דלקת בתוספתן (אפנדיציטיס)

התוספתן הוא שלוחה צינורית קטנה ודקה באורך של 5 עד 10 ס״מ המחוברת למעי הגס וממוקמת ברביע הימני-תחתון של הבטן.

דלקת תוספתן חדה גורמת לכאב בבטן הימנית התחתונה, אבל אצל רוב האנשים הכאב מתחיל סביב הטבור ומתפשט משם, וככל שהדלקת מחמירה, הכאב נעשה קשה יותר ויותר. למרות שכל אחד יכול לפתח דלקת בתוספתן, לרוב היא מתרחשת אצל אנשים בין הגילאים 10-30.

הטיפול הסטנדרטי לדלקת בתוספתן היא הסרה של התוספתן. תפקידו הפיזיולוגי של התוספתן אינו ידוע, אך הסרתו אינה מזיקה.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• תסמינים של דלקת התוספתן
• גורמים לדלקת בתוספתן
• מתי צריך לפנות לרופא?
• אבחנת דלקת בתוספתן
• טיפול בדלקת התוספתן
• איך מתבצעת כריתת התוספתן?
• התאוששות לאחר ניתוח כריתת תוספתן
• סיכונים בניתוח כריתת תוספתן
• מה קורה אם לא מטפלים?

מהם התסמינים של דלקת התוספתן?

דלקת התוספתן מתחילה בדרך כלל עם כאב במרכז הבטן (אזור הטבור) שעשוי להופיע ולהיעלם. בתוך שעות, הכאב עובר לצד הימני תחתון של הבטן, שם ממוקם התוספתן בדרך כלל, והופך לקבוע וחמור. לחיצה על אזור זה, שיעול או הליכה עלולים להחמיר את הכאב.

האזור בו מופיע הכאב עשוי להשתנות בהתאם לגיל ולמיקום התוספתן. בהיריון לדוגמא, הכאב עשוי להיות מורגש ברום הבטן עקב המיקום השונה של התוספתן במהלך ההיריון.

מלבד כאב ייתכנו תסמינים נוספים כמו:

• אובדן תאבון
• בחילה
• תחושת חולי
• עצירות
• שלשולים
• חום
• נפיחות בטנית
• גזים

מה גורם לדלקת התוספתן?

הגורם לדלקת התוספתן אינו ברור. עם זאת, במקרים רבים המחשבה היא שדבר מה חוסם את הכניסה לתוספתן. לדוגמא, הכניסה עלולה להיחסם על ידי פיסה קטנה של צואה, או שזיהום בדרכי הנשימה העליונות עלול לגרום לבלוטת הלימפה בדופן המעי להתנפח ולחסום את התוספתן.

אם החסימה גורמת לדלקת ונפיחות, היא עלולה להוביל ללחץ מוגבר בתוספתן, שעלול להתפוצץ בסופו של דבר. מכיוון שהסיבות לדלקת התוספתן אינן מובנות במלואן, אין דרך מובטחת למנוע את המצב.

מתי לפנות לקבלת עזרה רפואית?

אם מופיעים כאבי בטן שהולכים ומחמירים, אם הכאבים מתגברים לפתע ומתפשטים על הבטן ואם הם מוקלים ואז מוחמרים שוב – יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. כאב שמוקל ולאחר מכן מוחמר עשוי לרמוז על קרע (״התפוצצות״) של התוספתן – מה שעלול לגרום לדלקת הצפק (פריטוניטיס) שהיא זיהום חמור ומסכן חיים של חלל הבטן.

כיצד מאבחנים את דלקת התוספתן?

דלקת התוספתן יכולה להיות קשה לאבחון אלא אם כן מופיעים התסמינים האופייניים, שנמצאים רק בכמחצית מהמקרים. כמו כן, התוספתן אצל אנשים שונים עשוי להיות ממוקם בחלק שונה במקצת בגוף ועל כן מיקום הכאב עשוי להיות שונה ממטופל למטופל.

אנשים עשויים לסבול מכאבים הדומים לדלקת התוספתן, אך הם נגרמים על ידי גורם אחר, כגון:

• גסטרואנטריטיס
• תסמונת המעי הרגיז (IBS)
• עצירות
• זיהום שלפוחית ​​השתן או זיהום בדרכי שתן
• מחלת קרוהן
• זיהום באגן

אצל נשים, לתסמינים הדומים לאלה של דלקת התוספתן יכולה להיות לפעמים סיבה גינקולוגית, כמו הריון חוץ רחמי, כאבי מחזור או מחלה דלקתית של האגן (PID).

בבדיקה גופנית של המטופל, הרופא עשוי להפעיל לחץ עדין על האזור הכואב. כאשר הלחץ החיצוני משתחרר בפתאומיות (ע"י הרמה מהירה של יד הרופא הבודק מהבטן), לעתים קרובות כאבי דלקת התוספתן ירגישו חמורים יותר, מה שמסמן כי הצפק (קרום הבטן) הסמוך מודלק.

הרופא עשוי גם לחפש נוקשות בבטן ונטייה של המטופל להקשיח את שרירי הבטן שלו כתגובה ללחץ על התוספתן המודלק. נשים בגיל הפוריות עשויות לעבור בדיקת אגן כדי לבדוק אם קיימות בעיות גינקולוגיות העלולות לגרום לכאב.

אם התסמינים אינם אופייניים, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות כדי לאשר את האבחנה ולשלול מצבים אחרים. בדיקות אלו עשויות לכלול:

• בדיקת דם לחיפוש סימני זיהום
• בדיקת הריון
• בדיקת שתן כדי לשלול מצבים אחרים, כגון זיהום בשלפוחית ​​השתן
• בדיקת אולטרסאונד כדי לראות אם התוספתן נפוח
• בדיקת CT

אם הרופא לא בטוח אם יש דלקת בתוספתן או לא, הוא עשוי להמליץ ​​להמתין עד 24 שעות כדי לראות אם התסמינים משתפרים, נשארים זהים או מחמירים. אם קיים חשד שהתוספתן נקרע, המטופל יישלח מיידית לבית החולים.

מה הטיפול לדלקת התוספתן?

אם אובחנה דלקת התוספתן, בדרך כלל יהיה צורך להסיר את התוספתן בהקדם האפשרי. פעולה זו ידועה בשם כריתת תוספתן או אפנדקטומי. ניתוח מומלץ לעיתים קרובות גם אם יש סיכוי שיש דלקת בתוספתן אך לא ניתן היה לבצע אבחנה ברורה. הסיבה לכך היא שבטוח יותר להסיר את התוספתן מאשר להסתכן בהתפוצצותו. בבני אדם, התוספתן אינו מבצע תפקיד חשוב כלשהו והסרתו אינה גורמת לבעיות ארוכות טווח.

כיצד מתבצעת כריתת התוספתן?

הסרת התוספתן מתבצעת בהרדמה כללית באמצעות לפרוסקופיה (שקיפת בטן) או ניתוח פתוח.

ניתוח לפרוסקופי

ניתוח לפרוסקופי (שׁקיפת בטן) הוא בדרך כלל השיטה המועדפת להסרת התוספתן מכיוון שההחלמה נוטה להיות מהירה יותר מאשר בניתוח פתוח. הניתוח כולל ביצוע 3 או 4 חתכים קטנים בבטן.

דרך החתכים המנתחים מכניסים מכשירים מיוחדים הכוללים:

• צינור שמכניס גז כדי לנפח את הבטן – ובכך מתאפשר למנתח לראות את התוספתן ואת איברי הבטן האחרים בצורה ברורה יותר ונותן לו יותר מקום לעבוד
• לפרוסקופ – שפופרת קטנה עם אור ומצלמה, שמעבירה תמונות של החלק הפנימי של הבטן לצג טלוויזיה
• כלים כירורגיים קטנים המשמשים להסרת התוספתן

לאחר הסרת התוספתן, ניתן להשתמש בתפרים נמסים או בתפרים רגילים לסגירת החתכים. אם משתמשים בתפרים רגילים, יהיה צורך להסיר אותם בביקור במרפאה 7 עד 10 ימים לאחר הניתוח.

ניתוח פתוח

בנסיבות מסוימות, ניתוח לפרוסקופי אינו מומלץ ובמקומו מבצעים ניתוח פתוח.

מצבים אלו כוללים:

• כאשר התוספתן כבר התפוצץ ונוצר גוש של רקמה דלקתית
• כאשר המנתח אינו מנוסה בהסרה לפרוסקופית
• אנשים שעברו בעבר ניתוח בטן פתוח

בניתוח פתוח מבצעים חתך אחד גדול יותר בצד הימני תחתון של הבטן כדי להסיר את התוספתן.

כאשר יש זיהום נרחב של קרום הבטן (דלקת הצפק), לעיתים יש צורך לעבור דרך חתך באמצע הבטן, הליך הנקרא לפרוטומיה. כמו בניתוח לפרוסקופי, החתך נסגר באמצעות תפרים נמסים או תפרים רגילים שיש להסירם במועד מאוחר יותר.

לאחר שני סוגי הניתוחים, התוספתן שהוסר מועבר למעבדה פתולוגית כדי לבדוק אם ישנם סימני ממאירות, אך זהו אמצעי זהירות ונדיר שנמצאת בעיה ממשית.

כמה זמן אורכת ההתאוששות לאחר הניתוח?

אחד היתרונות העיקריים של ניתוח לפרוסקופי הוא שזמן ההחלמה נוטה להיות קצר יותר ורוב האנשים יכולים לעזוב את בית החולים כמה ימים לאחר הניתוח. אם ההליך מתבצע כראוי, ייתכן שהמטופל יוכל לחזור הביתה תוך יומיים.

בניתוח פתוח או מסובך (למשל, אם יש דלקת בצפק), ייתכן שייקח שבוע עד שהמטופל יוכל לחזור הביתה. בימים הראשונים שלאחר הניתוח סביר להניח שיהיו למטופל כאבים וחבורות מהניתוח. הללו משתפרים עם הזמן, אך ניתן ליטול משככי כאבים במידת הצורך.

לאחר ניתוח לפרוסקופי ייתכן שיופיעו כאבים בכתף במשך כשבוע עקב הגז שהוכנס לבטן במהלך הניתוח. כמו כן, תיתכן גם עצירות לתקופה קצרה לאחר הניתוח. כדי לסייע במקרה כזה, אין ליטול משככי כאבים הכוללים קודאין, ויש לאכול הרבה סיבים תזונתיים ולהקפיד על שתיית נוזלים מרובה. רופא המשפחה יכול לרשום תרופות נגד עצירות שיכולות לסייע אם הבעיה מטרידה במיוחד.

לפני שהמטופל יעזוב את בית החולים, הצוות הרפואי והסיעודי יסביר לו על הטיפול בפצע ומאילו פעילויות עליו להימנע. המטופל אמור להיות מסוגל לחזור לפעילות רגילה בתוך כמה שבועות, אם כי ייתכן שיהיה עליו להימנע מפעילות מאומצת יותר במשך 4 עד 6 שבועות לאחר ניתוח פתוח.

באילו מצבים יש לפנות לעזרה רפואית לאחר הניתוח?

בזמן ההחלמה מהניתוח, חשוב לשים לב לסימנים שעשויים להעיד על בעיות כלשהן.

יש ליצור קשר עם צוות הטיפול בבית החולים או עם רופא המשפחה אם מופיעים:

• כאבים ונפיחות מוגברים
• הקאות ממושכות
• חום
• הפרשות מהפצע
• הפצע חם למגע

תסמינים אלה יכולים להיות סימן לזיהום.

מהם הסיכונים בניתוח כריתת תוספתן?

כריתת התוספתן היא אחת הפעולות הכירורגיות הנפוצות ביותר, וסיבוכים חמורים או ארוכי טווח הם נדירים, אך כמו בכל סוגי הניתוחים, גם בה ישנם מספר סיכונים, כולל:

• זיהום בפצע – אם כי ניתן לתת אנטיביוטיקה לפני, במהלך או אחרי הניתוח כדי למזער את הסיכון לזיהומים חמורים
• דימום מתחת לעור הגורם להמטומה (שטף דם) – מצב זה בדרך כלל משתפר לבד, אך ניתן לפנות לרופא כדי לבחון את המצב
• הצטלקות – שני סוגי הניתוחים ישאירו צלקות במקום בו נעשו החתכים
• מורסה (אבצס) – במקרים נדירים זיהום הנגרם כתוצאה מתפוצצות התוספתן יכול להוביל למורסה לאחר הניתוח
• בקע – במקום החתך הפתוח או כל אחד מהחתכים המשמשים לניתוח לפרוסקופי
• השימוש בחומר הרדמה כללי טומן בחובו גם סיכונים מסוימים, כגון סיכון לתגובה אלרגית או שאיפת תוכן בקיבה, המובילה לדלקת ריאות.

עם זאת, חשוב לזכור שסיבוכים חמורים שכאלה הם נדירים מאוד.

מה יכול לקרות אם לא מטפלים בדלקת התוספתן?

אם לא מטפלים בדלקת התוספתן, התוספתן עלול להתפוצץ ולגרום לזיהומים מסכני חיים, הכוללים:

דלקת הצפק (פריטוניטיס) – אם התוספתן מתפוצץ, קרום הבטן (הצפק) מזדהם בחיידקים ומצב זה נקרא דלקת הצפק. תסמינים של דלקת הצפק יכולים לכלול:

• כאבי בטן רצופים קשים
• הרגשת חולי
• חום גבוה
• דופק מהיר
• קוצר נשימה
• נפיחות בבטן

אם דלקת הצפק אינה מטופלת באופן מיידי, היא עלולה לגרום לבעיות ארוכות טווח ואף עלולה להיות קטלנית. הטיפול בדלקת הצפק כולל בדרך כלל אנטיביוטיקה וניתוח להסרת התוספתן.

מורסה – לפעמים נוצרת מורסה סביב תוספתן שהתפוצץ. מורסה היא התאספות של מוגלה כואבת שנוצרת כאשר הגוף מנסה להילחם בזיהום. במקרים נדירים (כ-1 מתוך 500), מורסה יכולה להיווצר כסיבוך של ניתוח להסרת התוספתן. לעיתים ניתן לטפל במורסות באמצעות אנטיביוטיקה, אך ברוב המקרים יש לנקז את המוגלה מהמורסה באופן פולשני. הניקוז יכול להתבצע בהנחיית אולטרסאונד או CT ובמהלכו יינתן למטופל חומר הרדמה מקומי ומחט תוחדר דרך העור כדי לנקז את המורסה. אם נמצאה מורסה במהלך הניתוח, האזור נשטף בזהירות וניתן טיפול אנטיביוטי.

מקורות: NHS | MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

מי מושפע מדלקת התוספתן?

מה ניתן לעשות מבחינת סגנון חיים ו״תרופות סבתא״ כדי לזרז את ההחלמה מהניתוח?

האם גם ילדים סובלים מדלקת התוספתן?

מה חשוב לדעת לגבי דלקת התוספתן בהיריון?

מהי דלקת כרונית בתוספתן ומה ההבדל בינה לבין דלקת תוספתן חדה?