מלריה

מלריה היא מחלה קשה ולעיתים קטלנית הנגרמת על ידי טפיל, שלרוב מדביק זן של יתושים ומועבר לבני אדם בעקיצה. אנשים הסובלים ממלריה סובלים לרוב מתנודות של חום גבוה, צמרמורות ותסמינים נוספים דמויי שפעת.

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בשנת 2020 התרחשו 241 מיליון מקרים של הדבקה, ו-627,000 אנשים מתו מהמחלה, רובם ילדים באפריקה. עם זאת, למרות שמלריה עלולה להיות מחלה קטלנית, ברוב הפעמים ניתן למנוע מחלה קשה כמו גם מקרי מוות.

מהם סוגי המחלה?

ישנם ארבעה סוגים של טפילים המדביקים בני אדם:

• פאלציפרום (Plasmodium Falciparum) – זן המלריה הקטלני ביותר, סביר להניח שיגרום לזיהומים חמורים שיובילו לתחלואה קשה, ובחוסר טיפול מיידי עלול להוביל אף למוות.
• אובלה (Plasmodium Ovale) – מצוי בעיקר באפריקה.
• ויואקס (Plasmodium Vivax) – מצוי בעיקר במרכז אמריקה ובחצי האי ההודי.
• Plasmodium Malariae – לא נפוץ, בעיקר באפריקה.

כיצד מלריה מועברת לבני אדם?

בדרך כלל, הטפיל חודר לזרם הדם על ידי עקיצת נקבת יתוש האנופלס. רק יתושים מסוג זה יכולים להעביר את הטפיל, ובהכרח הם רכשו אותו בעקיצה קודמת כאשר הם עקצו אדם נגוע. בעת העקיצה, נלקחת כמות קטנה של דם המכילה טפילי מלריה מיקרוסקופיים, וכשבוע לאחר מכן, כאשר היתוש מבצע עקיצה נוספת, הטפילים הללו מתערבבים עם הרוק של היתוש ומוחדרים לאדם שנעקץ.

מכיוון שטפיל המלריה מצוי בתאי הדם האדומים של אדם נגוע, המחלה עלולה להיות מועברת גם באמצעות עירוי דם, השתלת איברים או שימוש משותף במחטים או מזרקים המזוהמים בדם. כמו כן, המחלה עלולה לעבור גם מאם לעובר לפני או במהלך הלידה ("מלריה מולדת"). יש לציין כי המחלה אינה מועברת מאדם לאדם כמו הצטננות או שפעת, והיא אינה יכולה להיות מועברת בקיום יחסי מין.

מי נמצא בסיכון לחלות במלריה?

כל אדם עלול לחלות במלריה, אך רוב המקרים מתרחשים במדינות נגועות, הידועות כאזורים בעלי אחוזי הדבקה גבוהים. כמו כן, אנשים ממדינות עם שכיחות נמוכה של הטפיל עלולים להידבק כאשר הם נוסעים למדינות עם שכיחות גבוהה שלו. מלריה פאלציפרום הוא הסוג שגורם לרוב למחלה קשה ומסכנת חיים. טפיל זה נפוץ מאוד במדינות רבות באפריקה מדרום למדבר סהרה. אנשים עם חסרים במערכת החיסון, ילדים צעירים, נשים בהריון או מטיילים המגיעים מאזורים שאינם נגועים, נוטים יותר לחלות במחלה קשה ואף למות. כמו כן, אנשים ממצב סוציואקונומי נמוך המתגוררים באזורים כפריים ללא גישה לשירותי בריאות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה זו. לפיכך, כ-90% ממקרי המוות כתוצאה ממלריה מתרחשים באפריקה מדרום לסהרה, בעיקר בילדים מתחת לגיל 5 שנים.

מהם תסמיני המלריה?

התסמינים הראשוניים הנפוצים כוללים חום, כאבי ראש וצמרמורות. התסמינים הללו מופיעים בדרך כלל 10 ימים עד 4 שבועות לאחר שאירעה העקיצה וההדבקה על ידי נקבת יתוש האנופלוס. לרוב ההתייצגות תמשיך בתצורה דמוית שפעת, כולל כאבי שרירים, הזעות, רעד ועייפות. בחילה, הקאות ושלשול עלולים להופיע גם כן. המחלה עלולה לגרום לאנמיה ולצהבת (צבע צהוב של העור והעיניים) בגלל אובדן תאי דם אדומים. אם לא מטפלים במחלה באופן מידי, הזיהום עשוי להיות חמור ועלול לגרום לאי ספיקת כליות, התקפי פרכוס, בלבול, קומה ואף למוות.

מהם הסיבוכים של מחלת המלריה?

המחלה עלולה להיות קטלנית, במיוחד כאשר היא נגרמת על ידי מיני הטפילים הנפוצים באפריקה.

מקרי המוות ממלריה קשורים בדרך כלל לסיבוך חמור אחד או יותר, הכוללים:

מלריה צרברלית (מוחית) – מתרחש כאשר תאי דם מלאי טפילים חוסמים כלי דם קטנים המזינים את רקמת המוח. במצב זה עלולה להיגרם בצקת מוחית שמובילה לנזק מוחי. מלריה מוחית עלולה לגרום להתקפי פרכוס ואף לקומה.

פגיעה במערכת הנשימה – בשל השינוי בתאי הדם, עלול להצטבר נוזל בחלל הריאות שבתורו יגרום לבצקת ריאות ולקושי נשימתי.

כשל רב מערכתי – הפגיעה לרוב באה לידי ביטוי כפגיעה כלייתית או כבדית, ובמקרים מסוימים המחלה עלולה להוביל אף לקרע בטחול. כל אחד מהמצבים הללו עלול להיות מסכן חיים.

אנמיה – בשל הפגיעה בתאי הדם האדומים, אין מספיק תאי דם לאספקה ​​נאותה של חמצן לרקמות הגוף.

רמת גלוקוז נמוכה בדם – צורות חמורות של המחלה עלולות לגרום לרמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה), וכך גם התרופה כינין – תרופה נפוצה המשמשת לטיפול במלריה.

כיצד ניתן למנוע הידבקות בטפיל המלריה?

בעת הגעה לאזור נגוע במלריה יש להתכונן מראש על מנת לצמצם את החשיפה לעקיצת היתוש. היתושים פעילים בעיקר בין שעות בין הערביים ועלות השחר ולכן בשעות אלה יש לנקוט בזהירות יתרה, ולפעול בהתאם להמלצות הבאות:

כיסוי העור – יש להקפיד על לבוש ארוך הכולל חולצה ומכנסיים ארוכים על מנת לכסות את שטח הגוף בצורה מרבית. כמו כן, מומלץ להקפיד להכניס חולצה לתוך המכנסיים, ומכנסיים לגרביים בכדי לא לאפשר חדירת יתושים גם במקומות החיבור של הביגוד.

שימוש בחומר דוחה יתושים – יש להשתמש בחומר דוחה חרקים אשר בטוח לשימוש חיצוני על עור הגוף. לרוב קיים מגוון גדול של תכשירים אשר מכילים בין השאר חומרים כגון DEET, picaridin, IR3535, שמן אקליפטוס,  para-menthane-3,8-diol (PMD) או 2-undecanone. טרם השימוש במוצרים אלה יש לקרוא את העלון לצרכן ולהבין האם ניתן להשתמש בתכשיר עבור עור הפנים, ילדים מתחת לגיל 3 ונשים בהריון. בנוסף, חומרים המכילים פרמטרין ניתנים לשימוש במריחה חיצונית על גבי הבגד.

שימוש ברשתות וכילה – מומלץ לישון מתחת לכיסוי אשר לא יאפשר חדירה של יתושים. קיימות כילות התלויות מעל המיטה ומגינות על האדם הישן בתוכה מפני מזיקים חיצוניים. כמו כן קיימות רשתות אשר מכילות חומר קוטל חרקים על גביהן.

טיפול תרופתי מונע – טרם נסיעה לאזור הנגוע במלריה יש להיוועץ ברופא על מנת להבין האם יש צורך ליטול טיפול תרופתי טרם הכניסה לאזור. חשוב להבין כי ככלל, התרופות הנלקחות למניעת המחלה הן אותן תרופות המשמשות לטיפול במחלה.

כיצד ניתן לאבחן את מחלת המלריה?

על מנת לאבחן את המחלה יש לבצע בדיקה רפואית מקיפה הכוללת תשאול לגבי ההיסטוריה הרפואית של המטופל, תשאול לגבי נסיעות לחו"ל, ביצוע בדיקה גופנית מדוקדקת ולקיחת בדיקות דם. בדיקות הדם יכולות להצביע על נוכחות הטפיל בדם, לאפיין את סוג הטפיל, להבין האם הוא טפיל מסוג עמיד לטיפול תרופתי או לאו והאם יש צפי כי המחלה תגרום לסיבוכים כלשהם.

מהו הטיפול?

זיהוי וטיפול מוקדם משמשים כתנאי בסיס קרדינאליים בקביעת מהלך המחלה. טיפול מוקדם במלריה יקצר את משכה וימנע סיבוכים כמו גם את רוב מקרי המוות כתוצאה מהמחלה.

המחלה מטופלת בתרופות מרשם, כך שסוגי התרופות ומשך הטיפול ישתנו מאדם לאדם בהתאם לקריטריונים הכוללים את סוג הטפיל, גיל המטופל, היריון ושימוש בתרופות אחרות במקביל.

התרופות הנפוצות ביותר כוללות:

מלרון (Atovaquone Proguanil – Malarone) – הטיפול יעיל כנגד כל סוגי טפילי המלריה בעולם. כמו כן, היא בעלת פרופיל תופעות לוואי נמוך. במידה והתרופה נלקחת למניעת המחלה יש להתחיל את הנטילה כיומיים לפני הגעה לאזור הנגוע ולהמשיך עד כשבוע לאחר עזיבתו.

Artemisinin-based combination therapies (ACTs) – זהו שילוב של שתי תרופות או יותר הפועלות נגד הטפיל בדרכים שונות. טיפול זה הוא הטיפול המועדף למלריה שעמידה לטיפול בכלורוקווין. דוגמאות לתרופות נפוצות ממשפחה זו כוללות מפלוקווין ((mefloquine, קוארטם (Coartem)ועוד.

כלורוקווין פוספט (Chloroquine phosphate) – במקומות רבים בעולם, הטפילים עמידים בפני כלורוקווין.

תרופות נפוצות אחרות כוללות: כינין סולפט (Qualaquin) בשילוב אנטיביוטיקה מסוג דוקסיציקלין (Oracea, Vibramycin), פרימקווין פוספט (Primaquine phosphate) ועוד.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא רפואה פנימית

שאלות ותשובות בנושא

האם מלריה הינה מחלה מדבקת?

האם קיים חיסון כנגד מלריה?

האם ניתן לרפא מלריה?

האם ניתן לתרום דם לאחר ששהיתי במדינה נגועה במלריה?

מאיפה הגיעו טפילי המלריה?