אנמיה

אנמיה היא מצב בו אין כמות מספקת של תאי דם אדומים בריאים הנחוצים להובלת חמצן לרקמות הגוף. אדם הסובל מאנמיה עשוי להרגיש עייפות וחולשה. ישנם סוגים רבים של אנמיה, שכל אחד מהם נגרם מגורם אחר.

חשוב לפנות לרופא אם קיים חשד שיש אנמיה שכן היא יכולה להיות סימן אזהרה למחלה קשה. הטיפולים באנמיה נעים בין נטילת תוספי תזונה לביצוע הליכים רפואיים. ייתכן שניתן יהיה למנוע סוגים מסוימים של אנמיה על ידי אכילת תזונה בריאה ומגוונת.

בסרטון מסביר פרופ' מרטין אליס על אנמיה

במאמר זה נלמד על:

• תסמינים של אנמיה
• גורמים
• גורמי סיכון
• סיבוכים
• מניעה 
• אבחון
• טיפול

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

מהם התסמינים של אנמיה?

סימנים ותסמינים של אנמיה משתנים בהתאם לגורם לה. אם האנמיה נגרמת על ידי מחלה כרונית, המחלה יכולה להסוות את התסמינים, כך שהאנמיה עשויה להתגלות רק על ידי בדיקות דם שנעשות מסיבה אחרת.

בהתאם לגורם לאנמיה, ייתכן שלא יהיו תסמינים כלל, אך אם הם מופיעים, הם עשויים לכלול:

• עייפות
• חולשה
• חיוורון או עור צהבהב
• דופק לא סדיר
• קוצר נשימה
• סחרחורת
• כאבים בחזה
• ידיים ורגליים קרות
• כאבי ראש

בשלב הראשון, אנמיה יכולה להיות כה קלה עד שלא שמים לב אליה, אך התסמינים מחמירים ככל שהאנמיה מחמירה.

מהם תאי הדם האדומים?

הגוף מייצר שלושה סוגים של תאי דם – תאי דם לבנים, שתפקידם להילחם בזיהומים, טסיות דם, הלוקחות חלק בתהליך קרישת הדם ותאי דם אדומים (כדוריות דם אדומות) שתפקידם להוביל חמצן לכל חלקי הגוף.

תאי דם אדומים מכילים המוגלובין – חלבון עשיר בברזל המעניק לדם את צבעו האדום. המוגלובין מאפשר לכדוריות דם אדומות להוביל חמצן מהריאות לכל חלקי הגוף ולהוביל בחזרה פחמן דו חמצני לריאות, משם הוא יפונה בנשיפה.

רוב תאי הדם, כולל תאי הדם האדומים, מיוצרים באופן קבוע במח העצם – חומר ספוגי שנמצא בתוך חללי רבות מהעצמות הגדולות בגוף. כדי לייצר המוגלובין ותאי דם אדומים, הגוף זקוק לברזל, ויטמין B12, חומצה פולית וחומרים מזינים אחרים הנצרכים במזון.

מהם הגורמים לאנמיה?

אנמיה מתרחשת כאשר אין בדם מספיק תאי דם אדומים.

זה יכול לקרות אם:

• הגוף אינו מייצר מספיק תאי דם אדומים
• קיים דימום הגורם לאבד את תאי הדם האדומים במהירות רבה יותר מכפי שניתן לייצר אותם
• הגוף הורס את תאי הדם האדומים

לסוגים שונים של אנמיה סיבות שונות הכוללות:

אנמיה מחסר בברזל – סוג האנמיה הנפוץ ביותר הנגרם עקב רמות ברזל נמוכות בגוף. מח העצם זקוק לברזל כדי ליצור המוגלובין, וללא ברזל מספק, הוא אינו יכול לייצר מספיק המוגלובין הדרוש לתפקוד תאי דם אדומים.

סוג זה של אנמיה מופיע אצל נשים הרות רבות אשר אינן נוטלות תוספי ברזל. אנמיה מסוג זה נגרמת גם על ידי אובדן דם, כגון דימום וסת כבד, כיבים במערכת העיכול וסרטן. גם שימוש קבוע במשככי כאבים ללא מרשם (ממשפחת ה-NSAID), ובמיוחד אספירין, עלולים לגרום לדלקת של רירית הקיבה וכתוצאה מכך לדימום.

אנמיה מחסר בוויטמינים – מלבד ברזל, הגוף זקוק לחומצה פולית וויטמין B12 כדי לייצר מספיק תאי דם אדומים. תזונה החסרה ברכיבים אלו עלולה לגרום לירידה בייצור תאי הדם האדומים. כמו כן, ישנם אנשים הצורכים מספיק ויטמין B12 אך הם אינם מסוגלים לספוג את הוויטמין, מצב המכונה אנמיה ממארת (pernicious anemia).

אנמיה של מחלה כרונית – מחלות מסוימות, כמו סרטן, איידס, דלקת מפרקים שגרונית, מחלת כליות, מחלת קרוהן ומחלות דלקתיות חריפות או כרוניות אחרות, עלולות להפריע לייצור תאי הדם האדומים במח העצם ולגרום לאנמיה.

אנמיה אפלסטית – אנמיה נדירה ומסכנת חיים זו מתרחשת כאשר מח העצם מפסיק לפתע לייצר כמות מספקת של תאי דם אדומים. הגורמים לאנמיה אפלסטית כוללים זיהומים, תרופות מסוימות, מחלות אוטואימוניות וחשיפה לכימיקלים רעילים.

אנמיות הקשורות למחלת מוח עצם – מגוון מחלות, כגון לוקמיה ומיאלופיברוזיס, עלולות לגרום לאנמיה על ידי השפעה על ייצור תאי הדם במח העצם. ההשפעות של סוגים אלה של סרטן והפרעות הדומות לסרטן משתנות בין השפעות קלות למסכנות חיים.

אנמיות המוליטיות – קבוצת אנמיות זו מתפתחת כאשר תאי הדם האדומים נהרסים מהר יותר מהקצב בו מח העצם יכול לייצר תאי דם חדשים. מחלות דם מסוימות מגבירות את הרס תאי הדם האדומים. מחלות אלו יכולות להיות מועברות בתורשה אך הן גם עשויות להיות נרכשות במהלך החיים.

אנמיה חרמשית – מצב תורשתי ולעיתים חמור זה הוא סוג של אנמיה המוליטית. הוא נגרם על ידי צורה פגומה של המוגלובין שגורמת לתאי הדם האדומים לקבל צורת חרמש (סהר) שאינה תקינה. תאי דם לא תקינים אלו מתים בטרם עת, וכתוצאה מכך נוצר מחסור כרוני בתאי הדם האדומים.

אילו גורמי סיכון קיימים?

גורמים אלה מעלים את הסיכון לפתח אנמיה:

תזונה חסרת ויטמינים ומינרלים מסוימים – תזונה דלה בוויטמין B12 וחומצה פולית באופן עקבי מגדילה את הסיכון לאנמיה.

מחלות מעי – מחלת מעי המשפיעה על ספיגת המזון במעי הדק – כגון מחלת קרוהן ומחלת הצליאק – מעמידה את המטופל בסיכון לאנמיה.

וסת – באופן כללי, לנשים שלא עברו גיל המעבר יש סיכון גדול יותר לאנמיה של חסר ברזל מאשר לגברים ולנשים לאחר גיל המעבר שכן הווסת גורמת לאובדן תאי הדם האדומים.

הריון – אם אישה בהריון ואינה נוטלת מולטי ויטמין עם חומצה פולית וברזל, היא נמצאת בסיכון מוגבר לאנמיה.

מחלה כרונית – אדם עם סוכרת, אי ספיקת כליות, סרטן או מחלה כרונית אחרת עלול להיות בסיכון לאנמיה של מחלה כרונית.

דימום – איבוד דם כרוני איטי מכיב או ממקור אחר בגופך עלול לרוקן את מאגר הברזל בגוף ולהוביל לאנמיה של חסר ברזל.

היסטוריה משפחתית – אם קיימת היסטוריה משפחתית של אנמיה תורשתית, כמו אנמיה חרמשית, אדם עלול להיות בסיכון מוגבר לפתח את המחלה בעצמו.

גורמים אחרים – היסטוריה של זיהומים מסוימים, מחלות דם והפרעות אוטואימוניות מגדילה את הסיכון לאנמיה. כמו כן, גם אלכוהוליזם, חשיפה לכימיקלים רעילים ושימוש בתרופות מסוימות עלולים להשפיע על ייצור תאי הדם האדומים ולהוביל לאנמיה.

גיל – אנשים מעל גיל 65 נמצאים בסיכון מוגבר לאנמיה.

האם לאנמיה יכולים להיות סיבוכים כלשהם?

ללא טיפול, אנמיה עלולה לגרום לבעיות בריאותיות רבות, כגון:

עייפות כרונית – אנמיה חמורה עלולה לגרום לאדם להיות כל כך עייף עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי.

סיבוכי הריון – נשים בהריון עם אנמיה מחסר חומצה פולית עשויות לסבול מיותר סיבוכים כמו לידות מוקדמות.

בעיות לב – אנמיה יכולה להוביל לקצב לב מהיר או לא סדיר (הפרעות קצב). כשיש אנמיה הלב חייב לשאוב עוד דם כדי לפצות על המחסור בחמצן בדם וזה יכול להוביל להגדלה של הלב או לאי ספיקת לב.

מוות – במקרים קיצוניים, כמו חלק מהאנמיות התורשתיות, כמו אנמיה חרמשית, עלולות להוביל לסיבוכים מסכני חיים. גם אובדן דם רב המביא לאנמיה חריפה וקשה תוך זמן קצר עלול להיות קטלני.

כיצד ניתן למנוע אנמיה?

לא ניתן למנוע סוגים רבים של אנמיה, אך ניתן להימנע מאנמיה של חסר ברזל ומאנמיה של חסר בוויטמינים על ידי אכילת תזונה הכוללת מגוון ויטמינים ומינרלים, כולל:

ברזל – מאכלים עשירים בברזל כוללים בשר בקר, שעועית, עדשים, דגנים מועשרים בברזל, ירקות עם עלים ירוקים כהים ופירות יבשים.

חומצה פולית – ניתן למצוא בפירות ומיצי פרי, ירקות עם עלים ירוקים כהים, אפונה ירוקה, שעועית, בוטנים, ומוצרי דגנים מועשרים, כגון לחם, דגני בוקר, פסטה ואורז.

ויטמין B12 – מזונות עשירים בוויטמין B12 כוללים בשר, מוצרי חלב ומוצרי דגנים וסויה מועשרים.

ויטמין C – מזונות עשירים בוויטמין C כוללים פירות הדר ומיצים, פלפלים, ברוקולי, עגבניות, מלון ותותים. מזונות אלה גם עוזרים להגביר את ספיגת הברזל.

כיצד מאבחנים אנמיה?

כדי לאבחן אנמיה, סביר להניח שהרופא יישאל על ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית, יבצע בדיקה גופנית ויבצע את הבדיקות הבאות:

ספירת דם מלאה (CBC) – בדיקה זו משמשת לספירת תאי הדם בדגימת הדם. לבירור אנמיה, הרופא יבדוק את נפח תאי הדם האדומים מתוך הדם כולו (המטוקריט) ואת רמות ההמוגלובין בדם.

ערכי המטוקריט תקינים למבוגר נעים בדרך כלל בין 40% ל-52% לגברים ובין 35% ל-47% לנשים. ערכי המוגלובין בוגרים תקינים הם בדרך כלל 14 עד 18 גרם לדציליטר לגברים ו-12 עד 16 גרם לדציליטר אצל נשים.

משטח דם – בדיקה לקביעת הגודל והצורה של תאי הדם האדומים. חלק מתאי הדם האדומים עשויים להיבדק גם לגבי הגודל, הצורה והצבע שעשויים להיות חריגים ולהצביע על הגורם לאנמיה.

פריטין – בדיקת דם המודדת את מאגרי הברזל בגוף. רמות נמוכות של פריטין קשורות בדרך כלל לאנמיה מחסר ברזל, אך יכולה להיות אנמיה מסוגים אחרים גם בנוכחות רמות תקינות ואף גבוהות של פריטין.

בדיקות אבחון נוספות – אם מתקבלת אבחנה של אנמיה, הרופא עשוי להזמין בדיקות נוספות כדי לקבוע את הסיבה. לעיתים, יהיה צורך לקחת דגימה ממח העצם כדי לאבחן את הסיבה לאנמיה.

מהו הטיפול באנמיה?

הטיפול באנמיה תלוי בגורם לה:

אנמיה מחסר ברזל – הטיפול בסוג זה של אנמיה כולל בדרך כלל נטילת תוספי ברזל ושינוי תזונתי. אם הגורם למחסור בברזל הוא אובדן דם, מלבד כאשר ידוע שהסיבה היא דימום ווסתי, יש לאתר את מקור הדימום (ע״י בדיקות כמו קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה למשל) ולהפסיקו מה שעשוי להיות כרוך בניתוח או בפעולה פולשנית אחרת.

אנמיה מחסר בוויטמינים – הטיפול במחסור בחומצה פולית וויטמינים שונים כולל תוספי תזונה והגדלת צריכת רכיבים תזונתיים אלה בתזונה. אם מערכת העיכול מתקשה לספוג ויטמין B12 מהמזון, ייתכן שיהיה צורך לקבל זריקות ויטמין B12. בהתחלה, ייתכן שהזריקות יינתנו פעם ביומיים, אך בסופו של דבר, יהיה צורך בזריקה חודשית, ייתכן שלכל החיים, בהתאם למצב.

אנמיה של מחלה כרונית – אין טיפול ספציפי לסוג זה של אנמיה. הרופאים מתמקדים בטיפול במחלה הבסיסית. אם התסמינים הופכים חמורים, עירוי דם או זריקות של הורמון סינתטי המיוצר בדרך כלל על ידי הכליות (אריתרופויטין) עשויים לסייע בהמרצת ייצור תאי הדם האדומים ולהקל על העייפות.

אנמיה אפלסטית – הטיפול באנמיה זו יכול לכלול עירויי דם להגברת רמות תאי הדם האדומים. יתכן שיהיה צורך בהשתלת מח עצם אם מח העצם אינו יכול ליצור תאי דם בריאים.

אנמיות הקשורות למחלת מח עצם – הטיפול במחלות שונות אלה יכול לכלול תרופות, כימותרפיה או השתלת מח עצם.

אנמיות המוליטיות – ניהול אנמיה המוליטית כולל הימנעות מתרופות חשודות, טיפול בזיהומים ונטילת תרופות המדכאות את מערכת החיסון, העלולה לתקוף את תאי הדם האדומים ולהביא להרס שלהם (המוליזה).

אנמיה חרמשית – הטיפול עשוי לכלול חמצן, משככי כאבים ונוזלים דרך הפה והוריד כדי להפחית את הכאב ולמנוע סיבוכים. רופאים עשויים גם להמליץ ​​על עירויי דם, תוספי חומצה פולית ואנטיביוטיקה. תרופה לסרטן הנקראת הידרוקסיאוריאה (הידראה) משמשת גם לטיפול באנמיה חרמשית.

תלסמיה – רוב סוגי מחלת התלסמיה קלות ואינן דורשות טיפול. סוגים חמורים יותר של המחלה מצריכים בדרך כלל עירויי דם, תוספי חומצה פולית, תרופות, כריתת טחול או השתלת תאי אב או מח עצם.

מקורות: MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

מה זה ספירת דם?

מה זה מח עצם?

מה חשוב לדעת לגבי נטילת תוספי ברזל?

כמה זמן לוקח לתקן חסר ברזל?

כיצד ניתן למנוע אנמיה מחסר ברזל בתינוקות?