפנות לרופא?

מה ניתן לעשות כדי לזרז את ההחלמה לאחר ניתוח?