השתלת כליה

השתלת כליה היא הליך כירורגי להעברת כליה בריאה מתורם חי או מת לאדם שכליותיו כבר אינן מתפקדות כראוי. הכליות הן שני איברים בצורת שעועית הנמצאות בכל צד של עמוד השדרה מתחת לכלוב הצלעות וגודלן הוא כשל אגרוף. תפקידן העיקרי הוא לסנן ולהוציא פסולת, מינרלים ונוזלים מהדם על ידי ייצור שתן.

כאשר הכליות מאבדות את תפקודן, מצב היכול להיגרם מסיבות שונות, מצב זה מכונה מחלת כליות כרונית סופנית או אי ספיקת כליות וזוהי הסיבה השכיחה ביותר לצורך בהשתלת כליה. ניתן להחליף חלקית את תפקודי הכליה באמצעות הליך סינון דם המכונה דיאליזה.

עם זאת, דיאליזה יכולה להיות לא נוחה והיא מצריכה זמן רב, ולכן השתלת כליה היא טיפול הבחירה לכשל כלייתי במידת והדבר מתאפשר מבחינת זמינות תרומה ומצבו הבריאותי והתפקודי של המקבל.

במאמר זה נדון על:

• אי ספיקת כליות סופנית
• מדוע צריך השתלת כליה
• הליך השתלת הכליה
• לאחר ניתוח השתלת כליה
• שינוי באורח החיים לאחר הניתוח
• סיכונים וסיבוכים בניתוח

מה היא אי ספיקת כליות סופנית?

תפקידן העיקרי של הכליות הוא לסנן את מוצרי הפסולת מהדם ולהפוך אותם לשתן. מחלות ומצבים שונים יכולים להוביל לאובדן התפקוד הכלייתי, בין אם לאורך זמן (אי ספיקת כליות כרונית) ובין אם באופן חד (אי ספיקת כליות אקוטית).

כאשר הכליות מאבדות את יכולת הסינון הזו, רמות מזיקות של נוזלים ופסולת מצטברות בגוף, מה שעלול להעלות את לחץ הדם, לגרום להצטברות חומרים רעילים, להביא לשינויים מסכני חיים במאזן המלחים (אלקטרוליטים) בגוף ולהביא למצב הנקרא אי ספיקת כליות סופנית (end stage renal disease).

אי ספיקת כליות סופנית מתרחשת כאשר הכליות מאבדות כ-90% מיכולתן לתפקד כרגיל.

מדוע צריך השתלת כליה?

אנשים עם אי ספיקת כליות סופנית נזקקים לטיפול כלייתי חליפי, כלומר מכונה חיצונית (דיאליזה) או השתלת כליה כדי להסיר פסולת מזרם הדם שלהם על מנת להישאר בחיים.

השתלת כליה היא לעתים קרובות הטיפול הנבחר בכשל כלייתי שכן בהשוואה לדיאליזה, השתלת כליה קשורה ל:

• איכות חיים טובה יותר
• סיכויי הישרדות גבוהים יותר
• מגבלות תזונתיות מועטות יותר
• עלות טיפול נמוכה יותר

עם זאת, עבור אנשים מסוימים עם אי ספיקת כליות, השתלת כליה עשויה להיות מסוכנת יותר מאשר דיאליזה.

מצבים שמונעים ממטופל לעבור השתלת כליה כוללים:

• גיל מתקדם
• מחלת לב קשה
• סרטן פעיל או שטופל לאחרונה
• דמנציה או מחלת נפש שאינה מאוזנת
• שימוש באלכוהול או בסמים
• כל גורם אחר שיכול להשפיע על היכולת לעבור את ההליך בבטחה ולקחת את התרופות הדרושות לאחר ההשתלה כדי למנוע את דחיית הכליה המושתלת

מה קורה בהליך השתלת הכליה?

הליך ההשתלה חייב להתבצע במהירות האפשרית לאחר שהכליה מוצאת מהתורם כדי למקסם את סיכויי ההצלחה. לאחר שהצוות הרפואי אישר כי הכליה במצב תקין והיא מתאימה למקבל, הוא יועבר לחדר ניתוח ויעבור הרדמה כללית.

הליך השתלת הכליה כולל שלושה שלבים עיקריים: ראשית, מבצעים חתך בבטן התחתונה דרכו מכניסים את הכליה שנתרמה למקומה.

הכליות של המקבל בדרך כלל יישארו במקומן, אלא אם הן גורמות לבעיות כמו כאב או זיהום. שנית, כלי דם קרובים מחוברים לכלי הדם של הכליה המושתלת וזאת על מנת לספק לכליה המושתלת את אספקת הדם שהיא זקוקה לה כדי לתפקד כראוי. לבסוף, השופכן (הצינור המוביל שתן מהכליה לשלפוחית ​​השתן) של הכליה המושתלת מחובר לשלפוחית ​​השתן.

ניתן להכניס צינור פלסטיק קטן הנקרא סטנט (תומכן) לשופכן כדי לסייע לזרימה טובה של שתן בשלב הראשוני. הסטנט יוסר בדרך כלל כ-6 עד 12 שבועות לאחר מכן בהליך פשוט יותר הנקרא ציסטוסקופיה. לאחר מכן, המנתח יסגור את החתך בבטן באמצעות סיכות כירורגיות, תפרים או דבק כירורגי.

למרות שההליך עשוי להישמע פשוט יחסית, מדובר בניתוח מאוד תובעני ומורכב שאורך לרוב כ-3 שעות.

מה קורה לאחר הניתוח?

לאחר שהמטופל יתאושש מההשפעות של חומרי ההרדמה, סביר להניח שהוא ירגיש כאב במקום החתך ומשככי כאבים יינתנו במידת הצורך. מיד לאחר הניתוח הוא יתחיל לקבל טיפול בתרופות שנועדו למנוע את דחיית הכליה החדשה.

רוב הכליות המושתלות יתחילו לעבוד באופן מיידי, במיוחד אם הן הגיעו מתורם חי, אם כי לפעמים עשויים לחלוף מספר ימים או שבועות עד שהכליה המושתלת מתחילה לעבוד כראוי. אם זה המקרה, יהיה על המטופל לעבור טיפולי דיאליזה במהלך תקופה זו.

רוב המושתלים יכולים להשתחרר מבית החולים כשבוע לאחר הניתוח, אך הם יצטרכו להגיע לביקורים תכופים במרכז ההשתלות, כך שניתן יהיה להעריך את תפקוד הכליות ולבצע בדיקות כדי לבדוק עד כמה התרופות נוגדות הדחייה פועלות.

בחודש הראשון לאחר הניתוח, ייתכן שיהיה צורך להגיע לשניים-שלושה ביקורים בשבוע. עם זאת, עם הזמן הביקורים נעשים פחות תכופים ולאחר כשנה, כל עוד אין לא מתפתחות בעיות רציניות, יהיה צורך להגיע לביקור במרפאה רק אחת ל-3-6 חודשים. לאחר ניתוח השתלת כליה, המטופל אמור להיות מסוגל לחזור לעבודה ולפעילות רגילה תוך מספר חודשים.

אילו שינויים באורח החיים רצוי לבצע לאחר השתלת כליה?

השינויים הבאים באורח החיים מומלצים בדרך כלל בכדי לעזור למושתלי כליה להישאר בריאים לאחר ההשתלה:

הפסקת עישון

עבור מושתל שמעשן, מומלץ מאוד להפסיק לעשן בהקדם האפשרי מכיוון שעישון יכול לקצר את חיי הכליה המושתלת ולהגדיל את הסיכון לחלות בסוגים מסוימים של סרטן. ניתן לפנות לרופא המשפחה כדי ללמוד על אפשרויות ומסגרות שיכולות לסייע בגמילה מעישון.

תזונה

רוב האנשים יכולים ליהנות מתזונה הרבה יותר מגוונת לאחר השתלת כליה, בהשוואה לתזונה המותרת למטופלי דיאליזה, אם כי מומלץ להימנע ממזונות מסוימים לאחר הניתוח עד שהכליה פועלת כראוי.

בשלבים המוקדמים לאחר ההשתלה, כאשר המטופל מקבל מינונים גבוהים יותר של תרופות מדכאות חיסון, עליו להימנע מאכילת מזונות שיש בהם סיכון גבוה לקלקול קיבה, כולל:

• גבינה, חלב או יוגורט לא מפוסטרים
• מזונות המכילים ביצים גולמיות (כגון מיונז)
• בשר לא מבושל
• דג נא ופירות ים

לאחר שהכליה עובדת כראוי והמטופל מקבל את המינון המיטבי עבורו של תרופות נוגדות דחייה, מומלץ להקפיד על תזונה בריאה, מכיוון שהדבר יכול להפחית את הסיכון לסיבוכים כגון סוכרת סוג 1 או  סוכרת סוג 2.

תזונה בריאה צריכה לכלול:

• לפחות 5 פירות וירקות ביום
• דגנים מלאים
• מוצרי חלב בכמות מתונה
• כמות מתונה של בשר, דגים, ביצים, קטניות, ומקורות חלבון אחרים שאינם חלביים
• הימנעות ממזון המכיל רמות גבוהות של מלח, מכיוון שמלח יכול לגרום ללחץ דם גבוה, מה שעלול להיות מסוכן למושתלי כליה.

פעילות גופנית וירידה במשקל

ברגע שהמטופל מתאושש מהשפעות הניתוח, עליו לנסות לבצע פעילות גופנית סדירה. מבוגרים צריכים לבצע פעילות גופנית בעצימות בינונית לפחות 150 דקות מדי שבוע. זה כולל כל פעילות שמגבירה את קצב הלב והנשימה – ריצה, הליכה מהירה, רכיבה על אופניים, שחייה, טניס ועוד.

עבור אדם שלא היה פעיל גופנית לפני כן, זה לא מציאותי לעמוד ביעדי הפעילות האלה באופן מיידי וכדאי לשאוף להתחיל מפעילות מתונה יותר ולהעלות בהדרגתיות את נפח הפעילות.

אלכוהול, סמים ותרופות

שתיית אלכוהול באופן קבוע מעל הכמות המומלצת יכולה להעלות את לחץ הדם, מה שעלול להיות מסוכן במיוחד למושתלי כליה.

כדי לשמור על סיכון נמוך לפגיעה הקשורה לאלכוהול מומלץ:

• לא לשתות באופן קבוע יותר מ-14 יחידות אלכוהול בשבוע
• לשתות על פני שלושה ימים ומעלה ולא בבת אחת.
• מומלץ לשמור על מספר ימים ללא אלכוהול בכל שבוע

אלכוהול עשיר גם בקלוריות, כך שהמטופל יעלה במשקל אם הוא ישתה באופן קבוע וגם עודף משקל יכול להעלות את לחץ הדם.

כדאי גם להימנע מצריכם סמים לאחר השתלת כליה, מכיוון שהם עלולות לפגוע בכליות, לגרום לעלייה פתאומית בלחץ הדם ולהגיב באופן בלתי צפוי עם תרופות נוגדות הדחייה.

לבסוף, יש לבדוק תמיד עם הצוות המטפל לפני נטילת כל תרופה, כולל תרופות ללא מרשם ותרופות טבעיות שכן תרופות מסוימות עלולות להגיב עם התרופות נוגדות הדחייה.

דיכוי חיסוני וחשיפה לזיהומים

אדם שעבר השתלת כליה יצטרך ליטול תרופות מדכאות חיסון למשך שארית חייו כדי למנוע מהמערכת החיסונית של גופו לתקוף את הכליה החדשה.

תרופות מדכאות חיסון בשימוש נרחב כוללות טאקרולימוס (פרוגרף), ציקלוספורין, אזתיופרין (אימורן), מיקופנולאט (מיפורטיק), פרדניזון ורפמיצין (סירולימוס).

עם זאת, נטילת תרופות מדכאות חיסון על בסיס ארוך טווח תחליש את המערכת החיסונית ותעמיד את המטופל במצב פגיע יותר לזיהומים, כך שהוא יצטרך לנקוט באמצעי זהירות נוספים נגד זיהום:

• הימנעות ממגע עם אנשים חולים במחלות מדבקות, כגון אבעבועות רוח או שפעת
• הקפדה על היגיינה אישית טובה – יש לשטוף את הידיים באופן קבוע במים וסבון, במיוחד לאחר היציאה מהשירותים ולפני בישול וארוחות
• אם המטופל נחתך, חשוב לנקות את האזור היטב במים חמים, לייבש אותו, ולכסות אותו בחבישה סטרילית
• יש לוודא שהחיסונים מעודכנים עוד לפני ההשתלה כי לא יהיה ניתן לקבל חיסונים המכילים וירוסים חיים מוחלשים לאחר מכן (כגון חיסון כנגד חצבת, חזרת ואדמת – MMR)

מהם הסיכונים והסיבוכים הקשורים להשתלת כליה?

הסיכונים והסיבוכים הקשורים להשתלת כליה כוללים סיכונים הקשורים להליך עצמו, סיכונים הקשורים לשימוש בתרופות מדכאות חיסון וסיכונים הקשורים לבעיה המתפתחת בכליה המושתלת.

מרבית הסיבוכים מתרחשים בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה, אך יכולים להתפתח סיבוכים גם לאחר שנים רבות.

סיבוכים בטווח הקצר

זיהומים – זיהומים קלים, כגון דלקות בדרכי השתן (UTI), הצטננות ושפעת, שכיחים לאחר השתלות כליה. זיהומים חמורים יותר, כמו דלקת ריאות וזיהום בנגיף הציטומגלו (CMV) עשויים להתרחש ולדרוש אשפוז בבית חולים.

קרישי דם – קרישי דם יכולים להתפתח בעורקים שחוברו לכליה המושתלת. ההערכה היא כי הדבר מתרחש בכ-1% מהשתלות הכליה.

במקרים מסוימים ייתכן ויהיה אפשר להמיס את קרישי הדם באמצעות תרופות, אך לעתים קרובות יש צורך לכרות את הכליה שנתרמה אם אספקת הדם אליה נחסמה.

היצרות עורק – היצרות העורק המחובר לכליה המושתלת יכולה להתרחש לעיתים לאחר השתלת כליה. במקרים מסוימים היצרות יכולה להתפתח חודשים, או אפילו שנים, לאחר ההשתלה.

היצרות עורקית עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ולעיתים קרובות צריך למתוח את העורק כדי להרחיב אותו, וניתן להציב תומכן (סטנט) בתוך העורק כדי למנוע היצרות מחדש.

חסימה של השופכן – השופכן (הצינור המוביל שתן מהכליה לשלפוחית ​​השתן) יכול להיחסם לאחר השתלת כליה. הוא עשוי להיחסם זמן קצר לאחר ההשתלה – למשל על ידי קרישי דם, אך גם חודשים או שנים לאחר מכן, לרוב בגלל רקמת צלקת.

ייתכן שניתן יהיה לטפל בחסימת השופכן על ידי ניקוזו בעזרת צינור קטן הנקרא קטטר ולעיתים יהיה צורך בניתוח כדי לפתוח את החסימה.

דליפת שתן – לעיתים, שתן עלול לדלוף מהמקום בו השופכן מתחבר לשלפוחית ​​השתן לאחר הניתוח.

זה קורה בדרך כלל במהלך החודש הראשון לאחר ההליך. במקרה כזה, הנוזל עלול להצטבר בבטן או לדלוף דרך החתך הניתוחי.

אם מתפתחת דליפת שתן, בדרך כלל יהיה צורך לעבור ניתוח נוסף כדי לתקן אותה.

דחייה חריפה (אקוטית) – דחייה חריפה פירושה שמערכת החיסון מתחילה לתקוף את הכליה שנתרמה מכיוון שהיא מזהה אותה כרקמה זרה. למרות השימוש בתרופות מדכאות חיסון, דחייה חריפה היא סיבוך שכיח יחסית בשנה הראשונה לאחר ההשתלה, המופיע אצל כשליש מהמושתלים.

במקרים רבים דחייה חריפה אינה גורמת לתסמינים ניכרים, והיא מתגלה רק בבדיקת דם. אם זה קורה, לעתים קרובות ניתן לטפל בדחייה חריפה במדכאי חיסון חזקים יותר הניתנים למשך תקופה קצרה.

סיבוכים לטווח הארוך

תופעות לוואי מהתרופות מדכאות החיסון – תרופות מדכאות חיסון מונעות מהמערכת החיסונית של הגוף לתקוף את הכליה החדשה, מה שיביא לדחיית הכליה המושתלת ושילוב של שניים או שלושה סוגים של תרופות מדכאות חיסון שונים נלקח בדרך כלל לטווח ארוך.

תרופות אלה עלולות לגרום למגוון רחב של תופעות לוואי, כולל:

• סיכון מוגבר לזיהומים
• סיכון מוגבר לסוכרת
• יתר לחץ דם
• עלייה במשקל
• כאבי בטן
• שלשולים
• שיעור יתר או נשירת שיער
• נפיחות בחניכיים
• נטייה לדימומים על פני העור
• הדלדלות עצמות
• אקנה
• שינויים במצב הרוח
• סיכון מוגבר לסוגים מסוימים של סרטן, במיוחד סרטן העור

הרופא האחראי על הטיפול ינסה למצוא את המינון הנכון הגבוה מספיק כדי לעכב את מערכת החיסון מלתקוף את הכליה המושתלת, אך נמוך מספיק כדי למזער את תופעות הלוואי.

מציאת המינון האופטימלי להשגת שתי המטרות היא לעיתים קרובות משימה קשה ועשויים לחלוף מספר חודשים עד למציאת המינון היעיל ביותר הגורם למינימום תופעות הלוואי.

תופעות הלוואי אמורות להשתפר לאחר זיהוי המינון הנכון, אך גם אם תופעות הלוואי הופכות להיות מטרידות, לעולם אין להפסיק ליטול את התרופות בפתאומיות מכיוון שזה עלול להוביל לדחייה של הכליה.

סוכרת – סיבוך שכיח של השתלת כליה. סוכרת היא מחלה כרונית בה רמות הסוכר בדם גבוהות מדי. יש אנשים שמפתחים סוכרת לאחר השתלת כליה מכיוון שהם כבר לא מרגישים לא טוב (כמו שהרגישו במהלך טיפולי הדיאליזה) ולכן הם אוכלים יותר ומשמינים.

סוגים מסוימים של תרופות מדכאות חיסון יכולים גם הם לגרום לעלייה בסיכון לפתח סוכרת. תסמינים של סוכרת כוללים תחושת צמא, תכיפות במתן שתן (במיוחד בלילה) ועייפות. לעתים קרובות ניתן לשלוט בסוכרת באמצעות שילוב של שינויים באורח החיים, כגון שינויים בתזונה ותרופות.

יתר לחץ דם – לחץ דם גבוה הוא גם סיבוך ארוך טווח של השתלת כליה. אצל אנשים רבים הזקוקים להשתלת כליה יש כבר סיכון מוגבר לפתח יתר לחץ דם, ונטילת תרופות מדכאות חיסון עלולה להחמיר את המצב.

יתר לחץ דם אינו גורם בדרך כלל לתסמינים בולטים, אך הוא יכול להגביר את הסיכון לפתח מחלות אחרות, כגון מחלות לב ושבץ מוחי. בגלל הסיכון ליתר לחץ דם, יש לעקוב אחר לחץ הדם בביקורים במרפאה ובבית ולקבל טיפול בהתאם.

סרטן – השימוש לטווח הארוך בתרופות מדכאות חיסון מגדיל גם את הסיכון לחלות בסוגים מסוימים של סרטן, הכוללים את רוב סוגי סרטן העור (כולל מלנומה), סרקומה ע״ש קפושי (סוג של סרטן העלול לפגוע הן בעור והן באיברים פנימיים) ולימפומה (סרטן מערכת הלימפה).

ניתן להפחית את הסיכון לסרטן העור על ידי הימנעות מחשיפה לשמש בחלק החם ביותר של היום ועל ידי מריחת קרם הגנה על כל אזורי העור החשופים מדי יום.

מקורות: NHS | MayoClinic | HealthLine

שאלות ותשובות בנושא

מהם הגורמים לאי ספיקת כליות סופנית?

האם ניתן לקבל תרומת כליה מהחי?

כמה זמן צריך לחכות להשתלה כליה?

כמה השתלות כליה מתבצעות בישראל?

מה זה דיאליזה?