שברי מאמץ

שבר מאמץ הוא סדק קטן בעצם. מרבית שברי המאמץ נגרמים כתוצאה משימוש יתר ופעילות חוזרת ותכופה, והם נפוצים אצל רצים וספורטאים העוסקים בספורט הכולל ריצה, כמו כדורגל וכדורסל.

שברי מאמץ מתרחשים בדרך כלל כאשר אנשים שמשנים את פעילותם, כמו למשל על ידי התנסות בתרגיל חדש, הגדלה פתאומית של עצימות האימונים או שינוי משטח האימון (ריצה על הליכון לעומת ריצה בחוץ). בנוסף, אם אוסטאופורוזיס או מחלה אחרת מחלישות את העצמות, ביצוע פעולות יומיומיות גם עלול לגרום לשבר מאמץ.

העצמות נושאות את משקל של כף הרגל והרגל התחתונה והן פגיעות במיוחד לשברי מאמץ בגלל הכוחות הפעילים עליהן במהלך פעילויות כגון הליכה, ריצה וקפיצה.

הימנעות מפעילויות בעצימות גבוהה לתקופה מספקת היא המפתח להחלמה מחבלה בקרסול או בכף הרגל. חזרה לפעילות מהירה מדי יכולה לא רק לעכב את תהליך הריפוי אלא גם להגביר את הסיכון לשבר מלא. במקרה של שבר מלא, ייקח זמן רב יותר להתאושש ולחזור לפעילות.

במאמר זה נדון על:

• מה הם שברי מאמץ ובאיזה מנגנון הם נוצרים?
• באילו אזורים בגוף מתרחשים שברי מאמץ?
• מהם הגורמים לשברי מאמץ?
• מהם התסמינים של שברי מאמץ?
• מהו הטיפול הביתי בשברי מאמץ?
• כיצד מאבחנים שברי מאמץ?
• האם וכיצד ניתן למנוע שברי מאמץ?

מה הם שברי מאמץ ובאיזה מנגנון הם נוצרים?

שברי מאמץ מתרחשים לאורך זמן כאשר כוחות חוזרים גורמים לפגיעות מיקרוסקופיות בעצם. הכוח החוזר על עצמו שגורם לשבר מאמץ הוא כוח חלש שאינו מספיק גדול כדי לגרום לשבר חריף – כמו למשל במקרה של שבר בקרסול שנגרם כתוצאה מנפילה.

שברי מאמץ מתרחשים כאשר תנועה ספורטיבית חוזרת על עצמה לעיתים קרובות כל כך שלעצמות הנושאות משקל ולשרירים התומכים אין מספיק זמן להחלים בין האימונים. העצם נמצאת במצב קבוע של תחלופה – תהליך שנקרא בנייה מחדש (remodeling) ובמסגרתו עצם חדשה מתפתחת ומחליפה עצם ישנה יותר.

אם הפעילות של אתלט עצימה ותכופה מדי, ספיגת העצם הישנה מתרחשת במהירות ועולה על יכולתו של הגוף לתקן ולהחליף אותה. כתוצאה מכך העצם נחלשת והופכת פגיעה לשברי מאמץ.

באילו אזורים בגוף מתרחשים שברי מאמץ?

שברי מאמץ מתרחשים לרוב בעצמות המסרק השנייה והשלישית בכף הרגל (העצמות שנמצאות במרכז כף הרגל ותומכות באצבעות), שהן דקות יותר ולעתים קרובות ארוכות יותר מעצם המסרק הראשונה. זהו האזור בעל ההשפעה הגדולה ביותר על כף הרגל בעת הליכה או ריצה וזה שסופג את מירב הכוח המופעל על כף הרגל.

שברי מאמץ נפוצים גם בעצם העקב (עצם הקלקנאוס), השוקית (העצם החיצונית של השוק והקרסול הידועה גם בשם פיבולה), עצם הקרסול (עצם הטאלוס) ועצם הסירה (הממוקמת בחלק העליון של כף הרגל וידועה גם בשם נביקולה).

מהם הגורמים לשברי מאמץ?

הגורם השכיח ביותר לשברי מאמץ הוא עלייה פתאומית בפעילות הגופנית. עלייה זו יכולה להיות בתדירות הפעילות – כמו פעילות גופנית המתבצעת יותר ימים בשבוע והיא יכולה להיות גם במשך או בעצימות הפעילות – כמו למשל לרוץ למרחקים ארוכים יותר.

גם אצל אדם שאיננו ספורטאי מקצועי, עלייה פתאומית בפעילות עלולה לגרום לשבר מאמץ. לדוגמא, אדם ההולך בדרך כלל לעתים רחוקות, אך ביום מסוים הולך יותר מהרגיל (או על משטחים לא אחידים), כמו בזמן חופשה או טיול. גם נעליים חדשות עלולות להפחית את יכולת כף הרגל לספוג כוחות חוזרים ולהביא לשבר מאמץ.

אי ספיקת עצם

מצבים המפחיתים את חוזק העצם וצפיפותה, כמו אוסטאופורוזיס, ותרופות מסוימות הניתנות לטווח הארוך עלולים לגרום לעלייה בסיכון לשבר מאמץ – גם תוך כדי ביצוע פעילויות יומיומיות רגילות. לדוגמא, שברי מאמץ שכיחים יותר בחודשי החורף, כאשר רמות ויטמין D בגוף נמוכות יותר.

מחקרים מראים כי נשים ספורטאיות נוטות יותר לשברי מאמץ מאשר ספורטאים גברים. זה יכול להיות, בין השאר, בגלל ירידה בצפיפות העצם כתוצאה ממצב המכונה "טריאדת האתלטית". הכוונה היא לכך שכאשר נערה או אישה צעירה מגיעה לקיצוניות בדיאטה או בפעילות גופנית, עלולות להתפתח שלוש מחלות הקשורות זו בזו: הפרעות אכילה, הפרעות בתפקוד הווסת ואוסטיאופורוזיס מוקדם. ככל שמסת העצם של ספורטאית פוחתת, הסיכויים שלה לשבר מאמץ עולים.

סרגל מאמצים לקוי

פעילות רבה מדי בשלב מוקדם מדי היא גורם שכיח לשברי מאמץ. זה בדרך כלל המקרה אצל אנשים שרק מתחילים תכנית אימונים, אבל זה קורה גם אצל ספורטאים מנוסים. לדוגמא, רצים שמתאמנים פחות בחודשי החורף עשויים לדאוג להתחיל לרוץ בדיוק מהנקודה בה הפסיקו בסוף העונה הקודמת ובמקום להתחיל לאט, הם ממשיכים לרוץ בקילומטראז' הקודם שלהם. מצב זה בו אתלטים לא רק מגבירים את רמות הפעילות, אלא מתעלמים מכל אי נוחות ולא נותנים לגופם אפשרות להחלים, עלול להוביל לשברי מאמץ.

טכניקה לא נכונה

כל מצב המשנה את המכניקה של האופן בו כף הרגל סופגת השפעה כשהיא פוגעת בקרקע עלול להגביר את הסיכון לשבר מאמץ. לדוגמא, אם קיימות שלפוחיות, נפיחות בבוהן או דלקת בגידים, זה יכול להשפיע על האופן שבו שמים משקל על כף הרגל בעת הליכה או ריצה ועשוי לדרוש מאזור מסוים להתמודד עם יותר משקל ועם לחץ רב מהרגיל.

מהם התסמינים של שברי מאמץ?

התסמין השכיח ביותר לשבר מאמץ בכף הרגל או בקרסול הוא כאב. הכאב מתפתח בדרך כלל בהדרגה ומחמיר במהלך פעילות נושאת המשקל.

תסמינים אחרים עשויים לכלול:

• כאב שחולף במנוחה
• כאב המתרחש ומתעצם במהלך פעילויות יומיומיות רגילות
• נפיחות בחלק העליון של כף הרגל או בחלק החיצוני של הקרסול
• רגישות למגע במקום השבר

מהו הטיפול הביתי בשברי מאמץ?

יש לפנות לרופא בהקדם האפשרי אם נראה שיש שבר מאמץ בכף הרגל או בקרסול. להתעלמות מהכאב יכולות להיות השלכות חמורות והעצם עלולה להישבר לחלוטין. עד לפגישה עם הרופא, יש לפעול לפי פרוטוקול "RICE" הכולל מנוחה, קרח, קומפרסים והרמת הרגליים.

מנוחה – הימנעות מפעילויות שמעמיסות משקל על כף הרגל. אם יש צורך לשאת משקל מסיבה כלשהי, חשוב לוודא שנועלים נעל תומכת.

קרח – יש לשים קרח מיד לאחר הפציעה כדי להוריד את הנפיחות. יש להשתמש באריזות קרח למשך 20 דקות בכל פעם, מספר פעמים ביום ואין להניח קרח ישירות על העור.

קומפרסים – כדי למנוע נפיחות נוספת, חשוב לעטוף את האזור בתחבושות רכות שיפעילו לחץ קל.

הרמת הרגליים – יש לנוח עם רגליים מורמות לעתים קרובות ככל האפשר.

בנוסף, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) כגון איבופרופן או נורופן, יכולות להקל על הכאב ולהפחית את הנפיחות.

כיצד מאבחנים שברי מאמץ?

בדיקה גופנית

הרופא יישאל את המטופל על ההיסטוריה הרפואית שלו ומצב בריאותו הכללי. הוא יברר לגבי מקום העבודה, הפעילויות היומיומיות, התזונה והתרופות הקבועות וחשוב שהרופא יהיה מודע לגורמי הסיכון לשבר מאמץ. אם למטופל היה שבר מאמץ בעבר, הרופא עשוי לבקש בירור רפואי מלא כולל בדיקות מעבדה על מנת לבדוק חסרים תזונתיים כגון רמות נמוכות של סידן או ויטמין D.

לאחר דיון בתסמינים ובהיסטוריה הבריאותית, הרופא יבחן את כף הרגל והקרסול. במהלך הבדיקה, הוא יחפש אזורי רגישות ויפעיל לחץ עדין ישירות על העצם הפגועה. לעיתים קרובות, המפתח לאבחון שבר מאמץ הוא דיווח של המטופל על כאב בתגובה ללחץ זה. כאב משבר מאמץ מוגבל לרוב לאזור מעל העצם הפגועה ואינו כללי על כל כף הרגל.

בדיקות הדמיה

הרופא עשוי להזמין בדיקות הדמיה שיעזרו לאשר את האבחנה.

צילום רנטגן – צילום רנטגן מספק תמונות של מבנים צפופים, כמו עצמות. מכיוון ששבר מאמץ מתחיל כסדק זעיר, לעיתים קרובות קשה לראות אותו בצילום רנטגן ראשון.

השבר לא ייראה בצילום אלא רק לאחר מספר שבועות, לאחר שהוא החל להחלים.

לאחר מספר שבועות עשויה להופיע רקמת איחוי עצם בשם קאלוס (callus) סביב אתר השבר. במקרים רבים, זו הנקודה בה קו השבר הופך להיות נראה לעין בצילום.

אמצעי הדמיה אחרים – אם הרופא חושד בשבר מאמץ אך אינו יכול לראות אותו בצילום רנטגן, הוא עשויים להמליץ ​​על מיפוי עצמות או בדיקת MRI. אף על פי שמיפוי עצמות פחות ספציפי מ-MRI בהצגת המיקום בפועל של שבר המאמץ, שני סוגי אמצעי ההדמיה הללו רגישים יותר מצילום רנטגן יכולים לזהות שברי מאמץ בשלב מוקדם יותר.

מהו הטיפול בשברי מאמץ?

מטרת הטיפול היא להקל על הכאב ולאפשר לשבר להחלים כך שהמטופל יוכל לחזור לפעילות רגילה. ביצוע תכנית הטיפול של הרופא יעזור למטופל לחזור לפעילויות מהר יותר ולמנוע נזק נוסף לעצם. הטיפול ישתנה בהתאם למיקום שבר המאמץ ולחומרתו. רוב שברי המאמץ מטופלים ללא ניתוח.

טיפול לא ניתוחי

בנוסף לפרוטוקול RICE ולתרופות נוגדות דלקת, הרופא עשוי להמליץ ​​למטופל להשתמש בקביים בכדי להרחיק משקל מכף הרגל עד שהכאב שוכך.

המלצות אחרות לטיפול לא ניתוחי עשויות לכלול:

שינוי פעילויות – זה בדרך כלל לוקח בין 6 ל-8 שבועות לשבר מאמץ להחלים. במהלך אותה תקופה, יש לעבור לפעילויות שמפעילות פחות לחץ על כף הרגל והרגל. שחייה ורכיבה על אופניים הן פעילויות אלטרנטיביות טובות לדוגמא. עם זאת, אין לחדש כל סוג של פעילות גופנית המערבת את כף הרגל או את הקרסול הפגוע, גם אם היא בעלת השפעה נמוכה – ללא המלצת הרופא.

נעליים תומכות – כדי להפחית את הלחץ בכף הרגל והרגל, הרופא עשוי להמליץ ​​לנעול נעלי תמיכה כמו למשל נעליים עם סוליה נוקשה או סנדלים עם סוליית עץ.

גבס – לשברי מאמץ בעצם המסרק החמישית (בצד החיצוני של כף הרגל), בעצם הסירה או בעצם הקרסול לוקח זמן רב יותר להחלים. הרופא עשוי לשים גבס על כף הרגל כדי לשמור על העצמות מקובעות ולהסיר את הלחץ מהרגל המעורבת.

טיפול כירורגי

חלק משברי המאמץ מצריכים ניתוח להחלמה תקינה. ברוב המקרים מדובר בתמיכה בעצמות וקיבוע פנימי על ידי סיכות, ברגים או פלטות המשמשות לרוב להחזקת העצמות הקטנות של כף הרגל והקרסול במהלך תהליך ההחלמה.

מה צריך לדעת לגבי החלמה של שברי מאמץ?

ברוב המקרים, שבר מאמץ מחלים תוך 6 עד 8 שבועות. זמן ההחלמה של שברי מאמץ חמורים יותר עשוי להיות ארוך יותר. על אף שזה יכול להיות קשה להיות מושבת בעקבות הפציעה, חזרה מוקדמת מדי לפעילות עלולה לסכן את המטופל בשברי מאמץ גדולים וקשים יותר לריפוי עם זמן השבתה ארוך עוד יותר. פגיעה חוזרת עלולה להוביל לבעיות כרוניות ושבר המאמץ עלול שלא להחלים כראוי כלל.

לאחר שהכאב שוכך, הרופא עשוי לאשר כי שבר המאמץ נרפא על ידי צילום רנטגן. סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה להיות שימושית גם כן בקביעת ריפוי, במיוחד בעצמות בהן קו השבר היה קשה לזיהוי בשלב הראשון. לאחר ששבר המאמץ החלים והמטופל ללא כאבים, הרופא יאפשר לו לחזור לפעילות באופן הדרגתי. בשלב המוקדם של השיקום, הרופא עשוי להמליץ ​​על ימי פעילות לא רצופים עם ימי מנוחה ביניהם. זה נותן לעצם את הזמן לצמוח ולעמוד בדרישות החדשות המוצבות לה. ככל שרמת הכושר של המטופל משתפרת, ניתן להגדיל לאט את תדירות, משך ועצימות האימון.

האם וכיצד ניתן למנוע שברי מאמץ?

ההנחיות הבאות יכולות לעזור למנוע שברי מאמץ בעתיד:

הקפדה על תזונה בריאה – תזונה מאוזנת עשירה בסידן וויטמין D תסייע בבניית חוזק העצם.

שימוש בציוד מתאים – נעלי ריצה ישנות או שחוקות עלולות לאבד את יכולתן לספוג זעזועים ולהוביל לפציעה. באופן כללי, נעלי אתלט צריכות להיות עם מדרסים רכים יותר, וסוליה חיצונית נוקשה יותר.

הדרגתיות בפעילות חדשה – חשוב להגדיל בהדרגה את הזמן, המהירות והעצימות של פעילות גופנית חדשה. ברוב המקרים, עלייה של 10 אחוזים בשבוע מתאימה.

גיוון פעילות גופנית – חשוב לגוון בסוגי הפעילות הגופנית בכדי להימנע מלחץ יתר על המידה באזור אחד בגוף. לדוגמא, לשלב ספורט בעל השפעה גבוהה על העצמות כמו ריצה עם ענפי ספורט בעלי השפעה נמוכה יותר כמו שחייה או רכיבה על אופניים.

הוספת אימון כוח לשגרת האימונים – אחת הדרכים הטובות ביותר למנוע עייפות מוקדמת בשרירים ואובדן צפיפות העצם שמגיעה עם ההזדקנות היא לשלב אימוני כוח. תרגילי אימוני כוח משתמשים בשיטות התנגדות כמו משקולות חופשיות, רצועות התנגדות או משקל הגוף לבניית שרירים וכוח.

הפסקת פעילות במידת הצורך – אם הכאב או הנפיחות חוזרים, חשוב לנוח כמה ימים ולפנות לרופא אם הכאב נמשך.

מקורות: Orthoinfo | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

האם שינוי במשטח הפעילות קשור לשברי מאמץ?

האם שימוש ציוד לא תקין יכול לגרום לשברי מאמץ?

מה זה שין ספלינט?

מה ההבדל בין שין ספלינט לבין שבר מאמץ?

כיצד מטפלים בשין ספלינט?