אי ספיקת כליות כרונית

אי ספיקת כליות כרונית, הנקראת גם מחלת כליות כרונית, מתארת את האובדן ההדרגתי של תפקוד הכליות. תפקיד הכליות הוא לסנן פסולת ועודף נוזלים מהדם, אשר מופרשים לאחר מכן בשתן.

כאשר אי ספיקת כליות כרונית מגיעה לשלב מתקדם, רמות מסוכנות של נוזלים, אלקטרוליטים (מלחים) ופסולת יכולות להצטבר בגוף ולגרום לנזקים שונים. בשלבים המוקדמים של אי ספיקת כליות כרונית, ייתכן שיהיו רק מעט סימנים או תסמינים.

אי ספיקת כליות עשויה להישאר לא מאובחנת עד שתפקוד הכליות נפגע באופן משמעותי. הטיפול במחלות כליה כרוניות מתמקד בהאטת התקדמות הנזק לכליות, בדרך כלל על ידי שליטה על הגורם הבסיסי למחלה.

אי ספיקת כליות כרונית יכולה להתקדם לכשל כלייתי בשלב הסופי, שהוא קטלני ללא טיפול כלייתי חליפי – דיאליזה או השתלת כליה.

במאמר זה תוכלו לקרוא על:

• מהם התסמינים של אי ספיקת כליות כרונית?
• מהם הגורמים לאי ספיקת כליות כרונית?
• מהם גורמי הסיכון לאי ספיקת כליות כרונית?
• מהם הסיבוכים של אי ספיקת כליות כרונית?
• האם ניתן למנוע התפתחות של אי ספיקת כליות כרונית?
• כיצד מאבחנים אי ספיקת כליות כרונית?
• מהו הטיפול לאי ספיקת כליות כרונית?
• מהו הטיפול לאי ספיקת כליות כרונית (מחלת כליות סופנית)?

מהם התסמינים של אי ספיקת כליות כרונית?

לאנשים רבים הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית לא יהיו תסמינים מכיוון שהיא בדרך כלל אינה גורמת לבעיות עד שהיא מגיעה לשלב מתקדם.

שלבים מוקדמים של אי ספיקת כליות כרונית

אי ספיקת כליות כרונית אינה נוטה לגרום לתסמינים כאשר היא נמצאת בשלב מוקדם והסיבה לכך היא שהגוף בדרך כלל מסוגל להתמודד עם ירידה משמעותית בתפקוד הכליות.

אי ספיקת כליות כרונית מאובחנת לרוב בשלב זה רק אם בדיקה שגרתית למצב אחר, כמו בדיקת דם או שתן, מגלה בעיה אפשרית.

אם המחלה מתגלה בשלב מוקדם, תרופות ובדיקות קבועות לניטור עשויות לסייע במניעת התקדמותה.

שלבים מאוחרים של אי ספיקת כליות כרונית

מספר תסמינים יכולים להתפתח אם בשלבים מתקדמים של אי ספיקת כליות כרונית.

התסמינים יכולים לכלול:

• ירידה במשקל ובתיאבון
• נפיחות בקרסוליים, ברגליים או בידיים – כתוצאה מאגירת מים (בצקת)
• קוצר נשימה
• חולשה ועייפות
• דם בשתן
• עלייה בתכיפות מתן שתן
• ירידה מנטלית
• נדודי שינה
• גירוד
• התכווצות שרירים
• בחילות
• כאבי ראש
• כאבים בחזה – עקב הצטברות נוזלים סביב הלב
• יתר לחץ דם
• אין אונות (אימפוטנציה)

שלב זה של מחלת כליות כרונית מכונה אי ספיקת כליות (kidney failure) או מחלת כליות סופנית (end stage renal disease).

מהם הגורמים לאי ספיקת כליות כרונית?

אי ספיקת כליות כרונית מתרחשת כאשר מחלה או מצב אחר פוגעים בתפקוד הכליות, מה שגורם לנזק לכליות להחמיר לאורך מספר חודשים או שנים.

מחלות ומצבים הגורמים למחלות כליה כרוניות כוללים:

• סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2
• יתר לחץ דם
• גלומרולונפריטיס- דלקת ביחידות הסינון הבסיסית של הכליה (גלומרולוס)
• דלקת כליות אינטרסטיציאלית – דלקת בצינוריות הכליה ובמבנים הסובבים אותן
• מחלת כליות פוליציסטית
• חסימה ממושכת של דרכי השתן, ממצבים כמו ערמונית מוגדלת, אבנים בכליות וכמה סוגי סרטן
• ריפלוקס וסיקואורטרלי – מצב שגורם לחזרת שתן משלפוחית השתן לכליות
• זיהומים חוזרים בכליות (פיילונפריטיס)

מהם גורמי הסיכון לאי ספיקת כליות כרונית?

גורמים שעשויים להגביר את הסיכון לאי ספיקת כליות כרונית כוללים:

• סוכרת
• יתר לחץ דם
• מחלות לב וכלי דם
• עישון
• השמנה
• היסטוריה משפחתית של מחלת כליות
• אנטומיה לא תקינה של הכליות
• גיל מבוגר יותר

מהם הסיבוכים של אי ספיקת כליות כרונית?

אי ספיקת כליות כרונית יכולה לפגוע כמעט בכל חלקי הגוף.

סיבוכים פוטנציאליים עשויים לכלול:

• אגירת נוזלים – העלולה להוביל לבצקות בידיים וברגליים, יתר לחץ דם או בצקת ריאות
• עלייה פתאומית ברמות האשלגן בדם (היפרקלמיה) – העלולה לפגוע ביכולת תפקוד הלב ולגרום להפרעות מסכנות חיים בקצב הלב
• מחלות לב וכלי דם
• דלדול עצם וסיכון מוגבר לשברים
• אנמיה
• ירידה בדחף המיני, אין אונות או פגיעה בפוריות
• נזק למערכת העצבים המרכזית – העלול לגרום לקשיי ריכוז, שינויים באישיות או פרכוסים
• ירידה בתגובה החיסונית – מה שהופך את החולה לפגיע יותר לזיהומים
• דלקת קרום הלב (פריקרדיטיס)
• סיבוכי הריון הנושאים סיכונים לאם ולעובר המתפתח
• נזק בלתי הפיך לכליות (מחלת כליות סופנית) שבסופו של דבר דורש דיאליזה או השתלת כליה

האם ניתן למנוע התפתחות של אי ספיקת כליות כרונית?

כדי להפחית את הסיכון לפתח אי ספיקת כליות כרונית חשוב לבצע כמה דברים:

מעקב אחר ההוראות בנושא תרופות ללא מרשם – בעת שימוש במשככי כאבים ללא מרשם, כגון אספירין, איבופרופן (אדוויל ונורופן לדוגמא) ואקמול, חשוב לעקוב אחר ההוראות שעל האריזה. נטילת כמות גדולה מדי של משככי כאבים עלולה להוביל לפגיעה בכליות ובדרך כלל יש להימנע מחלק מתרופות אלה אם קיימת מחלת כליות.

שמירה על משקל תקין – אם המשקל תקין, חשוב לשמור עליו על ידי פעילות גופנית ברוב ימות השבוע. אם קיים צורך לרדת במשקל, ניתן לשוחח עם הרופא על אסטרטגיות לירידה בריאה במשקל. לעיתים קרובות מדובר בהגדלת הפעילות הגופנית היומית והפחתת צריכת קלוריות.

הפסקת עישון – עישון סיגריות עלול לפגוע בכליות ולהחמיר את הנזק הקיים. ניתן להתייעץ עם הרופא על אסטרטגיות להפסקת עישון. קבוצות תמיכה, ייעוץ ותרופות יכולות לעזור בכך.

איזון מחלות רקע – אם יש למטופל מחלות או מצבים המגבירים את הסיכון למחלות כליה (סוכרת, יתר לחץ דם), חשוב להקפיד על איזון של אותן מחלות.

כיצד מאבחנים אי ספיקת כליות כרונית?

ניתן לאבחן אי ספיקת כליות כרונית בבדיקות דם ושתן. במקרים רבים, אי ספיקת כליות כרונית מתגלה רק כאשר בדיקת דם או שתן שגרתית לבעיה אחרת מראה כי הכליות אינן עובדות כרגיל.

מכיוון שלרוב אין לאי ספיקת כליות כרונית תסמינים בשלבים המוקדמים, יש לבדוק אנשים מסוימים בסיכון גבוה יותר באופן קבוע.

מומלץ לבצע בדיקות סדירות אם ידוע על:

• יתר לחץ דם
• סוכרת
• פגיעה כלייתית חריפה – נזק פתאומי לכליות שגורם לפגיעה בתפקוד הכליות
• מחלות לב וכלי דם – מצבים המשפיעים על הלב, העורקים והוורידים, כמו מחלת לב כלילית או אי ספיקת לב
• מצבים אחרים שעלולים להשפיע על הכליות – כמו אבנים בכליות, ערמונית מוגדלת או זאבת
• היסטוריה משפחתית של אי ספיקת כליות כרונית מתקדמת או מחלת כליות תורשתית
• חלבון או דם בשתן, כאשר אין סיבה ידועה

אנשים הנוטלים תרופות לטווח הארוך העלולות להשפיע על הכליות, כגון ליתיום, אומפרזול או תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) צריכים גם הם להיבדק באופן קבוע.

בדיקת דם

הבדיקה העיקרית למחלת כליות היא בדיקת דם. הבדיקה מודדת את רמות מוצר הפסולת הנקרא קריאטינין בדם. הרופא משתמש בתוצאות בדיקות הדם, בתוספת גיל, גודל, מין וקבוצת אתניות כדי לחשב כמה מיליליטר של פסולת הכליות מסוגלות לסנן בדקה.

חישוב זה ידוע כקצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR). כליות בריאות צריכות להיות מסוגלות לסנן יותר מ- 90 מ"ל לדקה.

בדיקת שתן

לצד ה- eGFR, בדיקות שתן יכולות לסייע במתן תמונה מדויקת יותר של תפקוד הכליות. בדיקת שתן נעשית גם כדי לבדוק את רמות החומרים הנקראים אלבומין וקריאטינין בשתן – המכונה יחס אלבומין: קריאטינין (ACR) וכדי לבדוק אם יש דם או חלבון בשתן.

בדיקות אחרות

לפעמים משתמשים גם בבדיקות אחרות כדי להעריך את רמת הנזק לכליות.

בדיקות אלה עשויות לכלול:

• סריקת אולטרסאונד, MRI או CT – כדי לראות איך הכליות נראות ולבדוק האם יש חסימות בדרכי השתן
• ביופסיית כליה – דגימה קטנה של רקמת כליה מוסרת באמצעות מחט והתאים נבדקים במיקרוסקופ לסימני נזק

מהו הטיפול לאי ספיקת כליות כרונית?

אין תרופה לאי ספיקת כליות כרונית אך הטיפול יכול לעזור להקל על התסמינים ולהאט את התקדמות המחלה. הטיפול תלוי בשלב המחלה הכרונית של כל מטופל.

הטיפולים העיקריים הם:

• שינויים באורח החיים – כדי לעזור למטופל להישאר בריא ככל האפשר
• תרופות – כדי לשלוט בבעיות נלוות, כמו לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה
• דיאליזה – טיפול תחליפי לחלק מתפקודי הכליה, שעשויים להיות נחוצים בשלב מחלת כרונית מתקדמת (מחלת כליות סופנית)
• השתלת כליה – גם טיפול זה עשוי להיות נחוץ בשלבי מחלה מתקדמים

שינויים באורח החיים

השינויים הבאים באורח החיים הבאים מומלצים בדרך כלל לאנשים עם מחלת כליות:

• הפסקת עישון
• הקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת
• הגבלת צריכת מלח לפחות מ-6 גרם ביום (בערך כפית אחת)
• פעילות גופנית קבועה – לפחות 150 דקות בשבוע
• הגבלת צריכת האלכוהול – לא יותר מהמגבלה המומלצת של 14 יחידות אלכוהול בשבוע
• ירידה במשקל אם יש עודף משקל
• הימנעות מתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים ללא מרשם(NSAIDs) כגון איבופרופן, נורופן, וולטרן ועוד, למעט כאשר רופא הורה לקחת אותן. תרופות אלו עלולות להזיק לכליות אם קיימת מחלת כליות.

תרופות

אין תרופה ספציפית לאי ספיקת כליות כרונית  אך תרופות יכולות לסייע בשליטה על הרבה מהבעיות הגורמות למצב והסיבוכים שעלולים לקרות כתוצאה ממנו.

לחץ דם גבוה

איזון טוב של לחץ הדם חיוני להגנה על הכליות. אנשים הסובלים ממחלת כליות צריכים בדרך כלל לשאוף להוריד את לחץ הדם מתחת ל -140 / 90 מ"מ כספית, אך יש לשאוף להוריד אותו מתחת ל-130 / 80 מ"מ כספית אם יש גם סוכרת.

ישנם סוגים רבים של תרופות להורדת לחץ דם, אך לעתים קרובות משתמשים בתרופות הנקראות מעכבי האנזים המהפך (ACE inhibitors). דוגמאות לתרופות מקבוצה זו כוללות אנלפריל (אנלדקס) ורמיפריל (טריטייס) תופעות לוואי של תרופות אלו יכולות לכלול שיעול יבש מתמשך, סחרחורת, עייפות, חולשה וכאבי ראש.

אם תופעות הלוואי של מעכבי ACE מטרידות במיוחד, ניתן לתת תרופות מקבוצת חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין (ARB).

כולסטרול גבוה

לאנשים עם אי ספיקת כליות כרונית יש סיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם, כולל התקף לב ושבץ מוחי.

הסיבה לכך היא שחלק מהגורמים למחלות כליה זהים לאלה למחלות לב וכלי דם, כולל לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה. ייתכן שיינתנו למטופל תרופות הנקראות סטטינים כדי להפחית את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.

דוגמאות כוללות אטורווסטטין (ליפיטור, ליטורבה), וסימבסטטין (סימבקור). תופעות לוואי של סטטינים יכולות לכלול כאבי ראש, בחילות, עצירות או שלשולים וכאבי שרירים ומפרקים.

אצירת נוזלים

המטופל עלול לסבול מבצקות בקרסוליים, ברגליים ובידיים אם יש לו מחלת כליות. הסיבה לכך היא כי כאשר תפקוד הכליות נפגע, הכליות אינן יעילות בהוצאת נוזלים מהדם, מה שגורם לנוזלים להצטבר ברקמות הגוף כבצקות.

ייתכן שיומלץ למטופל להפחית את צריכת המלח והנוזלים היומית שלו, כולל נוזלים במזון כגון מרקים ויוגורטים, כדי לעזור להפחית את הנפיחות.

במקרים מסוימים ניתן לתת גם תרופות משתנות (טבליות שמגבירות את ההשתנה) כגון פורוסמיד (פוסיד). תופעות לוואי של משתנים יכולות לכלול התייבשות ורמות מופחתות של נתרן ואשלגן בדם.

אנמיה

אנשים רבים עם אי ספיקת כליות כרונית בשלב מתקדם מפתחים אנמיה, שהיא מחסור בכדוריות דם אדומות. תסמינים של אנמיה כוללים עייפות, חוסר אנרגיה, קוצר נשימה, דפיקות לב ודופק לא סדיר.

אם יש למטופל אנמיה, ייתכן שהוא יצטרך לקבל זריקות של תרופה בשם אריתרופויטין. זהו הורמון המסייע לגוף לייצר יותר כדוריות דם אדומות. אם יש למטופל גם מחסור בברזל, מומלץ גם לקבל תוספי ברזל.

בעיות עצם

אם הכליות נפגעו קשות, זרחן יכול להצטבר בגוף מכיוון שהכליות לא יכולות להיפטר ממנו. לצד סידן, זרחן חשוב לשמירה על עצמות בריאות, אך אם רמתו בדם עולה יותר מדי, היא עלולה להפר את מאזן הסידן בגוף ולהוביל לדלדול עצם.

ייתכן שהרופא ימליץ למטופל להגביל את צריכת המזון העשיר בזרחן, כגון בשר אדום, מוצרי חלב, ביצים ודגים. אם זה לא מוריד מספיק את רמת הזרחן, ייתכן שיהיה צורך בתרופות קושרות זרחן שמסייעות להוריד את רמתו בדם.

יש אנשים עם אי ספיקת כליות כרונית שיש להם גם רמות נמוכות של ויטמין D החיוני גם הוא לבריאות העצם. לאנשים כאלו, עם מחסור בויטמין D,ייתכן ויהיה צורך לקבל תוספים שלו.

מהו הטיפול לאי ספיקת כליות (מחלת כליות סופנית)?

עבור חלק קטן מהאנשים עם אי ספיקת כליות כרונית, הכליות בסופו של דבר יפסיקו לעבוד. בדרך כלל זה קורה בהדרגה, כך שיש זמן לתכנן את השלב הבא בטיפול. אחת האפשרויות כאשר אי ספיקת כליות כרונית מגיעה לשלב זה היא דיאליזה. זוהי שיטה להוצאת פסולת ועודפי נוזלים מהדם.

ישנם שני סוגים עיקריים של דיאליזה:

• המודיאליזה – שיטה הכוללת שאיבת דם למכונה חיצונית, שם הוא מסונן לפני החזרתו לגוף
• דיאליזה פריטונאלית (צפקית) – שיטה הכוללת החדרת נוזלי דיאליזה לחלל בתוך הבטן כדי להוציא חומרי פסולת מהדם בזמן שהם עוברים דרך הדופן הפנימית של הבטן.

המודיאליזה נעשית בדרך כלל כ-3 פעמים בשבוע בבית החולים בעוד דיאליזה פריטונאלית נעשית בדרך כלל בבית מספר פעמים ביום, או במהלך הלילה. אם המטופל לא עובר השתלת כליה, הטיפול בדיאליזה בדרך כלל יצטרך להיות לכל החיים. חשוב לשוחח עם הרופא על היתרונות והחסרונות של כל סוג של דיאליזה ואיזה סוג עדיף למטופל.

אלטרנטיבה לדיאליזה לאנשים עם אי ספיקת כליות סופנית היא השתלת כליה.

לרוב זהו הטיפול היעיל ביותר למחלות כליה מתקדמות, אך הוא כרוך בניתוח ונטילת תרופות מדכאות חיסון למשך כל החיים בכדי למנוע ממערכת החיסון של המקבל לתקוף את הכליה של התורם. ניתן לחיות עם כליה אחת, כלומר כליות תורמות יכולות להגיע אף מתורמים חיים. עם זאת, עדיין יש מחסור בתורמים, ולרוב יש צורך לחכות חודשים ואף שנים להשתלה.

ייתכן ויהיה צורך לעבור דיאליזה בזמן ההמתנה להשתלה. שיעורי ההישרדות לאחר השתלות כליה טובים מאוד – כ-90% מהכליות המושתלות עדיין מתפקדות לאחר 5 שנים ורבות מתפקדות בצורה מועילה גם לאחר 10 שנים ויותר.

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה מחלת כליות כרונית נפוצה?

מה זה אי ספיקת כליות חריפה (אקוטית)?

אילו שינויים מומלצים בתזונה למטופלים עם מחלת כליות כרונית?

כמה זמן נמשך טיפול דיאליזה? זה כואב?

מה זה גלומרולונפריטיס?