כריתת מעיים

כאשר אדם סובל מחסימות במעי, או מחלות מעי אחרות שאינן נפתרות ללא התערבות ניתוחית, ייתכן ויהיה צורך לבצע ניתוח כריתת מעיים, כאשר קיימים הבדלים בסוגי הניתוחים ובגורמים המובילים לניתוח.

מערכת העיכול מורכבת מצינור העיכול ומהכבד, הלבלב וכיס המרה. צינור העיכול הוא סדרה של איברים חלולים המחוברים זה לזה מהפה ועד פי הטבעת. האיברים המרכיבים את צינור העיכול לפי הסדר בו הם מחוברים כוללים את הפה, הוושט, הקיבה, המעי הדק, המעי הגס ופי הטבעת. המעיים הם צינור ארוך ומתמשך העובר מהקיבה לפי הטבעת. רוב הספיגה של חומרים מזינים ומים מתרחשת במעיים. המעיים כוללים את המעי הדק, המעי הגס והרקטום.

אורכו של המעי הדק הוא בין 3-5 מטרים וקוטרו כסנטימטר, והוא מחולק לשלושה חלקים שהם התריסריון (דואדנום), המעי הריק (ג'ג'ונום), והמעי העקום (איליום). הדפנות הפנימיים של המעי מורכבים מרקמה קטיפתית המכילה שערות זעירות רבות, ותפקידו לספוג את רוב אבות המזון מהמזון אותו אוכלים.

אורכו של המעי הגס הוא מטר וחצי. עיקר תפקידו של המעי הגס הוא לספוג נוזלים לאחר שרוב תהליך העיכול נעשה במעי הדק, ועל ידי כך להפוך את פסולת העיכול למוצקה יותר, כך שנוצרת הצואה. כשהצואה נאגרת לפני הרקטום, שהוא החלק האחרון של המעי הגס, היא יוצרת לחץ על העצבים באזור וכך נוצר הדחף לעשות צרכים.

מתי מבצעים ניתוח לכריתה של המעי הגס?

ניתוח להסרת המעי הגס, או קולקטומיה (Colectomy), משמש לטיפול ומניעה של מחלות ומצבים המשפיעים על המעי הגס, כגון:

דימום – דימום חמור שאינו ניתן לשליטה מהמעי הגס עשוי לדרוש ניתוח להסרת החלק הפגוע של המעי, למשל במקרים של טראומה קשה.

חסימת מעיים – מעי גס חסום הוא מצב חירום שברוב המקרים מחייב כריתה מלאה או חלקית של המעי.

סרטן מעי גס – סרטן בשלב מוקדם עשוי לדרוש הסרת חלק קטן מהמעי הגס, סרטן בשלב מאוחר יותר עשוי לדרוש הסרה של חלקים נרחבים יותר.

מחלת קרוהן – במידה וטיפול תרופתי אינו עוזר, הסרת החלק הפגוע של המעי הגס עשויה להציע הקלה זמנית.

קוליטיס כיבית – בדומה למחלת הקרוהן, כריתה של חלקים פגועים מסייעת להקלה בתסמינים, וכריתה של כל המעי הגס מאפשרת ריפוי ממחלת קוליטיס כיבית.

מחלת סעיפים (דיברטיקוליטיס) – מעין כיסים שנוצרים במעי הגס ועלולים לגרום לכאבים, דימומים וחסימות. ניתן להסיר את המקטעים בהם נוצרו הכיסים.

ניתוח מונע – במידה וקיים סיכון גבוה מאוד לסרטן המעי הגס עקב היווצרות של פוליפים טרום סרטניים רבים במעי הגס, יש לשקול כריתה מלאה של המעי כדי למנוע סרטן בעתיד. קולקטומיה עשויה להיות אופציה עבור אנשים בעלי שינויים גנטיים תורשתיים המגבירים את הסיכון לסרטן המעי הגס, כגון תסמונת לינץ'.

מתי מבצעים ניתוח לכריתה של המעי הדק?

בדומה למעי הגס, מגוון מצבים עלולים לפגוע במעי הדק ובמקרים מסוימים כאשר טיפול לא ניתוחי אינו מביא לשיפור או ריפוי, עלול להיווצר צורך בניתוח להסרה של חלקים מהמעי ואפילו כולו במצבים קיצוניים. במקרים אחרים, חלק מהמעי הדק עשוי להיות מוסר כדי לאשר או לשלול קיום מחלה כאשר נדרש אבחון בעזרת רקמה.

מצבים שעלולים לדרוש ניתוח כוללים:

• דימום, זיהום או כיבים חמורים במעי הדק.
• חסימת מעיים, מולדת או כתוצאה מרקמת צלקת.
• גידולים שפירים וסרטניים.
• פוליפים טרום סרטניים.
• טראומה בלתי הפיכה למעי.
• סעיף על שם מקל (Meckel's diverticulum) – מום מולד שגורם להימצאות רירית קיבה בסעיף של המעי הדק, ועשוי להוביל לדימומים.
• מחלות מעי דלקתיות כדוגמת קרוהן.

איך מבוצע ניתוח לכריתת המעיים?

ניתוח לכריתת מעי צריך להתבצע תחת הרדמה כללית, בין אם מדובר בניתוח להסרה של המעי הדק או הגס. לפני תחילת הניתוח רופא מרדים יזריק את תרופות ההרדמה כך שהמטופל לא יהיה בהכרה ואינו יחוש כאב במהלך הניתוח.

קיימות שתי גישות עיקריות לביצוע של ניתוחים לכריתת מעי:

• ניתוח בגישה פתוחה – ניתוח פתוח כרוך בביצוע חתך ארוך בבטן כדי לגשת למעי, כאשר המיקום והאורך של החתך תלויים במגוון גורמים כמו המיקום הספציפי של החלק הבעייתי ומבנה הגוף. המנתח משתמש בכלים כירורגיים כדי לנתק את המעי מהרקמה שמסביב ואז מסיר את החלק המתוכנן.
• כריתה לפרוסקופית – כריתה לפרוסקופית, הנקראת גם כריתה זעיר פולשנית, כוללת מספר חתכים קטנים בבטן, לרוב כחמישה. המנתח מעביר מצלמת וידאו זעירה דרך חתך אחד וכלים כירורגיים מיוחדים דרך החתכים האחרים. המנתח צופה במסך וידאו בחדר הניתוח כאשר הכלים משמשים לשחרור המעי מהרקמה שמסביב, ולאחר מכן מוציאים את המעי הגס החוצה דרך חתך קטן בבטן, וכך מתאפשר למנתח לנתח את המעי מחוץ לגוף. לאחר הסרת החלק הרצוי, המנתח מחדיר את המעי מחדש דרך החתך.

סוג הניתוח תלוי במצב המטופל ובמיומנות המנתח. ככלל, כריתה לפרוסקופית עשויה להפחית את הכאב ואת זמן ההחלמה לאחר הניתוח, בעוד ניתוח פתוח דורש זמן החלמה ממושך יותר בעקבות הצלקות הגדולות. מנגד, ניתוח פתוח מאפשר גישה נרחבת יותר לחלל הבטן, ובמקרים בהם מטופלים עברו ניתוחי בטן רבים וסובלים מרקמת צלקת בחלל הבטן, ייתכן וניתוח לפרוסקופי אינו אפשרי. כמו כן, במצבים מסוימים הניתוח עשוי להתחיל ככריתה לפרוסקופית, אך הנסיבות עשויות לאלץ את הצוות הניתוחי להמירו לניתוח בגישה פתוחה.

בכל אחד מסוגי הניתוחים המנתח מחבר את הקצוות הפתוחים של המעי כדי לאפשר פינוי של צואה דרך מערכת העיכול בצורה רגילה. אם נשאר מספיק מעי בריא, ניתן לתפור או להדק את שני הקצוות החתוכים זה לזה, הליך הנקרא השקה, או אנסטומוזה. בשיטה זו הצואה עוזבת את הגוף באופן רגיל דרך פי הטבעת.

במידה וחלקים נרחבים מהמעי נכרתו, ולא קיימים שוליים ארוכים מספיק משני צידי הכריתה, לא ניתן לחבר מחדש את המעי. במקרה כזה, המנתח ייצור פתח מיוחד בבטן הנקרא סטומה (Stoma) או פיום מעיים. הפיום נעשה על ידי חיבור קצה המעי הקרוב ביותר לדופן הבטן, כך שתכולת המעי תתנקז החוצה דרך הסטומה לתוך שקית אטומה. הסטומה עשויה להיות קבועה או זמנית.

לאחר הניתוח המטופל מועבר לחדר התאוששות למעקב עד תום ההרדמה, ולאחר מכן הוא מועבר למחלקה להשגחה עד השחרור.

החלמה מניתוח לכריתת מעי

ברוב המקרים המטופל צפוי להישאר בבית החולים כשבוע, כאשר ניתוח לפרוסקופי לרוב ידרוש החלמה קצרה יותר והמטופל יוכל להשתחרר לאחר כחמישה ימים.

ההשגחה בבית החולים חשובה כדי לוודא חזרה של המעיים לתפקוד תקין, בתור התחלה בשחרור של גזים ובהמשך פינוי של צואה. בנוסף, הצוות הרפואי יוודא שלא מתקיימת דליפה של תוכן מעיים לתוך חלל הבטן מתוך המעי.

ברוב המקרים לא תתאפשר אכילה של מזונות מוצקים לאחר הניתוח כדי לאפשר למעיים להתאושש, ולכן התזונה תיעשה דרך הווריד. לאחר מכן מתחילים בשתיית נוזלים צלולים, ובהמשך חוזרים לאכילה של מזונות מוצקים.

אם הניתוח כלל חיבור של סטומה כדי לאפשר פינוי של צואה, המטופל ייפגש עם אח או אחות שיסבירו לו כיצד לטפל ולהחליף את הסטומה על מנת להימנע מסיבוכים.

לאחר השחרור מבית החולים, צפויים כשבועיים של התאוששות בבית לפני חזרה לפעילות רגילה. ייתכנו כאבים מהצלקות בדופן הבטן, וניתן ליטול משככי כאבים כדי להקל על הכאב.

מה הסיכונים בניתוח לכריתת מעיים?

כריתת מעיים טומנת בחובה סיכון לסיבוכים חמורים, והסיכון לסיבוכים מבוסס על הבריאות הכללית של המטופל, היקף הכריתה והגישה בה המנתח נוקט לביצוע הפעולה. באופן כללי, סיבוכים של כריתת מעיים יכולים לכלול:

• דימום במהלך הניתוח.
• קרישי דם ברגליים (פקקת ורידים עמוקים) ובריאות (תסחיף ריאתי).
• פגיעה באיברים סמוכים למעי, כגון שלפוחית ​​השתן, הכבד או הלבלב.
• זיהום באזורי הניתוח או בחלל הבטן.
• תגובה אלרגית לחומרי הרדמה.

מכיוון שהעיכול וספיגת הנוזלים נעשים לאורך המעי, כריתה של חלקים מהמעי עשויה להקשות על הגוף לעכל מזון כבעבר ולהשפיע על פעולת העיכול לטווח ארוך. כריתה של המעי הדק, בו נספגים רוב אבות המזון, תדרוש לעיתים נטילת תוספי תזונה כדי למנוע חסרים תזונתיים. בנוסף, עלולים להיגרם שלשולים תכופים מכיוון שצינור העיכול לא ארוך מספיק, וייתכנו מזונות מסוימים שיהיו קשים לעיכול.

איך ניתן להתכונן לניתוח כריתת מעיים?

לפני הניתוח המטופל יעבור בדיקה גופנית מלאה, ויש לדווח על כל בעיה רפואית כגון לחץ דם גבוה וסוכרת כדי שהצוות הרפואי יוכל להיערך בהתאם.

יש לדווח לרופא על כל סוגי התרופות ותוספי התזונה אותם נוטלים, וחשוב לציין תרופות המשמשות לדילול דם, כמו אספירין, מכיוון שהן עלולות לגרום לדימום יתר במהלך הניתוח. רצוי לנסות להפסיק לעשן כמה שבועות לפני הניתוח כדי לאפשר החלמה מהירה יותר.

רצוי לשמור על תזונה נכונה הכוללת מזונות עשירים בסיבים והרבה מים בשבועות שלפני הניתוח. ביום שלפני הניתוח יש להקפיד על תזונה של נוזלים צלולים כמו מרק, מיץ צלול ומים, וייתכן שיהיה צורך לקחת חומר משלשל כדי לנקות את המעיים. בשעות הסמוכות לניתוח יידרש צום, מכיוון שמזון הנמצא במעי מעלה את הסיכון לסיבוכים במהלך ההרדמה והניתוח.

במקרים מסוימים הרופא עשוי לרשום אנטיביוטיקה כדי להפחית את החיידקים המצויים באופן טבעי במעיים כדי לסייע במניעת זיהום.

הכנה לכריתה לא תמיד אפשרית, מכיוון שלעיתים מדובר במקרה חירום בו נדרשת כריתה מיידית, כמו במצבים של חסימת מעיים או ניקוב של המעי.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא גסטרואנטרולוגיה

שאלות ותשובות בנושא

האם תמיד כורתים את כל המעי?

כמה זמן נמשך הניתוח?

האם ניתן לחזור לתפקוד רגיל לאחר הניתוח?

האם הסטומה צפויה להיות קבועה?

מתי צריך לפנות לטיפול רפואי לאחר הניתוח?