בילירובין

בילירובין הוא פיגמנט כתום-צהוב שנוצר בדרך כלל מפירוק של תאי דם אדומים, ובאמצעות זרם הדם מועבר אל הכבד, שם הוא משנה את ההרכב הכימי שלו ומופרש בצואה.

רמות בילירובין גבוהות מהרגיל מעידות על פירוק תאי דם אדומים בקצב חריג או על כך שהכבד לא מפרק את הפסולת ביעילות ומסנן את הבילירובין מהדם. בנוסף ייתכן כי ישנה בעיה לאורך המסלול דרכו מופרש הבילירובין מהכבד אל הצואה.

כאשר הגוף מכיל רמות גבוהות של בילירובין, העור ולובן העיניים עלולים להצהיב, תופעה שנקראת צהבת, ובנוסף עלולים להופיע עייפות, גרד עורי, שתן כהה ותיאבון נמוך. בדיקת דם לבילירובין מודדת את כמות הבילירובין בדם, ומסייעת במציאת הגורם למצבים רפואיים שונים כגון צהבת, אנמיה ומחלות כבד.

האם בילירובין קיים באופן תקין בזרם הדם?

תהליך הייצור של בילירובין בגוף הוא תהליך תקין ובריא, המתרחש כאשר חלבון ההמוגלובין שמצוי בתאי דם אדומים ישנים, מתפרק. באמצעות מחזור הדם, הבילירובין מועבר אל הכבד, מעובד, מעורבב לתוך מרה, ולאחר מכן מופרש דרך צינורות המרה ומאוחסן בכיס המרה. בזמן אכילה, המרה משתחררת מכיס המרה אל המעי הדק כדי לעזור בפירוק ועיכול שומנים, ובסופו של דבר מופרשת מחוץ לגוף דרך הצואה.

מהם סוגי הבילירובין?

ישנם מספר סוגים של בילירובין שנכללים במסגרת בדיקת הדם:

בילירובין לא מצומד (עקיף) – סוג זה נוצר כאשר ההמוגלובין המצוי בתאי הדם האדומים מתפרק, נקשר לחלבון בדם הנקרא אלבומין ומועבר לכבד.

בילירובין מצומד (ישיר) – סוג זה נוצר כאשר הבילירובין העקיף מגיע אל הכבד ונקשר לחומצה גלוקורונית (חומצה שמקורה בגלוקוז, סוכר) לפני כניסתו למרה. סוג זה הופך את השתן לצהוב.

בילירובין כולל – מדד המתייחס לכלל הבילירובין בזרם הדם (העקיף והישיר יחדיו).

מהן הסיבות לביצוע הבדיקה?

הבדיקה נעשית בדרך כלל כחלק מהבדיקות לתקינותו של הכבד, לכן היא תבוצע בין היתר במצבים הבאים:

• צהבת – הצהבה של העור והעיניים הנגרמת על ידי ערכי בילירובין גבוהים. צהבת קלה שכיחה ביילודים ויכולה לנבוע משינויים נורמליים בחילוף החומרים, או שהיא יכולה להיות סימן ראשון לבעיה רפואית.
• חשד לחסימת דרכי המרה, בכבד או בכיס המרה.
• אבחנת מחלת כבד, במיוחד הפטיטיס, או ביצוע מעקב אחר מחלת כבד.
• סיוע בהערכת אנמיה הנגרמת מהרס מוגבר של תאי דם אדומים.
• סיוע בהערכת חשד לרעילות של תרופה.

ישנן בדיקות נפוצות שעשויות להיעשות במקביל לבדיקה, וביניהן:

• בדיקות תפקודי כבד – בדיקות דם המודדות אנזימים או חלבונים מסוימים בדם.
• אלבומין וחלבון כולל – רמות של אלבומין (חלבון המיוצר על ידי הכבד) והחלבון הכולל מעידות על יכולת הכבד לייצר חלבונים שהגוף זקוק להם כדי להילחם בזיהומים ולבצע פונקציות אחרות.
• ספירת דם מלאה – בדיקה זו מודדת מספר מרכיבים ותכונות של הדם.
• תפקודי קרישה – בדיקה זו מודדת את זמן הקרישה של הפלזמה.

מהם התסמינים של ערכי בילירובין גבוהים?

התסמינים המופיעים עם העלייה של בילירובין בזרם הדם תלויים בגורם הבסיסי, כך שניתן להיות עם בילירובין גבוה במידה קלה וללא תסמינים כלל. עליה נוספת עלולה לגרום לצהבת, הסימן העיקרי לרמות בילירובין גבוהות. סימנים כלליים אחרים של מחלות הגורמות לבילירובין גבוה כוללים כאבי בטן או נפיחות, צמרמורת, חום, כאבי חזה, חולשה, סחרחורת, עייפות, בחילה, הקאה, שתן כהה בצורה יוצאת דופן ועוד.

מהם הגורמים לרמות גבוהות של בילירובין?

רמות גבוהות עשויות להופיע במספר מצבים רפואיים:

אבני מרה – אבני מרה נוצרות מחומרים כמו כולסטרול או בילירובין שמתקשים בכיס המרה. זהו הכיס שאחראי על אחסון מרה (נוזל עיכול שמסייע בפירוק שומנים לפני כניסתם למעיים), כך שחסימה של כיס המרה או של דרכי המרה תגרום להצטברות בילירובין. תסמינים של אבנים בכיס המרה כוללים כאב בבטן ימנית עליונה או ממש מתחת לחזה, כאבי גב בין הכתפיים או בכתף ​​ימין, תחושת חולי, הקאה ועוד. אבני מרה עלולות להיווצר כאשר הגוף מייצר בילירובין ביתר או עקב עודף כולסטרול. כמו כן הן יכולות להיות תוצאה של סיבוך זיהומי בדרכי המרה או מהפרעה בדם עצמו.

תסמונת גילברט – תסמונת גילברט היא הפרעת כבד גנטית שפוגמת בעיבוד הבילירובין עם הגיעו לכבד, וגורמת להצטברותו בזרם הדם. התסמינים עלולים לכלול צהבת, בחילה, הקאה, אי נוחות קלה בבטן ושלשול.

בעיה בתפקודי כבד – כל מצב המשפיע על תפקוד הכבד עלול לגרום להצטברות בילירובין בדם. מספר מצבים יכולים להשפיע על תפקוד הכבד וביניהם שחמת הכבד, סרטן הכבד, מחלות אוטואימוניות שמערבות את הכבד ועוד. תסמינים נפוצים של תפקוד כבד לקוי כוללים צהבת, כאב או נפיחות בטנית, נפיחות של הרגליים או הקרסוליים (בצקת), תשישות, בחילה, הקאה, חבורות קלות, שתן כהה, צואה חיוורת, מדממת או שחורה וגירוד עורי.

דלקת הכבד (הפטיטיס) – דלקת הכבד נגרמת לעיתים קרובות עקב זיהום ויראלי. כבד דלקתי מתקשה בעיבוד הבילירובין, מה שמוביל להצטברותו בדם. דלקת כבד לא בהכרח גורמת לתסמינים, אך יכולה לגרום לצהבת, תשישות, שתן כהה, כאבי בטן, בחילה והקאה.

דלקת בדרכי המרה – דרכי המרה מחברות את הכבד לכיס המרה ולפתח המעי הדק, הנקרא תריסריון, ומסייעות בהעברת המרה, המכילה בילירובין, מהכבד ומכיס המרה אל המעיים. במצב בו דרכי המרה חסומות או שמתרחש תהליך דלקתי, ניקוז המרה לא מתאפשר, דבר שעלול להוביל לרמה מוגברת של בילירובין. תסמינים של דלקת בדרכי המרה עשויים לכלול צואה חיוורת, שתן כהה, צהבת, תחושת עקצוץ, בחילה, הקאה, כאב בבטן ימנית עליונה, ירידה בלתי מוסברת במשקל וחום.

סרטן של הלבלב או כיס המרה – גידול באיברים אלה עלול ליצור לחץ חיצוני על דרכי המרה, לחסום אותן ולגרום להצטברות בילירובין. התסמינים עלולים לכלול כאבי בטן עליונה, ירידה בלתי מוסברת במשקל, צהבת, אובדן תיאבון, שינויים בהרגלי יציאות, בחילות, הקאות, תשישות ועוד.

כולסטזיס ("עימדון מרה") תוך-כבדי של היריון – מדובר במצב זמני שיכול להתרחש במהלך השליש האחרון של ההיריון, בו ניקוז המרה מהכבד מואט או מופסק לחלוטין. כתוצאה מכך, הכבד מתקשה בעיבוד הבילירובין, מה שמוביל לרמות גבוהות. תסמינים של כולסטזיס תוך-כבדי של היריון כוללים גירוד בידיים וברגליים ללא פריחה, צהבת ותסמינים של אבני מרה.

אנמיה המוליטית (פירוק) – אנמיה המוליטית מתרחשת כאשר תאי הדם מתפרקים באופן מהיר מדי בזרם הדם. תסמינים של אנמיה המוליטית כוללים תשישות, קשיי נשימה, סחרחורת, כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי חזה, צהבת, ידיים או רגליים קרות ועוד.

רמות בילירובין ביילודים

לתינוקות רבים יש רמות בילירובין גבוהות בימים שלאחר הלידה, מה שגורם למצב הנקרא צהבת יילוד. זהו מצב זמני שבדרך כלל חולף עצמונית לאחר מספר שבועות. תופעה זו לרוב מתרחשת משום שלילודים ישנם תאי דם אדומים רבים שמתפרקים בקצב מהיר, בעוד הכבד לא מפותח דיו כדי לעמוד בקצב הפירוק.

ברוב המקרים, רמות הבילירובין הגבוהות יובילו לצהבת בין 1 ל-3 ימים לאחר הלידה, ויכולות להגיע לשיא של עד 18 מ"ג/ד"ל ביום הרביעי או החמישי. בדרך כלל הצהבת מתבהרת כשבועיים לאחר מכן. האכלה בתדירות גבוהה (8 עד 12 פעמים ביום) עוזרת ליילוד במתן יציאות קבועות, המסייעות להסיר את הבילירובין מהגוף. במצבים בהם הצהבת מתרחשת ב-24 השעות הראשונות לאחר הלידה, או כשרמות הבילירובין גבוהות במיוחד או לא מתחילות לרדת מעצמן, ניתן לבצע טיפולים מסוימים שיסייעו בהפחתתן.

מהם התסמינים של ערכים נמוכים?

רמות נמוכות של בילירובין בדרך כלל אינן גורמות לתסמינים כלשהם, כך שרוב האנשים כלל לא מודעים למצב זה עד ביצוע בדיקת דם שגרתית. במידה ומופיעים תסמינים חריגים מומלץ לפנות לרופא המטופל. ייתכן והתסמינים הללו נובעים מסיבה רפואית אחרת.

מהם הגורמים לרמות נמוכות של בילירובין?

אין מצבים רפואיים ידועים הגורמים לרמות נמוכות של בילירובין, אך צריכת חומרים מסוימים יכולה להפחית את הרמות באופן זמני. חומרים אלו כוללים קפאין, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) כגון אספירין, נורופן, אדוויל ועוד. מומלץ להימנע מחומרים אלו לפני ביצוע הבדיקה.

מתי מומלץ לפנות לרופא?

כפי שנאמר, רמות נמוכות של בילירובין לרוב לא נקשרות למצב רפואי, ובמקרים רבים, רמות גבוהות לא דורשות טיפול מידי. עם זאת מומלץ לפנות לטיפול רפואי במקרים הבאים:

• כאבי בטן חזקים.
• ישנוניות או חוסר התמצאות.
• צואה שחורה או מדממת.
• הקאה דמית.
• חום של 38.3 מעלות צלזיוס או יותר.
• פריחה עורית אדומה או סגולה.

כיצד יש להתכונן לבדיקה?

טרם הבדיקה יש להימנע מאכילה ושתיה (מלבד מים) למשך ארבע שעות, ובנוסף ייתכן והרופא ימליץ על הפסקת נטילת תרופות מסוימות לפני ביצוע הבדיקה, לדוגמה אנטיביוטיקות מסוימות, תרופות הרגעה כמו פנוברביטל, משתנים מסוימים ותרופות לאסתמה כמו תיאופילין.

תוצאות בדיקת הדם לבילירובין

בדרך כלל, תוצגנה תוצאות רק עבור בילירובין ישיר וכולל (בילירובין עקיף יחושב על ידי הפחתת הבילירובין הישיר מהכולל).

תוצאות תקינות עבור הבילירובין הכולל הן 1.2 מיליגרם לדציליטר (מ"ג/ד"ל) למבוגרים ו-1 מ"ג/ד"ל מתחת לגיל 18. תוצאות תקינות עבור בילירובין ישיר הן בדרך כלל 0.3 מ"ג/ד"ל.

התוצאות עשויות להשתנות מעט בהתאם למעבדה ולמין וגיל הנבדק. כמו כן הן מושפעות ממזונות מסוימים, תרופות או פעילות גופנית מאומצת.

אם רמות הבילירובין גבוהות, הרופא המטפל עשוי להמליץ על ביצוע בדיקות נוספות ועל בדיקות דם תכופות למעקב אחר הבילירובין.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא המטולוגיה

שאלות ותשובות בנושא

האם פעילות גופנית מעלה את רמות הבילירובין?

מהם ערכי הבילירובין הדורשים טיפול ביילודים?

האם גרורות בכבד יכולות לגרום לבילירובין גבוה ולצהבת?

מדוע חסימת דרכי המרה מעלה את ערכי הבילירובין?

איזה סוג של בילירובין עולה בתסמונת גילברט?