דם בשתן (המטוריה)

נוכחות של דם בשתן נקראת בשפה רפואית המטוריה.

למרות שדם בשתן אינו תמיד תסמין משמעותי למחלה, הוא יכול להוות תמרור אזהרה חשוב לבעיה בריאותית אפשרית ולכן אסור להתעלם מנוכחותו בשתן.

הטיפול בדם בשתן תלוי מאוד בגורם לו והמידע שנאסף מההיסטוריה הרפואית, הבדיקה הגופנית ובדיקות מעבדה והדמיה ישמשו לקביעת אפשרות הטיפול הטובה ביותר.

אילו סוגים של דם בשתן קיימים?

ישנם שני סוגים עיקריים של דם בשתן הנקראים המטוריה מקרוסקופית (גסה) והמטוריה מיקרוסקופית:

המטוריה מקרוסקופית – כאשר יש מספיק דם בשתן עד כדי כך שהשתן נראה בצבע ורוד או אדום או שנראים כתמים של דם בשתן.

המטוריה מיקרוסקופית – כאשר לא ניתן לראות את הדם בעין כי הכמות כה קטנה. רק בדיקת מעבדה שמזהה דם או הסתכלות על דגימת שתן תחת מיקרוסקופ יכולה לאשר המטוריה מיקרוסקופית.

מהם התסמינים שיכולים ללוות דם בשתן?

המטוריה מקרוסקופית נראית כשתן ורוד, אדום או בצבע קולה עקב נוכחותם של תאי דם אדומים בשתן.

נדרש מעט דם כדי לייצר שתן אדום, והדימום בדרך כלל אינו כואב.

העברת קרישי דם בשתן, לעומת זאת, יכולה להיות כואבת.

שתן דמי מתרחש לעתים קרובות ללא סימנים או תסמינים אחרים.

מתי יש לפנות לרופא?

יש לקבוע תור לרופא בכל פעם שאדם מבחין בדם בשתן שלו.

תרופות מסוימות כגון משלשלים וכן מזונות מסוימים, כולל סלק, ריבס ופירות יער, עלולים לגרום לשתן להפוך לאדום.

שינוי בצבע השתן הנגרם על ידי תרופות, מזון או פעילות גופנית עשוי להיעלם תוך מספר ימים.

שתן דמי נראה אחרת, אבל אדם שאינו מנוסה עשוי שלא להבחין בהבדל ולכן עדיף לקבוע תור לרופא בכל פעם שמבחינים בשתן בצבע אדום.

מהם הגורמים לדם בשתן?

בהמטוריה, הכליות – או חלקים אחרים של דרכי השתן – מאפשרות לתאי דם לדלוף לתוך השתן.
בעיות שונות עלולות לגרום לדליפה זו, כולל:

דלקות בדרכי השתן – אלה מתרחשות כאשר חיידקים חודרים לגוף דרך השופכה ומתרבים בשלפוחית ​​השתן.

התסמינים יכולים לכלול דחיפות ותכיפות מתמשכות להטיל שתן, כאב וצריבה עם מתן שתן, ושתן בעל ריח חזק במיוחד. עבור אנשים מסוימים, במיוחד מבוגרים, הסימן היחיד למחלה עשוי להיות דם מיקרוסקופי בשתן.

דלקות בכליות (פיאלונפריטיס) – יכולה להתרחש כאשר חיידקים חודרים לכליות מזרם הדם או עוברים מהשופכנים אל הכליות.

הסימנים והתסמינים דומים לרוב לדלקות בשלפוחית ​​השתן, אם כי זיהומים בכליות נוטים יותר לגרום לחום ולכאבים במותן.

אבנים בכליות או בדרכי השתן (נפרוליתיאזיס) – המינרלים בשתן מרוכז יוצרים לפעמים גבישים על דפנות אגני הכליה או שלפוחית ​​השתן.

עם הזמן, הגבישים יכולים להפוך לאבנים קטנות וקשות. האבנים בדרך כלל לא כואבות, אז כנראה שאדם לא ידע שיש לו אותן אלא אם כן הן יגרמו לחסימה או יעברו דרך השופכן או השופכה.

במקרה כזה בדרך כלל אין לטעות בתסמינים שכן אבנים בכליות, במיוחד, יכולות לגרום לכאבי תופת.

אבנים בשלפוחית ​​השתן או בכליות עלולות לגרום גם לדימום מקרוסקופי וגם לדימום מיקרוסקופי בשתן.

ערמונית מוגדלת – בלוטת הערמונית שנמצאת ממש מתחת לשלפוחית ​​השתן ומקיפה את החלק העליון של השופכה – גדלה לעתים קרובות ככל שגברים מתקרבים לגיל העמידה.

בעקבות כך היא דוחקת את השופכה וחוסמת חלקית את זרימת השתן.

סימנים ותסמינים של ערמונית מוגדלת (מצב הידוע גם בשם היפרפלזיה שפירה של הערמונית או BPH) כוללים קושי במתן שתן, צורך דחוף או מתמשך במתן שתן, ודם גלוי או מיקרוסקופי בשתן.

זיהום של הערמונית (פרוסטטיטיס) יכול לגרום לאותם סימנים ותסמינים.

מחלת כליות – דימום שתן מיקרוסקופי הוא תסמין שכיח של גלומרולונפריטיס, דלקת של יחידות הסינון הקטנות של הכליות (גלומרולי).

גלומרולונפריטיס עשויה להיות חלק ממחלה מערכתית, כגון סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2, או שהיא יכולה להתרחש מעצמה.

זיהומים נגיפיים או חידקיים, מחלות כלי דם (וסקוליטיס), והפרעות חיסוניות כגון נפרופתיה מסוג IgA המשפיעים על הנימים הקטנים המסננים דם בכליות, עלולים לעורר גלומרולונפריטיס.

סרטן – דם גלוי בשתן עלול להיות סימן לסרטן כליות, שלפוחית ​​השתן או סרטן הערמונית בשלב מתקדם.

למרבה הצער, ייתכן שלא יופיעו סימנים או תסמינים בשלבים המוקדמים, כאשר סוגי הסרטן הללו ניתנים לטיפול.

הפרעות תורשתיות – אנמיה חרמשית, פגם תורשתי של המוגלובין בתאי דם אדומים, גורמת לדם בשתן, להמטוריה מקרוסקופית וגם מיקרוסקופית.

כך יכולה גם תסמונת אלפורט, המשפיעה על ממברנות הסינון בגלומרולי של הכליות.

טראומה לכליות – מכה או פציעה אחרת בכליות מתאונה או ספורט מגע עלולה לגרום לדם גלוי בשתן.

תרופות – התרופה הכימותרפית ציקלופוספמיד ואנטיביוטיקה מסוג פניצילין עלולות לגרום לדימום בשתן.

בנוסף, דם בשתן מופיע לעיתים אם אדם נוטל תרופות נוגדות קרישה (מדללי דם), כגון אספירין, אליקוויס, פרדקסה או קומדין, ובמקביל יש גם מצב שגורם לדימום משלפוחית ​​השתן.

פעילות גופנית מאומצת – נדיר שפעילות גופנית מאומצת מובילה להמטוריה מקרוסקופית, והסיבה לכך אינה ידועה.

זה עשוי להיות קשור לטראומה לשלפוחית ​​השתן, התייבשות או פירוק של כדוריות דם אדומות המתרחש לעיתים עם פעילות אירובית מתמשכת.

רצים נפגעים לרוב, אם כי כל אחד יכול לפתח דימום בשתן לאחר אימון אינטנסיבי.

אם רואים דם בשתן לאחר פעילות גופנית, אין להניח שזה רק בגלל הפעילות הגופנית ויש לפנות לרופא.

לעתים קרובות לא ניתן לזהות את הסיבה להמטוריה.

כיצד מאבחנים דם בשתן?

רופא יאבחן דם בשתן או את הגורם לו על ידי:

היסטוריה רפואית – לקיחת היסטוריה רפואית עשויה לסייע לרופא לאבחן את הגורם לדם בשתן.

הוא יבקש מהמטופל לפרט את ההיסטוריה רפואית שלו ולסקור את התסמינים שלו ואת רשימת תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם שהוא נוטל.

הרופא ישאל גם לגבי מצבים רפואיים נוכחיים או בעבר וכן על רקע משפחתי.

בדיקה גופנית – במהלך בדיקה גופנית, הרופא מקיש לרוב על הבטן והגב על מנת לבדוק כאב או רגישות באזור שלפוחית ​​השתן והכליות.

הרופא עשוי לבצע בדיקה רקטלית לגבר כדי לחפש בעיות בערמונית. רופא עשוי לבצע בדיקת אגן לאישה כדי לחפש את המקור לתאי דם אדומים בשתן.

בדיקה רקטלית (DRE) היא בדיקה גופנית של הערמונית והרקטום של גבר.

כדי לבצע את הבדיקה, הרופא יבקש מהנבדק לשכב על הצד תוך שהוא מחזיק את ברכיו קרוב לחזה. הרופא יכניס אצבע משומנת בכפפה לתוך פי הטבעת של המטופל וימשש את החלק של הערמונית שנמצא מול פי הטבעת.

בדיקה רקטלית משמשת לבדיקת דלקת בערמונית, ערמונית מוגדלת או סרטן הערמונית.

בדיקת אגן היא בדיקה חזותית ופיזית של איברי האגן של האישה. האישה שוכבת על גבה על שולחן בדיקה ומניחה את רגליה על פינות השולחן או בתומכות. גניקולוג מסתכל על איברי האגן ומחליק אצבע משומנת בכפפה לתוך הנרתיק כדי לבדוק אם יש בעיות שעלולות לגרום לדם בשתן.

בדיקת שתן כללית – הרופא יכול לבדוק את השתן במרפאה באמצעות סטיק או לשלוח אותו למעבדה.

לפעמים בדיקות שתן באמצעות סטיק יכולות לתת תשובה חיובית למרות שלמטופל אין דם בשתן, מה שמביא לבדיקה "חיובית שגויה" (false positive).

בנוסף, הרופא עשוי לחפש תאי דם אדומים בשתן תחת מיקרוסקופ לפני הזמנת בדיקות נוספות.

לפני קבלת דגימת שתן, הרופא עשוי לשאול אישה מתי קיבלה וסת לאחרונה שכן לעיתים, דם מהמחזור החודשי של אישה יכול להיכנס לדגימת השתן שלה ויכול לגרום לבדיקה חיובית שגויה ובמקרים כאלו יש לחזור על הבדיקה לאחר הפסקת הדימום הווסתי.

בדיקות נוספות – לפעמים, הרופא יבדוק את השתן של המטופל באמצעים נוספים.
אם דגימות השתן מזהות יותר מדי תאי דם אדומים, רופא מומחה עשוי להזמין בדיקות נוספות:

בדיקת דם – בדיקת דם יכולה לזהות רמות גבוהות של קריאטינין, תוצר פסולת של פירוק שרירים תקין, שעלולות להעיד על מחלת כליות.

בדיקות דם אחרות עשויות לזהות סימנים של מחלות אוטואימוניות, כגון זאבת, או מחלות אחרות, כגון סרטן הערמונית, שעלולות לגרום להופעת דם בשתן.

סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – סריקות CT משתמשות בשילוב של צילומי רנטגן וטכנולוגיית מחשב כדי ליצור הדמיה של דרכי השתן ובמיוחד של הכליות.

הבדיקה עשויה לכלול הזרקת חומר ניגוד. סריקות CT מחייבות את המטופל לשכב על שולחן שמחליק לתוך מכשיר בצורת מנהרה והמטופל אינו זקוק להרדמה.

סריקות CT יכולות לעזור לרופא לאבחן אבנים בדרכי השתן, חסימות, זיהומים, ציסטות, גידולים ופציעות טראומטיות.

ציסטוסקופיה – ציסטוסקופיה היא הליך שאורולוג, רופא המתמחה בהפרעות במערכת השתן, מבצע כדי לראות את פנים שלפוחית ​​השתן והשופכה של המטופל באמצעות ציסטוסקופ, מכשיר דמוי צינור.

האורולוג יכול לבצע ציסטוסקופיה במרפאה או בבית חולים והמטופל עשוי להזדקק לתרופות נגד כאבים. ציסטוסקופיה יכולה לזהות סרטן בשלפוחית ​​השתן של המטופל.

ביופסיית כליה – ביופסיית כליה היא הליך הכולל לקיחת חתיכה קטנה של רקמה מהכליה. רופא מבצע את הביופסיה בבית חולים בדרך כלל.

המטופל יקבל תרופת הרגעה והרדמה מקומית. במקרים מסוימים, המטופל יזדקק להרדמה כללית. לאחר מכן, פתולוג, רופא המתמחה באבחון מחלות, בודק את הרקמה במעבדה.

הביופסיה יכולה לעזור לאבחן אם ההמטוריה נובעת ממחלת כליות.

הדמיית תהודה מגנטית (MRI) – היא בדיקת הדמיה לאיברים הפנימיים והרקמות הרכות של המטופל הנעשית ללא שימוש בקרינת רנטגן.

המטופל אינו זקוק להרדמה, אם כי מטופלים עם חשש ממקומות סגורים עשויים לקבל הרגעה קלה. בדיקת MRI עשויה לכלול הזרקת חומר ניגוד.

ברוב מכשירי ה-MRI המטופל ישכב על שולחן שמחליק לתוך מכשיר בצורת מנהרה שעשוי להיות פתוח או סגור בקצה אחד.

במהלך הבדיקה המטופל צריך להישאר דומם לחלוטין בזמן שהמכונה עובדת. במהלך ההליך, המטופל ישמע קולות דפיקה מכניים וזמזום חזקים המגיעים מהמכונה.

בדיקת MRI יכולה לסייע באבחון בעיות באיברים פנימיים בודדים, כגון שלפוחית ​​השתן או הכליה.

מהו הטיפול בדם בשתן?

הגורם לדם בשתן ייקבע איזה סוג טיפול המטופל יקבל.

אם זיהום בדרכי השתן אחראי לדם בשתן, הרופא ירשום אנטיביוטיקה כדי לחסל את החיידקים הגורמים לזיהום.

דם בשתן הנגרם מאבנים גדולות בכליות יכול להיות מלווה בכאב אם לא מטפלים באבנים.

תרופות מרשם וטיפולים שונים יכולים לעזור לאבנים לצאת לבד.

הרופא עשוי להציע למטופל השתמש בהליך הנקרא גלי הלם חוץ גופי (ESWL) די לשבור את האבנים.

ההליך כולל שימוש בגלי קול השוברים את האבנים בכליות לחתיכות זעירות שיכולות לעבור בשתן.

ההליך אורך בדרך כלל כשעה ועשוי להיעשות בהרדמה קלה. הרופא עשוי גם להשתמש באנדוסקופ כדי להסיר אבנים בכליות.

כדי לעשות זאת, הרופא מעבירים צינור דק הנקרא אורטרוסקופ דרך השופכה ושלפוחית ​​השתן לתוך השופכן. הצינור מצויד במצלמה לאיתור האבנים.

לאחר מכן, הרופא ישתמש בכלים מיוחדים כדי לתפוס את האבנים ולהסיר אותן. אם האבנים גדולות, הן ישברו לחתיכות לפני ההסרה.

אם ערמונית מוגדלת גורמת לדם בשתן הרופא עשוי לרשום תרופות, כגון חוסמי אלפא או מעכבי 5-אלפא רדוקטאז ובמקרים מסוימים, ניתוח עשוי להיות אופציה.

שאלות ותשובות בנושא

כיצד בנויה מערכת דרכי השתן?

מהם גורמי הסיכון לדם בשתן?

מהם הסיבוכים הקשורים לדם בשתן?

כיצד ניתן למנוע הופעת דם בשתן?

מה זה סטיק שתן?