עיוורון צבעים

עיוורון צבעים הוא מצב רפואי בו האדם הלוקה בעיוורון לא רואה חלק מהצבעים בצורה תקינה, מתקשה להבדיל בין צבעים שונים או בין גוונים של אותו צבע. העיוורון נגרם בדרך כלל בשל פגיעה או חסר בקולטנים ברשתית העין האחראיים על ראיית צבע וסוג העיוורון תלוי בסוג הקולטנים שנפגעו.

עיוורון הצבעים הנפוץ ביותר הוא עיוורון אדום-ירוק, בו האדם מתקשה לזהות צבעים בגוונים של אדום וירוק אבל ישנם סוגים אחרים, ביניהם עיוורון כחול-צהוב ועף עיוורון צבעים מלא.

העיוורון מועבר בתורשה רצסיבית ונגרם בדרך כלל בשל מוטציה גנטית בגן על כרומוזום ה-X, ועל כן נפוצה בעיקר בגברים. עם זאת, העיוורון עשוי להתפתח בגלל מחלות שונות, טיפול תרופתי וכימיקלים שונים. ומלבד עזרים שונים, לא קיים היום טיפול לעיוורון צבעים ומדובר במצב סטטי שאינו מתדרדר או גורר בעיות ראייה נוספות.

במאמר זה נדון על:

• באילו צבעים עיוור צבעים לא יצליח לראות?
• האם מדובר על מחלה תורשתית?
• הסיבות להתפתחות עיוורון צבעים
• התסמינים
• בעיות רפואיות נלוות לעיוורון צבעים
• אבחון
• טיפול

מדוע מלכתחילה אנו מבחינים בין צבעים שונים?

בשביל לענות על השאלה יש צורך להגדיר מהי המשמעות של צבע וכיצד המח האנושי מעבד צבעים שונים. בעין נמצאים תאי חישה הקולטים גלי אור שונים החודרים דרך האישון ונקלטים ברשתית.

תאי החישה מתחלקים לתאים האחראיים לראייה במצבים בהם יש מעט מאוד אור (תאי קנה/Rods) ותאים האחראיים לראייה במצבים בהם יש הרבה אור, ובין היתר אחראיים לראיית הצבעים (תאי חרוט/Cones).

האור מגיע לעין באורכי גל שונים וכל אורך גל מתאפיין בצבע אחר מתוך קשת הצבעים אשר העין האנושית מסוגלת לזהות- צבע אדום מאפיין את אורכי הגל הארוכים ביותר, הצבע הירוק מתאפיין באורך גל בינוני והצבע הכחול מתאפיין באורכי הגל הקצרים ביותר.

לאחר קליטת הצבע בתאי החישה השונים ברשתית, מתבצעת העברה של המידע אל אזור הראייה במח- שם מתבצע עיבוד של המידע לכדי תפיסה חזותית של תמונה וצבע.

באילו צבעים אנשים בעלי עיוורון צבעים אינם מבחינים?

בדרך כלל, אנשים עם עיוורון צבעים מתקשים לבטא במילים את ההפרעה שהם חווים, אך התפיסה הרווחת בקרב הקהילה המדעית גורסת כי עיוור צבעים טיפוסי עשוי לראות בצבעים גוונים שונים של כחול וצהוב.

לדוגמה, מה שייקרא 'סגול' על ידי אדם שאינו לוקה בעיוורון צבעים ומה שייקרא 'סגול' על ידי עיוור צבעים עשויים למעשה להיות צבעים שונים לחלוטין. לחלופין, שני האנשים עשויים להסתכל על אותו צבע ולקרוא לו בשמות שונים.

ראיית הצבע של אדם מתחלקת לאחת מהקטגוריות הבאות:

ראיית צבע מלאה / טריכרומטיה (Trichromacy)

תאי החישה בעין (בעיקר תאי החרוט) מסוגלים להבחין בין שלושת צבעי הבסיס של העין האנושית- כחול, ירוק ואדום. למעשה, מדובר באנשים בעלי ראיית צבעים רגילה ותקינה אשר מסוגלים לבצע עיבוד באזורי הראייה של המח לכל הצבעים השונים. קשת הצבעים המלאה למעשה מורכבת משישה צבעים שונים:, כתום, אדום, ירוק, כחול, צהוב וסגול.

ליקוי בראיית צבע/דיכרומטיה (Dichromacy)

אם האדם נולד עם תאי חישה חסרים או פגומים מאחד משלושת הסוגים (כחול, ירוק, אדום) בעיניו, הוא מוגדר כדיכרומט.

קשת הצבעים של אנשים דיכרומטים מושפעת באופן ישיר מאיזה אחד משלושת צבעי הבסיס חסר:

מחסור בצבע אדום-ירוק:

Deuteranopia: קולטני הצבע הירוק אינם פועלים כראוי. קשת הצבעים של אנשים אלו תהיה מורכבת גם היא בעיקר מצבעים כחולים וזהובים (מנקודת מבט של אדם בעל ראייה תקינה).

Protanopia: במקרה זה, קולטני הצבע האדום באורך גל ארוך אינם פועלים כראוי, כך שנפגעת הראייה של גווני האדום והירוק. קשת הצבעים של אנשים אלו מורכבת בעיקר ממה שאנשים בעלי קשת צבעים מלאה מכנים- צבעים כחולים וזהובים.

Protanomaly: בסוג זה עיוורון צבעים, ישנם קולטנים המגיבים לאור אדום, אך הם לא עובדים כראוי. הצבעים נראים דהויים ובגוונים עמומים. אדום עשוי להופיע כאפור כהה למשל וכל גווני האדום יראו בגוונים בולטים פחות.

Deuteranomaly: במקרה זה, קולטנים לצבע הירוק אינם פועלים כראוי. זוהי הצורה הנפוצה ביותר של עיוורון צבעים. קשת הצבעים של אנשים הסובלים מעיוורון זה מורכבת ככל הנראה מצבעים כחולים, צהובים ובדרך כלל צבעים עמומים.

מחסור בצבע כחול-צהוב:

Tritanopia: הקולטנים לצבע הכחול אינם פועלים כשורה והמשמעות היא שמדובר בעיוורון צבעים כחול-צהוב. קשת הצבעים של אנשים הלוקים בעיוורון זה עשויה להכיל גוונים אדומים, כחולים בהירים וורודים.

Tritanomaly: סוג זה של עיוורון צבעים הוא כאשר הקולטנים ברשתית לצבע הכחול אמנם פועלים אך לא בצורה יעילה כמו באדם בעל ראייה תקינה. קשת הצבעים של אנשים הסובלים מעיוורון זה כוללת צבעים כחולים (המקבלים גוון מעט ירקרק) ויש מעט גוונים צהובים, למרות שייתכן ולא יופיעו גוונים צהובים כלל.

עיוור צבעים מלא/מונוכרומטיות:

עבור מונוכרומטים, יש פגיעה משמעותית ביכולת לראות צבעים או שהיכולת הזו נעדרת לחלוטין. התמונה אשר אותם אנשים רואים עשויה להידמות לשידור טלוויזיה בשחור-לבן. למעשה, קשת הצבעים תכיל בעיקר גוונים שונים של אפור.

מונוכרומטים מגיעים בשני סוגים:

מונוכרומטיות בה תאי החרוט פגומים: בסוג זה של מונוכרומטיות, שניים מתוך שלושת סוגי קולטני צבעי הבסיס פגומים לחלוטין או חסרים. מכאן, שנותר רק סוג אחד. כזכור, תאי החרוט אחראיים על ראיית צבע ועל חדות הראייה ולכן לאנשים הלוקים בעיוורון זה יש קושי להבחין בין צבעים מסוימים, ורואים הכל בגוונים שונים של אפור.

מונוכרומטיים עשויים להיות גם בעלי ראייה לקויה באופן כללי, עשויים לסבול מרגישות לאור, ניסטגמוס וקוצר ראייה. מדובר בתופעה נדירה למדי.

מונוכרומטיות בה תאי המוט פגומים (נקרא גם א-כרומטופיה): אנשים הסובלים ממונוכרמטיות זו אינם מסוגלים לראות צבעים כלל. למעשה, כלל קולטני הצבע בעיניהם פגומים לחלוטין או לא קיימים כלל מה שמותיר אותם עם קולטני מוט בלבד. כזכור, קולטני המוט אחראיים על ראייה במצבים בהם התאורה בעייתית וחשוך.

הראייה שכן מתבצעת היא בגווני אפור ובעיקר בתנאים של תאורה חלשה מאוד. והיכולת לראות באור יום מצטמצמת בעיקר לכדי אבחנה בכמויות האור החוזרות מעצמים שונים. אתה רואה הכל בגווני אפור. א-כרומטים צפויים לסבול גם מראייה לקויה, ניסטגמוס ורגישות לאור.

האם עיוורון צבעים הוא תורשתי?

עיוורון צבעים אדום-ירוק, הצורה הנפוצה ביותר של עיוורון צבעים, היא מוטציה גנטית שעוברת מדור לדור בתורשה. המוטציה נמצאת בכרומוזום X. בזמן פגישת הזרע והביצית במערכת הרבייה הנקבית (טרם ההפריה), ביצית נושאת כרומוזום X בעוד תא הזרע יכול לשאת כרומוזום X או כרומוזום Y. אם בביצית המופרית ישנם זוג כרומוזומי X (XX), העובר יתפתח כנקבה. אם יהיו בביצית זוג כרומוזומים- XY, העובר יתפתח כזכר. הגן האחראי לעיוורון צבעים ממוקם על כרומוזום X ובמילים אחרות, עיוורון צבעים הוא מצב רצסיבי אשר מקושר לכרומוזום ה-X.

אם נקבה יורשת גן אחד רגיל לראיית צבעים וגן אחד שעבר מוטציה, היא לא תהיה עיוורת צבעים. הסיבה היא שיש צורך שכל כרומוזומי ה-X בעובר יהיו פגומים על מנת שהעיוורון יבוא לידי ביטוי (זו תכונה רצסיבית). נקבה תהיה עיוורת צבעים אך ורק אם שני כרומוזומי ה-X אותם ירשה כוללים מוטציה בגן לעיוורון צבעים.

מכיוון שלבנים יש רק כרומוזום X אחד, הסיכוי שלהם לרשת עיוורון צבעים אדום-ירוק גדול בהרבה. בנים תמיד יורשים את כרומוזום ה-X שלהם מאימם. אם אמא עיוורת צבעים- גם הבן ילקה בעיוורון צבעים.

מהן הסיבות העיקריות להתפתחות עיוורון צבעים?

ישנן מספר סיבות להתפתחות עיוורון צבעים:

פגם תורשתי– כאמור, עיוורון צבעים תורשתי שכיח הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נקבות. המחסור בצבע הנפוץ ביותר הוא אדום-ירוק, כאשר חסר כחול-צהוב הוא הרבה פחות שכיח. נדיר שאין ראיית צבע כלל. ניתן לרשת מידה קלה, בינונית או חמורה של ההפרעה. בדרך כלל המצב הוא סטטי (אין החמרה לאורך החיים) וההפרעה תבוא לידי ביטוי בשתי העיניים.

מחלות– מצבים מסוימים שעלולים לגרום לחסר בצבע הם: סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2, אלכוהוליזם, ניוון רשתית מקולרי, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, אנמיה חרמשית, גלאוקומה ולוקמיה. עין אחת עשויה להיות מושפעת יותר מהשנייה, ועיוורון הצבעים עשוי להשתפר אם ניתן לטפל במחלה הבסיסית.

בסרטון: התמודדות עם ניוון רשתית- ד"ר אליק רוזנפלד

תרופות– תרופות מסוימות יכולות לשנות את ראיית הצבע, כמו תרופות מסוימות המטפלות במחלות אוטואימוניות מסוימות, בעיות לב, לחץ דם גבוה, אין-אונות, זיהומים, הפרעות עצביות ובעיות פסיכולוגיות.

זקנה– היכולת שלך לראות צבעים מתדרדרת לאט ככל שאתה מתבגר.

כימיקלים– חשיפה לכימיקלים שונים, כגון פחמן דיסולפיד ודשנים (נפוצים בתעשיות שונות), עלולה לגרום לאובדן ראיית צבע.

מהם התסמינים האופייניים לעיוורון צבעים?

עיוורון צבעים עשוי להוביל לקשיים שונים הקשורים בראיית צבע ולמעשה, אנשים רבים מגלים כי הם סובלים מעיוורון צבעים בשלב מאוחר יחסית בחיים כאשר הם שמים לב להבדלים בינם לבין אנשים בעלי ראיית צבע תקינה.

סימנים שעשויים להעיד כי אדם סובל מעיוורון צבעים:

• מתקשה לזהות את ההבדל בין שני צבעים שונים.
• מתקשה לראות הבדל בגוונים של צבע מסוים או לזהות עד כמה הצבע בהיר.

הסימנים והתסמינים של עיוורון צבעים יכולים להשתנות בהתאם לסוג. אם מדובר בעיוורון צבעים תורשתי, הסימנים בקושי מורגשים כיוון שאותו אדם רגיל לראות צבעים באותו אופן מיום היוולדו וייתכן כי הוא אינו מבין כלל שיש דרך אחרת לראות צבעים.

עם זאת, אם העיוורון נרכש במהלך החיים (כלומר בשל פציעה, מחלה או נטילת תרופה) הלוקה בעיוורון עשוי להבחין בשינוי באופן שבו הוא רואה צבעים, אם כי מחלות מסוימות המשפיעות על ראיית הצבע מתקדמות לאט מדי כדי ששינויים יהיו מורגשים.

האם עיוורון צבעים מביא להיווצרות בעיות רפואיות נלוות או לפגיעה בראייה?

עיוורון צבעים אדום-ירוק, הצורה הנפוצה ביותר, אינו מוביל לאובדן ראייה נוסף או עיוורון מוחלט. זהו מצב סטטי שאינו מתדרדר. עם זאת, מכיוון שתאי החרוט של הרשתית משמשים גם כדי לראות פרטים עדינים, לאנשים שהם עיוורי צבעים עשויים להיות ראייה פחות חדה.

הצורות הנדירות יותר של עיוורון צבעים יכולות לבוא יחד עם בעיות ראייה אחרות שצריך לטפל בהן על ידי רופא עיניים – במיוחד אצל ילדים. לכן, יש לפנות לרופא העיניים לקבלת אבחנה וסקירת אפשרויות טיפול במידה ויש חשד לעיוורון צבעים. ניתן לשוחח עם הרופא על עזרים שונים שעשויים לסייע עם הראייה.

כיצד מאבחנים עיוורון צבעים?

המבחן העיקרי בו נעשה שימוש על ידי רופאי עיניים ואופטומטריסטים על מנת לאבחן עיוורון צבעים נקרא מבחן אישיהארה (Ishihara) אשר הומצא ביפן בשנת 1918. המבחן נחשב למבחן המוביל עד היום על מנת לבחון האם המטופל סובל מעיוורון צבעים ועל מנת להבחין בין עיוורון אדום-ירוק לבין עיוורון כחול-צהוב. במהלך המבחן, מוצגת למטופל סדרת תמונות בהן מוסתרת ספרה בצבע מסוים, לדוגמה אדום, בין נקודות בצבעים שונים.

במידה והמטופל סובל מעיוורון אדום-ירוק הוא לא יצליח להבחין בספרה. בצורה דומה ניתן לבחון צבעים נוספים (לדוגמה, בעיוורון כחול-צהוב ניתן להציג למטופל סדרת תמונות בהן הספרה צבועה בכחול או צהוב ולבדוק האם המטופל מצליח להבחין בספרה). ניתן לאבחן ילד כבר בגיל ארבע שכן בגיל ארבע הוא מפותח מספיק על מנת להשיב על שאלות לגבי הראייה שלו.

האם ניתן לטפל בעיוורון צבעים?

על אף שלא ניתן לטפל בבעיה מן השורש ולרפא את עיוורון הצבעים, ניתן לנקוט במספר פעולות על מנת להקל על הקשיים שעשויים להתגלות בשל העיוורון:

• להיעזר בחבר או קרוב משפחה רואה על מנת להתמודד עם סיטואציות בהן יש צורך לזהות צבע מסוים או להבדיל בין צבעים.
• מטופלים רבים משתמשים ברמזים אחרים בסביבה על מנת להתגבר על הקושי שנוצר בשל העיוורון, לדוגמה בנהיגה ניתן לזהות את הצבע ברמזור על פי מיקום הנורה הנדלקת (תחתונה=ירוק, עליונה=אדום).
• אפליקציות ועזרי ראייה שונים זמינים בשוק ותפקידם לזהות את הצבע עבור המטופל בחלקים שונים של תמונות המצגות להם.

שאלות ותשובות בנושא

עד כמה עיוורון צבעים שכיח?

מי נמצא בסיכון מוגבר ללקות בעיוורון צבעים?

האם (ומתי) יש צורך לפנות לרופא לצורך בירור?

האם עיוורון צבעים מוביל למגבלות כלשהן? למשל נהיגה?

האם נמצאים בפיתוח טיפולים אשר עשויים לפתור את הבעיה בעתיד?