גרידה

גרידה היא אחד ההליכים הגניקולוגיים הנפוצים ביותר, אשר מבוצעים בקרב נשים בהיריון ושאינן בהיריון.

ההליך עשוי להיות אבחנתי או טיפולי, ואף לעיתים הנסיבות המובילות לביצוע הגרידה חופפות, כך שהליך האבחון הופך לטיפולי.

בקרב נשים בהיריון, גרידה עשויה להתבצע כאשר האישה מעוניינת לבצע הפסקת הריון בצורה אלקטיבית בשליש הראשון (מתחת ל 14 שבועות) או לאחר הפלה טבעית שאינה שלמה.

במסגרת הליך זה, צוואר הרחם (החלק התחתון והצר של הרחם) מורחב כך שניתן "לגרד" את רירית הרחם (שכבת האנדומטריום) באמצעות מכשיר מיוחד בכדי להסיר רקמות חריגות.

קצת על מערכת המין הנקבית

מערכת המין הנקבית ממוקמת באגן, וכוללת:

אנדומטריום – זוהי רירית הרחם, אשר חלקה נושר במהלך הווסת החודשית.

רחם – הרחם הוא איבר חלול בצורת אגס, הממוקם בבטן התחתונה של האישה, בין שלפוחית ​​השתן לפי הטבעת. הרחם משיל את הרירית (האנדומטריום) מדי חודש במהלך הווסת, אלא אם כן מושתלת בו ביצית מופרית ומתפתח היריון.

שחלות – שני איברי רבייה נשיים הממוקמים באגן, בהם מתפתחות ונאגרות הביציות. כמו כן, שם מיוצרים הורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון.

חצוצרה – שני צינורות דקים הנמשכים מכל צד של הרחם, לכיוון השחלות, ומהווים מעבר לזרעים ולביציות.

צוואר הרחם – החלק התחתון והצר של הרחם, הממוקם בין שלפוחית ​​השתן לפי הטבעת, ויוצר תעלה הנפתחת אל הנרתיק, ומובילה אל החלק החיצוני של הגוף.

נרתיק (נקרא גם תעלת הלידה) – האיבר דרכו עוברים נוזל והפרשות אל מחוץ לגוף במהלך הווסת החודשית. הנרתיק מחבר בין צוואר הרחם והפות (איברי המין החיצוניים).

פות – החלק החיצוני של איברי המין הנשיים.

 המחזור החודשי

במהלך כל וסת, רירית הרחם מכינה את עצמה לקליטת ביצית מופרית (על ידי זרע) ולהתפתחות היריון, באמצעות רמות מוגברות של אסטרוגן ופרוגסטרון שעוזרות לעיבוי הרירית.

במידה ואין השרשה של ביצית, רירית הרחם נושרת, וכך נוצרות הפרשות שיוצאות מהנרתיק ומצוואר הרחם המאפיינות את הווסת.

עם תום הווסת, הדימום נפסק והרחם מתכונן מחדש לקליטת ביצית מופרית.

במידה ומתרחשת השרשה של ביצית מופרית, עשוי להתפתח היריון שימנע את נשירת הרירית והיווצרות ההפרשות.

באילו נסיבות מבוצעת גרידה?

כאמור, גרידה יכולה לשמש כהליך אבחנתי או טיפולי בעת דימום חריג.

היא עשויה להתבצע כדי לקבוע את הסיבה לדימום רחמי חריג או כדי לזהות הליך סרטני, או כחלק מבירור סיבה לאי פוריות (חוסר יכולת להיכנס להריון).

הסיבות לדימום חריג כוללות נוכחות של רקמות לא תקינות, כגון שרירנים (גידולים שפירים המתפתחים ברחם, הנקראים גם מיומות) פוליפים, או סרטן של רירית הרחם או הרחם.

דגימת רקמה אשר מוסרת בעת הגרידה תיבדק תחת מיקרוסקופ לצורך אבחון ותיאור הגידול.

דימום חריג מהרחם עלול גם לנבוע מחוסר איזון הורמונלי (במיוחד כתוצאה מהורמוני אסטרוגן ופרוגסטרון) בעיקר בקרב נשים המתקרבות לגיל המעבר או לאחר גיל המעבר.

בנוסף, ניתן לבצע גרידה בעת רצון להפלה בשליש הראשון (מתחת לשבוע 14), או כאשר מתרחשת הפלה טבעית, לצורך הסרת עובר ורקמות נוספות שלא יצאו במלואן.

יש לציין, כי במידה ורקמות אלו אינן מוסרות לחלוטין עלולים להתפתח זיהום או דימום כבד.

כמו כן, לעיתים לאחר הלידה נותרות שאריות מהשליה דבוקות לרירית הרחם (האנדומטריום).

גם שארית זו יכולה לגרום לדימום או לזיהום, ולכן עולה הצורך לבצע גרידה כדי שרירית הרחם תוכל להחלים כראוי.

אילו סיבוכים עלולים להיווצר כתוצאה מהגרידה?

כמו בכל הליך ניתוחי, גם בביצוע גרידה עלולים להתרחש סיבוכים, אך יש לציין כי שיעור התמותה הכולל הקשור לגרידה הוא נמוך מאוד (0.6 לכל 100,000 גרידות), בעוד הסיכון למוות הקשור בלידה הוא פי 14 משיעור זה.

הסיבוכים עלולים לכלול:

דימום – דימום במסגרת גרידה הינו סיבוך נדיר ביותר בקרב נשים שאינן בהריון ביחס לנשים בהיריון.

עם הופעת הדימום, יש לחשוד בניקוב רחם או בפגיעה בצוואר הרחם כגורם הסביר ביותר לדימום.

כאמור, דימום כסיבוך של הליך הגרידה נפוץ יותר בקרב נשים הרות ועולה עם גיל ההיריון או לאחר לידה.

במקרים אלו, יש לחשוד בסיבות נוספות כגון שאריות שנותרו לאחר הפלה, חוסר התכווצות של הרחם (אטוניה של הרחם) ועוד.

הידבקויות – הידבקויות ברחם לאחר גרידה, תסמונת אשרמן, הן סיבוך נדיר אך שכיח יותר לאחר גרידה המעורבת בהליך זיהומי.

סיבוך זה כולל היווצרות רקמת צלקת בחלל הרחם שעלולה להוביל לתסמינים של אי פוריות, שינויים במחזור החודשי או כאבים הקשורים למחזור.

הטיפול בהידבקויות תלוי בחומרתן.

ניקוב של דופן הרחם או המעי – ניקוב הרחם הוא הסיבוך המיידי השכיח ביותר במטופלות בהריון או שאינן בהריון.

סבירות גבוהה יותר להתרחשות ניקוב רחם קיימת במצבים מסוימים כגון דימום לאחר לידה, גרידה שלאחר גיל המעבר ועוד.

כמו כן, ישנם מצבים נדירים בהם עלול להתרחש נקב במעי כתוצאה מהגרידה, כך שיהיה צורך בביצוע ניתוח נוסף לתיקון נקב זה.

פגיעה בצוואר הרחם או חתכים בשפה של צוואר הרחם מתרחשים בדרך כלל כאשר ישנה מתיחה רבה מדי של צוואר הרחם בעת הגרידה.

ניתן לטפל ברוב הקרעים באמצעות תכשירים שונים ולעיתים יש צורך בתפרים.

חולים אשר אלרגיים או רגישים לתרופות, יוד או לטקס נדרשים להודיע לרופא המטפל טרם ביצוע הגרידה. כמו כן יש ליידע את הרופא על היריון או חשד להיריון.

מה כוללת ההכנה לגרידה?

הרופא המטפל יסביר אודות ההליך, ולאחר מכן המטופלת תתבקש לחתום על טופס הסכמה המעניק לרופא את הרשות לבצע את הגרידה.

מומלץ לקרוא את הטופס בעיון ולשאול שאלות במידה והדברים אינם ברורים.

בנוסף להיסטוריה רפואית מלאה, הרופא המטפל עשוי לבצע בדיקה גופנית מלאה ולבחון את תוצאות בדיקות הדם האחרונות.

במידה וההליך דורש הרדמה כללית, או אפידורלית, המטופלת תתבקש לצום שמונה שעות לפני ההליך, ובמידה ומבוצעת הרדמה מקומית, הרופא ימסור הנחיות ספציפיות לגבי צום.

כאמור, יש ליידע את הרופא אודות רגישות או אלרגיות לתרופות, יוד, לטקס, חומרי הרדמה, הריון או חשד להריון.

זאת בנוסף לתרופות הקבועות אותן המטופלת נוטלת, ובעיקר תרופות נוגדות קרישה ומדללי דם כגון אספרין, פלאביקס, אליקוויס ועוד. ייתכן ויהיה צורך להפסיק חלק מתרופות אלו לפני ההליך.

מומלץ להביא תחבושת היגיינית שתשמש את המטופלת לאחר הגרידה בדרך הביתה.

הליך הגרידה

הגרידה עשויה להתבצע במרפאת חוץ או בבית החולים.

סוג ההרדמה יהיה תלוי בהליך הספציפי שמבוצע.

חלק מהגרידות מבוצעת בזמן שהמטופלת נמצאת תחת הרדמה כללית, או בערות תחת הרדמה ספינלית או אפידורלית (הרדמה שיוצרת חוסר תחושה מהמותניים ומטה).

במקרים אלו, הרופא המרדים יעקוב באופן רציף אחר קצב הלב, לחץ הדם, הנשימה ורמת החמצן בדם במהלך הניתוח.

בדרך כלל, שלבי הגרידה כוללים:

הסרת הבגדים ולבישת חלוק.

ריקון שלפוחית ​​השתן.

השכבת המטופלת על מיטת הניתוח עם תמיכה ברגליים (כמו בבדיקת אגן המבוצעת אצל רופא הנשים).

הכנסת עירוי לתוך הווריד בזרוע או ביד.

החדרת קטטר שתן.

הכנסת מכשיר, הנקרא ספקולום, לנרתיק כדי להרחיב את קירות הנרתיק, ולחשוף את צוואר הרחם.

ניקוי צוואר הרחם עם תמיסת חיטוי.

לצורך הרדמה מקומית, הרופא עשוי להקהות את האזור באמצעות זריקה.
במידה וההליך כרוך בהרדמה כללית או אזורית, הרופא המרדים יעקוב באופן רציף אחר קצב הלב, לחץ הדם, הנשימה ורמת החמצן בדם במהלך הניתוח.

הרופא עשוי להשתמש במצבט רפואי (tenaculum) בכדי לייצב את צוואר הרחם בזמן הגרידה.

ניתן "לגרד" את החלק הפנימי של תעלת צוואר הרחם בעזרת כפית חדה במידה וישנו הצורך לבדוק את רקמת צוואר הרחם.

צוואר הרחם יורחב על ידי החדרת מוטות דקים, כך שכל מוט יהיה גדול בקוטרו מקוטר המוט הקודם. תהליך זה יגדיל בהדרגה את פתח צוואר הרחם כך שניתן יהיה להחדיר את כפית הגרידה.

כפית הגרידה תוכנס דרך פתח צוואר הרחם לתוך הרחם, כך שהקצוות החדים ינועו על פני רירית הרחם כדי לגרד את הרקמות. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בשאיבה להסרת רקמות. לעיתים, בשלב זה תבוצע הרדמה מקומית פנימית בחלל הרחם שעלולה לגרום להתכווצויות.

עם סיום גירוד רירית הרחם, כלל המכשירים יוסרו מחלל וצוואר הרחם.

כל רקמה שנאספה במהלך הגרידה תישלח לבדיקה במעבדה. רקמות הריון עשויות להישלח למעבדה ייחודית לצורך איתור מומים גנטיים או כרומוזומליים.

ההחלמה

תהליך ההחלמה משתנה בהתאם לסוג ההליך שבוצע וסוג ההרדמה שניתנה.

במידה והגרידה הייתה כרוכה בהרדמה אזורית או כללית, המטופלת תעבור לחדר התאוששות לטובת השגחה, וברגע שלחץ הדם, הדופק והנשימה יהיו יציבים היא תוכל להשתחרר לביתה.

הליך הכרוך בהרדמה מקומית, דורש בדרך כלל מנוחה של כשעתיים טרם היציאה הביתה.

בימים שלאחר הגרידה עשויים להופיע כתמים או דימום נרתיקי קל ולכן מומלץ לחבוש תחבושת היגיינית. כמו כן, בימים הראשונים שלאחר הגרידה המטופלת יכולה לחוות התכווצויות.

מומלץ לשאול את הרופא המטפל לגבי המשך טיפול וחזרה לשגרה.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא גינקולוגיה

שאלות ותשובות בנושא

ממה מומלץ להימנע לאחר ביצוע הגרידה?

כיצד הליך הגרידה משפיע על המחזור החודשי?

כיצד ניתן להקל על כאבי ההתכווצויות?

באילו מקרים יש לפנות לרופא המטפל לאחר הליך הגרידה?

כמה זמן אורכת הגרידה?