דלקת אוזניים

דלקת אוזניים (המכונה לפעמים דלקת אוזן תיכונה חריפה) היא זיהום של האוזן התיכונה, החלל המלא באוויר מאחורי עור התוף שמכיל את עצמות השמע הזעירות. ילדים נוטים יותר ממבוגרים לחלות בדלקת אוזניים.

מכיוון שדלקת אוזניים לרוב חולפת מעצמה, הטיפול עשוי להתחיל בניהול כאב ומעקב אחר התסמינים ולפעמים יהיה צורך באנטיביוטיקה כדי לטפל בזיהום.

חלק מהאנשים נוטים לסבול מדלקות אוזניים מרובות דבר היכול לגרום לבעיות שמיעה וסיבוכים חמורים אחרים.

מהם התסמינים של דלקת אוזניים?

הופעת הסימנים והתסמינים של דלקת אוזניים היא בדרך כלל מהירה.

הסימנים והתסמינים הנפוצים בילדים כוללים:

• כאבי אוזניים, במיוחד בשכיבה
• משיכה באוזן
• בעיות שינה
• בכי יותר מהרגיל
• רגזנות
• קושי לשמוע או להגיב לקולות
• איבוד שיווי משקל
• חום (מעל 38 מעלות)
• הפרשות מהאוזן
• כאבי ראש
• אובדן תיאבון

סימנים ותסמינים נפוצים אצל מבוגרים כוללים:

• כאב באוזן
• הפרשות מהאוזן
• קשיי שמיעה

מתי יש לפנות לרופא?

סימנים ותסמינים של דלקת אוזניים יכולים להצביע על מספר מצבים נוספים שבחלקם חשוב לקבל אבחנה מדויקת וטיפול מהיר ולכן יש לפנות לרופא אם:

1. התסמינים נמשכים יותר מיממה
2. התסמינים קיימים בתינוק מתחת לגיל 6 חודשים
3. כאבי האוזניים חזקים
4. התינוק או הפעוט חסר שינה או עצבני לאחר הצטננות או זיהום אחר בדרכי הנשימה העליונות
5. הפרשה מוגלתית או דמית מהאוזן

מה גורם לדלקת אוזניים?

דלקת אוזניים נגרמת על ידי חיידק או נגיף באוזן התיכונה. זיהום זה נובע לעתים קרובות ממחלה אחרת, הצטננות, שפעת או אלרגיה, הגורמת לגודש ונפיחות של מעברי האף, הגרון ותעלת השמע (תעלת אוסטכיוס). תעלות השמע הן זוג צינורות צרים העוברים מכל אוזן תיכונה עד החלק האחורי של הגרון.

תעלות השמע נפתחות על מנת לווסת את לחץ האוויר באוזן התיכונה, להחליף את האוויר באוזן התיכונה ולנקז ממנה הפרשות.

תעלות שמע גדושות עלולות להיחסם, ולגרום להצטברות נוזלים באוזן התיכונה. נוזל זה יכול להזדהם ולגרום לתסמינים של דלקת אוזניים. אצל ילדים, תעלות השמע צרות ואופקיות יותר, מה שהופך אותן לקשות יותר לניקוז לבעלות נטייה גבוהה יותר להיסתם.

מבנה חשוב נוסף אצל ילדים הוא האדנואידים. האדנואידים הם שני רפידות קטנות של רקמות בחלק האחורי של האף, שככל הנראה ממלאים תפקיד בפעילות המערכת החיסונית. מכיוון שהאדנואידים נמצאים ליד פתח תעלות השמע, גודש שלהם עלול להביא לחסימה של פתח התעלות מה שיכול להוביל לדלקת באוזן התיכונה.

נפיחות וגירוי של אדנואידים נוטים יותר לשחק תפקיד בדלקת אוזניים בילדים מכיוון שלילדים יש אדנואידים גדולים יחסית למבוגרים.

מהם גורמי הסיכון לדלקת אוזניים?

גורמי הסיכון לדלקת אוזניים כוללים:

גיל – ילדים בגילאי 6 חודשים עד שנתיים רגישים יותר לדלקת אוזניים בגלל הגודל והצורה של תעלות השמע שלהם ומפני שמערכת החיסון שלהם עדיין מתפתחת.

מעונות יום – ילדים הנמצאים במסגרות קבוצתיות נוטים להצטנן ולקבל דלקת אוזניים יותר מאשר ילדים שנשארים בבית. הילדים במסגרות קבוצתיות חשופים ליותר זיהומים, כמו הצטננות.

האכלת תינוקות – תינוקות ששותים מבקבוק, במיוחד בשכיבה, נוטים לסבול יותר מדלקת אוזניים מאשר תינוקות שיונקים.

גורמים עונתיים – דלקת אוזניים שכיחה בעיקר בסתיו ובחורף. לאנשים עם אלרגיות עונתיות יש סיכון גבוה יותר לדלקת אוזניים כאשר ספירת האבקנים גבוהה.

איכות אוויר ירודה – חשיפה לעשן טבק או רמות גבוהות של זיהום אוויר עלולה להגביר את הסיכון לדלקת אוזניים.

חך שסוע – הבדלים במבנה העצמות והשרירים בילדים שיש להם חך שסוע עלולים להקשות על ניקוז תעלות השמע.

האם לדלקת אוזניים יכולים להיות סיבוכים כלשהם?

רוב דלקות האוזניים אינן גורמות לסיבוכים ארוכי טווח.

דלקות אוזניים שקורות שוב ושוב יכולות להוביל לסיבוכים חמורים כגון:

פגיעה בשמיעה – אובדן שמיעה קל שמופיע וחולף הוא נפוץ למדי עם דלקת אוזניים, אבל הוא בדרך כלל משתפר לאחר שהזיהום נעלם.

דלקות אוזניים שקורות שוב ושוב, או נוזלים באוזן התיכונה, עלולים להוביל לאובדן שמיעה משמעותי יותר.

אם יש נזק קבוע לעור התוף או למבנים אחרים באוזן התיכונה, עלול להתרחש אובדן שמיעה קבוע.

עיכובים בדיבור או בהתפתחות – אם השמיעה נפגעת באופן זמני או קבוע אצל תינוקות ופעוטות, הם עלולים לחוות עיכובים בדיבור, במיומנויות חברתיות והתפתחותיות.

התפשטות של זיהום – זיהומים לא מטופלים או זיהומים שאינם מגיבים היטב לטיפול עלולים להתפשט לרקמות סמוכות. זיהום במסטואיד, הבליטה הגרמית מאחורי האוזן, נקרא מסטואידיטיס. זיהום זה עלול לגרום לנזק לעצם ולהיווצרות ציסטות מלאות מוגלה.

לעיתים רחוקות, דלקת חמורה באוזן התיכונה יכול להתפשט לרקמות אחרות בגולגולת, כולל המוח או הקרומים המקיפים את המוח (דלקת קרום המוח).

קרע של עור התוף – רוב הקרעים בעור התוף נרפאים מעצמם תוך 72 שעות, אך במקרים מסוימים, יש צורך בתיקון כירורגי.

כיצד ניתן למנוע דלקת אוזניים?

הדרכים הבאות עשויות למנוע ולהפחית את הסיכון לפתח דלקת אוזניים:

למנוע הצטננות ומחלות אחרות – ניתן ללמוד את הילדים לשטוף ידיים לעיתים קרובות באופן יסודי ולא לחלוק כלי אכילה ושתייה. רצוי ללמוד את הילדים להשתעל או להתעטש לתוך המרפק.

הימנעות מעישון פסיבי – יש לוודא שאף אחד לא מעשן בבית.

הנקה –  אם אפשר, רצוי להניק לפחות שישה חודשים. חלב אם מכיל נוגדנים שעשויים לספק הגנה מפני דלקת אוזניים.

אם מאכילים בבקבוק יש להחזיק את התינוק במצב זקוף ולא כאשר הוא שוכב.

חיסונים – חיסוני שפעת עונתיים, חיסונים נגד פנאומוקוקים וחיסונים חיידקיים אחרים עשויים לסייע במניעת דלקת אוזניים.

כיצד מאבחנים דלקת אוזניים?

הרופא יכול בדרך כלל לאבחן דלקת אוזניים או מצב אחר על סמך התסמינים ובדיקה גופנית. הרופא ישתמש במכשיר אוטוסקופ על מנת להסתכל על האוזניים והגרון. בנוסף, סביר להניח שהרופא יאזין לנשימת הילד בסטטוסקופ.

אוטוסקופ פנאומטי

מכשיר הנקרא אוטוסקופ פנאומטי הוא לרוב הכלי היחיד שרופא צריך כדי לאבחן דלקת אוזניים. מכשיר זה מאפשר לרופא להסתכל באוזן ולשפוט האם יש נוזל מאחורי עור התוף. עם האוטוסקופ הפנאומטי, הרופא מוציא מעט אוויר על עור התוף. בדרך כלל, אוויר זה אמור לגרום לעור התוף לזוז. אם האוזן התיכונה מלאה בנוזל, הרופא יבחין בתנועה מועטה בלבד של עור התוף.

בדיקות נוספות

הרופא עשוי לבצע בדיקות אחרות אם יש ספק לגבי אבחנה, אם המצב לא הגיב לטיפולים קודמים, או אם יש בעיות ארוכות טווח או חמורות אחרות.

טימפנומטריה – בדיקה זו מודדת את תנועת עור התוף. המכשיר, האוטם את תעלת האוזן, מכוון את לחץ האוויר בתעלה, מה שגורם לתנועת עור התוף. המכשיר מודד את מידת התנועה של עור התוף ומספק מדד עקיף ללחץ בתוך האוזן התיכונה.

רפלקמטריה אקוסטית – בדיקה זו מודדת כמה צליל מוחזר מעור התוף, מדד עקיף לנוכחות נוזלים באוזן התיכונה. בדרך כלל, עור התוף סופג את רוב הצליל. עם זאת, ככל שיש יותר לחץ מנוזלים באוזן התיכונה, כך יוחזר יותר צליל מעור התוף.

טימפנוצינטזיס – לעתים נדירות, רופא עשוי להשתמש בצינור זעיר החודר את עור התוף כדי לנקז נוזלים מהאוזן התיכונה – הליך הנקרא טימפנוצינטזיס. הנוזל נבדק לאיתור נגיפים וחיידקים. פעולה זו יכולה להועיל אם זיהום לא הגיב היטב לטיפולים קודמים.

בדיקות אחרות – אם לילד היו דלקות אוזניים מרובות או הצטברות נוזלים באוזן התיכונה, הרופא עשוי להפנות אותו למומחה שמיעה (אודיולוג), קלינאי תקשורת או מטפל התפתחותי לצורך בדיקות שמיעה, מיומנויות דיבור, הבנת השפה או יכולות התפתחותיות.

מהי המשמעות של האבחנה?

דלקת אוזן תיכונה חריפה (acute otitis media) – האבחנה הקלאסית של "דלקת אוזניים" היא בדרך כלל קיצור של דלקת אוזן תיכונה חריפה. סביר שהרופא יבצע את האבחנה הזו אם הוא רואה סימנים של נוזל באוזן התיכונה, אם יש סימנים או תסמינים של זיהום, ואם התסמינים התחילו באופן פתאומי יחסית.

דלקת אוזן תיכונה עם תפליט (otitis media with effusion) – אם האבחנה היא דלקת אוזן תיכונה עם תפליט, הרופא מצא עדות לנוזל באוזן התיכונה, אך אין כרגע סימנים או תסמינים של זיהום.

דלקת אוזן תיכונה כרונית – אם הרופא מאבחן דלקת אוזן תיכונה כרונית, זה אומר שהוא מצא שדלקת אוזניים ארוכת טווח גרמה לקריעה של עור התוף. מצב זה קשור בדרך כלל להפרשה מוגלתית מהאוזן.

כיצד מטפלים בדלקת אוזניים?

חלק מדלקות האוזניים חולפות ללא טיפול אנטיביוטי. הטיפול המתאים ביותר לילד תלוי בגורמים רבים, כולל גילו וחומרת התסמינים.

ראיות מצביעות על כך שטיפול באנטיביוטיקה עשוי להועיל לילדים מסוימים עם דלקת אוזניים. מצד שני, שימוש תכוף מדי באנטיביוטיקה עלול לגרום לחיידקים להיות עמידים לתרופה.

רצוי לשוחח עם הרופא על היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים של שימוש באנטיביוטיקה.

גישה שמרנית

התסמינים של דלקת אוזניים משתפרים בדרך כלל במהלך היומיים הראשונים, ורוב הדלקות חולפות מעצמן תוך שבוע עד שבועיים ללא כל טיפול.

האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים והאקדמיה האמריקנית לרופאי משפחה ממליצות על גישה שמרנית הכוללת מעקב בלבד במשך 24-48 שעות עבור:

• ילדים בגילאי 6 עד 23 חודשים עם כאב קל באוזן התיכונה באוזן אחת במשך פחות מ-48 שעות וחום נמוך מ-39 מעלות צלזיוס.
• ילדים בני 24 חודשים ומעלה עם כאב קל באוזן התיכונה באחת או בשתי האוזניים במשך פחות מ-48 שעות וחום נמוך מ-39 מעלות צלזיוס.

ניהול כאב

הרופא ימליץ על טיפולים להפחתת כאב כתוצאה מדלקת אוזניים.

אלה עשויים לכלול את הדברים הבאים:

תרופות נגד כאבים – הרופא עשוי לייעץ על שימוש בפרצטמול ללא מרשם (אקמול) או איבופרופן (אדוויל, נורופן) כדי להקל על הכאב.

טיפות הרדמה – עשויות לשמש כדי להקל על כאב אם בעור התוף אין חור או קרע.

טיפול אנטיביוטי

לאחר תקופת המתנה ראשונית, הרופא עשוי להמליץ ​​​​על טיפול אנטיביוטי לדלקת אוזניים במצבים הבאים:

ילדים בני פחות מ-6 חודשים עם דלקת אוזן תיכונה חריפה נוטים יותר להיות מטופלים באנטיביוטיקה ללא זמן ההמתנה הראשוני

ילדים בני 6 חודשים ומעלה עם כאבי אוזניים בינוניים עד חמורים באוזן אחת או בשתי האוזניים לפחות 48 שעות או חום של 39 מעלות צלזיוס או יותר

ילדים בגילאי 6 עד 23 חודשים עם כאב קל באוזן התיכונה בשתי האוזניים למשך פחות מ-48 שעות עם חום נמוך מ-39 מעלות צלזיוס

ילדים בגילאי 6 עד 23 חודשים עם כאב קל באוזן התיכונה באוזן אחת במידה ולא חל שיפור בתסמינים במעקב שמרני

ילדים בני 24 חודשים ומעלה עם כאב קל באוזן התיכונה באחת או בשתי האוזניים במשך פחות מ-48 שעות עם חום נמוך מ-39 מעלות צלזיוס בהיעדר שיפור בתסמינים במעקב שמרני

גם לאחר השיפור בתסמינים, יש להקפיד להשתמש באנטיביוטיקה לפי ההוראות. אי נטילת כל התרופה עלולה להוביל לזיהום חוזר ועמידות של חיידקים לתרופות אנטיביוטיות. יש לשוחח עם הרופא או הרוקח אם מפספסים מנה בטעות.

ניתוח כפתורים (מיירינגוטומי)

אם לילד יש דלקות אוזניים ארוכות טווח חוזרות ונשנות (דלקת אוזן תיכונה כרונית) או הצטברות נוזלים מתמשכת באוזן לאחר שהזיהום נעלם (דלקת אוזן תיכונה עם תפליט), הרופא עשוי להציע הליך זה.

במהלך הליך כירורגי הנקרא מירינגוטומיה, המנתח יוצר חור זעיר בעור התוף המאפשר לו לשאוב נוזלים מהאוזן התיכונה. צינור זעיר (צינור טימפנוסטומיה) ממוקם בפתח כדי לעזור לאוורר את האוזן התיכונה ולמנוע הצטברות של נוזלים נוספים.

חלק מהצינורות מיועדים להישאר במקומם במשך 4-18 חודשים ואז לנשור מעצמם. צינורות אחרים נועדו להישאר יותר זמן וייתכן שיהיה צורך להסירם בניתוח. עור התוף בדרך כלל נסגר שוב לאחר שהצינור נושר או מוסר.

שאלות ותשובות בנושא

מהו המעקב הנדרש לאחר דלקת אוזניים?

מהו הטיפול בדלקת אוזן תיכונה כרונית?

האם טיפולים אלטרנטיביים עובדים?

האם מותר לשחות אם יש דלקת אוזניים?

מהי דלקת של האוזן החיצונית (otitis externa)?