לוקמיה

לוקמיה היא סרטן של תאי הדם (ממאירות המטולוגית) הכוללת סוגים רבים של לוקמיה, חלקם נפוצים יותר אצל מבוגרים וחלקם אצל ילדים. המחלה בדרך כלל קשורה לתאי הדם הלבנים שהם חלק ממערכת החיסון ובמצב רגיל הם מחלקים ומתמיינים באופן מסודר לפי צרכי הגוף.

אצל אנשים עם לוקמיה, מח העצם מייצר כמות מופרזת של תאי דם לבנים לא נורמליים, שאינם מתפקדים כראוי. טיפול במחלה יכול להיות מורכב – בהתאם לסוג הלוקמיה וגורמים אחרים, אבל יש אסטרטגיות טיפוליות ותרופות שיכולות לעזור להפוך את הטיפול ליעיל.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• כיצד לוקמיה נוצרת?
• מהם התסמינים של לוקמיה?
• כיצד מסווגים את סוגי הלוקמיה השונים?
• מהם סוגי הלוקמיה הנפוצים?
• מה גורם ללוקמיה?
• כיצד מאבחנים לוקמיה?
• כיצד מטפלים בלוקמיה?
• מה הם הסיכונים בהשתלת מח עצם?
• מהי מחלת השתל נגד המאכסן?

כיצד לוקמיה נוצרת?

באופן כללי, המחשבה היא כי לוקמיה מתרחשת כאשר כמה תאי דם רוכשים שינויים (מוטציות) בחומר הגנטי שלהם (DNA). ה-DNA של תא מכיל את ההוראות לתא מה לעשות וכיצד לתפקד ובדרך כלל ה-DNA אומר לתא לגדול בקצב קבוע ולמות בזמן מוגדר.

בלוקמיה, המוטציות גורמות לתאי הדם להמשיך להתחלק ולהישאר ״בחיים״. כאשר זה קורה, ייצור תאי הדם במח העצם יוצא משליטה ועם הזמן, תאים חריגים אלה יכולים להחליף את תאי הדם הבריאים במח העצם, מה שמביא לירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והטסיות התקינות וגורם לסימנים ולתסמינים של המחלה.

מהם התסמינים של לוקמיה?

הסימנים והתסמינים של המחלה משתנים בהתאם לסוג הלוקמיה, אך יש כאלו שאופייניים לרוב הסוגים והם כוללים:

• חום
• צמרמורת
• עייפות מתמשכת
• חולשה
• זיהומים תכופים או חמורים
• ירידה במשקל (ללא כוונה)
• קשריות (בלוטות) לימפה מוגדלות, כבד או טחול מוגדלים
• שטפי דם קטנים על פני העור או חבורות
• דימומים חוזרים
• הזעה מוגזמת, במיוחד בלילה
• כאבי עצמות או שרירים

כיצד מסווגים את סוגי הלוקמיה השונים?

רופאים מסווגים לוקמיה על פי מהירות ההתקדמות שלה וסוג התאים המעורבים.

הסוג הראשון של סיווג הוא על פי הקצב בו המחלה מתפתחת:

לוקמיה חריפה (אקוטית) – בלוקמיה חריפה, תאי הדם הלא תקינים הם תאי דם לא בוגרים, המכונים תאים "בלאסטים". הם לא יכולים לבצע את הפונקציות הרגילות שלהם, והם מתרבים במהירות וכך המחלה מחריפה במהירות. לוקמיה חריפה דורשת טיפול אגרסיבי בזמן.

לוקמיה כרונית – ישנם סוגים רבים של לוקמיות כרוניות. בחלקם מיוצרים תאים רבים מדי וחלקם גורמים לייצור מועט מדי של תאים. בניגוד ללוקמיה חריפה, לוקמיה כרונית מאופיינת בתאי דם בוגרים יותר אשר מתחלקים או מצטברים באיטיות ויכולים לתפקד בדרך כלל לתקופה זמן מסוימת.

מספר צורות של לוקמיה כרונית נוטות שלא להוביל לתסמינים בשלב הראשון ולפיכך עשויות שלא להיות מאובחנות במשך שנים.

צפו בסרטון: פרופ' תמר תדמור מסבירה על החידושים בטיפול בלוקמיה לימפטית כרונית

הסוג השני של סיווג הוא לפי סוג תא הדם הלבן שמושפע:

לוקמיה לימפוציטית – סוג זה של לוקמיה משפיע על תאים המכונים "לימפואידים" (או לימפוציטים), אשר יוצרים את רקמה הלימפה שהיא חלק משמעותי ממערכת החיסון.

לוקמיה מיאלוגנית – סוג זה של לוקמיה משפיע על תאים המכונים "מיאלואידים" שהינם המקור לתאי דם אדומים, סוגים מסוימים של תאי דם לבנים ותאי האב של טסיות הדם.

מהם סוגי הלוקמיה הנפוצים?

על פי החלוקה שתוארה – חריף מול כרוני ולימפוציטי מול מיאלוגני – מתקבלים הסוגים העיקריים של לוקמיה:

לוקמיה לימפוציטית חריפה (ALL) – זהו הסוג הנפוץ ביותר של לוקמיה בילדים צעירים שיכול להתרחש גם אצל מבוגרים בשכיחות נמוכה יותר.

צפו בסרטון: ד"ר רון רם על לוקמיה לימפובליסטית חריפה (ALL)

לוקמיה מיאלוגנית חריפה (AML) – הלוקמיה הנפוצה ביותר אצל מבוגרים.

לוקמיה לימפוציטית כרונית – הלוקמיה הכרונית הנפוצה ביותר. המטופל עשוי להרגיש טוב במשך שנים ללא צורך בטיפול.

לוקמיה מיאלוגנית כרונית (CML) – סוג זה של לוקמיה משפיע בעיקר על מבוגרים. אדם עם CML עשוי להיות עם מעט או ללא תסמינים במשך חודשים או שנים לפני השלב שבו תאי הלוקמיה מתחילים להתחלק במהירות.

סוגים אחרים – סוגים נדירים של לוקמיה קיימים, כולל לוקמיה של תאים שעירים (hairy cell leukemia), תסמונות מיאלודיספלסטיות והפרעות מיאלופרוליפרטיביות.

צפו בסרטון: ד"ר תמר תדמור על לוקמיה של תאים שעירים בתוכנית "המילון הרפואי בוידאו"

מה גורם ללוקמיה?

מדענים אינם מבינים את הסיבות המדויקות למחלה, אך נראה כי היא מתפתחת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

גורמים שעשויים להגדיל את הסיכון לפתח לוקמיה כוללים:

• טיפול בסרטן בעבר – אנשים שהיו להם סוגים מסוימים סרטן בעברם וקיבלו טיפולי כימותרפיה והקרנות נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוגים מסוימים של המחלה.
• הפרעה גנטית – שינויים גנטיים מסוימים משחקים תפקיד בהתפתחות של לוקמיה. גם הפרעות גנטיות מסוימות, כגון תסמונת דאון, קשורות בסיכון מוגבר למחלה.
• חשיפה לכימיקלים – חשיפה לכימיקלים מסוימים, כגון בנזן – שנמצא בבנזין ומשמש בתעשייה הכימית – קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות לוקמיה.
• עישון – עישון סיגריות מגדיל את הסיכון ללוקמיה מיאלוגנית חריפה.
• היסטוריה משפחתית של לוקמיה – אם ישנם בני משפחה שאובחנו עם לוקמיה, הסיכון של אדם לפתח את המחלה בעצמו גדל.

עם זאת, חשוב לזכור כי רוב האנשים עם גורמי סיכון אלה לא חולים בסופו של דבר בלוקמיה ולאנשים רבים עם לוקמיה אין אף אחד מגורמי הסיכון.

כיצד מאבחנים לוקמיה?

הרופאים עשויים לגלות לוקמיה כרונית בבדיקת דם שגרתית, לפני תחילת הופעת התסמינים.

אם זה קורה, או אם יש מופיעים סימנים או תסמינים המכוונים ללוקמיה, המטופל יוכל לעבור את בדיקות האבחון הבאות:

בדיקה גופנית – הרופא יחפש סימנים פיזיים של לוקמיה, כגון עור חיוור בעקבות אנמיה, קשריות לימפה מוגדלת או הגדלת כבד או טחול.

בדיקת דם – על ידי התבוננות במשטח דם, הרופא יכול לקבוע אם קיימות רמות חריגות של תאי דם אדומים, לבנים או טסיות – דבר אשר עשוי להצביע על לוקמיה. בדיקת דם גם עשויה גם להראות את נוכחותם של תאי לוקמיה, אם כי לא בכל סוגי הלוקמיה תאים אלו נמצאים בזרם דם אלא הם נמצאים רק במח העצם.

ביופסיית מוח עצם – הרופא עשוי להמליץ ​​על הליך זה כדי להוציא דגימה של מח העצם מן מעצם האגן. מח העצם מוסר באמצעות מחט ארוכה ודקה והדגימה נשלחת למעבדה בחיפוש אחר תאי לוקמיה. בדיקות מיוחדות של תאי לוקמיה עשויות לחשוף מאפיינים מסוימים המשמשים כדי לקבוע את אפשרויות הטיפול.

כיצד מטפלים בלוקמיה?

הטיפול בלוקמיה תלוי בגורמים רבים והרופא ייקבע את אפשרויות הטיפול על בסיס גיל המטופל, מצב בריאותו הכללי, סוג הלוקמיה ומידת מפושטות המחלה בגוף (לדוגמא, מעורבות של מערכת העצבים המרכזית).

טיפולים נפוצים ללוקמיה כוללים:

כימותרפיה – כימותרפיה היא צורת הטיפול העיקרית ללוקמיה. טיפול תרופתי זה משתמש בכימיקלים להרוג תאי לוקמיה. בהתאם לסוג המחלה, ייתכן שהמטופל יקבל סוג אחד של כימותרפיה או שילוב של מספר סוגים. תרופות אלה עשויות לבוא בצורת גלולה, או שהן ניתנות לתוך הווריד.

לרוב הכימותרפיות תופעות לוואי קשות כגון הקאות, חולשה, נטייה לזיהומים ודימומים, עייפות, התקרחות, פגיעה בשריר הלב ועוד. ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי תופעות הלוואי הספציפיות לכל סוג של כימותרפיה ודרכי התמודדות אפשריות.

טיפול ממוקד מטרה – תרופות ממוקדות מטרה מכוונות להפרעות ספציפיות בתוך תאים סרטניים. על ידי חסימת הפרעות אלה, תרופות ממוקדות מטרה יכולות לגרום לתאי הסרטן למות עם תופעות לוואי פחותות בהשוואה לאלו של כימותרפיה שמשפיעה על תאים רבים בגוף.

תאי הלוקמיה ייבחנו בשלב האבחון כדי לראות אם טיפול ממוקד מטרה עשוי להיות מועיל במקרה הספציפי.

טיפול בקרינה (רדיותרפיה) – טיפול בהקרנות כולל שימוש בקרני X או בסוגי קרינה אחרים בעלי אנרגיה גבוהה על מנת לפגוע בתאי לוקמיה ולעצור את חלוקתם.

במהלך הטיפול בקרינה, המטופל שוכב על שולחן בעוד מכונה גדולה נע סביבו ומכוונת את הקרינה לנקודות מדויקות בגוף.

ניתן לקבל קרינה לאזור ספציפי אחד בגוף שבו יש אוסף של תאי לוקמיה או לעבור הקרנה כלל גופית.

ניתן להשתמש בהקרנות כהכנה להשתלת מח עצם.

השתלת מח עצם – השתלת מוח עצם, הנקראת גם השתלת תאי אב, מסייעת לבנות מחדש אוכלוסיית תאי גזע בריאים על ידי החלפת מח עצם חולה בתאים ממח עצם בריא ללא לוקמיה, אשר יחדשו בתוך זמן מה מח עצם בריא אצל המקבל.

לפני השתלת מח עצם, המטופל יקבל מינונים גבוהים מאוד של כימותרפיה או קרינה על מנת להרוס את מח העצם המייצר את תאי הלוקמיה. לאחר מכן, המטופל יקבל עירוי של תאי אב המטופויטיים המסייעים לבנות מחדש את מח העצם.

השתלת מח עצם יכולה להיות מתורם זר (השתלה אלוגנאית) או מהחולה עצמו (השתלה אוטולוגית) – כתלות במחלה ובמאפייני המטופל.

אימונותרפיה – אימונותרפיה משתמשת במערכת החיסונית של האדם כדי להילחם בסרטן. מערכת החיסון, שבמצב תקין אמורה להילחם גם כנגד תאים סרטניים, לא יכולה לתקוף את הסרטן כי הם מייצרים לעיתים קרובות חלבונים המסייעים להם להסתתר מתאי המערכת החיסון.

אימונותרפיה עוזרת למערכת החיסון להתמודד עם תהליך ההסתרה וההתחמקות של התאים הסרטניים ומאפשרת לה לתקוף אותם ביעילות.

תאי חיסון מהונדסים – טיפול מיוחד הנקרא קולטן אנטיגן כימרי של תאי T (CAR-T).

במסגרת הטיפול לוקחים את תאי ה-T (תאי מערכת החיסון) של המטופל ומהנדסים אותם כך שיהיו מוכוונים לתקוף את תאי הסרטן באופן ממוקד ולאחר מכן הם מוחזרים למטופל.

טיפול בתאי CAR-T עשוי להיות אופציה עבור סוגים מסוימים של לוקמיה.

מה הם הסיכונים בהשתלת מח עצם?

השתלת מוח עצם מציבה סיכונים רבים.

חלק מהאנשים חווים בעיות מינימליות עם השתלת מח עצם, בעוד שלאחרים יכולים להיות סיבוכים חמורים עד כדי סכנת חיים הדורשים טיפול או אשפוז.

הסיכונים הספציפיים אצל כל מטופל תלויים בגורמים רבים, כגון המחלה או המצב שגרמו לצורך בהשתלה, סוג ההשתלה, גיל המטופל ומצב בריאותו הכללי.

סיבוכים אפשריים של השתלת מוח עצם כוללים:

• מחלת השתל נגד המאכסן (בהשתלה מתורם זר בלבד)
• כשל של השתל
• נזק לאיברים
• זיהומים
• קטרקט
• אי פריון
• ממאירות נוספת
• מוות

מהי מחלת השתל נגד המאכסן?

אדם המקבל תרומת מח עצם או תאי אב מתורם זר (השתלה אלוגנאית) נמצא בסיכון לפתח את מחלת השתל נגד המאכסן (GVHD).

מצב זה מתרחש כאשר תאי הגזע מהתורם המרכיבים את המערכת החיסונית החדשה של המקבל ״רואים״ את רקמות הגוף של המקבל כגורם זר ותוקפים אותן. ישנם שני סוגים של המחלה –  חריפה וכרונית.

GVHD חריפה בדרך כלל קורית מוקדם יותר, במהלך החודשים הראשונים לאחר ההשתלה והיא יכולה להשפיע על העור, מערכת העיכול או הכבד. הצורה הכרונית מתפתחת בדרך כלל מאוחר יותר והיא יכול להשפיע על איברים רבים.

סימני ותסמיני GVHD כרונית כוללים:

• כאבי מפרקים או שרירים
• קוצר נשימה
• שיעול מתמשך
• שינויים בראייה
• שינויים בעור
• פריחה
• צהבת
• יובש בפה
• פצעים בפה
• שלשול
• בחילות
• הקאות

מקורות: MayoClinic | HealthLine | MNS

שאלות ותשובות בנושא

מה זה מח עצם?

כמה מחלימים וכמה נפטרים בטווח הארוך מלוקמיה?

מהם שלבי הטיפול בלוקמיה חריפה?

האם לוקמיה היא מחלה מדבקת?

מה זה לימפומה? האם זה סוג של לוקמיה?