מחלה אוטואימונית

מחלה אוטואימונית היא מצב רפואי בו מערכת החיסון של המטופל תוקפת את גופו. המערכת החיסונית כוללת חלקים שונים – תאי דם מסוימים, עור, מח עצם ועוד – שפועלים כדי לשמור על הגוף מפני זיהומים כמו חיידקים ווירוסים. במידה וזיהום חודר לגוף, מתבצעת תגובה חיסונית, בה תאי מערכת החיסון מזהים את הזיהום ותוקפים אותו. בדרך כלל, המערכת החיסונית מבחינה בין תאים זרים לתאי הגוף, אך במחלה אוטואימונית, המערכת שוגה ומזהה חלק מתאי הגוף כתאים זרים ותוקפת אותם.

חלק מהמחלות האוטואימוניות פוגעות באיבר אחד בלבד כגון סוכרת מסוג 1 שפוגעת בלבלב, בעוד החלק האחר משפיע על הגוף כולו, כגון זאבת (לופוס/SLE).

מהם הגורמים לכך שמערכת החיסון פוגעת באיברי הגוף הבריאים?

המנגנון להיווצרות מחלה אוטואימונית לא מובן במלואו, עם זאת, אנשים מסוימים נוטים יותר לפתח מחלות מסוג זה.

מחקרים שונים הראו כי נשים חולות במחלות אוטואימוניות פי 2 בהשוואה לגברים (6.4% בנשים לעומת 2.7% בגברים), ולעיתים קרובות המחלה מתחילה במהלך שנות הפוריות של האישה (מגיל 15 עד 44).

ישנן מחלות אוטואימוניות אשר שכיחות יותר בקבוצות אתניות מסוימות, לדוגמה, זאבת משפיעה על אנשים אפרו-אמריקאים והיספנים יותר מאשר לבנים. כמו כן, יש מחלות מסוימות עם קשר גנטי, כמו טרשת נפוצה וזאבת.

מכיוון ששכיחותן של מחלות אוטואימוניות עולה עם חלוף השנים, ישנם הסוברים כי גורמים סביבתיים כמו זיהומים וחשיפה לכימיקלים עשויים להיות מעורבים גם בהתפתחותן. בנוסף, "דיאטה מערבית", הכוללת מזון מעובד עתיר שומן ועתיר סוכר, מהווה גורם סיכון נוסף להתפתחות מחלה אוטואימונית.

יש לציין כי ישנו מחקר שהתמקד בתיאוריה נוספת שנקראת השערת ההיגיינה. השערה זו טוענת כי בעקבות החיסונים שהתפתחו עם התקדמות הרפואה, ריבוי השימוש בחומרי חיטוי והיעדר חשיפה של הילדים לחיידקים רבים כמו בעבר, המערכת החיסונית עלולה להגיב יתר על המידה לחומרים לא מזיקים ולתרום להתפתחות מחלה אוטואימונית.

מהם התסמינים הנפוצים במחלה אוטואימונית?

התסמינים המוקדמים של מחלות אוטואימוניות רבות דומים מאוד וכוללים:

• עייפות
• כאבי שרירים
• נפיחות ואדמומיות
• חום נמוך
• בעיות ריכוז
• חוסר תחושה ועקצוץ בידיים וברגליים
• אובדן שיער
• פריחות עוריות

למחלות בודדות ישנם תסמינים ייחודיים משלהן, לדוגמה, סוכרת מסוג 1 גורמת לצמא קיצוני, ירידה במשקל ועייפות, בעוד מחלת מעי דלקתית גורמת לכאבי בטן, נפיחות ושלשולים.

יש לציין שבמחלות אוטואימוניות רבות כמו פסוריאזיס או מחלת מפרקים שגרונית, התסמינים מופיעים לזמן מסוים וחולפים עד ההתפרצות הבאה. התקופה בה התסמינים מופיעים נקראת התלקחות, בעוד התקופה שבה התסמינים חולפים נקראת הפוגה (רמיסיה).

עם הופעת התסמינים לעיל מומלץ לפנות לייעוץ רפואי שעשוי לכלול תחומי התמחות שונים, וביניהם:

ראומטולוגיה – תחום העוסק במחלות מפרקים, כמו דלקת מפרקים שגרונית וכן במחלות אוטואימוניות אחרות כמו תסמונת שיוגרן וזאבת.

גסטרואנטרולוגיה – תחום העוסק במחלות של מערכת העיכול, כגון צליאק ומחלת קרוהן.

אנדוקרינולוגיה – תחום העוסק במגוון מחלות המערבות את הבלוטות בגוף, כגון מחלת גרייבס, מחלת האשימוטו ומחלת אדיסון.

כיצד מאבחנים מחלה אוטואימונית?

אבחון מחלה אוטואימונית בדרך כלל אורך זמן רב, יותר מאשר אבחון מחלות אחרות. הסיבה לכך היא שלמחלות אוטואימוניות רבות ישנם תסמינים הדומים זה לזה, לפיכך בעת ההגעה לייעוץ הרפואי מומלץ להגיע עם רשימה מפורטת של כל התסמינים ומשכם ועם תיעוד ההיסטוריה הבריאותית של המטופל ומשפחתו (בדגש על מחלות אוטואימוניות). לאחר אנמנזה מפורטת ובדיקה גופנית הרופא ימליץ על בדיקות דם נוספות כצעד ראשוני, הכוללות ספירת דם מלאה (CBC), בדיקת נוגדנים אנטי גרעיניים (ANA), שקיעת דם (ESR) ועוד.

תסמינים ספציפיים בשילוב עם תוצאות בדיקות הדם עשויים לסייע באבחון מחלה אוטואימונית.

כיצד נהוג לטפל במחלה אוטואימונית?

ברוב המקרים לא קיים טיפול שיביא לריפוי מלא של המחלה, אך בדרך כלל ניתן לטפל בתסמינים. המערכת החיסונית של כל מטופל, הגנטיקה והסביבה בו הוא חי שונים בין המטופלים ולכן הטיפול במחלה מסוימת עשוי להיות שונה בין מטופל למטופל.

התרופות המשמשות לטיפול במחלות אוטואימוניות מגוונות וכוללות:

• משככי כאבים.
• תרופות אנטי דלקתיות.
• תרופות לדיכאון וחרדה.
• זריקות אינסולין.
• תרופות שינה.
• החלפת פלזמה.
• סטרואידים.
• טיפול תוך-ורידי באימונוגלובולינים (IVIG – Intravenous immune globulin).
• תרופות שמדכאות את מערכת החיסון.

בנוסף ישנם טיפולים משלימים (אלטרנטיביים), שעשויים לכלול:

• עשבי תיבול.
• היפנוזה.
• כירופרקטיקה.
• דיקור סיני.

15 המחלות האוטואימוניות השכיחות ביותר

סוכרת מסוג 1 – במחלה זו, מערכת החיסון תוקפת והורסת תאים בלבלב שמייצרים הורמון האינסולין, המסייע בוויסות רמות הסוכר בדם. רמות גבוהות של סוכר בדם עלולות לגרום לנזקים בלב, בכליות, בעיניים, בעצבים ועוד.

דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis) – במחלה זו, מערכת החיסון תוקפת את המפרקים וגורמת בין היתר לאדמומיות, חום, כאב ונוקשות במפרקים. בשונה מדלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארטריטיס/Osteoarthritis), המשפיעה בדרך כלל על אנשים מבוגרים, מחלה זו יכולה להתפתח כבר בשנות ה-30 לחיים ואף מוקדם יותר.

דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriasis/psoriatic arthritis) – פסוריאזיס גורם לתאי העור להתרבות במהירות רבה, כך שהתאים הנוספים מצטברים ויוצרים כתמים אדומים דלקתיים. עד 30% מהמטופלים עם פסוריאזיס מפתחים דלקת מפרקים פסוריאטית הכוללת גם נפיחות, נוקשות וכאב במפרקים.

טרשת נפוצה (MS – Multiple sclerosis) – מחלה זו פוגעת במיאלין, הציפוי המגן המקיף את תאי העצב במערכת העצבים, וגורמת להאטה במהירות העברת המסרים בין המוח וחוט השדרה אל שאר הגוף. נזק זה יכול להוביל לתסמינים כגון חוסר תחושה, חולשה, בעיות שיווי משקל ובעיות הליכה.

זאבת (לופוס, SLE – Systemic lupus erythematosus) – זוהי מחלה רב מערכתית המשפיעה על איברים רבים, כולל המפרקים, הכליות, המוח והלב, בעוד כאבי פרקים, עייפות ופריחה הם בין התסמינים השכיחים ביותר.

מחלת מעי דלקתית (IBD – Inflammatory bowel disease) – מחלת מעי דלקתית היא כותרת לשני מצבים הגורמים לדלקת בדופן המעי – מחלת קרוהן שיכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, מהפה ועד לפי הטבעת, ומחלת קוליטיס כיבית שמשפיע רק על רירית המעי הגס והרקטום.

מחלת אדיסון (Addison’s disease) – מחלה הפוגעת בבלוטת יותרת הכליה, המייצרת הורמונים שונים. תסמיני המחלה יכולים לכלול חולשה, עייפות, ירידה במשקל ורמת סוכר נמוכה בדם.

מחלת גרייבס (Graves’ disease) – מחלה התוקפת את בלוטת התריס, וגורמת לה לייצר הורמוני תריס ביתר, אשר שולטים בצריכת האנרגיה של הגוף. כמות גדולה של הורמונים אלו מגבירה את הפעילות המטבולית של הגוף, וגורמת לתסמינים כמו עצבנות, דופק מהיר, אי סבילות לחום וירידה במשקל. תסמין ייחודי של מחלה זו הוא בליטת העיניים, הנקרא אקסופטלמוס.

תסמונת שיוגרן (Sjögren’s syndrome) – מחלה התוקפת את הבלוטות המספקות סיכה לעיניים ולפה. תסמיני ההיכר של תסמונת שיוגרן כוללים יובש בעיניים ובפה, ולעיתים פגיעה במפרקים ובעור.

מחלת האשימוטו (Hashimoto’s thyroiditis) – במחלה זו ישנו חוסר בהורמון בלוטת התריס. תסמיני המחלה כוללים עלייה במשקל, רגישות לקור, עייפות, נשירת שיער ונפיחות של בלוטת התריס (זפקת).

מיאסטניה גראביס (Myasthenia gravis) – המחלה פוגעת בתקשורת של מערכת העצבים עם מערכת השרירים, כך שהתסמין השכיח ביותר הוא חולשת שרירים שמחמירה עם פעילות ומשתפרת עם מנוחה. לעיתים קרובות השרירים שנפגעים ראשונה הם שרירי העיניים, העפעפיים ושרירי הבליעה והבעות הפנים.

ווסקוליטיס אוטואימונית – דלקת כלי דם אוטואימונית מתרחשת כאשר מערכת החיסון תוקפת כלי דם.

אנמיה ממארת (Pernicious anemia) – מחלה זו גורמת למחסור בחלבון הדרוש על מנת שהמעי הדק יספוג ויטמין B12 מהמזון. לפיכך, נוצר חוסר של הוויטמין ומתפתחת אנמיה.

מחלת צליאק – מטופלים החולים בצליאק נדרשים להימנע מאכילת מזונות המכילים גלוטן, חלבון שנמצא בחיטה, שיפון ומוצרי דגנים אחרים. זאת משום שכאשר הגלוטן נמצא במעי הדק, מערכת החיסון תוקפת את מערכת העיכול וגורמת לדלקת.

תסמונת גיליאן-ברה (Guillain-Barre syndrome) – מחלה בה מערכת החיסון תוקפת את מערכת העצבים המפוזרת בגוף, ומשפיעה על שרירי הרגליים ולעיתים גם על שרירי הידיים ופלג הגוף העליון.

מחלות אוטואימוניות נוספות כוללות את תסמונת סיורגן.

לערוץ הוידאו שלנו בנושא אלרגולוגיה ואימונולוגיה קלינית

שאלות ותשובות בנושא

האם מחלה אוטואימונית הינה מחלה מדבקת?

האם מחלה אוטואימונית עלולה להיות קטלנית?

כיצד מחלה אוטואימונית משפיעה על הליך הכניסה להיריון?

האם ניתן למנוע התפתחות מחלה אוטואימונית?

האם מטופלים החולים במחלה אוטואימונית נמצאים בסיכון גבוה לחלות בקורונה (COVID-19)?