אי-סבילות ללקטוז

אנשים הסובלים מאי-סבילות ללקטוז אינם מסוגלים לעכל את הסוכר בחלב, הנקרא לקטוז, בצורה מלאה. כתוצאה מכך, הם יכולים לחוות תסמינים כמו שלשולים, גזים ונפיחות לאחר אכילה או שתייה של מוצרי חלב. המצב בדרך כלל אינו מזיק, אך התסמינים שלו עלולים לגרום לאי נוחות.

הסיבה לאי-סבילות ללקטוז היא ייצור לא תקין (מופחת או לא קיים) של האנזים לקטאז, אנזים המיוצר במעי הדק ואחראי על פירוק הלקטוז באוכל שאנו צורכים.

לאדם יכולות להיות רמות נמוכות של לקטאז אך הוא עדיין יהיה מסוגל לעכל מוצרי חלב. עם זאת, אם רמות האנזים נמוכות מדי, האדם הופך לרגיש ללקטוז, מה שמוביל לתסמינים לאחר אכילת או שתיית מוצרי חלב.

רוב האנשים עם אי-סבילות ללקטוז יכולים לשלוט על המצב מבלי לוותר על מוצרי חלב לחלוטין.

במאמר זה נדון על:

• התסמינים של אי-סבילות ללקטוז
• הגורמים העקריים
• גורמי הסיכון הקיימים
• אבחון הרגישות
• טיפול באי-סבילות ללקטוז

מהם התסמינים של אי-סבילות ללקטוז?

הסימנים והתסמינים של אי-סבילות ללקטוז מתחילים בדרך כלל בין 30 דקות לשעתיים לאחר אכילה או שתייה של מזון המכיל לקטוז.

סימנים ותסמינים נפוצים כוללים:

שלשול – שלשול מוגדר כתדירות, נזילות או נפח צואה מוגברים. באופן רשמי, יותר מ-200 גרם צואה בתקופה של 24 שעות מסווגת כשלשול. אי-סבילות ללקטוז גורמת לשלשול על ידי הגדלת נפח המים במעי הגס, מה שמגדיל את נפח ותכולת הנוזלים של הצואה.

התופעה שכיחה יותר אצל תינוקות וילדים צעירים מאשר אצל מבוגרים. החיידקים במעי הגס מפרקים לקטוז לחומצות שומן וגזים, כאשר רוב החומצות הללו, אך לא כולן, נספגות בחזרה אל המעי הגס.

שאריות החומצות והלקטוז מגבירות את כמות המים שהגוף משחרר למעי הגס. באופן כללי, על מנת שייגרם שלשול, יש צורך בנוכחות של מעל ל-45 גרם פחמימות במעי הגס, כאשר עבור לקטוז, זה שווה ערך לשתיית 3-4 כוסות (כ-750 מ"ל עד 1 ליטר) חלב, בהנחה שאין כלל עיכול של הלקטוז לפני שהוא מגיע למעי הגס. עם זאת, לא כל הפחמימות הגורמות לשלשול מגיעות מלקטוז. למעשה, עד כ-20% מכל הפחמימות הנצרכות יגיעו אל המעי הגס ללא עיכול אצל אנשים בריאים.

בנוסף, חשוב לזכור כי ישנם גורמים רבים אחרים לשלשולים מלבד אי-סבילות ללקטוז. אלה כוללים מרכיבים שונים בתזונה, סוגים אחרים של ספיגה לקויה, תרופות, זיהומים ומחלות מעי דלקתיות.

נפיחות – כאבי בטן ונפיחות הם תסמינים שכיחים של אי-סבילות ללקטוז בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. כאשר הגוף אינו מסוגל לפרק את הלקטוז, הוא עובר דרך המעיים עד שהוא מגיע למעי הגס.

פחמימות כגון לקטוז אינן יכולות להיספג על ידי התאים המצפים את המעי הגס, אך הן יכולות לעבור התססה ופירוק על ידי החיידקים הנמצאים באופן טבעי במעי, חיידקים המכונים מיקרופלורה. תסיסה זו גורמת לשחרור חומצות שומן קצרות, כמו גם גזי מימן, מתאן ופחמן דו חמצני.

היווצרות החומצות והגזים עלולה להוביל לכאבי בטן הממוקמים בדרך כלל סביב הטבור ובחציו התחתון של הבטן. תחושת הנפיחות נגרמת על ידי עלייה של מים וגזים במעי הגס, הגורמת למתיחת דופן המעיים.

יש לציין שרמות הנפיחות והכאבים אינן קשורות בהכרח לכמות הלקטוז הנצרכת, אלא לרגישות האדם לאותה מתיחה של הדופן, לכן, תדירות וחומרת התסמינים יכולות להשתנות באופן משמעותי בין אנשים.

חשוב לציין כי כאבי בטן ונפיחות הם תסמינים שכיחים שעלולים לנבוע מסיבות אחרות, כגון אכילת יתר, סוגים אחרים של ספיגה לקויה, זיהומים, תרופות ומחלות אחרות.

גזים – תסיסת הלקטוז במעי הגס מגבירה את ייצור הגזים מימן, מתאן ופחמן דו חמצני. למעשה, אצל אנשים הסובלים מאי-סבילות ללקטוז, המיקרופלורה של המעי הגס מייעלת את פירוק הלקטוז לחומצות וגזים. כתוצאה מכך, יותר לקטוז מפורק ועובר התססה, מה שמגביר עוד יותר את הגזים.

כמות הגז המיוצר יכולה להיות שונה מאוד מאדם לאדם עקב הבדלים ביעילות המיקרופלורה, כמו גם קצב ספיגת הגז מחדש על ידי המעי הגס. לגזים המופקים מתסיסת לקטוז אין ריח, ולמעשה, ריח הגזים נובע מפירוק החלבונים במעיים, ולא מפחמימות.

מהם הגורמים לאי-סבילות ללקטוז?

אי-סבילות ללקטוז מתרחשת כאשר המעי הדק אינו מייצר כמות מספיקה של אנזים הלקטאז לעיכול הסוכר בחלב (לקטוז). בדרך כלל, הלקטאז הופך את סוכר החלב לשני סוכרים פשוטים – גלוקוז וגלקטוז – הנספגים למחזור הדם דרך רירית המעי.

אצל אנשים עם מחסור באנזים הלקטאז, הלקטוז במזון עובר למעי הגס מבלי לעבור עיבוד וספיגה. במעי הגס, חיידקים הנמצאים שם כדרך קבע צורכים את הלקטוז הבלתי מעוכל, וגורמים לסימנים ולתסמינים של אי-סבילות ללקטוז.

ישנם שלושה סוגים של אי-סבילות ללקטוז, כאשר גורמים שונים גורמים לחוסר הלקטאז העומד בבסיס כל סוג.

אי-סבילות לקטוז ראשונית

אנשים שמפתחים אי-סבילות לקטוז ראשונית – הסוג הנפוץ ביותר – מתחילים את החיים בייצור מספיק של לקטאז. תינוקות, שמקבלים את כל התזונה שלהם מחלב, זקוקים ללקטאז.

כאשר ילדים מחליפים חלב במזונות אחרים, כמות הלקטאז שהם מייצרים בדרך כלל יורדת, אך לרוב נשארת מספיק גבוהה כדי לעכל את כמות החלב בתזונה טיפוסית למבוגרים.

באי-סבילות לקטוז ראשונית, ייצור הלקטאז יורד בחדות עם הגעה לגיל בגרות, מה שהופך את מוצרי החלב לקשים לעיכול.

אי-סבילות לקטוז שניונית

צורה זו של אי-סבילות ללקטוז מתרחשת כאשר המעי הדק מפחית את ייצור הלקטאז לאחר מחלה, פציעה או ניתוח הכולל את המעי הדק.

מחלות הקשורות לאי-סבילות לקטוז משנית כוללות זיהום מעיים, צליאק, צמיחת יתר של חיידקים ומחלת קרוהן. טיפול בהפרעה הבסיסית עשוי להחזיר את רמות הלקטאז לרמות התקינות ולשפר את הסימנים והתסמינים, אם כי זה יכול לקחת זמן.

אי-סבילות לקטוז מולדת או התפתחותית

לעיתים, תינוקות נולדים עם אי-סבילות ללקטוז הנגרמת מחוסר מוחלט של לקטאז, אם כי מדובר בתופעה נדירה. הפרעה זו עוברת מדור לדור בתבנית ירושה הנקראת אוטוזומלית רצסיבית, כלומר האם והאב חייבים להעביר את אותה גרסה גנטית כדי שהילד יירש את הבעיה. תינוקות הנולדו פגים יכולים להיות רגישים ללקטוז בגלל רמת לקטאז לא מספקת.

אילו גורמי סיכון קיימים לאי-סבילות ללקטוז?

גורמים שיכולים להביא למועדות גדולה יותר לאי-סבילות ללקטוז כוללים:

גיל בגרות – אי-סבילות ללקטוז מופיעה בדרך כלל בבגרות. המצב אינו שכיח אצל תינוקות וילדים קטנים.

מוצא אתני – אי-סבילות ללקטוז שכיחה ביותר בקרב אנשים ממוצאים מסוימים – שחורים והיספנים בארה"ב, ויוצאי עדות המזרח בישראל.

לידה מוקדמת – תינוקות שנולדו בטרם עת עלולים לייצר רמות לקטאז נמוכות יותר מכיוון שהמעי הדק אינו מפתח תאים המייצרים לקטאז עד סוף השליש השלישי להריון.

מחלות הפוגעות במעי הדק – בעיות במעי הדק שעלולות לגרום לאי-סבילות ללקטוז כוללות צמיחת יתר של חיידקים, צליאק ומחלת קרוהן.

טיפולים מסוימים בסרטן – אדם שעבר טיפולי הקרנה לסרטן בקיבה או פיתח סיבוכים במעי כתוצאה מכימותרפיה, נמצא בסיכון מוגבר לפתח אי-סבילות ללקטוז.

כיצד מאבחנים אי-סבילות ללקטוז?

הרופא עשוי לחשוד באי-סבילות ללקטוז על סמך התסמינים של המטופל והתגובה שלו להפחתת כמות המזונות החלביים בתזונה.

הרופא יכול לאשר את האבחנה על ידי ביצוע אחת או יותר מהבדיקות הבאות:

תבחין מימן בנשיפה – לאחר שתיית נוזל המכיל רמות גבוהות של לקטוז, הרופא מודד את כמות המימן באוויר הננשף במרווחי זמן קבועים. הוצאה של יותר מדי מימן מעידה על כך שהמטופל לא מעכל וסופג לקטוז בצורה מלאה. הבדיקה אינה פולשנית ונמשכת כשלוש שעות, בהן אסור למטופל לצרוך אוכל או שתייה, והיא דורשת צום של 12 שעות לפני ביצועה.

בדיקת סבילות ללקטוז – שעתיים לאחר שתיית נוזל המכיל רמות גבוהות של לקטוז, המטופל יעבור בדיקות דם כדי למדוד את רמת הגלוקוז במחזור הדם. במידה ורמת הגלוקוז של המטופל לא עולה, המשמעות היא שהגוף שלו לא מצליח לעכל ולספוג את הלקטוז במלואו.

כיצד ניתן לטפל באי-סבילות ללקטוז?

אצל אנשים עם אי-סבילות ללקטוז הנגרמת כתוצאה ממצב כלשהו ברקע, טיפול במצב זה עשוי לשקם את יכולתו של הגוף לעכל לקטוז, אם כי תהליך השיקום יכול להימשך חודשים. עבור אנשים עם אי-סבילות לקטוז ראשונית, הדרך הטובה ביותר להימנע מאי הנוחות הנובעת מהמצב היא על ידי ביצוע דיאטה דלת לקטוז.

כדי להוריד את כמות הלקטוז בתזונה, מומלץ:

• להגביל צריכת חלב ומוצרי חלב אחרים
• לכלול מנות קטנות של מוצרי חלב בארוחות הרגילות
• לאכול ולשתות גלידה וחלב דלים בלקטוז
• להוסיף אנזים לקטאז בנוזל או באבקה למוצרי החלב כדי לפרק את הלקטוז

במידה ומטופל אינו מעוניין לוותר על מוצרי חלב, ישנם מספר טיפולים טבעיים שיכולים לעזור.

תוספי אנזים

ניתן לקנות אנזימים שיעזרו לעכל את הלקטוז, המגיעים בטבליות שהמטופל בולע או בטיפות שאפשר להוסיף למזונות ומשקאות. נראה כי יעילותם של מוצרים אלה משתנה מאדם לאדם, אך ככלל, תוספי אנזים לקטאז עשויים להיות יעילים מאוד עבור אנשים מסוימים.

לקטוז בתרופות

תרופות רבות מכילות לקטוז. הלקטוז המוסף לתרופות אינו משמש כחומר פעיל, אלא נועד בכדי להוסיף נפח לתרופה. הכמות הזעירה של המרכיב הפעיל בתרופה צריכה להיות מלווה בחומרי מילוי שיהפכו את התרופה לגדולה מספיק.

חומר כמו לקטוז, שהוא לרוב חסר טעם אבל עם מספיק מתיקות כדי לאזן את הטעם המר של תרופות רבות, הוא נהדר. בנוסף, העובדה שניתן לגרום ללקטוז להתפרק בבטן ולשחרר את התרופה הופך אותו לחומר אידיאלי להוספה לתרופות.

עם זאת, לרוב לנוכחות הלקטוז בתרופות אין משמעות גדולה. כמות הלקטוז הממוצעת בתרופה היא כ-25 מ"ג, מה שאומר שיש לצרוך כמות גדולה מאוד של תרופה על מנת שתצטבר כמות לקטוז שתגרום לתסמינים. במקרים של אי-סבילות קשה, לקיחת מספר תרופות עלולה בכל זאת לגרום לתסמינים, והרופא ימליץ ליטול את התרופות יחד עם תוסף של האנזים לקטאז.

אורח חיים ותרופות ביתיות

עם הזמן, בעזרת ניסוי וטעייה, ייתכן והמטופל יוכל לחזות את תגובת גופו למאכלים המכילים לקטוז ולהעריך כמה הוא יכול לאכול או לשתות ללא להרגיש אי נוחות. מעטים הם האנשים בעלי אי-סבילות כל כך חמורה ללקטוז, שהם חייבים להפסיק לצרוך את כל מוצרי החלב לחלוטין ולהיזהר ממזונות או מתרופות המכילים לקטוז.

מומלץ לשמור על תזונה טובה

צמצום מוצרי החלב לא בהכרח אומר שאין ביכולתו של המטופל לקבל מספיק סידן.

סידן נמצא במזונות רבים אחרים, כגון:

• ברוקולי וירקות ירוקים נוספים, בעיקר עלים
• מוצרים מועשרים בסידן, כגון דגנים ומיצים
• סלמון משומר או סרדינים
• תחליפי חלב, כגון חלב סויה וחלב שקדים
• תפוזים
• שקדים, אגוזי ברזיל ושעועית מיובשת

על המטופל לוודא גם שהוא מקבל מספיק ויטמין D, שבדרך כלל נצרך בחלב מועשר. ביצים, כבד ויוגורט מכילים גם הם ויטמין D, והגוף מייצר ויטמין D כאשר אדם מבלה בשמש. גם מבלי להגביל מזונות חלביים, מבוגרים רבים אינם מקבלים מספיק ויטמין D, לכן יש לשוחח עם הרופא על נטילת ויטמין D ותוספי סידן כדי להיות בטוחים.

מומלץ להגביל את מוצרי החלב

רוב האנשים עם אי-סבילות ללקטוז יכולים ליהנות ממוצרי חלב מסוימים ללא תסמינים. אדם עשוי לסבול מוצרי חלב מסוימים, כגון חלב דל שומן, טוב יותר ממוצרי חלב מלא. ייתכן גם שאדם יגדיל את הסבילות שלו למוצרי חלב על ידי הכנסתם בהדרגה לתזונה.

ישנם מספר דרכים כיצד להתאים את התזונה על מנת למזער את התסמינים של אי-סבילות ללקטוז, בין היתר:

בחירת מנות חלב קטנות יותר – מומלץ להקטין את מנות החלב הנצרכות, ולהגביל את הכמות עד כ-4 גרם (118 מיליליטר) בכל פעם. ככל שהמנה קטנה יותר כך הסיכוי שהיא תגרום לבעיות במערכת העיכול קטן יותר.

שמירת החלב לארוחות – מומלץ לצרוך את החלב עם מזונות אחרים. זה מאט את תהליך העיכול, מאפשר עיכול טוב יותר של הלקטוז ועלול להפחית את התסמינים של אי-סבילות ללקטוז.

התנסות במגוון מוצרי חלב – לא בכל מוצרי החלב יש אותה כמות לקטוז. לדוגמה, גבינות קשות כמו גאודה או צ'דר, מכילות כמויות קטנות של לקטוז ובדרך כלל אינן גורמות לתסמינים.

גלידה ומשקאות חלב מכילים הכי הרבה לקטוז, אך תכולת השומן הגבוהה בגלידה עשויה למנוע את התסמינים האופייניים.

ייתכן גם כי אדם יסבול טוב יותר מוצרי חלב עם חיידקים (פרוביוטיקה) כגון יוגורט מכיוון שהחיידקים מייצרים באופן טבעי את האנזים המפרק את הלקטוז.

קניית מוצרים דלי לקטוז או ללא לקטוז כלל – כיום ניתן למצוא מוצרים אלה במרבית המרכולים, והם נמצאים בשימוש נרחב מאוד.

שימוש בטבליות או טיפות אנזים לקטאז – טבליות או טיפות המכילות את אנזים הלקטאז עשויות לסייע בעיכול מוצרי חלב. מדובר במוצרים ללא מרשם, כדוגמת לקטזין או לקטאייד. ניתן לקחת טבליות ממש לפני ארוחה חלבית או שניתן להוסיף את הטיפות לקרטון החלב. מוצרים אלה אינם עוזרים לכל מי שיש לו אי-סבילות ללקטוז.

שאלות ותשובות בנושא

במידה ואני סובל מאי-סבילות ללקטוז, האם בהכרח גם ילדיי יסבלו מהמצב?

אני סובל מאי-סבילות ללקטוז אך נוטל תרופות המכילות לקטוז. האם עליי להספיק?

האם ניתן לפתח אי-סבילות ללקטוז באופן פתאומי?

האם אי-סבילות ללקטוז יכולה להיעלם מעצמה?

האם מוצרי פרוביוטיקה יכולים לסייע עם אי-סבילות ללקטוז?