אולקוס (כיב פפטי)

אולקוס (כיב פפטי) הוא פצע פתוח המתפתח על רירית הקיבה הפנימית ועל הרירית בחלק העליון של המעי הדק. התסמין השכיח ביותר של כיב פפטי הוא כאבי בטן, וישנם אזורים רבים בהם יכולים להופיע כיבים, אך השכיחים ביותר הם כיבים המופיעים בחלק הפנימי של הקיבה וכיבי תריסריון המופיעים בחלק הפנימי של חלקו העליון של המעי הדק.

הגורמים השכיחים ביותר לכיבים פפטיים הם זיהום של החיידק הליקובקטר פילורי (H. pylori) ושימוש ארוך טווח בתרופות פופולריות נוגדות דלקת וכאב כמו איבופרופן (אדוויל ואחרים). בניגוד לדעה הרווחת, מתח ומזונות חריפים אינם גורמים לכיב פפטי, אך עם זאת, הם יכולים להחמיר את התסמינים.

במאמר זה נלמד על:

• תסמינים וגורמים
• גורמי הסיכון
• סיבוכים אפשריים
• איך להימנע 
• דרכי אבחון
• טיפול
• כיב פטטי (אולקוס) שלא מחלים
• אורח חיים ותרופות ביתיות

מה הם התסמינים של כיב פפטי?

• כאבי בטן צורבים
• תחושת מלאות, נפיחות או גיהוקים
• חוסר סבילות למאכלים שומניים
• צרבת
• בחילה

התסמין הנפוץ ביותר של כיב פפטי הוא כאב בטן צורב. חומצות בקיבה מחמירות את הכאב, כמו גם קיבה ריקה. לעתים קרובות ניתן להקל על הכאב על ידי אכילת מזונות מסוימים הסותרים חומצת קיבה או על ידי נטילת תרופה להפחתת חומצה, אך אין מדובר בפתרון קבוע והכאב צפוי לחזור. הכאב עשוי להיות גרוע יותר בין הארוחות ובלילה.

לאנשים רבים עם כיב פפטי אין תסמינים כלל.

לעתים רחוקות יותר, כיבים עלולים לגרום לסימנים או תסמינים חמורים כגון:

• הקאות – ואף הקאות עם דם – שעשויות להיראות אדומות או שחורות
• דם כהה בצואה, או צואה שחורה
• קשיי נשימה
• התעלפות
• בחילות
• ירידה בלתי מוסברת במשקל
• שינויים בתיאבון

מה הם הגורמים לכיב פפטי?

כיבים במערכת העיכול מתרחשים כאשר חומצה מעכלת את פני השטח הפנימיים של הקיבה או המעי הדק, ויכולה אף ליצור פצע פתוח וכואב שעלול לדמם. מערכת העיכול מצופה בשכבה רירית המגינה בדרך כלל מפני חומצה, אך אם כמות החומצה עולה או כמות הרירית המגינה על הקיבה פוחתת, אדם עלול לפתח כיב.

הסיבות הנפוצות להתפתחות הכיב כוללות:

זיהום חיידקי – חיידקי הליקובקטר פילורי בדרך כלל חיים בשכבה הרירית המכסה את הקיבה והמעי הדק. לרוב, חיידק ה- pylori אינו גורם לבעיות, אך הוא עלול לגרום לדלקת בשכבה הפנימית של הקיבה ולייצר כיב. עדיין לא ברור כיצד מתפשט זיהום ב-H. pylori, אך ייתכן כי החיידק מועבר מאדם לאדם במגע קרוב, כגון נשיקות, ואולי גם דרך מזון ומים.

שימוש קבוע במשככי כאבים מסוימים – נטילת אספירין, כמו גם תרופות מסוימות, עם מרשם וללא מרשם, ובעיקר משככי כאבים מסוג NSAID, עשויות לגרות את רירית הקיבה והמעי הדק על ידי פגיעה ברירית המגינה. תרופות אלו כוללות איבופרופן (אדוויל ואחרים), נפרוקסן סודיום ועוד, אך הן אינן כוללות פרצטמול (אקמול ואחרים).

תרופות אחרות – נטילת תרופות מסוימות אחרות יחד עם NSAID, כגון סטרואידים, נוגדי קרישה, אספירין במינון נמוך ותרופות נוגדות דיכאון המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), יכולה להגדיל מאוד את הסיכוי לפתח כיבים.

מה הם גורמי הסיכון לכיב פפטי?

בנוסף לסיכונים הקשורים לנטילת משככי כאבים, ייתכן סיכון מוגבר לכיב פפטי אם אדם:

• מעשן – עישון עלול להגביר את הסיכון לכיב פפטי אצל אנשים שיש להם את החיידק הליקובקטור פילורי.
• שותה אלכוהול – אלכוהול יכול לגרות ולשחוק את רירית הקיבה, והוא מגדיל את כמות חומצת הקיבה המיוצרת.
• חווה לחץ נפשי ללא טיפול
• מרבה לאכול אוכל חריף

לבד, גורמים אלה אינם גורמים לכיבים, אך הם עלולים להחמיר את הכיבים ולהקשות על ההחלמה.

אילו סיבוכים יכולים להיות?

כיבים פפטיים שאינם מטופלים עלולים לגרום ל:

דימום פנימי – הדימום יכול להתרחש כאובדן איטי של דם המוביל לאנמיה או כאובדן דם חמור וחריף שעלול לדרוש אשפוז או עירוי דם. איבוד דם חמור עלול לגרום להקאות דמיות או שחורות, וכן לצואה שחורה או דמית.

נקב בדופן הבטן – כיבים במערכת העיכול יכולים לגרום לנקב בדופן הבטן או המעי הדק, מה שמציב את המטופל בסיכון לזיהום חמור בחלל הבטן (נקרא גם "דלקת הצפק" או Peritonitis).

חסימת מעיים – כיבים במערכת העיכול יכולים לחסום את מעבר המזון דרך מערכת העיכול, לגרום למטופל להרגשת מלאות ביתר קלות, להקאות ולירידה במשקל כתוצאה מדלקת או מהצטברות צלקות.

סרטן הקיבה – מחקרים הראו כי אנשים שיש להם את החיידק הליקובקטור פילורי הם בעלי סיכון מוגבר לסרטן הקיבה.

כיצד ניתן להימנע מכיב פפטי?

אדם עשוי להפחית את הסיכון לכיב פפטי על ידי הקפדה על אורח חיים מתאים, וכן על ידי שימוש מושכל במשככי כאבים.

מומלץ להקפיד על הדברים הבאים:

הגנה מפני זיהומים – לא ברור בדיוק כיצד החיידק הליקובקטור פילורי מתפשט, אך ישנן עדויות לכך שהוא יכול לעבור מאדם לאדם או דרך אוכל ומים. לכן, מומלץ לנקוט בצעדים כדי להגן על הסביבה מפני זיהומים על ידי שטיפת ידיים במים ובסבון לעיתים קרובות ועל ידי אכילת מזונות שבושלו כראוי.

מודעות לשימוש במשככי כאבים – על אדם המשתמש בקביעות במשככי כאבים המגבירים את הסיכון לכיב פפטי, לנקוט בצעדים להפחתת הסיכון לבעיות בקיבה. לדוגמא, מומלץ ליטול את התרופות הללו יחד עם ארוחות.

יש לעבוד עם הרופא המטפל כדי למצוא את המינון הנמוך ביותר האפשרי שעדיין מקנה הקלה בכאב, וכן יש להימנע משתיית אלכוהול בעת נטילת התרופות, מכיוון ששילוב של השניים עלול להגביר את הסיכון לפגיעה בקיבה.

במידה ואדם זקוק למשכך כאבים מסוג NSAID, ייתכן שיצטרך ליטול גם תרופות נוספות המפחיתות את רמות החומצה בקיבה.

סוג מסוים של משככי כאב NSAID המכונים "מעכבי COX-2" אמנם פחות מעודדים היווצרות כיב פפטי, אך עלולים להגביר את הסיכון להתקף לב.

כיצד מאבחנים כיב פפטי?

כדי לאתר כיב, הרופא עשוי לעבור על ההיסטוריה הרפואית של המטופל ולבצע בדיקה גופנית.

יתכן שהמטופל ייאלץ לעבור בדיקות אבחון, כגון:

בדיקות מעבדה עבור החיידק הליקובקטור פילורי – הרופא עשוי להמליץ ​​על בדיקות כדי לקבוע אם החיידק הליקובקטור פילורי קיים בגופו של המטופל. ניתן לבדוק נוכחות של הליקובקטור פילורי באמצעות בדיקת דם, בדיקת צואה או מבחן נשיפה.

מבחן הנשיפה נחשב למדויק ביותר, ולצורך ביצועו, המטופל שותה או אוכל חומר המכיל פחמן רדיואקטיבי. בבדיקה זו, החיידק הליקובקטור פילורי מפרק את החומר בבטן, ומאוחר יותר המטופל נושף את החומר שפורק לתוך שקית שנאטמת מיד.

במידה והמטופל נגוע בחיידק, דגימת הנשיפה שלו תכיל את הפחמן הרדיואקטיבי בצורה של פחמן דו-חמצני (בעקבות הפירוק שעבר על ידי החיידק).

במידה ומהטופל נוטל נוגדי חומצה, יש ליידע את הרופא, וכתלות בבדיקה שתבוצע, יתכן והמטופל יצטרך להפסיק את נטילת התרופה לתקופה מסוימת מכיוון שנוגדי החומצה יכולים להוביל לתוצאות שלילית כוזבת (False-Negative).

אנדוסקופיה – הרופא עשוי להשתמש במצלמה לבדיקת מערכת העיכול העליונה של המטופל. במהלך אנדוסקופיה, הרופא מעביר צינור חלול המצויד בעדשה (אנדוסקופ) במורד הגרון אל תוך הוושט, הבטן והמעי הדק.

באמצעות האנדוסקופ, הרופא מחפש כיבים, ובמידה והוא מזהה כיב, ניתן לקחת דגימת רקמה קטנה (ביופסיה) לבדיקה במעבדה. ביופסיה יכולה גם לזהות האם הליקובקטור פילורי נמצא בבטן המטופל.

סביר יותר שהרופא ימליץ על אנדוסקופיה אם המטופל מבוגר, יש לו סימנים של דימום או אם הוא חווה לאחרונה ירידה פתאומית במשקל או קשיי אכילה ובליעה.

אם באנדוסקופיה נראה כיב בבטן, יש לבצע אנדוסקופיית מעקב לאחר הטיפול כדי להראות שהכיב החלים, גם אם התסמינים של המטופל משתפרים.

צילומי מערכת העיכול העליונה – בדיקה זו נקראת לעיתים "בליעת בריום", ובה מבצעים סדרת צילומי רנטגן של מערכת העיכול העליונה אשר יוצרים תמונות של הוושט, הבטן והמעי הדק של המטופל.

במהלך הצילום המטופל בולע נוזל לבן (המכיל בריום) המצפה את מערכת העיכול והופך את הכיב לקל יותר לגילוי.

כיצד ניתן לטפל בכיב פפטי?

הטיפול בכיב פפטי תלוי בסיבה. בדרך כלל הטיפול יהיה כרוך בחיסול חיידק ההליקובקטור פילורי אם קיים, הפחתת או הפסקת השימוש ב-NSAID במידת האפשר, וטיפול התומך בהחלמת הכיב, באמצעות תרופות.

תרופות יכולות לכלול:

תרופות אנטיביוטיות להשמדת החיידק הליקובקטור פילורי – אם הליקובקטור פילורי נמצא במערכת העיכול, הרופא צפוי להמליץ ​​על שילוב של אנטיביוטיקות על מנת להרוג את החיידק.

אלה עשויים לכלול אמוקסיצילין (מוקסיפן), קלריתרומיצין (קלסיד), מטרונידזול (פלג'יל), טינידזול (פרוטוציד), טטרציקלין ולבופלוקסצין.

סביר להניח שיהיה צורך ליטול אנטיביוטיקה למשך שבועיים, כמו גם תרופות נוספות להפחתת חומצת הקיבה, כולל מעכב משאבת פרוטונים ואולי קלבטן (ביסמוט סובסליצילט).

תרופות החוסמות ייצור חומצה ומקדמות ריפוי – מעכבי משאבות פרוטונים – הנקראים גם PPI – מפחיתים את חומצת הקיבה על ידי חסימת המשאבות המייצרות חומצה בתוך תאי הקיבה.

תרופות אלו כוללות תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם, כגון אומפרזול (אומפרדקס), לנסולפרזול (דקסילנט), אסומפרזול (נקסיום) ועוד.

שימוש ארוך טווח במעכבי משאבת פרוטונים, במיוחד במינונים גבוהים, עלול להגביר את הסיכון לשבר באגן, שבר בשורש כף היד ועמוד השדרה, לכן יש להיוועץ ברופא האם תוסף סידן עשוי להפחית את הסיכון.

תרופות להפחתת ייצור החומצה – חוסמי חומצה – הנקראים גם חוסמי היסטמין (H2) – מפחיתים את כמות חומצת הקיבה המשתחררת למערכת העיכול, מה שמקל על כאבי כיב ומעודד ריפוי.

חוסמי חומצה זמינים באמצעות מרשם או ללא מרשם, לדוגמא התרופה פאמוטידין (גאסטרו).

נוגדי חומצה המנטרלים חומצת קיבה – הרופא עשוי לכלול במשטר התרופות נוגדי חומצה אשר מנטרלים חומצת קיבה קיימת ויכולים להקל על הכאב.

תופעות לוואי יכולות לכלול עצירות או שלשולים, תלוי במרכיבים העיקריים. נוגדי חומצה יכולים לספק הקלה בתסמינים אך בדרך כלל אינם משמשים לריפוי הכיב.

תרופות המגנות על רירית הקיבה והמעי הדק – במקרים מסוימים, הרופא עשוי לרשום תרופות ציטופרוטקטיביות (שומרות על התא) המסייעות בהגנה על הרקמות העוטפות את הקיבה והמעי הדק.

האפשרויות בקבוצה זו כוללות תרופות מרשם כמו סוכרלפט (אולסניק) ומיסופרוסטול (ציטוטק).

מעקב המשכי לאחר הטיפול

הטיפול בכיבים פפטיים הוא לעתים קרובות מוצלח, מה שמוביל לריפויו, אך במידה והתסמינים חמורים או אם הם נמשכים על אף הטיפול, הרופא עשוי להמליץ ​​על אנדוסקופיה כדי לשלול סיבות אפשריות אחרות לתסמינים אלו.

במידה ומתגלה כיב במהלך אנדוסקופיה, הרופא צפוי להמליץ ​​על אנדוסקופיה נוספת לאחר הטיפול כדי לוודא שהכיב נרפא. מומלץ לשאול את הרופא אם יש צורך לעבור בדיקות מעקב לאחר הטיפול.

כיב פפטי שלא מחלים

כיבים פפטיים שלא נרפאים בטיפול נקראים "כיבים עקשניים".

ישנן סיבות רבות מדוע כיב עלול שלא להחלים, בין היתר:

• אי-נטילת תרופות לפי ההוראות
• נוכחות של הליקובקטור פילורי בעל עמידות בפני אנטיביוטיקה
• המשכת עישון באופן קבוע
• שימוש קבוע במשככי כאבים – כגון NSAID (אדוויל) – המגבירים את הסיכון לכיבים

לעתים רחוקות יותר, "כיבים עקשניים" עשויים להיות תוצאה של:

• ייצור יתר קיצוני של חומצת קיבה, למשל בתסמונת זולינגר-אליסון (גידול הגורם לייצור חומצה)
• זיהום שאינו נגרם על ידי הליקובקטור פילורי
• סרטן בקיבה
• מחלות אחרות העלולות לגרום לפצעים דמויי כיב בקיבה ובמעי הדק, כמו מחלת קרוהן

הטיפול בכיבים עקשניים כולל בדרך כלל סילוק גורמים העלולים להפריע לריפוי, יחד עם שימוש באנטיביוטיקה שונה. במידה ולמטופל יש סיבוך חמור מכיב, כגון דימום חריף או נקב, ייתכן שיהיה צורך בניתוח. עם זאת, יש צורך בניתוחים לעתים רחוקות יותר מאשר בעבר בגלל התרופות היעילות הרבות הקיימות כיום.

אורח חיים ותרופות ביתיות

ניתן להקל על כאבים הנגרמים מכיב בקיבה על ידי שינויים באורח החיים, כגון:

יש לשקול החלפת משככי כאבים – במידה ומטופל משתמש במשככי כאבים באופן קבוע, מומלץ לשאול את הרופא אם פרצטמול (אקמול ואחרים) עשוי להיות אפשרות מתאימה.

שליטה בלחץ – לחץ עלול להחמיר את הסימנים והתסמינים של כיב פפטי. מומלץ לזהות את מקורות הלחץ הנפשי ולנסות לטפל בגורמים לו. לחץ נפשי כלשהו הוא בלתי נמנע, אך ניתן ללמוד להתמודד עמו על ידי פעילות גופנית, בילוי עם חברים או טיפול פסיכולוגי.

הפסקת עישון – עישון עלול להגביר את חומציות הקיבה ולהפריע לרירית המגינה של הקיבה, ולהפוך את הבטן לרגישה יותר להתפתחות כיב.

הפחתה או הימנעות מאלכוהול – שימוש מופרז באלכוהול יכול לגרות ולשחוק את הרירית בבטן ובמעיים, ולגרום לדלקות ודימום.

מקורות: MayoClinic

שאלות ותשובות בנושא

במידה וקרוב משפחה מדרגה ראשונה סבל מכיב בקיבה, האם אני בסיכון גבוה יותר?

מהו זמן ההחלמה מכיב בקיבה?

מאילו מאכלים מומלץ להימנע על מנת להקל על התסמינים?

האם כיב בקיבה יכול להיות מסוכן?

כמה כיב בקיבה הוא נפוץ?