תת פעילות של בלוטת התריס

תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב בו היכולת של בלוטת התריס לייצר הורמונים נפגעת. בלוטת התריס (המכונה גם בלוטת המגן) היא בלוטת הפרשה פנימית האחראית על קצב חילוף החומרים בגופנו ומשפיעה רבות על ניצולת האנרגיה של הגוף ובקרה על מנגנונים רבים. הבלוטה ממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר, מעל קנה הנשימה וצורתה כצורת פרפר.

הבלוטה אחראית על ייצור והפרשה של הורמוני בלוטת התריס (בהקשר של תת פעילות, ההורמון העיקרי נקרא טירוקסין) כתוצאה מגירויי הורמונלי המגיע מבלוטת יותרת המח.

במצב של תת פעילות של בלוטת התריס, הירידה בריכוז הורמוני בלוטת התריס המיוצרים מביאה להופעת סימפטומים רבים המקושרים למחלה, אך מכיוון שחלקם מקושרים למחלות רבות אחרות ולהזדקנות, מטופלים רבים מתעכבים בפנייה לקבלת ייעוץ וטיפול רפואי.

במצבים קיצוניים של תת פעילות ורמות נמוכות באופן חריג של הורמוני הבלוטה ניתן להגיע למצב של מיקסדמה (בצקת רירית), מצב מסכן חיים אשר הסימפטומים שלו כוללים: חום גוף נמוך באופן קיצוני, קצב לב איטי ואף תרדמת.

אצל מרבית המטופלים, תת הפעילות של הבלוטה מופיעה כתסמין של מחלת האשימוטו- Hashimoto's Disease, מחלה אוטואימונית בה תאי מערכת החיסון מייצרים נוגדנים אשר תוקפים והורגים את תאי בלוטת התריס, מה שמביא לפגיעה ביכולת הבלוטה לייצר את הורמוניה. עם זאת, אצל חלק מהמטופלים הסיבה אחרת ויכולה להיות קשורה למספר גורמים אחרים, ביניהם: טיפול קודם בפעילות יתר של הבלוטה, חשיפה לקרינה וניתוח להסרת הבלוטה שבוצע בעבר.

האבחנה מתבצעת על ידי שימוש בבדיקות דם של הורמונים ספציפיים (ההורמון המפעיל את הבלוטה והורמון המופרש ממנה) ובבדיקה פיזיקלית. הטיפול בתת פעילות בדרך כלל אחיד וכולל תחליפים סינתטיים של ההורמון טירוקסין.

במאמר זה נלמד על:

• הסיבות להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס
• אבחון
• תסמינים
• סיבוכים אפשריים
• מהם הטיפולים השונים

בסרטון מסבירה פרופ' אילנה בלום על בלוטת התריס

מתוך ראיון לתכנית בקו הבריאות בהנחיית פרופ' קרסו ומירי נבו

מהן הסיבות להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס?

ישנם מספר גורמים העלולים לגרום להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס. על אף שהגורמים שונים, במרבית המקרים הטיפול זהה והמחלה נחשבת למחלה קלה יחסית לטיפול ואיזון.

בין הגורמים השונים ניתן למצוא:

מחלת האשימוטו – מחלת האשימוטו הינה מחלה אוטואימונית. תאי מערכת החיסון, אשר במצב תקין אינם מייצרים נוגדנים נגד איברים עצמיים אלא רק דרך מחוללי מחלה ואנטיגנים זרים, מייצרים נוגדנים כנגד תאי בלוטת התריס.

מעבר להרס תאי הבלוטה, המאבק של הנוגדנים כנגד הרקמה הבריאה יוצר דלקת כרונית אשר מהווה גורם מפריע נוסף לייצור ההורמונים על ידי הבלוטה. מחלת האשימוטו הינה הגורם הנפוץ ביותר של תת פעילות בלוטת התריס.

המחלה נפוצה אצל נשים (בנות פחות מ-40 בדרך כלל), אך ניתן למצוא גם גברים וילדים אשר חולים בה. הסיכון לחלות במחלת האשימטו עולה משמעותית במקרים בהם קרוב משפחה חלה בעברו במחלת האשימוטו או בהם המטופל סבל ממצב אוטואימוני קודם, כמו למשל סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים).

טיפול קודם במצבי בלוטת התריס – במקרים רבים בהם נצפית פעילות יתר של בלוטת התריס (או בחלק מהמקרים של סרטן בלוטת התריס), הטיפולים כוללים הסרה מלאה או חלקית של הבלוטה או טיפולים ביוד רדיואקטיבי אשר תפקידו לפגוע בתאי בלוטת התריס. טיפולים אלה, עלולים להביא באופן פרדוקסלי ממצב של יתר פעילות של הבלוטה למצב של חסר פעילות.

חשיפה לקרינה באזור הצוואר – בחשיפה משמעותית לקרינה, למשל בעקבות טיפול בסרטנים שונים, עלולה להתרחש פגיעה נרחבת בתאי בלוטת התריס אשר תוביל לתת פעילות.

מחסור ביוד – יוד הוא המרכיב העיקרי של הורמוני בלוטת התריס והוא רכיב משמעותי וקריטי בתהליך היצירה שלהם בתאי הבלוטה. מחסור ביוד, המגיע בעיקר מהתזונה, הוא אחד הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס. מצב זה אינו נפוץ במרבית המדינות המפותחות, שכן מוסיפים יוד למאכלים מתועשים רבים.

תת פעילות מולדת של בלוטת התריס – גורם לא נפוץ במיוחד. יכולה להיווצר בעיה בהתפתחות בלוטת התריס של העובר במהלך ההיריון מה שיוביל למצב של תת פעילות מולדת של בלוטת התריס. בין התסמינים שנצפה למצוא בתינוק חולה: עצירות, בכי מועט וצרוד, עיכובים בהתפתחות, בעיות קוגניטיביות עד למצב של פיגור, צהבת וטונוס שריר מופחת.

פגיעה בבלוטת יותרת המוח – בלוטת יותרת המח מפרישה הורמון אשר אחראי לשפעול של בלוטת התריס. במקרים בהם מתרחשת פגיעה בבלוטת יותרת המח, לעיתים יש גם פגיעה בשפעול בלוטת התריס העלול להביא למצב של תת פעילות של בלוטת התריס.

תרופות שונות עשויות להביא להתפתחות תת פעילות של בלוטת התריס, כמו למשל התרופות אמיודורון וליתיום.

כיצד מאבחנים תת פעילות של בלוטת התריס?

על אף שחלק מהתסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס אינם מסכני חיים, תת פעילות משפיעה על הדרך בה אנו מעבדים שומנים בגוף. תת פעילות בלוטת התריס עשויה להוביל למצב של כולסטרול גבוה בדם ולהגברת תהליך של טרשת העורקים.

השינויים ברמות הכולסטרול והאצת היווצרות הטרשת עלולים להוביל למצבים מסכני חיים כמו התקפי לב, וזאת נוסף על מצבים מסכני חיים נוספים כמו מיקסדמה (בצקת רירית). מסיבה זו יש לאבחן תת פעילות של בלוטת התריס במהירות האפשרית ולהתחיל בטיפול כמה שיותר מהר.

בדיקת דם לבירור רמת הפעילות של בלוטת התריס בוחנת את החומרים הבאים בדם:

הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) – הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח ואחראי על שפעול בלוטת התריס לייצור הורמוניה. כאשר המוח מרגיש עלייה משמעותית בריכוז ההורמונים המופרשים מבלוטת התריס הוא מפסיק את ההפרשה של TSH ולכן במצב של תת פעילות של בלוטת התריס נצפה למצוא רמות גבוהות שלו.

תירוקסין (T4) – אחד מהורמוני בלוטת התריס העיקריים. לכן, נצפה למצוא ריכוז נמוך שלו בדם במקרה של תת פעילות של בלוטת התריס.

נוסף על בדיקת הדם, הרופא יבצע בדיקה פיזיקלית בחיפוש אחר תסמינים המעלים חשד לקיום פעילות חסר של בלוטת התריס, ביניהם: קצב לב איטי, רפלקסים איטיים מהנורמה ונפיחות באזור הצוואר (מצב המכונה "גויטר" או "זפק").

לעיתים עשוי הרופא המטפל להפנות לבדיקת נוגדנים עצמיים כנגד בלוטת התריס במטרה לאבחן או לשלול את קיומה של מחלת האשימוטו, שהיא כאמור הגורם הנפוץ ביותר לתת פעילות של הבלוטה.

מהם התסמינים השונים של תת פעילות של בלוטת התריס?

התסמינים של תת פעילות בלוטת התריס עלולים להופיע באיטיות ובהדרגתיות לאורך שנים. במצב בו הבלוטה לא מייצרת מספיק הורמונים, קצב חילוף החומרים מאט וניצול האנרגיה בגוף מתחילים מתחיל לרדת, אלה מובילים להיווצרות מרבית תסמיני המחלה.

קצב התפתחות התסמינים וחומרתם משתנה מאוד בין מטופל למטופל בהתאם לרמת הפעילות של בלוטת התריס שלהם. מטופלים רבים מדווחים שהתסמינים הראשונים להופיע כוללים עייפות ועלייה במשקל.

כיוון שאלו תסמינים אשר מופיעים לעיתים קרובות עם העלייה בגיל, מטופלים רבים אינם מקשרים את הופעתם לבעיה בבלוטת התריס עד להופעת תסמינים נוספים.

התסמינים הנפוצים כוללים:

• עייפות כרונית
• עלייה ברמות כולסטרול ובקצב התפתחות טרשת עורקים
• דיכאון
• עלייה במשקל
• פגיעה בליבידו והיעדר חשק מיני
• עצירות
• עור יבש
• רגישות מוגברת לקור
• תנועות כבדות ואיטיות
• כאבי שרירים
• ערפול מחשבתי
• היחלשות מבנה השערות עד למצב של נשירת שיער
• היחלשות מבנה הציפורן
• תסמונת התעלה הקרפלית
• גויטר (נפיחות של בלוטת התריס למצב שניתן לזיהוי בבדיקה פיזיקלית וללא מכשירי הדמייה)
• אנשים מבוגרים עלולים לפתח בעיות זיכרון

במידה ולא ניתן טיפול יעיל בזמן והמחלה ממשיכה להתדרדר (האטה מתמשכת בקצב הפעילות של בלוטת התריס) עלולים להופיע:

• בעיות שמיעה
• קול צרוד ועמוק
• נפיחות באזור הפנים
• הדלדלות בשיעור הגבות
• אנמיה

במצבים קיצוניים של מחסור חמור בהורמוני בלוטת התריס ניתן להגיע למצב מסכן חיים הנקרא מיקסדמה (בצקת רירית), המתאפיין בהאטה חריגה בקצב הלב, בצקות ואף מצבים שונים של תרדמת (קומה).

מהם הסיבוכים השונים של תת פעילות של הבלוטה?

על אף שהמחלה נחשבת בדרך כלל קלה לטיפול, במצבים בהם לא ניתן טיפול מסיבות שונות, כמו למשל חוסר היענות של המטופל, עשויים להתפתח סיבוכים שונים שעלולים אף להגיע למצב של סכנת חיים:

בעיות לבביות – בעקבות ירידה בריכוז הורמוני בלוטת התריס, ובפרט ההורמון טירוקסין, ישנה האצה בהיווצרות טרשת העורקים ועלייה בריכוז הכולסטרול בדם. טרשת העורקים עשויה להתפתח לכדי סכנת חיים של ממש כמו למשל במקרה של התקף לב, בו הרובד הטרשתי מפריע לזרימת הדם בעורקי הלב, כך שהגוף אינו מצליח לספק ללב את החמצן שהוא צריך על מנת לפעול.

בעיות בהריון – חסר פעילות של בלוטת התריס אשר לא מטופלת כראוי עלולה להגביר את הסיכון להופעת סיבוכים בהריון.

סיבוכים אפשריים כוללים:

• רעלת הריון
• תת פעילות מולדת של בלוטת התריס בעובר
• אנמיה באם
• דימום מוגבר לאחר הלידה
• בעיות בהתפתחות העוברית
• משקל תינוק נמוך
• לידה טרם המועד
• הפלות

לרוב, ניתן למנוע סיבוכי הריון על ידי טיפול יעיל בהשגחת הרופא המטפל. טרם הכניסה להריון או במהלך ההיריון, חשוב לציין בפני הרופא המטפל כי המטופלת סובלת מתת פעילות של הבלוטה. בין היתר, תת פעילות של הבלוטה עשוי להביא לירידה בפוריות ופגיעה בתהליך הביוץ באישה.

גויטר – בעקבות הירידה בפעילות בלוטת התריס, המוח חש בירידה בריכוז הורמוני בלוטת התריס בדם. המוח, דרך בלוטת יותרת המוח, מפריש כמויות גדולות של TSH- הורמון המשפעל את בלוטת התריס לייצר הורמונים נוספים. עקב ההפרשה המסיבית של TSH ובהתפתחות איטית והדרגתית עשוי להיווצר מצב של גויטר (זפק) – נפיחות צווארית אשר ניתן להבחין בה במבט וללא אמצעי הדמיה נוספים.

פגיעה עצבית – עם הזמן, תת פעילות של בלוטת התריס ומיעוט הורמוני הבלוטה עלולים להוביל לפגיעה בעיצבוב החלקים המרוחקים של הגפיים (כפות הידיים למשל). הפגיעה מובילה לכאבים, עקצוצים ונימול.

בעיות בשיווי משקל – נשים מבוגרות נמצאות בסיכון לפתח הפרעות בשיווי משקל אשר עלול להוביל לנפילות חוזרות ופציעות נלוות.

מיקסודרמה (בצקת רירית) – כאמור, מצב של מחסור חמור בהורמוני בלוטת התריס עשוי להוביל למצב של מיקסודרמה, מצב מסכן חיים, אשר שיאו בבלבול קשה ואף קומה (תרדמת). מדובר במצב מסכן חיים, אך נדיר למדי. הטיפול הנדרש הוא טיפול חירום בבית החולים אשר כולל תחליפי הורמונים של בלוטת התריס ואף הנשמה מלאכותית ותרופות שונות בהתאם למצבו של המטופל.

מהם הטיפולים השונים לתת פעילות של בלוטת התריס?

באמצעות רופא המשפחה ומעקב של אנדוקרינולוג, ניתן להגיע לאבחנה של תת פעילות הבלוטה ולטפל בה בקלות יחסית. במידה וניתן טיפול כראוי, מרבית המטופלים יחוו נסיגה משמעותית של מרבית התסמינים.

מרבית המטופלים ייאלצו לקחת את הטיפול למשך שארית חייהם, אך במידה ויקפידו עליו, לא צפויה להיות פגיעה בתוחלת חייהם. עיקר הטיפול מתמקד בתחליף של טירוקסין (T4), אחד מהורמוני בלוטת התריס העיקריים. החומר הפעיל בתחליף ההורמון נקרא לבוטירוקסין והוא למעשה תחליף סינתטי להורמון המקורי אשר הבלוטה מתקשה לייצר.

לאחר תקופה בה נוטלים את הטיפול, יש לצפות לחזרה של ערכי הורמוני בלוטת התריס בבדיקות הדם לערכים תקינים, אך פרק הזמן עשוי להשתנות ממטופל למטופל ובעוד חלק מהמטופלים יחזרו לערכים תקינים מהר למדי, למטופלים רבים עשוי לקחת זמן רב יותר.

השיפור בתסמינים גם הוא משתנה ממטופל למטופל ובעוד מטופלים רבים יחוו נסיגה של מרבית הסימפטומים כבר עם תחילת הטיפול, אצל אחרים הטבה יכולה להופיע לאחר חודשים רבים.

בדרך כלל, ההמלצה היא להתחיל ממינון נמוך של התחליף ההורמונלי ולהעלות את המינון בהדרגה בהתאם לתגובה של המטופל. חשוב ליטול את התרופה באותה שעה בערך בכל יום, בדרך כלל בשעות הבוקר. מכיוון שישנם מאכלים ותרופות שונות אשר משפיעים על יעילות התרופה, ההנחיה היא להמתין לפחות שלושים דקות מרגע נטילת התרופה ועד לארוחה הבאה.

במידה ומחליפים את התכשיר בו נעשה שימוש (חברות שונות) יש לבצע מעקב אדוק על מנת לוודא שהמעבר בין התרופות הושלם באופן תקין ובלי פגיעה במאזן הורמוני בלוטת התריס.

בדרך כלל לא מופיעות תופעות לוואי, במידה והמינון נכון והמטופל נוטל את התרופה באופן סדיר ועל פי ההנחיות, ובדרך כלל נצפה להבחין בתופעות לוואי כאשר המינון גבוה מדי ולמעשה נוצר מצב מדומה של יתר פעילות של בלוטת התריס.

בין תופעות הלוואי ניתן לצפות להאצה בדופק, כאבי ראש, כאבים בחזה, חום, סומק בפנים וחולשת שרירים. התרופה נמצאת בסל הבריאות בישראל ונמכרת תחת שמות מסחריים שונים.

מקורות: ClevelandClinic | HealthLine | WebMD | NHS

שאלות ותשובות בנושא

האם לנטילת גלולות למניעת הריון יש השפעה על פעילות בלוטת התריס?

מתי יש לפנות לרופא בחשד לתת פעילות של בלוטת התריס?

האם המינון של לבוטירוקסין נשאר זהה לאורך כל חייו של המטופל?

האם ניתן למנוע מראש התפתחות של תת פעילות של בלוטת התריס?

מהם גורמי הסיכון הנפוצים לפעילות יתר של בלוטת התריס?