עקירה כירורגית

עקירת שן היא הליך דנטלי שבמהלכו השן שלך מוסרת לחלוטין מהשקע שלה.

המונח עקירת שיניים כירורגית מתייחס לתהליך המשמש להסרת שיניים הכולל שלבים ניתוחיים נוספים שאינם מבוצעים במהלך עקירות שגרתיות.

צפו בד"ר שלומי לדרמן מתראיין על הנושא בתוכנית "סטטוסקופ", רשת 13

איך מבצעים עקירה כירורגית?

להלן 3 טכניקות כירורגיות בסיסיות שניתן להשתמש בהן במהלך עקירת שן:

חיתוך חניכיים – חיתוך רקמת חניכיים נעשה כאשר יש צורך לגשת לשן או לעצם השוכבת מתחת לרקמה במהלך העקירה.

לאחר הסרת השן, רקמת החניכיים מוחזרת בחזרה למקומה ותפרים משמשים כדי להחזיק אותה שם בשלבים הראשונים של תהליך הריפוי.

חיתוך עצם – על ידי הסרת חלק מהעצם העוטפת את שורש השן, רופא השיניים יכול להפחית את רמת הכוח הדרושה כדי לשחרר ולהסיר אותה.

כאשר הרופא נאלץ להשתמש בכוחות משיכה מוגזמים, עלול להתרחש שבר בשיניים, בעצמות או במפרק הלסת.

בעת עקירת שיניים שבורות, העצם העוטפת את השן מוסרת לעתים קרובות כך שיותר מהשן נחשפת.

זה מקל על רופא השיניים לתפוס ולמשוך את מה שנשאר מהשן, ובכך הופך את תהליך העקירה לדומה יותר לעקירה פשוטה.

חיתוך שיניים – חיתוך שיניים היא חלוקה מבוקרת של השן לכמה חלקים.

הליך זה יכול לעזור להוריד את רמת הקושי של עקירה על ידי פיצול שן לחלקים, מכיוון שלאחר מכן ניתן להסיר כל חלק בנפרד.

המטרה של רופא השיניים בעת חיתוך השן היא לחלק אותה לחלקים קטנים יותר, כך שכל אחד מהם יישאר מספיק גדול כדי שניתן יהיה לעקור אותו.

מתי עקירת שן נחשבת לעקירה כירורגית?

כאשר נעשה שימוש באחת או יותר מהטכניקות הנ"ל, ההליך מסווג כהליך ניתוחי.

עקירות שאינן דורשות אף אחד מהשלבים הללו נקראות עקירות פשוטות, או עקירות לא כירורגיות.

מתי יש צורך בעקירות כירורגיות?

יכולים להיות מספר מצבים שבהם עקירת השן צפויה או מתגלה כמסובכת ומאתגרת יותר מאשר במקרים שגרתיים.

במצבים אלה נדרש ביצוע של אחת או יותר מהטכניקות הכירורגיות שהוזכרו לעיל כאמצעי לעזור להפחית את המורכבות, הקושי או הסיכון של ההליך.

ההחלטה האם לבצע עקירה כירורגית יכולה להיות מתוכננת, במקרים בהם ידוע מראש שקיים קושי בביצוע עקירה פשוטה.

במקרים אחרים ההחלטה עשויה להיות במהלך ביצוע פרוצדורה פשוטה, כאשר הרופא מגלה שלא ניתן לעקור את השן בצורה רגילה ויש לבצע מהלך ניתוחי.

כמה מהגורמים שעשויים להצריך עקירה כירורגית כוללים:

שיניים שבורות – שיניים רבות מיועדות לעקירה מכיוון שחלק גדול מהעטרה שלהן (החלק של השן שנמצא מעל קו החניכיים) אבד או ניזוק קשות, ואין אפשרות לתקן את השן. לחלופין, ייתכן שבמהלך העקירה שלה, שן נשברה ולכן נותרת מעט מהשן גלויה או נגישה לרופא השיניים.

במקרים בהם חסרים חלקים משמעותיים מהשן, הרופא עלול להתקשות לאחוז בחלקים הנותרים מהשן בעזרת מכשירי העקירה הרגילים וכך להיכשל בביצוע העקירה.

אפשרות אחת להתמודדות עם מצב זה היא שרופא השיניים יסיר עצם מסביב לחלקי השן השבורה שנותרו, כך שהם יהיו נגישים יותר. לאחר מכן ניתן לעבוד ולהסיר את השן באמצעות מכשירי עקירה קונבנציונליים.

במקרים אחרים, רופא השיניים עשוי לגלות שהוא זקוק ליותר לחשיפה של מקטע גדול יותר מסביב לשן השבורה, ובמקרה כזה יבוצע גם חיתוך של החניכיים ולעתים שבירה של החלקים הנותרים כך שיהיה קל יותר לשלוף אותם. תרחיש זה הוא הליך כירורגי נרחב יותר מהראשון, ויהיה צורך בתפרים בחניכיים כדי לאחות את החתך שנעשה.

שיניים שבירות או סדוקות – שיניים שעברו טראומה עשויות להיראות שלמות, אך למעשה הן עלולות להיות עם סדקים המעידים לרופא השיניים שהן ישברו במהלך תהליך העקירה. עקירת שיניים פשוטה מתבצעת באמצעות הפעלת כוחות משיכה ואחיזה על השן, מה שעלול להוביל לשבירה שלה במהלך העקירה.

במצבים מסוג זה, רופא השיניים עשוי להחליט מראש כי עקירה כירורגית מהווה את התוכנית הטובה ביותר מכיוון שהיא ממזערת את הסיכויים לסיבוכים הקשורים לשבירה של השן במהלך עקירה פשוטה.

הסרת חלק מהעצם העוטפת את שורשי השן יכולה לסייע לעקור את השן הסדוקה בעזרת פחות כוח, ובכך להפחית את הסיכויים לשבר.

שיניים בעלות שורשים ארוכים או מעוקלים – רמת הקושי של עקירה תלויה לרוב בתצורת השורשים של השן שיש לעקור. עקירת שיניים בעלות שורשים מעוקלים, מכווצים או עקומים עלולה להתגלות כעקירות קשות לביצוע מכיוון שהשן נעוצה בצורה חזקה. מעבר לצורת החיבור דרך השורש, פעולת משיכת השיניים הללו עשויה לדרוש שימוש בכוחות מוגזמים שעלולים לגרום לשבירת השיניים במהלך העקירה.

כדי להתמודד עם מצב זה ניתן לבצע חיתוך של השן לחלקים, כך שלכל אחד מהם יש שורש נפרד משלו. במצב זה יידרש פחות כוח למשיכה של כל חלק לעמת מצב בו השן שלמה.

שיניים בעלות שורשים גדולים וארוכים יותר ידרשו יותר כוח לחילוץ מאשר אלה שיש להן שורשים קצרים וקטנים יותר. כאשר צריך לעקור שן עם שורש ארוך, רופא השיניים יעדיף להימנע ממצב שבו הוא חייב להפעיל כוחות מופרזים, מכיוון שפעולה זו מסכנת את השן, ואת העצם הסובבת אותה.

על ידי הסרת חלק מהעצם העוטפת את שורשי השיניים העמוקים, רופא השיניים יכול להוריד את רמת הכוח שעליו להפעיל, ובכך להפחית את הסיכון לסיבוכים בהליך.

שורשים דקים ושבירים – שורשים ארוכים ודקים יותר יהיו בעלי סיכוי גבוה יותר להישבר במהלך עקירת השן. החשש הזה לא קיים רק בשיניים קטנות, וגם בשיניים גדולות כדוגמת טוחנות חלק מהשורשים יכולים להיות קטנים ושבירים.

במקרים בהם רופא שיניים מעריך שיתרחש שבר של שורש במהלך עקירה פשוטה, הוא עשוי להחליט מראש על עקירה כירורגית כדי להפחית את הסיכון למצב זה.

שיניים כלואות – שיני בינה כלואות הן שיניים שלא הצליחו להגיע למיקומן הסופי בחלל הפה, וכתוצאה מכך הן עדיין קבורות על ידי רקמת חניכיים ולעתים גם רקמת עצם. שיני בינה הן סוג שיניים שנוטה לגרום למצב של שן כלואה. במידה וקיימת שן כלואה, תידרש עקירה כירורגית, והשלבים שידרשו תלויים באופן הכליאה של השן.

במקרה שבו השן נקברת רק על ידי שכבת רקמת חניכיים, רופא השיניים יצטרך לעשות חתך ברקמת החניכיים שמעל השן. לאחר שהשן נחשפה ניתן להסיר אותה, לעתים באמצעות טכניקות עקירה פשוטות. לאחר מכן מבצעים תפירה וקיבוע של רקמת החניכיים שנחתכה.

בשיניים שהחלק העליון שלהן קבור מתחת לחניכיים ועטוף חלקית על ידי עצם, ניתן לבצע חתך בחניכיים ובנוסף לבצע ניסור של העצם שעוטפת את השן הכלואה על מנת לחלץ אותה. במקרים מסוימים השן עטופה כולה ברקמת עצם, וזה המצב המסובך ביותר של שיניים כלואות. במקרה כזה ניסור העצם יהיה אגרסיבי יותר ויכלול חלקים נרחבים יותר, ובנוסף תידרש שבירה של השן שיש לעקור.

רקמת עצם צפופה – יתכנו מצבים שהשפיעו על העצם העוטפת את שורשי השן, כדוגמת צפיפות עצם מוגברת, חוסר בגמישות העצם, ומצבים גרמיים נוספים. במקרים אלה, השימוש בטכניקות של הסרת עצם או חיתוך שיניים יכול לעזור להפחית את רמת הכוח הדרושה לעקירה, ובכך להפוך אותה לתהליך פשוט יותר.

הסרת קצוות שורשים – במקרים מסוימים עקירת השן עשויה להסתיים כך שקצה של אחד משורשיה הושאר בשוגג ולא נעקר. עם הזמן, החלק השבור עשוי להישאר במיקומו המקורי, או אולי לנדוד לעבר פני הלסת. אם החלק שנשאר שוכב קרוב לפני השטח של החניכיים, חתך קל דרך הרקמה שמעליה עשוי ליצור מספיק גישה כדי לעקור אותו החוצה. אם הקצה השבור עדיין נשאר עטוף בעצם, תידרש גם הסרת עצם כדי להשלים את העקירה.

מהם הסיכונים בעקירה כירורגית?

• דימום מאזור הניתוח.
• זיהום באזור הניתוח.
• פגיעה בשורשי העצב באזור העקירה.
• החלמה איטית ולא מספקת של מכתש העקירה.

האם נדרשת הכנה לעקירה כירורגית?

רופא השיניים שלך יעריך את השן שיש לעקור ואת החניכיים שמקיפות אותה.

יעשו צילומי רנטגן פנורמיים כדי לבדוק את מיקום השן ביחס לחניכיים ולעצמות.

במקרים מסוימים ייתכן ותיעשה בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) על מנת לקבל תמונה ברורה יותר של אזור העקירה.

במקרים בהם קיים זיהום קשה של חלל הפה לפני העקירה יידרש טיפול אנטיביוטי טרם ההליך כדי למנוע מצב של זיהומים לאחר הניתוח.

האם ההליך נעשה תחת הרדמה?

ברוב המקרים ההליך נעשה תחת הרדמה מקומית, לרוב על ידי מתן זריקת אלחוש בסמוך לאזור העקירה.

במקרים בהם קיים חשש מפעולות בחלל הפה, ניתן לבצע טשטוש כך שהאדם לא יהיה מורדם לגמרי אך המודעות לתהליך ולכאב תפחת באופן משמעותי.

חמצן דו חנקני, המכונה גז צחוק, היא תרכובת שניתן לשאוף וכך לגרום לטשטוש אצל אנשים הסובלים מחרדה ברמה קלה יחסית.

הרדמה מלאה היא אפשרות מתאימה לאנשים עם חרדה דנטלית משמעותית או למי שעוברים הליכים ממושכים.

תרופות הרדמה מוזרקות ישירות לזרם הדם והמטופל יהיה מורדם כך שלא יהיה מודע כלל לתהליך.

שאלות ותשובות בנושא

איך מבצעים עקירת שיניים לא כירורגית?

מי מבצע עקירת שיניים כירורגית?

האם חשים כאב לאחר התהליך?

איך ניתן להימנע מהכאב לאחר הניתוח?

כמה זמן אורכת ההחלמה מעקירה כירורגית?