מחלה ויראלית (נגיפית)

וירוסים הם חלקיקים מיקרוסקופיים שקיימים כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, בבעלי חיים, בצמחים ובאורגניזמים חיים אחרים, ולעתים הם עלולים לגרום למחלות.

הווירוס הוא ישות ביולוגית שיכולה לשגשג ולהתרבות רק במארח – אורגניזם חי כמו אדם, חיה או צמח.

הוא עשוי להשפיע על אורגניזמים שונים בצורות שונות, דבר המסביר מדוע וירוס שגורם למחלה בחתול עלול שלא להשפיע על אדם.

וירוסים מורכבים מחומר גנטי, דנ"א (DNA) או רנ"א (RNA), עם מעטה של ​​חלבון סביבו (הנקרא קפסיד), ולעיתים ישנה מעטפת נוספת אשר מסייעת בהיצמדות ובכניסה לתא המארח, אשר רק בו הם יכולים להתרבות.

הווירוס יכול להגיע לגוף האדם בתצורות שונות ולחולל מחלה זיהומית שכוללת תסמינים מגוונים.

סוגי הווירוסים השונים

הווירוסים שונים זה מזה במספר אופנים, כך שהם מסווגים לפי:

• צורתם וגודלם – צורת מוט, צורה כדורית וצורות נוספות.
• סוג חומצת הגרעין המכילה את המידע הגנטי.
• הימצאות מעטפת סביב מעטה החלבון (דוגמאות של וירוסים עם מעטפת כוללות את וירוס השפעת ואת נגיף הכשל החיסוני האנושי -HIV).

מבנה הווירוס

לווירוסים השונים תכונות משותפות הכוללות מעטה חלבון מגן (קפסיד), חומר גנטי (גנום), חומצת גרעין ושכבת קרום הנקראת מעטפת שלא קיימת בכל הווירוסים.

קפסיד – זהו מעטה החלבון של הווירוס המורכב ממולקולות חלבון רבות שמקודדות על ידי גנום הנגיף. לרוב הקפסיד מופיע באחת מהצורות הבאות:

• איקוסהדרון (Icosahedral) – צורה בעלת עשרים צלעות.
• חוטיים – קפסידים חוטיים נקראים כך בשל המראה הליניארי הדק, דמוי החוט.
• ראש-זנב – קפסידים אלה הם סוג של הכלאה בין צורות החוטים והאיקוסהדרליות.

מעטפת – בנוסף לקפסיד, לחלק מהנגיפים יש קרום שומני חיצוני המקיף את הקפסיד. לעתים קרובות המעטפת מסייעת לחלקיקים נגיפיים להיקשר לתא המארח.

גנום – לכל הנגיפים יש חומר גנטי העשוי מחומצות גרעין. בשונה משאר היצורים החיים המבוססים על חומצות גרעין מסוג DNA בלבד, וירוסים, יכולים להשתמש ב-RNA או ב- DNA (סוגים של חומצת גרעין).

 מהו זיהום ויראלי?

כאשר הגוף נתקף ע"י וירוס מתרחשים מספר אירועים.

בקנה מידה מיקרוסקופי, זיהום ויראלי מהווה השתלטות של נגיף אשר משתמש בתאי אורגניזם אחר בכדי ליצור עותקים נוספים של עצמו.

מחזור החיים הנגיפי הוא מכלול השלבים שבהם וירוס מזהה וחודר לתא מארח, "מתכנת מחדש" את המארח על ידי מתן הוראות בתצורה של DNA או RNA ויראלי, ומשתמש במשאבי המארח כדי ליצור חלקיקי וירוס נוספים.

מהן הדרכים בהם הווירוס מועבר?

וירוסים יכולים לעבור ממאחסן אחד לשני באמצעות מספר דרכים הכוללות:

מגע – כאשר אדם נוגע במשטח בו קיים נגיף, ולאחר מכן נוגע באף, בפה או בעיניים, הנגיף יכול לחדור לגוף, והאדם עלול לפתח מחלה.

טיפתי – ישנם וירוסים אשר נוכחים במערכת הנשימה. האדם עלול להעביר וירוסים אלה כאשר הוא מדבר, משתעל או מתעטש.

שפעת ווירוס הקורונה הן שתי דוגמאות של וירוסים שיכולים להתפשט בדרך זו.

מגע ישיר – וירוסים מסוימים עשויים להתפשט באמצעות מגע ישיר עם אדם שנושא את הנגיף.

לדוגמה, וירוס הפפילומה האנושי (HPV) עלול להתפשט באמצעות מגע ישיר עם העור.

נגיף אפשטיין-בר (EBV), הגורם למונונוקלאוזיס (מחלת הנשיקה), עלול להתפשט דרך הרוק, כמו בעת מתן נשיקה.

נוזלי גוף – נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV), עלול לעבור מאדם אחד לאחר באמצעות דם או קיום יחסי מין.

מזון או מים מזוהמים – נורו-וירוסים הנם סוג של וירוסים אשר מועברים בעת צריכת מזון או שהיה במים מזוהמים.

חרקים – יתושים יכולים להיות נשאים של נגיפים, לדוגמה וירוס הזיקה מועבר באמצעות יתוש האדס.

כחלק מהריון ולידה – אישה בהריון עלולה להעביר נגיפים לעובר השוכן ברחמה.

לדוגמא, ציטומגלווירוס (CMV), וירוס ממשפחת ההרפסים, עלול לגרום לנזק רב ואף למוות עוברי בעת הדבקה תוך רחמית.

מחלות וויראליות נפוצות

ווירוס הקורונה – נגיף הקורונה עלול לגרום לפגיעה בדרכי הנשימה ובמערכת העיכול.

באוכלוסייה מבוגרת או מוחלשת חיסון ניתן לראות תחלואה נשימתית קשה שיכולה להוביל אף למוות.

ההדבקה של נגיף הקורונה נעשית בעיקר ע"י מגע בהפרשות של אדם חולה או בעת העברה טיפתית ע"י התעטשות, דיבור או שיעול.

קיים חיסון נגד נגיף הקורונה אשר מסייע במניעת תחלואה קשה ובניסיון מיגור המגפה.

שפעת (אינפלואנזה) – נגיף עונתי שגורם לתסמינים קלים עד חמורים ואף לסיבוכים מסכני חיים.

נגיף השפעת מועבר מאדם לאדם בהעברה טיפתית באמצעות שיעול או התעטשות.

לעתים רחוקות יותר, ההתפשטות מתבצעת גם באמצעות נגיעה במשטח מזוהם ולאחר מכן נגיעה בפה, בעיניים או באף.

הפטיטיס – הפטיטיס הנה דלקת בכבד. הכבד הנו איבר חיוני ובעת דלקת נפגע תפקודו הכולל את היכולת לעבד חומרים, לסנן את הדם ולהילחם בזיהומים.

הפטיטיס נגרמת בדרך כלל על ידי זיהום ויראלי, אך קיימים גורמים נוספים ובהם צריכת אלכוהול מופרזת, חשיפה לרעלים ושימוש בתרופות.

נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV) – נגיף הHIV – עלול לגרום לתסמונת כשל חיסוני נרכש, איידס (AIDS), שמהווה מצב כרוני, אשר במידה ולא מטופל באופן מיטבי עלול להוביל למצב מסכן חיים.

בעת החשיפה לווירוס ה- HIV מתרחשת פגיעה במערכת החיסון, כך ש- HIV פוגע ביכולת הגוף להילחם באורגניזמים מזיקים.

HIV הוא זיהום המועבר במגע מיני ויכול להתפשט גם במגע עם דם או מאם לתינוק במהלך הריון, לידה או הנקה.

פפילומה – וירוס הפפילומה האנושי (HPV) זיהום המועבר במגע מיני ועלול לגרום לסוגי סרטן מסוימים ויבלות באברי המין.

חצבת (Measles) – חצבת היא מחלה נשימתית מדבקת ביותר שעלולה לגרום לסיבוכים חמורים, לעיתים בעלי השלכות ארוכות טווח, לרבות דלקת ריאות, נזק מוחי ואף למוות.

חזרת (Mumps) – חזרת הנה מחלה הפוגעת בעיקר בבלוטות הרוק ובבלוטות באזור האוזניים.

סיבוכיה כוללים עקרות בקרב גברים ודלקת קרום המוח. החיסון נגד חצבת-חזרת-אדמת (MMR) הוא הדרך הטובה ביותר לסייע בהגנה מפני הווירוסים הללו.

פוליו – פוליו, שיתוק ילדים, הנה מחלה הנגרמת על ידי וירוס הפוליו הפולש למערכת העצבים וגורם לחולשה ולעיתים לשיתוק שרירי מוחלט.

הפגיעה השכיחה הנה של שרירי הרגליים אך במידה והפגיעה הנה של שרירי הסרעפת ושרירי הנשימה המחלה יכולה להוביל אף למוות.

נגיף הפוליו מועבר מאדם לאדם באמצעות מגע בצואה או באמצעות הדבקה טיפתית המתרחשת בעת התעטשות, דיבור או שיעול.

כיצד הגוף מתמודד עם זיהום וויראלי?

כאשר וירוסים חודרים לתאי הגוף, מערכת החיסון אינה יכולה "לראות" את הנגיף מכיוון שהוא לא עומד כתא בפני עצמו אלא פולש לתא של המארח אשר מזוהה על ידי מערכת החיסון כתא החסין לפגיעה.

עם זאת, במערכת החיסון ישנם תאי T מיוחדים, המכונים תאי T ציטוטוקסיים, היכולים לזהות תאים עצמיים המכילים וירוסים, ולשחרר חומרים על מנת לחסלם.

נגיפים מסוימים יכולים להימלט מזיהוי זה, אך למערכת החיסון קיים גיבוי אשר אמון על הפגיעה בתא המכיל את הנגיף במידה והוא לא הושמד.

בנוסף, תאי גוף המכילים וירוס מפרישים חלבונים הנקראים אינטרפרונים שמאותתים לתאים אחרים כי קיים "פולש", וכך תאים בריאים עשויים להגן על עצמם על ידי שינוי פני השטח שימנע את חדירת הנגיף .

דרך נוספת להתמודדות עם נגיפים היא נוגדנים אשר גורמים לנטרול או פגיעה בנגיף ושינוי תכונותיו כך שהוא לא יוכל לחדור לתאים בריאים נוספים.

טיפול בזיהום וויראלי

לרוב הטיפול בזיהום ויראלי ייעשה ע"י שימוש בתרופות אנטי ויראליות או באמצעות מניעה מוקדמת ע"י חיסון.

לעיתים, מבחינה טיפולית אין היצע מתאים לטיפול מדויק במחולל הוויראלי, ולכן יוצעו פתרונות תרופתיים המכוונים להקלה בתסמינים הנלווים בלבד.

דוגמה לטיפול אנטי ויראלי הנה הטיפול בנגיף ה- HIV.

בעשורים האחרונים, מדענים פיתחו תרופות אנטי-ויראליות, לצורך מיגור מגפת האיידס.

תרופות אלו אינן הורסות את הנגיף, אך הן מאטות ומונעות את התפתחותו.

עם טיפול מתמיד אנטי-ויראלי ב-HIV, רמת הנגיף בגוף יכולה להיות נמוכה עד כדי כך שלא יזוהה בבדיקות שגרה.

בשלב זה, הוא הופך לבלתי ניתן להעברה ובכך הושג צמצום ביכולת ההדבקה ומיגור המגיפה.

חיסונים

חיסון יכול להיות דרך יעילה למנוע מנגיפים לגרום למחלות.

ישנם מספר חיסונים אשר באמצעותם מוגרו לחלוטין מחלות כדוגמת האבעבועות השחורות.

ישנן מספר שיטות בהן חיסון נגד וירוס מספק הגנה:

• מכיל צורה לא פעילה של הנגיף.
• מכיל וירוס חי מוחלש, כמו בחיסון נגד פוליו.
• חיסון mRNA, שמלמד את הגוף לייצר חלבונים הנלחמים בנגיף ספציפי, כמו חלק מחיסוני הקורונה.
• שימוש בטכנולוגיה ווקטורית ויראלית כדי ליצור גרסה שונה של וירוס כמו אבולה או קורונה. החיסון אינו מכיל את הנגיף האמיתי אך מלמד את הגוף להילחם בנגיף בפועל.

נכון להיום, קיימים חיסונים לפוליו, חצבת, חזרת, אדמת, RSV, וירוס הקורונה וצורות שונות של שפעת.

חיסון עשוי להפחית באופן דרמטי את הסבירות לחלות במחלה קשה כתוצאה מהדבקה ויראלית, כמו גם את הסיכון להעברת הווירוס לאחרים.

לדוגמה, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), שתי מנות של חיסון נגד חצבת נותנות הגנה של 97% מפני חצבת.

עם זאת, במצב בו פחות מ- 92-95% מהאוכלוסייה מחוסנת, הקהילה עלולה לאבד את חסינות העדר, וכתוצאה מכך עלולה להתרחש התפרצות נוספת של המחלה.

שאלות ותשובות בנושא

מהו משך מחלה ממוצע כתוצאה מזיהום ויראלי?

מהם הזיהומים הוויראליים השכיחים ביותר?

מה מתרחש בגופנו בעת פלישה של וירוס?

כיצד ניתן לדעת האם זיהום הנו ממקור חיידקי או ויראלי?

מהם חמש התסמינים השכיחים ביותר בעת מחלה כתוצאה מנגיף הקורונה?