לימפומה

מחלת הסרטן מתרחשת כאשר תאים מסוימים בגוף מתחילים לצמוח ולהתרבות ללא בקרה. כמעט כל תא יכול להפוך לתא סרטני ולגרום למחלה שעלולה להתפשט לחלקים אחרים בגוף.

לימפומה היא סרטן של מערכת הלימפה, חלק ממערכת החיסון, שאחד מתפקידיה הוא להגן על הגוף מפני פולשים זרים כגון חיידקים, וירוסים, טפילים ופטריות. בנוסף, מערכת הלימפה מסייעת בשליטה על זרימת הנוזלים בגוף. ישנם סימנים רבים שמופיעים עם התפתחות הלימפומה, אך רובם אינם ספציפיים. מעקב ואבחון מהיר הם המפתח לטיפול מוצלח במחלה.

מערכת הלימפה מורכבת בעיקר מתאים הנקראים לימפוציטים, שהם סוג של תאי דם לבנים.

ישנם שני סוגים עיקריים של לימפוציטים:

תאי B: תאים המייצרים חלבונים הנקראים נוגדנים בכדי לסייע בהגנה על הגוף מפני חיידקים ווירוסים.

תאי T: ישנם סוגים רבים של תאי T. חלק מתאים אלו משמידים חיידקים או תאי גוף פגומים. תאי T אחרים מסייעים להגביר או להאט את הפעילות של תאים נוספים במערכת החיסון.

מערכת הלימפה נמצאת בחלקים רבים של הגוף, ולכן לימפומה יכולה להתפתח כמעט בכל מקום בגוף. האתרים העיקריים של מערכת הלימפה הם:

בלוטות לימפה

בלוטות לימפה הן צברים של לימפוציטים ותאי מערכת חיסון אחרים, שנמצאות בכל הגוף, כולל החזה, הבטן והאגן. בלוטות הלימפה מחוברות זו לזו על ידי מערכת של כלי לימפה.

כלי לימפה

רשת של צינורות זעירים (בדומה לכלי דם) המחברים את בלוטות הלימפה ונושאים תאי חיסון בנוזל צלול הנקרא לימפה. נוזל הלימפה נאסף מרחבי הגוף ומוכנס לזרם הדם.

טחול

הטחול הוא איבר המצוי מתחת לצלעות התחתונות בצד השמאלי של הגוף שמייצר לימפוציטים ותאי מערכת חיסון נוספים. בנוסף, הוא מאחסן תאי דם בריאים ומסנן תאי דם פגומים וחיידקים.

מח עצם

מח העצם הוא הרקמה הנוזלית והספוגית בתוך עצמות מסוימות, בו נוצרים תאי דם חדשים (גם לימפוציטים).

תימוס

התימוס הוא איבר קטן מאחורי החלק העליון של עצם החזה ומול הלב, אשר חשוב להתפתחות לימפוציטים מסוג T.

שקדים

אלו הם צברים של רקמת לימפה בחלק האחורי של הגרון, אשר עוזרים ליצור נוגדנים כנגד החיידקים שנכנסים לגוף בשאיפה או בבליעה.

מערכת העיכול

בקיבה, במעיים ובאיברים רבים אחרים השייכים למערכת העיכול יש גם רקמת לימפה.

מהם סוגי הלימפומה?

ישנם סוגים רבים של לימפומה, אך העיקריים שבהם אלו לימפומה על שם הודג'קין (שנקראה בעבר "מחלת הודג'קין") ולימפומה שאינה הודג'קין. ההבדל העיקרי בין השניים הוא סוג הלימפוציטים הפגוע, כך שבבדיקת תאים תחת מיקרוסקופ, בלימפומה על שם הודג'קין ניתן לזהות נוכחות של תאים הנקראים תאי ריד-סטרנברג, ובלימפומה שאינה הודג'קין, תאים אלו אינם קיימים. בנוסף לנוכחות או היעדר תאי ריד-סטרנברג,

ישנם הבדלים אחרים הכוללים:

• לימפומה שאינה הודג'קין שכיחה יותר מאשר לימפומה על שם הודג'קין.
• רוב החולים בלימפומה שאינה הודג'קין הם מעל גיל 55 כאשר אובחנו לראשונה, בעוד שהגיל החציוני לאבחון לימפומה על שם הודג'קין הוא 39.
• לימפומה שאינה הודג'קין יכולה להופיע בבלוטות הלימפה בכל מקום בגוף, בעוד לימפומה על שם הודג'קין מתחילה בדרך כלל בפלג הגוף העליון, כגון הצוואר, החזה או בתי השחי.
• למרות ההבדלים הרבים בין שני סוגי סרטן הלימפה הללו, לשניהם תסמינים דומים, כגון בלוטות לימפה מוגדלות, עייפות, ירידה במשקל וחום.

סוגי לימפומה נוספים:

לוקמיה לימפטית כרונית (CLL – Chronic Lymphocytic Leukemia) – לוקמיה היא סרטן שמתחיל בתאי מח עצם שאחראים על יצירת תאי הדם. תאים אלו מתרבים ודוחקים תאים נורמליים, כך שבשלב מסוים, תאי הלוקמיה עוזבים את מח העצם ומופצים לזרם הדם.

לוקמיה לימפטית (הידועה גם בשם לוקמיה לימפואידית או לוקמיה לימפובלסטית) מתפתחת מתאים שעתידים להפוך ללימפוציטים. ההבדל העיקרי בין לוקמיה לימפטית ללימפומה הוא שבלוקמיה, התאים הסרטניים נמצאים בעיקר במח העצם ובדם, בעוד שבלימפומה הם נוטים להיות בבלוטות הלימפה וברקמות אחרות.

לימפומה עורית של תאי T (CTCL – Cutaneous T-cell Lymphoma) – לימפומה זו עלולה לגרום לאדמומיות עורית דמוית פריחה, כתמים עגולים מורמים מהעור או קשקשים על העור, ולעיתים גם לגידולי עור.

לימפומה עורית של תאי B (CBCL – Cutaneous B-cell Lymphoma) – לימפומה זו היא סוג נדיר של סרטן שמתחיל בתאי הדם הלבנים מסוג B ותוקף את העור. הנגעים העוריים עשויים להיות בצבע העור או בצבעים וורוד וסגול.

מחלת ולדנסטרום, נקראת גם מקרוגלובולינמיה (Waldenstrom macroglobulinemia) – במחלה זו מח העצם מייצר תאי דם לבנים לא תקינים שמייצרים חלבון המצטבר בדם שעלול לפגוע במחזור הדם ולגרום לסיבוכים.

מהם הסימנים של לימפומה?

הסימנים של לימפומה עלולים לכלול:

נפיחות בלוטות לימפה – לימפומה עלולה לגרום להגדלת בלוטות הלימפה על פני שטח הגוף (כגון בצידי הצוואר, באזורי המפשעה או בית השחי, או מעל עצם הבריח), שעלולות להיראות או להרגיש כמו גושים מתחת לעור.

בלוטות אלו בדרך כלל אינן כואבות. למרות שבלוטות לימפה מוגדלות הן תסמין שכיח של לימפומה, הן נגרמות באופן תדיר יותר על ידי זיהומים, ולעתים קרובות הן רגישות למגע. בלוטות לימפה נפוחות עקב זיהום תחזורנה לגודלן המקורי עם חלוף הזיהום.

רגישות בטנית – לימפומות שמתחילות בבטן עלולות לגרום לכאב או נפיחות בבטן כתוצאה מגדילת הבלוטות או איברים אחרים כמו הטחול או הכבד. עם זאת הנפיחות והכאב עלולים להיגרם גם מהצטברות של כמויות גדולות של נוזלים.

טחול מוגדל עלול ללחוץ על הבטן, דבר שעלול לגרום לאובדן תיאבון ולתחושת שובע לאחר ארוחה קטנה בלבד. לימפומות בקיבה או במעיים עלולות לגרום לכאבי בטן, בחילות או הקאות.

כאב או לחץ בחזה וקוצר נשימה – כאשר לימפומה מתחילה בתימוס או בבלוטות הלימפה בחזה, היא עלולה ללחוץ על קנה הנשימה, דבר שעלול לגרום לשיעול, קשיי נשימה או תחושת כאב או לחץ בחזה.

הווריד הנבוב העליון הוא הווריד הגדול המוביל דם מהראש ומהזרועות בחזרה אל הלב, ועובר ליד התימוס ובלוטות הלימפה בתוך החזה. לימפומות באזור זה עלולות לדחוק את הווריד, מה שעלול לגרום לדם להצטבר בוורידים ולהוביל לנפיחות (ולעיתים לצבע אדום-כחלחל) בראש, בזרועות ובחזה העליון.

במצב חמור עלולה להיות השפעה על המוח שתביא לשינוי במצב הכרה ולמצב מסכן חיים שיש לטפל בו במיידי.

סימני בי (B) – סימנים אלו כוללים –

• חום – החום עשוי לעלות ולרדת במשך שבועות ללא זיהום.
• הזעות לילה.
• ירידה בלתי מוסברת במשקל (לפחות 10% ממשקל הגוף במשך 6 חודשים)

עייפות ממושכת.

גירוד עורי.

סימנים נוירולוגיים – בלימפומה מוחית, עלולים להופיע כאבי ראש, בעיות חשיבה, חולשה בחלקים מוסיימים בגוף, שינויים באישיות ולעיתים פרכוס. סוגים אחרים של לימפומה עלולים להתפשט לאזורים סביב המוח וחוט השדרה, ולגרום לבעיות כמו ראייה כפולה, חוסר תחושה בפנים ובעיות בדיבור.

מהם הגורמים להתפתחות לימפומה?

לא ניתן לזהות את הגורם הברור ללימופמה, אך מחקרים הראו כי תחילת המחלה היא בתא דם לבן, הנקרא לימפוציט, שמפתח מוטציה גנטית שגורמת לו להתרבות במהירות. המוטציה מאפשרת לתאים אלו להמשיך לחיות, בעוד תאים נורמליים אחרים מתים.

ישנם חוקרים שסוברים כי הדבקה בנגיף אפשטיין-בר (EBV – Epstein-Barr virus) גורמת לעיתים לשינויים בדנ"א של הלימפוציטים מסוג B, ובמקרים מסוימים, עלולים להתפתח תאי ריד-סטרנברג, שהם התאים הסרטניים בלימפומה על שם הודג'קין.

מהם גורמי הסיכון העיקריים ללימפומה?

גורם סיכון הוא דבר שמשפיע על הסיכוי לחלות במחלה כלשהי, כך שלסוגי סרטן שונים יש גורמי סיכון שונים. גורמי סיכון מסוימים, כמו עישון או עודף משקל, הם גורמים הניתנים לשינוי, אך אחרים, כמו גיל או היסטוריה משפחתית אינם ניתנים לשינוי.

ישנם מספר גורמים שביכולתם להשפיע על הסיכוי של אדם ללקות בלימפומה:

גיל – סוגים מסוימים של לימפומה שכיחים יותר בקרב מבוגרים צעירים, בעוד שאחרים מאובחנים לרוב בקרב אנשים מעל גיל 55.

מין זכר – גברים נוטים מעט יותר לפתח לימפומה מאשר נשים, עם זאת ישנם סוגי לימפומה שנפוצים ביותר בקרב נשים, והסיבות לכך לא ידועות.

היסטוריה משפחתית – קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, ילד, אח) שחלה בלימפומה מגדיל את הסיכון לחלות.

מערכת חיסונית מוחלשת – לימפומה שכיחה יותר בקרב אנשים עם מחלות של מערכת החיסון או בקרב אנשים הנוטלים תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית.

זיהומים – חלק מהזיהומים קשורים לסיכון מוגבר ללימפומה, כולל נגיף אפשטיין-בר (EBV – Epstein-Barr virus) וזיהום הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori).

עודף משקל – מספר מחקרים הוכיחו כי עודף משקל עלול להגביר את הסיכון לסוגים מסויימים של לימפומה. לפיכך, שמירה על משקל תקין, ביצוע פעילות גופנית ושמירה על דפוס אכילה בריא הכולל פירות, ירקות ודגנים מלאים, ובנוסף הגבלה או הימנעות מבשר אדום ומעובד ומשקאות ממותקים עשויים להקטין את הסיכון לחלות בלימופמה.

כיצד ניתן לאבחן לימפומה?

ישנם כלים רבים המשמשים לאבחון לימפומה:

בדיקה פיזיקלית – בדיקה גופנית הבוחנת בלוטות לימפה נפוחות, כולל בצוואר, בבית השחי ובמפשעה, כמו גם טחול או כבד מוגדלים.

ביופסיה של בלוטת לימפה – הסרה של בלוטת הלימפה או חלק ממנה ושליחתה לבדיקת מעבדה. ישנן בדיקות מתקדמות שיכולות לקבוע האם קיימים תאים סרטניים ואילו סוגי תאים מעורבים במחלה.

בדיקת דם – ספירת דם פשוטה עשויה לרמז על לימפומה.

ביופסיה של מח העצם – הליך שאיבת מח עצם וביופסיה כולל החדרת מחט לעצם הירך בכדי להסיר דגימה של מח עצם. הדגימה מנותחת במעבדה בכדי לחפש תאים סרטניים של לימפומה.

בדיקות הדמיה – הבדיקות עשויות לכלול CT, MRI וטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET – Positron Emission Tomography).

בדיקות נוספות עשויות גם כן לעזור באבחנה בהתאם למצב הרפואי של המטופל. כפי שנאמר, קיימים סוגים רבים של לימפומה והאבחון הספציפי הוא המפתח לקביעת תוכנית טיפול יעילה. מחקרים מראים שבדיקת ביופסיה על ידי פתולוג מומחה משפרת את הסיכויים לאבחנה מדויקת.

מהו הטיפול לסרטן הלימפומה?

הטיפול בלימפומה תלוי בסוג ובשלב המחלה, בבריאות הכללית של המטופל ובהעדפותיו. מטרת הטיפול היא להשמיד כמה שיותר תאים סרטניים ולהביא להפוגה של המחלה.

הטיפולים כוללים:

מעקב פעיל – סוגים מסוימים של המחלה מתפתחים באיטיות רבה, ובהחלטת המטופל והרופא המטפל ניתן לבצע מעקב כל עוד סימני המחלה לא פוגעים בפעילות היומיומית של המטופל.

כימותרפיה – טיפול זה כולל תרופות שביכולתן להרוס תאים שמתרבים במהירות, כמו תאים סרטניים. התרופות ניתנות בדרך כלל דרך הוריד, אך ניתן ליטול אותן גם כגלולה דרך הפה, בהתאם לסוג התרופה הניתנת למטופל.

טיפול בקרינה – טיפול זה כולל אלומות אנרגיה בעלות עוצמה גבוהה, כגון קרני רנטגן ופרוטונים, בכדי להרוג תאים סרטניים.

השתלת מח עצם – השתלת מח עצם, המכונה גם השתלת תאי גזע, כוללת שימוש במינונים גבוהים של כימותרפיה והקרנות שביכולתן להביא לדיכוי של מח העצם. לאחר הדיכוי, תאי גזע בריאים של מח עצם מגוף המטופל או מתורם אחר מוזרמים לדם, דרכו הם עוברים לעצמות ובונים מחדש את מח העצם של המטופל.

טיפולים נוספים – תרופות אחרות המשמשות לטיפול כוללות תרופות המתמקדות בהפרעות ספציפיות בתאי הסרטן. טיפול מיוחד הנקרא CAR-T cell therapy (Chimeric Antigen Receptor T cell therapy) הוא הליך חדשני בו מוציאים תאי T מגוף המטופל, "מאמנים" אותם לזהות ולהרוג תאים סרטניים ומכניסים אותם חזרה לגוף המטופל.

שאלות ותשובות בנושא

מתי מומלץ לפנות לרופא בחשד ללימפומה?

מהו הסימן המוקדם השכיח בלימפומה?

האם חרדה היא תסמין של לימפומה?

באיזה שלב של המחלה בדרך כלל מתבצע האבחון?

האם לימפומה גורמת לכאב גב?