סרטן בלוטת התריס

סרטן בלוטת התריס הוא הסרטן הנפוץ ביותר הקשור במערכת למערכת האנדוקרינית (מערכת ההפרשה הפנימית של הגוף), אך נחשב לסרטן פחות שכיח באופן יחסי לעומת סוגי סרטן אחרים.

בלוטת התריס בגופנו אחראית להפרשת הורמוני בלוטת התריס אשר תורמים לשמירת הרגולציה על תפקודי גוף שונים ובסרטן בלוטת התריס, התפתחות לא תקינה ולא מבוקרת של תאים בבלוטת התריס מובילים להתפתחות גידול סרטני.

במקרים רבים, הגילוי של סרטן זה נעשה בטעות בעקבות בדיקה רפואית אקראית ולא בשל תלונות המטופל כיוון שבשלבים הראשונים כמעט ולא מופיעים תסמינים המעידים על התפתחותו האיטית של הגידול.

בין התסמינים הנפוצים: כאב גרון, בליטה בצוואר וצרידות. הסרטן נחשב לסרטן המגיב היטב לטיפולים השונים, גם בשלבים יחסית מתקדמים של הגידול הסרטני. בין הטיפולים השונים נעשה שימוש ביוד רדיואקטיבי, הקרנות, תרופות כימותרפיות שונות ופתרונות כירורגיים כמו הסרת הבלוטה או חלקים ממנה.

במאמר זה נדון על:

• הסיבות להתפתחות סרטן בלוטת התריס
• אבחון סרטן בלוטת התריס
• הסוגים השונים של סרטן בלוטת התריס
• התסמינים השונים של סרטן בלוטת התריס
• כיצד ניתן לטפל בסרטן בבלוטת התריס

צפו בד"ר לימור מועלם קלמוביץ' מסבירה על גידול בבלוטת התריס

מתוך פרוייקט המילון הרפואי בוידאו בהנחיית פרופ קרסו

מהן הסיבות להתפתחות סרטן בלוטת התריס?

אין סיבה יחידה וחד משמעית להתפתחות סרטן בלוטת התריס.

עם זאת, התגלו לאורך השנים מספר גורמים שעשויים להעלות את הסיכון לפתח סרטן זה:

תסמונות גנטיות תורשתיות והיסטוריה משפחתית – גנטיקה הינה מרכיב משמעותי בהתפתחות סוגי סרטן רבים וגם הסיכון להתפתחות סרטן בלוטת התריס עולה במקרים שונים של הורשה של גנים מסוימים.

אותם גנים עלולים לשבש את צורת התחלקות התאים או את המנגנונים הטבעיים שמגנים עליהם מהתפתחות מוטציות סרטניות לדוגמה, ובכך לתרום להתפתחות התהליך הסרטני.

מחסור ביוד – את היוד אנו מקבלים מהתזונה שלנו. במקרה של צריכת יוד נמוכה ומחסור ביוד בגוף, הסיכון להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן בלוטת התריס עולה. ברוב העולם המערבי זו איננה בעיה כיוון שיוד נוסף למזונות רבים.

חשיפה לקרינה – בדרך כלל מדברים בהקשר זה על אנשים שעברו הקרנות לאזור הראש והצוואר מסיבות שונות במהלך ילדותם. קרינה זו עלולה לשבש את מנגנוני החלוקה הטבעיים של התאים בגוף ולהביא למצב של התפתחות גידול.

במרבית המקרים בהם התרחשה חשיפה לקרינה, הסרטן מתפתח בגיל הילדות וחשיפה לקרינה הופכת לגורם פחות משמעותי כאשר התרחשה בגיל מבוגר.

נשים סובלות מסרטן בלוטת התריס יותר מאשר גברים, כ-75% מהמקרים המאובחנים הם של נשים.

היסטוריה של סרטן השד – היסטוריה של סרטן השד מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן בלוטת התריס.

נשים נוטות לחלות בשנות ה-40-50 לחייהן, בעוד שגברים נוטים לחלות בגיל 60-70.

חשוב לציין שפעילות יתר כמו תת פעילות של בלוטת התריס– אינן מעלות את הסיכון לחלות בסרטן זה.

כיצד מאבחנים את סרטן בלוטת התריס?

בפניה אל רופא המשפחה בתלונות של תסמינים שונים אופייניים של הסרטן, הרופא עשוי להפנות למספר בדיקות או למומחה בתחום.

ישנן מספר בדיקות רלוונטיות לאבחנה של סרטן בלוטת התריס:

בדיקת דם– בדיקה של תפקודי בלוטת התריס משמשת לבדיקת רמות הורמוני בלוטת התריס בדם והיא בדרך כלל אחת הבדיקות הראשונות והפשוטות ביותר.

בדיקה זו לא נועדה לאבחן את הסרטן, אלא דווקא לשלול אותו על ידי אבחנה של תת פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס. בנוסף, ייתכן ויבדקו את רמות הסידן והקלציטונין בגוף, הקלציטונין משפיע על מאזן הסידן בגוף והוא מיוצר בבלוטת התריס.

בסוגים מסוימים של סרטן בבלוטת התריס ישנם שינויים ברמות ההפרשה של קלציטונין מהבלוטה.

במידה ובדיקת הדם תקינה, ייתכן והמטופל יועבר לבדיקות נוספות:

סריקת אולטרסאונד– סריקת אולטרסאונד הינה בדיקה אנטומית הדמייתית בה נעשה שימוש בגלי קול על מנת לזהות ממצאים אנטומיים חריגים. הבדיקה מתבצעת באזור הצוואר ונועדה על מנת לחפש גושים באזור הבלוטה ובלוטות לימפה חשודות באזור אשר סרטן יכול היה להתפשט אליהן.

ביופסיה– במידה וזוהה גוש, תילקח ביופסיה באמצעות מחט דקה. הביופסיה היא למעשה דגימה קטנה של תאים אשר נחקרת תחת המיקרוסקופ על מנת לאשש את קיומו של התהליך הסרטני. לעיתיים הביופסיה נלקחת בסיוע של הדמית אולטרסאונד במקביל על מנת לוודא שהדגימה נלקחת מהאזור הנכון.

סריקות CT ו-MRI– מדובר בבדיקות הדמיה מתקדמות יותר אשר אפשר לבחון דרכן את הגוש הסרטני בבלוטת התריס ובנוסף לחפש גרורות וממצאים סרטניים שונים במקומות נוספים. את בדיקת ה-CT ניתן לאחד עם בדיקת PET-CT על מנת לזהות פעילות מטבולית של גרורת סרטניות בגוף.

ייתכן שהרופא יבקש לבצע בדיקת פרופיל גנטי והיסטוריה משפחתית על מנת לשלול את קיומן של תסמונות גנטיות אשר עשויות להוביל להתפתחות סרטן בבלוטת התריס. נהוג לסווג את הסרטן ולקבוע את דרגתו על מנת לקבוע פרוטוקול טיפול מתאים.

מהם הסוגים השונים של סרטן בלוטת התריס?

סוג סרטן בלוטת התריס נקבע על ידי החלק האנטומי בבלוטה שהתאים בו הפכו סרטניים. סוג הסרטן משפיע על פרוטוקול הטיפול ועל הסיכון לחלות במחלה בשנית.

סרטן פפילרי של בלוטת התריס – אחת הצורות הפחות אגרסיביות של סרטן הבלוטה. זה הסוג הנפוץ ביותר ונראה אותו לרוב אצל נשים בגיל הפוריות. סרטן פפילרי של בלוטת התריס מסוכן פחות מהסוגים האחרים, הוא מתפשט לאט יותר, ונחשב לסרטן אשר מגיב היטב לטיפול בו.

סרטן מדולרי של בלוטת התריס – סרטן מדולרי של בלוטת התריס הוא צורה נוספת הנחשבת פחות אגרסיבית. בסוג זה מתרחש שחרור יתר של קלציטונין, כאמור חומר המשפיע על הסידן בגוף, לזרם הדם ולכן ניתן לזהות אותו גם בבדיקת דם שגרתית. מסיבה זו הוא לרב מזוהה בשלבים מוקדמים של המחלה ומטופל בצורה שונה מצורות אחרות של סרטן בלוטת התריס.

סרטן פוליקולרי (זקיקי) של בלוטת התריס – סרטן זקיקי של בלוטת התריס הוא סוג סרטן של הבלוטה עם הסיכון הכי גבוה להתפשטות גרורות לבלוטות לימפה סמוכות ולהישנות של המחלה לאחר החלמה, זאת על אף שהתאים המעורבים בו בדרך כלל ממוינים היטב.

סרטן מסוג Hurthle הוא תת-סוג נדיר של סרטן זקיקי אשר מאופיין באחוז גבוה מאוד של התפשטות לבלוטות לימפה סמוכות.

סרטן אנאפלסטי של בלוטת התריס – הצורה האגרסיבית ביותר של סרטן הבלוטה. סוג זה נפוץ במיוחד במטופלים מעל גיל 60, קשה לטיפול ונחשב לסוג הנדיר ביותר של סרטן הבלוטה.

לימפומה של בלוטת התריס – זהו סוג נדיר של סרטן בבלוטת התריס אשר מתחיל להתפתח ראשית מתוך תאי החיסון הממוקמים בתוך בלוטת התריס ולא מתוך תאי הבלוטה עצמה.

ניתן לקבוע את סוג הסרטן הספציפי לאחר בחינת הרקמה אשר נדגמה בביופסיה תחת מיקרוסקופ ובחינת התאים וצורתם והמאפיינים האנטומיים השונים של הרקמה.

מהם התסמינים השונים של סרטן בלוטת התריס?

בשל העובדה שמרבית המקרים של סרטן בלוטת התריס מתפתחים לאט, ייתכן ובשלבים הראשונים של המחלה לא יופיעו סימפטומים כלל – זהו למעשה המצב אצל מרבית המטופלים. ברוב המקרים הסרטן מזוהה כחלק מבדיקה שגרתית או בדיקת הדמיה אשר המטופל מבצע בשל סיבה אחרת.

בדרך כלל התסמין הראשון אותו מזהה מטופל הסובל מסרטן בבלוטת התריס הוא גוש בחלק הקדמי של הצוואר, אשר ניתן להרגיש בבדיקה גופנית. תסמין זה מחשיד לקיום סרטן בבלוטת התריס בשל העובדה ששתי אונות הבלוטה קטנות למדי במצב תקין ולא ניתן להרגיש אותן במישוש. הגוש עשוי להופיע גם כנפיחות, הוא בדרך כלל לא כואב כלל ומתפתח בחלק התחתון הקדמי של הצוואר, שם ממוקמת בלוטת התריס.

המצאות נפיחות או גוש בצוואר אינם מעידים בהכרח על המצאות סרטן בבלוטה, למעשה מרבית המקרים של גושים באזור הצוואר הם שפירים ומקורם במצבים רפואיים שונים כמו למשל הגדלה שפירה של הבלוטה (ידועה גם כגויטר) או זיהומים שונים.

ישנם מאפיינים שונים אשר נפוצים יותר בגושים סרטניים מאשר אלו השפירים. בגידול סרטני הגוש מוצק, גודלו משתנה כתלות בזמן ויש לו נטייה לגדול, הוא קבוע במקומו וקשה להזיז אותו או לסובב אותו. בכל מקרה של נפיחות או גוש בצוואר חשוב להיבדק אצל רופא.

על אף שבמרבית המקרים אכן יתגלה שלא מדובר בסרטן, חשוב לוודא זאת על מנת להתחיל בטיפול מוקדם ככל הניתן במידה וכן מדובר בסרטן.

תסמינים אחרים של סרטן בלוטת התריס כוללים:

• צרידות בלתי מוסברת שלא משתפרת לאחר מספר שבועות, ניתן לזהות שינויים אחרים בגוון הקול אך צרידות היא השינוי הנפוץ ביותר בקול במקרים של גידול בבלוטה.
• כאב גרון סטטי שאינו חולף.
• כאבים בצוואר.
• שיעול טורדני שאינו מקושר למחלה אחרת.
• כאב המתחיל באזור הצוואר ומקרין מעלה כלפי האוזניים.
• קושי בבליעה וקושי בנשימה– בעקבות לחץ אשר מפעיל הגידול על קנה הנשימה או הוושט.

לעיתים רחוקות, בעיקר במקרים של סרטן מדולרי, סרטן בבלוטה יכול להשפיע על ייצור הורמוני בלוטת התריס ולגרום לשלשולים ולגלי חום או אדמומיות בפנים, אך לרב אין קשר בין יתר פעילות או תת פעילות של בלוטת התריס לקיומו של גידול סרטני בבלוטה.

ניתן לשייך את מרבית התסמינים לסיבות רפואיות אחרות, אך רצוי ללכת ולהיבדק במידה ומופיע תסמין חדש ואינו מוכר אשר משויך לסרטן בבלוטה.

מהם הטיפולים השונים לסרטן בבלוטת התריס?

סרטן בלוטת הריס נחשב לסרטן המגיב היטב לטיפול, אפילו בשלבים יחסית מאוחרים של התהליך הסרטני. הסיבה לכך היא שישנם טיפולים הזמינים בקליניקה, אשר יעילים מאוד בעצירת התפתחות המחלה והקטנת הגידול עד היעלמותו. גם ניתוח להסרת הבלוטה או חלקים ממנה נחשב כאופציה טיפולית חשובה ויעילה להסרת הגידול.

בחירת הטיפול המתאים מתבצעת יחד עם הרופא המטפל ומושפעת בין היתר מסוג הגידול, חומרתו של הגידול והשלב בו הוא מצוי וגם בנתונים נוספים כמו גיל, מצב בריאותי וכו'. תכנון הפרוטוקול הטיפולי בדרך כלל לא נקבע על ידי רופא אחד, אלא על ידי צוות של מספר רופאים מתחומים שונים אשר תורמים כל אחד את הידע הנדרש מתחום התמחותו.

ניתוח

השיטה הנפוצה ביותר בטיפול בסרטן בלוטת התריס. אם כל בלוטת התריס מוסרת, הניתוח נקרא כריתת בלוטת התריס (כריתה מלאה) ואם חלק מבלוטת התריס מוסרת, ההליך נקרא כריתת אונה (כריתה חלקית).

צפו בפרופ' אבי חפץ מסביר על ניתוח לכריתת בלוטת התריס

מתוך התכנית בקו הבריאות בהנחיית פרופ' קרסו ופרופ' פרידמן

הבחירה של הניתוח הספציפי מושפעת מאזורי הבלוטה השונים הנגועים בגידול. לעיתים, במהלך הניתוח בוחנים ומסירים בלוטות לימפה מקומיות וחשודות באזור הצוואר אשר הסרטן התפשט אליהן. אם כל בלוטת התריס מוסרת, מומלץ להתחיל טיפול קבוע בתחליפי הורמוני בלוטת התריס הניתנים בכדור.

לאחר הסרת הבלוטה, המוח מזהה ירידה בכמות הורמוני בלוטת התריס בדם ומשחרר הורמונים אשר מטרתם לעודד את הבלוטה לחזור לפעילות. אותם הורמונים המופרשים מהמוח מעודדים התחדשות של התהליך הסרטני ותחליפי הורמוני בלוטת התריס עוזרים גם למנוע חזרה מחודשת של הגידול הסרטני ע"י הפחתת שחרור ההורמון המופרש מהמח.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

ליוד יש נטייה להתרכז בבלוטת התריס וברוב סוגי סרטן בלוטת התריס והוא משמש חלק אינטגרלי בפעילות התקינה של הבלוטה.

טיפול ביוד רדיואקטיבי נועד לגרום לחלקי הבלוטה שנותרו לאחר הניתוח לספוג את היוד, אשר למעשה הורס אותו באמצעות פליטת קרינה נקודתית. רמת הקרינה בטיפול זה גבוהה למדי, אך מכיוון שהיוד מתרכז באחוזים גבוהים מאוד בבלוטה, הנזק לרקמות אחרות הוא יחסית שולי.

הטיפול ניתן בבית החולים ולרוב יש דרישה להישאר בבידוד מספר ימים, על מנת לא לסכן אנשים נוספים בקרינה הנפלטת מהיוד. לפני הטיפול תיתכן המלצה להוריד את צריכת היוד בתזונה לפרק זמן מוגדר.

עד כה ציינו את הטיפולים הנפוצים והשכיחים במרבית מקרי סרטן בלוטת התריס. בטיפולים נוספים נעשה שימוש בדרך כלל במקרים נדירים וקשים יותר של הסרטן, בעיקר מקרים בהם נצפה בהתפתחות מהירה ואלימה ואולי בשליחת גרורות.

טיפול בקרינה ממקור חיצוני

בניגוד ליוד רדיואקטיבי, טיפול בהקרנות חיצוניות הוא פחות ספציפי לתאי הבלוטה ונוקטים באמצעי זהירות רבים על מנת לצמצם את כמות הקרינה ולוודא שחלקים בריאים בגוש ייספגו כמה שפחות ממנה. הטיפול בדך כלל נמשך מספר שבועות ואורכו משתנה ממטופל למטופל.

כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים

שימוש בתרופות או טיפולים ביולוגיים שונים על מנת לחסל את הגידול הסרטני. בעבר היה שימוש בתרופות אשר פגעו בתאים ללא אבחנה, עם הסברה שתאים המתחלקים מהר ייפגעו באופן אנוש יותר מאשר תאי הגוף התקינים.

בשנים האחרונות חלק גדול מהתרופות הן מכוונות מטרה ותוקפות והורגות בעיקר תאים סרטניים במנגנונים שונים, בהתאם לסוג הגידול ולתאים בו. כל סוג סרטן מתפתח במנגנון מעט שונה (ולעיתים בשילוב של מספר מנגנונים שונים) ולכן הטיפול מותאם אישית.

הטיפול מגיע בצורות שונות, למשל כדורים או הזלפה אל תוך הוריד, ותופעות הלוואי משתנות בין התרופות השונות.

לאחר ההחלמה יש צורך במעקב הדוק על מנת לוודא שאינו חוזר ונעשה לצורך כך שימוש בבדיקות שגרתיות ואמצעי הדמיה שונים.

מקורות: HealthLine | NHS | WebMD | AcsJournals

שאלות ותשובות בנושא

מהי השכיחות של סרטן בלוטת התריס באוכלוסייה?

מתי יש לפנות לרופא בחשד לפעילות יתר של בלוטת התריס?

מהם הסיכונים של הסרה כירורגית של בלוטת התריס?

מהם גורמי הסיכון הנפוצים לסרטן בלוטת התריס?

מהי תוחלת החיים של חולה בסרטן בלוטת התריס?